——–
דברים להורים !
(מקונטרס שנכתב ע"י צוות תלמידי חכמים)
אומר היה הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זכר צדיק וקדוש לברכה. באחרית הימים עקר מלחמת הקדשה והטמאה תהא – מי יקח את הילדים ועל זה ישימו ב' כחות אלו זה לעמת זה את עקר האבקותם, ולא לחנם רואים אנו הכיצד מנסים בכל עז כחות הטמאה לנעץ צפרני טמאתם בעקר בתינוקות של בית רבן בבתי החנוך שלהם ובכל מיני "משחקי ילדות" הנמצאים מחדש ב"מחשבים" "סרטים" וכדומה לצוד נפשות התינוקות, להסיר מהם את הבושה והקדשה האחריות הגדולה והנוראה המטלת על ! ההורים, ובעקר על המלמדים, בחנוך הדור הצעיר לקדשה וטהרה. זולת החוב הקדוש המטל על תלמידי חכמים הצריכים להתנהג בצניעות יתרה, ובפרט המלמדים שצריכים להיות סמל הקדשה והצניעות לבני הנעורים בהתנהגותם. עוד מטל חוב קדוש עליהם, להדריך ולחנך את התלמידים בגדרי הצניעות והקדשה. ההתעלמות והסרוב מלדבר עם התלמידים בענינים אלו, תוצאות חמורות וסכנות נוראות כרוכות בהם, כפי שנודענו ממקרים נוראים שקרו, בעונותינו הרבים, אשר יסמרו שערות ויחרידו לבבות, הידעתם מזה ולא נזדעזעתם? יעין נא כל אחד בפנים הספר הקדוש "פלא יועץ" (אות ז' סעיף ב'), וידע למה דברינו מכונים.
ואנו מביאים בזה לתשומת-לב ההורים והמלמדים דברי התנא דבי אליהו (פרק י"א), שישננו לעצמם ויזכרו את האחריות הרובצת עליהם, וזה לשונו: "ושמא תאמרו; אותם שבעים אלף איש שנהרגו בגבעת בנימין, מפני מה נהרגו? לפי שהיה להם, לסנהדרין גדולה שהניח משה, יהושע ופינחס, לילך ולקשר חבלים של ברזל במתניהם, ולהגביה בגדיהם למעלה מארכבותיהם, ויחזרו בכל ערי ישראל – יום אחד ללכיש ויום אחד לחברון, יום אחד לבית-אל ויום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך-ארץ בשנה שתים ושלש, כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקדוש-ברוך-הוא: והם לא עשו כן, אלא נכנסו כל אחד לכרמו וכו', ואמרו: שלום עליך נפשי, כדי שלא להרבות עליהם הטרח וכו'. ומי הכה את כל אלה? – סנהדרי גדולה שהניח משה, יהושע ופינחס". עד כאן לשונו. דברים בוטים כמדקרות חרב, כי כל מי שיש בידו לחנך ולהציל נפשות קדושות מרדת שחת, והוא לא עשה כן, הוא רשע, בעונו ימות, ודמו מידך אבקש (יחזקאל), כי מנין ידע הילד שאסור ומכער, אם לא מדברים עמו אודות זה? למה כשילד יגע בשבת במנורה דולקת או במקצה, ישמע צעקה מחרידה: "שבת היום ! " "מקצה ! ", ולא יתכן שילד מישראל לא ידע כי אסור להדליק אש בשבת, ולמה לא ידע את יסוד היסודות של הקדשה, שאסור לנגע בידיו במקומות מסימים בגופו?
נחוס נא עלינו, על עצמנו ועל נפש בנינו ובנותינו, ונסיר את מסוה הבושה המדמה מעל פנינו, ונתלבש בבושה האמתית המביאה לידי יראת חטא. ואדם מקדש עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה. ונזכה כלנו להיות קדושים וטהורים, כי בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה. ה' יזכנו לעבדו באמת, ויטהר לבנו לאהבה וליראה אותו, אמן.
אחים יקרים, אהובים וקדושים !
אנו באים בדברים אלה אליכם, לעורר אתכם ולהזכיר אודות ענין קדוש ונשגב, שחיי בניכם ובנותיכם, בזה ובבא, וכל קדשתנו תלויים בו, הלא הוא ענין קדשת הברית שקדשנו בו הבורא יתברך, והבדילנו בזה מכל העמים, להיות לו לעם קדוש. השם יתברך צוה לאבינו הראשון עליו השלום: "ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם" (בראשית יז, ט).
"תשמר" זה יש לו שני מובנים: א). ואתה הוה זהיר לשמרם, ומהי שמירתו? "זאת בריתי אשר תשמרו וגו' – המול לכם כל זכר" (רש"י), לקים עצם המצוה כהלכתה. ב). לשמר מצוה זו בקדשה וטהרה, ולהזהר שלא לחלל ושלא לפגם, חס וחלילה, קדשתה, כי מצוה זו היא "לאות ברית וזכרון תמידי ללכת בדרכיו, בהיותו כחותם האדון בעבדו" (ספורנו) "והיה לאות ברית ביני וביניכם" – מצוה ב' תלויה בלב, שיעלה האדם כל יום על לבו שהוא עבד חתום למלכו של עולם ולא ימרד בו וכו'. ולכך שם האות באבר זה, לפי שהוא יתברך קדוש ושונא זמה הוא, יפחד וימנע אדם עצמו מעברה" (ספר החרדים) "ששם זכרון באבר התאוה, רב המהומה והחטא, לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמתר" (רמב"ן) והנה קיום המצוה הזאת בקדשה הראויה לה, כפי צווי ורצון השם יתברך, היא אחת מהעבודות הקשות שצריך לזה יגיעה ועבודה גדולה, "כי אין לך דבר בכל התורה כלה שהוא קשה לרב העם לפרש, אלא מן העריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, לפיכך ראוי לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדשה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן" (רמב"ן).
