——–
והננו להעתיק מאמר נכבד מספר "סדר היום", וזה לשונו: ובפרט בענין אות ברית קדש, שצריך להזהר הרבה מאד מאד בשמירתו, כי הוא המקום מוכן משכב ומושב של היצר הרע וכו', ומפני תוספות קדשה שבו, יש לו אחיזה שם. כי כן דרכיו של השטן – להתחבר במקום היותר קדוש ופרוש, כדי להעביר הקדשה משם ולהניח לו מקום לכף רגלו וכו', ומפני שאין אבר בגוף האדם אשר מבדיל בין קדש לחל כזה, וכי הוא המבדיל בין ישראל לעמים, וכמאמר הנביא: "כי כל הגוים ערלים", והטמאה היתה רבה עליהם, ולישראל צוה הקדוש-ברוך-הוא להסיר אותה ערלה וקלפתה, כדי להחליש אותו כח שלא יוכל עמה מכל וכל, ומכל מקום יש לו בו גבורה וממשלה יותר ממקום אחר, ולא נקרא גבור שלם כראוי אלא מי שמתגבר על יצרו במקום הזה וכובש אותו תחת ידו, ומעלתו גדולה עד מאד, כי מפני זה נקרא צדיק והוא יסוד עולם וכן מצינו ביוסף שלא זכה להקרא יוסף הצדיק יותר מכל אחיו, אלא מפני שבא לידו וכבש את יצרו.
ואין נכרים מעלת האדם וקדשתו ופרישותו אלא בענין האבר הזה, וכל הענינים לנגדו כאין, ומה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", לא אמרו אלא בענין האבר הזה. שאם נאמר על שאר עברות – גזל וגנבה וחלב ודם, הרי אנו רואים שאין לגדולים תאוה בהם כלל לא מעט ולא הרבה, ויצרם כבוש וחלל בענין זה, אלא ודאי לא נאמר אלא על הדבר הזה, שכל מי שהוא בקדשה ופרישות, יצרו מתגבר עליו להעבירו, כמו שמצינו כמה מעשים בגמרא בענין זה, ואנו רואים בעינינו התגברות יצר הרע על דבר זה, ולולי ה' שהיה לנו להתגבר עליו, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו וזהו שאמרו תורת מכחישי ה' – עריות, כלומר, שהדבר של ערוה הוא להם כטבע מטבע בהם, שהם אחוזים בסטרא אחרא, ומצא מין את מינו וטמא טמא יקרא, אבל ישראל קדושים ומבדלים מהם כדי להתרחק מצד הטמאה ככל האפשר.
וצריך כח גדול וחזק וגדרים גדולים שיוכל להמלט ממנו, כי כח מצודיו וחרמיו רבם בענין זה, ואינו מבקש מן האדם אלא שיכנס מעט, כי הוא יכניסהו הרבה, אחר כך יוציאו מן העולם
והכלל העולה בידינו הוא, שצריך האדם להזהר הרבה מאד בענין זה, ויגדר עצמו בגדרים וסיגים בשכל ובחכמה כדי להתרחק מן החטא, והוא שלא יושיט ידו למטה מטבורו [אם אינו נשוי] בין שהוא ילד בין נער. [המעתיק. מזה מוכח, לא כאלה שאין מחנכים את בניהם מקטנותם בטענתם שעדין הילד רך בשנים ואינו יודע מה שעושה], בין בחור בין עם הארץ בין תלמיד חכם, כי אין אפוטרופוס לעריות, אדרבא – הוא מעתד יותר לחטא, כמו שבארנו
ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נדה: אמר עולא, ישב לו קוץ בכרסו, והוא המקום אצל הערוה, וצריך למשמש שם כדי להוציאו – תבקע כרסו ולא יעשה רשע לפני המקום. אוי לאזנים שכך שומעות ולעינים שכך רואות, עד היכן הגיעה קדשת ישראל לאביהם שבשמים. והרואה והשומע זאת, יהיה נזוף כל ימיו לפני המקום, ואין צריך לומר אם אחד הושיט ידו למטה לחכך עצמו, ומן החכוך בא לידי חמום, ומן החמום גרם החטא להוציא שכבת זרע לבטלה, ואין צריך לומר אם הושיט ידו לרצונו בלי סבה גורמת, ואין צריך לומר אם הקשה עצמו לדעת, שהוא חיב נדוי, ולדעת אחרת הוא ממילא בנדוי, ואין צריך לומר אם הוציא בידו זרע בכונה למלאות תאותו שהוא שנאוי ומרחק לפני הקדוש-ברוך-הוא, ואינו זוכה לראות פני שכינה, כדכתיב. "לא יגרך רע", ואין רע אלא העושה המעשים האלו שהוא רע סתם, לשמים ולבריות, משחית למעלה ומשחית למטה, פוגם למעלה ופוגם למטה אוי לו, אוי לנפשו, אוי לרע מזלו, דנח לו שלא נברא, שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, נח לו שיכרתו ידיו ולא היה עושה המעשה הרע הזה, מה כפרה לו? מה תשובה יש לו? כמעט שינעלו ממנו שערי תשובה ושערי כפרה, ובפרט אם התמיד עצמו בזה ימים ושנים, עד שהרגל בזה – גדול עונו מנשא. אלו הם המביאים חרון אף לעולם, הם המביאים המגפות והמיתות לעולם.
ובפרט אם השיאו יצרו ועשה הדבר הזה בפני אנשים או חברים, או גרם לעשות לאחרים, שחלל את ה' וחטא והחטיא, שנתגדל עונו במאד, עד לשמים הגיע, ובפרט אם לא הרוה את צמאונו עד שבא על הזכר או שבא על הערוה, כי הוא זמה ועוון פלילי וכו'. עד כאן לשונו הקדושה.
אולם לבל יפל לב האדם אחרי דבורים חריפים הנזכרים לעיל, יש להודיע המבאר בספרים הקדושים, שאף על העוון החמור הנזכר לעיל, בודאי אם יקבל האדם על עצמו קבלה גמורה על כל פנים מכאן ולהבא לשמר ולגדר עצמו, אזי הבא לטהר מסיעין אותו, ויזכה לתשובה שלמה, ובפרט תשובה מאהבה, הרי זדונות נעשים לו כזכיות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5