——–
א. אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה.יט)
יש לבאר כוונת הפסוק, דמהו שייתרה התורה בלשונה בקרא הכא?
ב. ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב (כה.כז-כח)
פירש רש"י – "ידע ציד"- לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. "איש שדה"- כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות.
הקשה הגר"מ רובמן בזכרון משה: כיצד יתכן שיצחק לא הכיר את עשו, והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם וק"ו כשמדובר בבנו. ואף שכתוב ותכהינה עיניו מראות, מ"מ בודאי ספרה לו רבקה על מעשיו הרעים של בנם עשו?
ג. עוד יש לדקדק, מדוע גבי יצחק נקט קרא "ויאהב" יצחק, בשונה מגבי רבקה שם כתיב ורבקה "אוהבת"?
ד. ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה (כו.לד-לה)
פירש רש"י – "מרת רוח"- לשון המראות רוח וכו', שהיו עובדות עבודה זרה.
ויש לתמוה, מדוע לא העירו יצחק ורבקה לעשו על מעשי נשיו על אף שהיו הן "מורת רוח ליצחק ולרבקה"?
ה. ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (כז.א)
פירש רש"י – "ותכהין"- בעשנן של אלו.
יש לידע, מה העניין שסיבב כך ה', שמחמת עשן ע"ז של נשי עשו "ותכהינה" עיניו של יצחק?
ו. ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני. ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא. ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו. ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו (כז.כ-כג)
פירש רש"י – "גשה נא ואמשך"- אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר "כי הקרה ה' אלקיך". "קול יעקב"- שמדבר בלשון תחנונים: "קום נא", אבל עשו בלשון קנטוריא דבר: "יקום אבי".
לכאורה מבואר בקרא הכא, כי ידע יצחק בגריעות מעשיו הרעים של עשו בנו.
א"כ צ"ב, מדוע בכל זאת אהבו יצחק, ואף הסכים הוא לתת לו הברכות?
ז. ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים (כז.מו)
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך (כח.א-ב)
לכאורה מבואר, כי לא הסכימה דעתם של יצחק ורבקה עם נשואי עשו לנשיו.
א"כ יש להבין, מדוע מעולם לא העירוהו על כך, או בקשוהו לשאת אישה ממשפחת רבקה – כפי שביקשו הם מיעקב?
ח. וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו (כח.ה)
יש לדקדק, מה רצתה התורה ללמדנו בייתור תיבות "אם יעקב ועשו", מה רצתה לחדש לנו בזה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר [על הפרשה] בעניין חנוך לנער על פי דרכו. ואל"ד – ישנן שתי הנהגות נפרדות כלפי בנים אשר סרו מדרך הוריהם: אם בעטו לגמרי ואינם סרים למשמעת אביהם ואימם ורבותיהם, צריך להרחיקם ולגרשם מהבית.
אבל כל זמן שהבן עדיין מכבד את הוריו וגם משתדל להיראות בפני אביו ואמו כאילו הוא מתנהג כראוי, אזי ראוי לקרב אותו. כי יש עדיין תקוה אולי ישוב במשך הזמן מדרכו הרעה. [כידוע קיים עשו למרות רשעותו מצות כיבוד אב במדרגה גבוהה מאוד כדאיתא במד"ר (סה, יב) וכו'].
לפי"ז אפשר לומר שאע"פ שיצחק הכיר היטב את עשו, מ"מ הראה לו אהבה כדי לקרבו. ובזה מובן מדוע אצל רבקה נאמר "אוהבת את יעקב", ואילו גבי יצחק כתיב "ויאהב יצחק את עשו".
יצחק לא אהב את עשו באמת, אלא פעל פעולת אהבה. זאת היתה רק אהבה מהשפה ולחוץ משיקולים חינוכיים, לכן כתב "ויאהב". וכו'.
ומזה אפשר ללמוד פרק בסוגית חינוך הבנים. האב המחנך צריך להקדיש מחשבה רבה לענין ולמצוא דרכים נאותות בחינוך הבנים לכל ילד עפ"י דרכו הוא. יש לדעת מתי לקרב ומתי לרחק, באיזה מקרה להגיב ובאיזה מצב להתעלם.
רבים הם ההורים אשר הפילו חללים בגין זה שלא ידעו איך לטפל בבניהם. במקרים רבים יתכן וניתן היה להציל את נפש הילד, אילו היו מקיימים "והשיב לב אבות על בנים". באופן זה היו זוכים להתגשמות החצי השני של הפסוק: "ולב בנים על אבותם". מובן שצריך לזה סייעתא דשמיא וזהירות יתירה בכל מקרה שלא לעבור על המידה. עכ"ד.
א"כ מבואר – כי על ההורים לנהוג בחינוך ילדיהם בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו" – "דרכו" שלו הוא, על האב המחנך להקדיש מחשבה רבה למצוא דרכים נאותות בחינוך הבנים לכל ילד עפ"י דרכו הוא. יש לדעת מתי לקרב ומתי לרחק, באיזה מקרה להגיב ובאיזה מצב להתעלם. תוך שילוב בחכמה כל חינוך וחינוך, בצירוף חינוך כל ילדיו יחד.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "אלה תולדות"- אם ישנן "תולדות" רבות להורים, אם ירצו הם שיהיו תולדותיהם בבחינת "תולדות יצחק בן אברהם", עליהם להרגיש כבחינת "אברהם הוליד את יצחק"- כאילו זהו הבן היחיד להוריו כיצחק לאברהם ושרה – חנוך לנער על פי דרכו, כל אחד בדרכו שלו הוא המיוחדת רק לו.
