——–
לאחר שנתבאר הנחיצות להבנת משמעות תקופתנו, נקדים את ביאורו של הרב "מכתב מאליהו" לסדר הגלויות בקיצור נמרץ.
גלינו מארצנו בכמה גלויות: בבל, פרס, יוון, אדום, והשוני שבגלויות שגלינו בהם מעם לעם הוא על מנת לתקן בכל פעם פגם אחר התואם לאופי האומה שאליה גלינו.
וטעם הדבר לפי שהתיקון לעולם הוא כאשר נצרך החוטא להתמודד שוב עם חטאו ולהתנגש עמו חזיתית ולעמוד מולו בגבורה ואז יתוקן עוונו בשלמות.
ובכן, לאחר קבלת התורה חטאו בעגל וכן לאחר כניסת ישראל לא"י, חטאו ישראל בעוון ע"ז כמבאר הרבה ביהושע שופטים, ועוד האריך ה' עמם ובנה להם הבית הראשון, ובבית ראשון עברו ישראל על עוון ע"ז ג"ע ש"ד שבשביל כך חרב, ושורש ג' עבירות הללו הוא התאווה, שהרי גם ע"ז לא עבדו אלא בשביל להתיר להם עריות בפרהסיא (כמבואר בגמ' סנהדרין ס"ג ע"ב). לכן גלו לבבל אשר מדתה תאווה, והוצרכו לתקן שם במקום הטומאה של התאווה – בבל, את חטאם.
אח"כ נבנה הבית השני וגלו לפרס, לתקן חסרונות בשלמות הרוחניות שהיו חסרים להם, ולכן בגלות פרס נעדרו מהם הרבה מדרגות רוחניות כנבואה וכל הנסים שהיו בבית ראשון כבר לא היו בבית שני, אולם עסקו בתורה.
וכשהתרשלו מהתורה מסרם ביד יוון שגזרה על לימוד התורה והוא כדי לתקן את פגם לימוד התורה שהתרשלו בו.
בסוף בית שני גברה שנאת חנם ששורשו מגאווה ועזות שרצון האדם לדרוש את כבודו גרם לכך שהשנאה הייתה רבה, ונסתלקה הבושה והתרבתה החוצפה כמבאר בגמרא (שבת קי"ט) לא חרבה ירושלים אלא על שלא היה להם בשת פנים זה מזה, ובכאן הוצרכה לבוא גלות אדום אשר מדתה הגאווה וכפירה אני ואפסי עוד, כדי שמשם נתקן את חטאנו כמבאר.
ולאחר שלב זה של גלות אדום הצרכנו ביתר שאת לתקן חטא זה של גאווה וחוסר בושה, ועזות נגד ה' וכפירה בו בדרך של שליטת ערב רב – עמלקים שישלטו בזרע ישראל.
ולסיום נצטט לשונו בעניין השיך לימינו עתה:
מאז חורבן הבית, גדל והלך כוח הגאווה של המלכות הרביעית. בגלות זו ההסתר והחשך, שבאו בעטייו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתרבות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע, מתרבות האפשרויות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאוות האדם, כאילו הכול בידו ניתן, ולא ייבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקורסיות על עליונות כוח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כולו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת שזהו הניסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל: "עקבות דמשיחא", שבה "חצפא יסגא" (סוטה מ"ט:). אז גלות השכינה היא תחת יד חצופי ישראל: הן נשמות "ערב רב" המערבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפה כלפי שמיא – מדת עמלק. זה לשון הגר"א (בביאורו לתיקוני זוהר חדש, דף ל"ז ע"ב): "ערב רב שבישראל הן העמלקים, כמו שכתב בזוהר": ומובא שם שב"ערב רב" ישנם כוחות של חמש אומות, ראשי תיבות: נג"ע ר"ע: והעיקר שבהם הוא עמלק – ע' האות האחרונה. השלטון על העם הקדוש נמסר בידי ערב-רב, כמובא בהגר"א (שם): "הערב רב שהן רישא דעמא קדישא בגלותא בתראה, שנאמר – היו צריה לראש, וכמו שכתב ב"רעיה מהימנא". בכוח גאוותם ושלטונם מנסים הם להשפיע בהשקפות טמאות אפיקורסיות של "כוחי ועוצם ידי", ועומדים בחציפות ובעזות כנגד האמונה, התורה ועבודת ה'.
זה הוא הניסיון שלתוכו הוטל עם ישראל ב"עקבות דמשיחא". ה' יתברך משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאוותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות ח"ו. זהו הניסיון האחרון של גלות השכינה, הניסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הניסיון הזה בכל היקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו – להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו שאנו עשינו את שלנו – באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה – וה' יתברך כבר יעשה את שלו ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים.
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בניסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כוחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלוא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפילה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות. ידיעת האמת לאמתה – אורו של גן-עדן, ויתוקן כל החשך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא, שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא – מלכות דסלקא לעילא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5