חמדה

——–

{שאלה א}

הֵיאַךְ נִתָּן לְהִתְגַּבֵּר עַל מִדּוֹת כְּ"לֹא תַּחְמֹד" ו"לֹא תִּתְאַוֶּה", שֶׁהֵמָּה לָאוִים שֶׁבְּטֶבַע הַלֵּב?

תשובה

בלאוין כעין אלו בלתי אפשרי לעבוד באופן ישיר, משום שהוא דומה לשן ששורשה רקוב, ומפני כך נראה בה הרקבון, והאדם מטפל בחיצוניות רקבון השן לצובעה יפה שלא תראה רקבונה, הלא טועה הוא, לפי שסיבת הרקבון הוא מהשורש, ועליו לטפל בשורש השן ולא בחיצוניותה.

כן במידות אלו השורש רקוב אצל האדם ולכן הענפים המה רעים, שורש החמדה והתאוה הוא מפני שהאדם מייחס ערך וחשיבות לערכי עוה"ז הנפסדים, ומתוך שחשובים המה לו – חומדם ומתאוה להם. אולם אם יטפל בשורש והעיקר, וישנה השקפתו לערכי העולם ויאפסם ויבטלם בדעתו, ולעומתם יתן ערך לערכי עוה"ב שהמה התורה והמצוות, אזי במילא יסתלקו ממחשבתו תאוות וחמדות אלו אחר שיחליט לבלתי נתון להם ערך עצמי.

וכמו שטרות כסף שנפסלו במדינה, אזי תיכף בהוודע פסלותם מיד יורד ערכם אצל בני אדם להחשיבם כאפס הגמור, כמו כן אם יפנים האדם לעצמו פסלות ערכי העוה"ז והיאך אינם אלא לרועץ ולרע לאדם בב' עולמות, מיד לעומתם יתן ערך לתורה ומצוות ובהתבוננות מעמיקה ומתמדת בעיקר זה יעזור לו מאד להגמל מהחמדה והתאוה.

{שאלה ב}

מַדּוּעַ הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה' בְּכָל לִבָּם לְתַקֵּן מִדּוֹתֵיהֶם וְלִכְבֹּשׁ תַּאֲווֹתֵיהֶם, וּלְהַהֲבִיל כָּל חֲמוּדוֹת הָעוֹלָם וּלְסַלֵּק אַהֲבָתָם מֵהֶם עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, לֹא מָצִינוּ שֶׁעָבְדוּ עַל סִלּוּק אַהֲבָתָם מִבְּנֵיהֶם, שֶׁהוּא לִכְאוֹרָה אַהֲבָה חִיצוֹנִית?

תשובה

שאלה זו נזכרה בספר "נתיבות שלום", ושם עונה הוא כדי שלא להכהות את חוש האהבה שלהם כלפי בוראם, ולכן השאירו בחינת אהבה לאשר ימשכנו החומר והוא אהבת הבנים, על מנת שישאר חוש זה חי לאהבת ה'. ודוקא בחינת אהבה זו בחרו לעצמם להותיר אצלם יותר מדבר אחר לפי שבו יש תועלת והוא להשקיע בחינוכם וגדילתם של בניהם לתורה ויראת שמים.

{שאלה ג}

בַּמֶּה יִתְנַחֵם הָאָדָם שֶׁהִנּוֹ בַּעַל תַּאֲוָה עַזָּה, אוֹ בַּעַל חֵמָה עַזָּה יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו, וְכֵן בְּיֶתֶר הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְלִבּוֹ מַר עָלָיו לָמָּה נִבְרָא בַּעַל תַּאֲוָה אוֹ בַּעַל חֵמָה שֶׁבְּזֶה רַע הוּא יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו?

תשובה

ובכן בזאת יתנחם, ראשית ידע שכל התגברות קטנה וצעד קטן קדימה אצלו דווקא – למעלה גדולה תחשב לו, ופעם אחת בצער שווה ממאה פעמים שלא בצער, ועוד ידע מה שכתב "הצדקת הצדיק", שבדבר שאדם לקוי ונגוע בו, באם יתקן ליקויו – בזה יושלם במדריגה של שלימות באותו דבר יותר מאחר שיצרו אינו תוקפו כ"כ, כך שאדרבא יתעודד לראות שבכאן מונח יסוד גדילתו, וליקויו דוקא הוא הסיבה לגדילתו והבאתו לשלימותו, ולפום צערא אגרא.