לפ"ז גם הקושיות ב', ג' וו' מתורצות – מסביר הגר"מ רובמן: כי באמת הכיר יצחק את עשו היטב. ידע הוא כי הינו בבחינת חזיר הפושט את טלפיו לאמור ראו כי טהור אני (מד"ר בראשית סה, א).
וכפי שבואר בקרא "גשה נא ואמשך"- ופירש"י: אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר (פסוק כ) כי הקרה ה' אלהיך.
ואף כאשר הכיר יצחק כי הקול הינו "קול יעקב"- וכדפירש"י: שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) יקום אבי.
יצחק הכיר היטב את עשו, אך מ"מ הראה לו אהבה כדי לקרבו, כי חנוך לנער על פי דרכו. כי כל זמן שהבן עדיין מכבד את הוריו וגם משתדל להיראות בפני אביו ואמו כאילו הוא מתנהג כראוי, אזי ראוי לקרב אותו. כי יש עדיין תקווה אולי ישוב במשך הזמן מדרכו הרעה.
כעת יובן, מדוע אצל רבקה נאמר "אוהבת את יעקב", ואילו גבי יצחק כתיב "ויאהב יצחק את עשו" – יצחק לא אהב את עשו באמת, אלא פעל פעולת אהבה. זאת היתה רק אהבה מהשפה ולחוץ משיקולים חינוכיים, לכן כתיב "ויאהב". בשונה מאהבת רבקה את יעקב אשר היתה "אוהבת" אותו בפנימיותה.
יוצא שדברי הכתוב "כי ציד בפיו" אין כוונתם לומר שבאמת הצליח לרמות את יצחק. רק עשו מצד עצמו חשב שמרמה את אביו. ויצחק למען קירובו נתן לו הרגשה כי "ויאהב" הוא אותו.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וז' מתורצות – אף בהנהגת יצחק ורבקה בעניין נשיאת הנשים כלפי יעקב ועשו מצינו שנחלקה הנהגתם כלפי כל בן בהנהגה שונה.
כלפי יעקב: "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך"- זאת לאחר ש"ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה"- כפי שלקח עשו.
בשונה מהתייחסותם כלפי עשו, שם על אף ש"ותהיין נשיו מורת רוח ליצחק ולרבקה" לא העירוהו הוריו על כך מאומה.
אף כאשר "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת" ופירש רש"י: כי "ותכהין"- בעשנן של אלו. בכל זאת לא העירוהו הוריו מאומה.
הכל מפני יסוד החינוך של חנוך לנער על פי דרכו – כל אחד בדרכו שלו. יעקב אשר היה יושב אוהלים ואשר היה יכול לקבל הערות הוריו והנהגת נשיאתו אישה דווקא ממשפחת רבקה – ציווהו הוריו על כך בציווי מיוחד.
אך עשו אשר הנהגתו היתה כחזיר – לא רצו הוריו להעירו מאומה לא על נשיאת נשיו הרשעות, ולא על הנהגותיהן הרעות. הכל למען "חינוכו על פי דרכו" לבל יפרוק הוא כל עול מעל צווארו, על אף שהיה זה במחיר הכהית עיניו של יצחק מחמת עשן העבודה זרה של נשיו הרשעות.
ללמדנו, כי בחינוך הילדים פעמים יש לנהוג בבחינת "ותכהינה עיניו"- כעיוור – באי ראיית כביכול מעשיהם הרעים של ילדיו – כי פעמים חנוך לנער על פי דרכו – וכל זמן שהבן עדיין מכבד את הוריו וגם משתדל להיראות בפני אביו ואמו כאילו הוא מתנהג כראוי, אזי ראוי לקרבו. כי יש עדיין תקווה אולי ישוב במשך הזמן מדרכו הרעה.
ובאמת, מצינו כי חינוך זה עזר במעט אף כלפי "עשו הרשע", הן כפי שידוע כי קיים עשו למרות רשעותו מצות כיבוד אב במדרגה גבוהה מאוד כדאיתא במד"ר (סה, יב) – הכל מחמת חכמת חינוכו המקרב של יצחק אביו.
והן כפי שמצינו בסוף הפרשה כי "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה" (כח.ח-ט). כך על ההורים לנהוג – בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו".
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – לימדתנו התורה כי כל "רבקה"- אמא לילדים, עליה לנהוג בבחינת "אם יעקב ועשו"- להיות אימא כלפי כל אחד מילדיה בהנהגה על פי דרכו המיוחדת של כל אחד מילדיה. פעמים לנהוג כאם "יעקב" ופעמים כאם "עשו" – פעמים להיות מקרבת ופעמים להיות מרחקת – כל אחד על פי דרכו.
רצתה התורה ללמדנו, כי הנהגת ה"וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל" לשאת אישה ממשפחת רבקה ולא נהג כך יצחק כלפי עשו, היה זה מחמת בחינת "רבקה אם יעקב ועשו"- והיינו שצריכים ההורים להכיר כי כלפי כל אחד מילדיהם יש לנהוג "על פי דרכו" שלו הוא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5