——–
להאמור, על האדם להיות חכם בעניני רוחניות לא פחות מהסוחר בעניני מסחרו. כל סוחר פשוט, מעדיף להשקיע מעט, וכביכול להפסיד מעט על מנת להרויח הרבה, כי עדיף להפסיד מעט כעת מאשר להפסיד הרבה לאחר זמן.
כן הוא בענין היסורים – חכם ראה רעה ונמלט. פרושו – כשרואה רעה, נמלט על 'נפשו' ועושה תשובה, ולא אומר מקרה, חס וחלילה, כדי שלא יצטרך לקבל 'תזכרת' אחרת – ולרב – יותר חריפה.
ומעשה נפלא לזה, מספר על הגאון ר' איסר זלמן מלצר זכרונו לברכה (מובא בספר "עת מלחמה"). המעשה היה עם הגאון ר' דוד אוירבך זכרונו לברכה שזכה לשמש להגאון ר' איסר זלמן זצ"ל, ומעשה שהיה כך היה: הגאון ר' איסר זלמן היה הולך מהישיבה לביתו בלווי של הגאון ר' דוד אוירבך, הנזכר לעיל. וכשהגיע לביתו מהישיבה, דרכה של הרבנית היה להכין לר' איסר זלמן כוס חלב חם על גבי הפתיליה, והיה זה ממש צרך גמור לבריאותו, ואמרה לו שישגיח וישים לב, שבעוד מספר דקות יוריד לכלי הבשול מעל גבי האש. ומובן, דהגאון ר' איסר זלמן, בהיותו ראשו ורבו שקוע בתורה הקדושה, שכח מהחלב, ומרב בשול גלש החלב מהסיר, ונשפך כלו. ומיד נזכר ר' איסר זלמן דשכח לכבות האש. והגאון עמד רועד כלו מפחד, ואמר לר' דוד: מה זה עשה לי כן האלקים, מה עברה עברתי היום דמהשמים מענישים אותי מיד על המקום? והתחיל לחפש ולחשב בדרכיו עד אשר נזכר דאולי בשל כן הדבר. כי היה יהודי תימני יושב בפתח היציאה מישיבת "עץ חיים", וכל יום היה הרב עובר ונותן לו פרוטה, וכנראה, חשב לעצמו, היום לא שמתי לבי לאותו יהודי ועברתי מבלי לתת לו הפרוטה. ושער לעצמו דהשוי דהחלב שנשפך היה בשווי הפרוטה שלא נתן, ולכן נענש מדה כנגד מדה. ומיד צוה לר' דוד, הנזכר לעיל, שירוץ ויתן לו להיהודי את הפרוטה שלא נתן. וכשחזר ר' דוד וספר לר' איסר זלמן שפגש היהודי ונתן לו הפרוטה, מיד נרגע הגאון זצ"ל והיה שקט בעצמו. עד כאן המעשה.
הבה ונתבונן במעשה זה ונלמד לעצמנו איך אדם גדול נגש למצב בחיים. דלא קים אצלו שום חשבון אחר מאשר חשבון דשכר וענש. ואם נגרם לו נזק, אפלו פעוט כשוה פרוטה, אינו מיחס למקרה, אלא תובע לעצמו, ומיד מתקן הקלקול.
והוא על דרך מה דנעשה בהשבטים, בפרשת מקץ (בראשית מב, ט), דהעלילו עליהם דמרגלים אתם, ערות הארץ באתם לראות. והתגובה הראשונה שלהם היתה, לא כיצד נפטרים מהעלילה של הגוי, ולא כיצד מתחמקים ובורחים מהסכנה, דידוע, הרי היו גבורים גדולים, והיו מסגלים לכך, כדאיתא בפרשת ויגש – אלא מיד אמרו (שם כא) "אבל אשמים אנחנו". ובמצב כזה אין שום עצה לברח, דאף במצב בריחה אין הוא גורם להוריד האשם מעליהם. וכעת היה כל החשבון שלהם כיצד לתקן את מעשיהם, וכיצד להתיחס אל מלכות שמים ולקבל על עצמם באהבה את גזר דינם בכדי לתקן החטא. ועלינו ללמד מהם כיצד אנשים גדולים ראו להתיחס על כל מעשה ועל כל מקרה, וכיצד היא גישת החיים למצב בו נתבעים משמים על דבר פלוני, ומיד לחשב על מה אנו נתבעים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5