והנה אם כן, הלא צריך לזה הרגל וחנוך רב, זהירות ושמירה יתרה. נשאל נא את עצמנו, האם שמנו לב לדבר קדוש זה, לחנך בנינו ובנותינו בקדשה זו? האם דברנו פעם, והסברנו לילדינו אודות זו? האם נתנו להם הוראות ועצות איך להזהר ולהשתמר ממכשולים ושגיאות בענינים אלה? האם עלה פעם על לבנו להתחקות אחר תהלוכותיהם והנהגותיהם? האם דאגנו לדעת משחקיהם ודבוריהם, כדי לעמד מתוך זה על תכונותיהם ונטיותיהם? ואם כן – מה פלא אם רבים מאד נכשלים בעוונות ופשעים חמורים הקשורים בחלול ופגם הקדשה, קדשת הברית, כי דבר זה פשוט – "מילתא דלא רמיא אאיניש לאו אדעתיה", ולכן נכשלים הרבה מבלי דעת חמר העוון ודרכי האבדון משני העולמות הכרוכים בחטא זה. וללמוד זכות יאמר זה, שהנכשלים בזה, רחמנא לצלן, הוא מחסר ידיעת העוון וחמר החטא, ומבלי ידיעת גדרי הזהירות והשמירה בזה, ובפרט בדבר שלא חנך בו מקטנותו, איך ישמר בזה בגדלותו? והנה ענין קדוש כזה, הצריך כל כך חנוך, זהירות ושמירה, הזנח בהחלט בחנוך הילד והנער, לא האב ולא המלמד מדברים אודות זה עם ילדיהם, אם כן מאין ידעו זה? ועד שיגדלו וילמדו וימצאו בעצמם מה שנוגע לזה, יוכלו, חס וחלילה, להלכד בהרגל רע מנעוריהם, וישתרשו, חס וחלילה, בחטאים גדולים כשיגדלו, ואז – אף שכבר ידעו האסור, יקשה מאד לפרש מזה. והנה כל ספרי היראים מרעישים עולמות אודות חטא נורא זה, ומעוררים לתשובה על חטאת נעורים. ופלא הוא, למה אין ספרים מיחדים אודות זה, איך להתחנך שלא לבוא לחטאת נעורים? הלא תינוקות של בית רבן, קדושים וטהורים, בטח קל מאד לחנכם ולהדריכם מקטנותם בקדשה וצניעות, וללמדם דרכי קנית הקדשה וגדרי הזהירות בזה, ו"חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי). אנו תפלה ותקוה, שדברינו אלה יעוררו צדיקי עולם, קדושי עליון, לחבר חבור כזה.
על כן באנו לעורר את אחינו הקדושים, על כמה פרטים שצריך כל אב ומלמד תינוקות לחנך בה, ולהרגיל את הילדים בשמירת קדשת הברית. והנה הבאנו כאן רק פרטים אחדים בקצור, ויש בדעתנו, אם ירצה השם, להוציא חוברות וקונטרסים בענינים אלה, בהרחבה והסברה, וה' יהיה בעזרנו לבצע מחשבתנו הטובה, למען שמו יתברך ולמען אהבת ישראל. כעת באנו בדברים קצרים אלו, שמטרתם רק לעורר ולהזכיר ולהעיר את תשומת-לבם של הורים ומורים, שיתחילו להתענין בחנוך ילדיהם בקדשת הברית, כי אוי לאותה בושה, ואוי לאותה כלמה, שתשיגנו, חס וחלילה, ליום הדין, אם נזניח מחמת בושה הדבור, הפקוח וההתענינות בענינים קדושים אלו.
בשעת הרת עולם זו, בשעה שקול ה' חוצב להבות אש, ומתוך האש הגדולה הזאת רועם אלינו קול ה': "שובה ישראל ! " בשעה זו חובה קדושה שומה עלינו, לעורר ולהכיר, לזעק ולהריע על חלול הקדשה והצניעות; חיבים אנו לצאת לרחוב העיר, ולזעק זעקה גדולה ומרה על העריצים המחללים את מקדש ה', את בית ישראל הקדוש והטהור. אש גדולה ונוראה, שעד אבדון תאכל, אחזה בקירות בתינו, אוי לעינים שכך רואות – בריש גלי, ברחובות עיר וקריה מתחלל שם שמים על ידי דור סורר ומורה, שפרק מעליו על תורה ואנושיות, החי חיי הפקרות והוללות כחיתו יער, בלי שום קרטוב של בושה והתחשבות עם מישהו. במצב נורא כזה עלינו להציל את בנינו ועתידנו מהתבערה הזאת – לחנכם בקדשה וטהרה, למסרם לבתי חנוך כשרים וקדושים. אל נסיח דעת אף רגע ממחשבה זו – מה רואים ושומעים בנינו ובנותינו ברחוב? ואיזו השפעה מרעילה ומזיקה יש לו, לרחוב, על נשמות ילדינו? הרימו כשופר קולכם, זעקו והריעו על סכנת החנוך החפשי ! על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים יומם ולילה אל יחשו ! השם יתברך ירחם עלינו ויערה עלינו רוח ממרום, ויטהר לבנו לעבדו באמת, ונשוב אליו בלב שלם, וישלח לנו במהרה מבשר שלום, אמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5