——–
הגאון הנודע, רבי שמואל שטראשון זצ"ל, מגדולי התורה המפורסמים שבוילנא, הנודע במיוחד מחבוריו "הגהות הרש"ש" על המשניות ועל כל הש"ס ועוד ספרים, היה גאון עצום בקי בכל חדרי תורה, והיה ידוע גם כעסקן גדול בצרכי ציבור. מנהל היה בין השאר "קפת גמילות חסד" לנזקקים, הגמ"ח היה מנוהל בקפדנות, מתוך חשש, שבלאו הכי עלול כל הקרן להתפורר במשך הזמן.
קרה פעם שיהודי פשוט לקח אצלו 100 רובל הלוואה מקופת הגמ"ח, על תנאי לפורעו תוך ארבעה חודשים. ויהי היום, כעבור זמן זה והגיע זמן הפרעון, בא הלווה לביתו של הרש"ש, אך משלא פגשו שם, הלך לבית מדרשו, מקום שישב ועסק בתורה. בשעה שנכנס הלה לבית המדרש, ישב הרש"ש שקוע ראשו ורבו בגמרא שלפניו, מבלי שיתן לבו מי בא ומי יוצא. היהודי נגש אליו, והניח לפניו על הגמרא שטר בן מאה רובל, באומרו שזה עבור פרעון החוב. הרש"ש בהיותו שקוע בלמודו, נענע בראשו, והלה קבל את זה כרמז שהכל בסדר, ויצא והלך לו.
אבל האמת היתה, שהרש"ש כלל לא שם לב על זה, בהיותו שקוע כליל בלמודו. ויהי כסיימו את סדר למודו, סגר את הגמרא ביחד עם השטר בן המאה רובל, הכניס אותה לארון ופנה לביתו.
הרש"ש, כמנהגו, היה בוחן בכל יום את רשימת הלווים, ובהגיע מבט עיניו לשמו של היהודי הלז, ראה שעדין לא פרע את חובו, אבל הוא עמד והמתין לו עוד מספר שבועות, ושלח להודיעו שיפרע את חובו. הלה בא וטען – "הלא החזרתי לכבוד הרב את החוב בהיותו יושב בבית המדרש ביום הפרעון". הרש"ש חשב שהלה משקר, ובחששו על גזלת כספי ציבור, הזמינו לדין תורה.
כל העיר המתה מהמעשה הזה, כיצד יתכן שיהודי פשוט זה אינו מתבייש לשקר, ולא עוד הוא משלם רעה תחת טובה. והיהודי הזה אשר נחשד לשוא, סבל עגמת נפש ובושה בכל מקום שהיה נקלע. הגיע הדבר לידי כך, שבנו – אשר התבייש מאוד במעשה אביו – נאלץ לעזוב את העיר וילנא ולעקור לעיר אחרת, לבל יספוג עלבונות עקב "פשעו" של אביו. ויהי היום והרש"ש היה צריך לעיין בגמרא זו, שלמד בה אז, והנה לפתע מוצא הוא את המאה רובל אשר פרע לו היהודי הזה בהיותו יושב בבית המדרש. הגאון חש עצמו אשם מאוד בכל הצער ועגמת הנפש שנגרם ליהודי הלז.
מיד שלח הגאון להזמינו אליו ואמר לו: אמר נא לי, במה אוכל לפייסך על כל מה שנגרם לך, אני כמובן אבקש מחילה מאתך בפני עם ועדה למען ידעו את האמת לאמתה.
ענה לו היהודי: מה תועיל בקשת מחילה, הקהל לא יאמין, בחושבו שפיוסך נעשה רק להצילני מבושה, ואני אשאר בעיניהם אותו שקרן, וגם בני הבחור עזב את העיר מרב הבושה, ומה תועיל בזה בקשת המחילה?!
הגאון הרש"ש שקע בהרהורים, ופנה לפתע אליו והגיד לו: שלח נא להביא את בנך שעזב את העיר אלי, ואני אקחהו לחתן לביתי, בזה אני מקוה שהעיר תדע שאתה נקי וישר.
האב המופתע עשה כמצוות הרב, ואמנם לאחר מספר ימים התקיימה מסיבת אירוסין, ונכתבו "תנאים" בין שני מחותנים – הגאון הרש"ש ואותו יהודי. ("ילקוט אהבת ישראל")
למדנו ממעשה זה ב' דברים:
א': יש ללמד זכות על כל אדם מישראל, שהרי יהודי זה פרע חובו לרב, ובכל זאת טעו בו וחשדו בו שרשע הוא.
ב': המצער אדם מישראל, חייב לחפש כל דרך לפייסו, עד שימחל לו מחילה גמורה וכבודו ישוב לאיתנו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל
מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5