ולמשל, מי שהוא בעל חימה, הלא לכשיתקן מדת הכעס נצרך שילך עד קצה האחרון כמבואר ברמב"ם, וירחיק הכעס ממנו בכל היכולת ובקיצוניות, וכן בעל התאוה ירחק ממקום התאוה אפילו לעיר אחרת, ומכל אשר יחשוש לבו שמא יפול – יברח כמו מאש, ולא יביט אפילו בבגד אשה שאינה מכירה, כי ירחיק לכת מאד מחמת חום תאותו וישמור עינו ולבו כל הימים לרבות הלילות במשמר כבד, ובקיצוניות זו זוכה הוא לדרגת "צדיק". משא"כ זה הקר במזגו לא יחוש להיות קיצוני כ"כ, ופה יביט בעיניו, ושם ישחק ויקל ראש עם הנשים אחר שבין כה אין חומו מתחמם כ"כ עי"ז, ובכך הלא מתרחק הוא ממדריגת הקדושה כראוי.

ובכן כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ'): "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כן הוא להיפך: כל שיצרו גדול מחבירו סופו להיות גדול ממנו.

{שאלה ד}

לְכָל אָדָם יֶשְׁנָם לִקּוּיִים מְסֻיָּמִים שֶׁהוּא לָקוּי בָּהֶם בְּיוֹתֵר – בְּאֵיזוֹ מִדָּה אוֹ תַּאֲוָה רָעָה, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁיְּהֵא מְלֻוֶּה אֶצְלוֹ בְּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה בְּלִקּוּי זֶה שֶׁהוּא לָקוּי בּוֹ מְעִידוֹת וּנְפִילוֹת וְזֶה גּוֹרֵם לִהְיוֹת מַחְלִישׁ וּמְיָאֵשׁ מִלַּעֲשׂוֹת בִּשְׁלֵמוּת גַּם אֶת מַה שֶּׁכֵּן אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת, הֵיאַךְ נִתָּן לִמְנֹעַ תּוֹפָעָה זוֹ?

תשובה

ידועים המה דברי ה"צדקת הצדיק" לרבי צדוק מלובלין, וכמו כן הובאו הדברים בספר "שבט מוסר" (סוף פרק כז) שהאדם הלקוי במיוחד במדה או תאוה רעה מסוימת – על מדה או תאוה זו בא הוא לעולם לתקן, ועל כן קשה לו במיוחד לתקנה, והעבודה עליה קשה היא מאד, וכל התקדמות בה אצלו היא קנין גדול, מאחר וקשה לו במיוחד לתקנה אזי כל צעד קטן שצועד הוא קדימה במדה זו נחשב להרבה, כי פעם אחת בצער יותר ממאה פעמים שלא בצער.

א"כ על הלקוי במידה או תאוה מסוימת להבין שאין סיבה שתהא בכך השלכה של חלישות הדעת על יתר הדברים שהינם בהישג ידו, לפי שאדרבא, זהו לא לגריעותא מה שהוא לקוי במדה או תאוה זו, אלא זה למעליותא בשבילו, כי כאן נמצא ומונח מקום גדילתו ובנינו, וממדה זו או תאוה זו אם יתקנה יצמח ויגדל לשלימות נפלאה, כך שאין לו לראות עצמו נחות ובוודאי לא מיואש להיותו לוקה במדה זו ואפילו כשהוא גרוע בה יותר מחבריו, אדרבא, ממנה מקור שלימותו, והיא ורק היא תהא הסיבה לגדלותו ולשלימותו ולא מיתר המידות האחרות שאינו לקוי בהם כ"כ, ושעליהם דוקא הוא שמח שהנו מצליח, אדרבא עליו לשמוח שגילה בס"ד את ליקויו ובזה כבר חצי ההצלחה בידו להיותו יודע מה תפקידו וחי הוא באמת ולא בשקר ובדמיון.

ואם כן מה צריך זה להשפיע עליו ולהחלישו מלאמץ עצמו ביתר הדברים שהוא חזק בהם. הלא כשיתחזק בהם יהא לו יותר קל להשלים עצמו "בפרויקט" האמיתי שלו, א"כ אדרבא כשישמח בידיעתו מה תפקידו, ולא יתעצב בראותו כובד משא העבודה שעליו, ויתן דעתו לקחת עליו לתקן עצמו בזה, לא ישבר ולא יפול, ויאחוז בכל אשר יוכל ובפרט במה שכן בהישג ידו כדי להצליח לעמוד ולהשלים ליקויו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב – אהבת ישראל

מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5