——–
א. ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה. ושמע אביה את נדרה וכו' והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכו'. ואם הניא אביה אותה ביום שומעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וכו' (ל.ד-ו)
איתא בר"ן בנדרים (סד.) ד"ה רבי אליעזר. וז"ל – שאומרים לו אילו היית יודע שמבזין אביך ואמך על שאתה קל בנדרים, וכדאמרינן (סנהדרין נב.): דקרו לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כלום היית נודר.
ויש להבין, מדוע רק מפני שנדר בנו שום נדר, סובל האבא דקרו ליה "רשיעא"? מה אשם הוא במעשה בנו?
ב. עוד יל"ע, מדוע התרת והחלת הנדר תלויה ברצון האבא. מה שייך הוא למעשי ביתו?
ג. ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה (ל.ו)
פירש רש"י – "וה' יסלח לה"- במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה, ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים. זו היא שצריכה סליחה ואע"פ שהוא מופר וכו'.
וצ"ע, כיצד פסוק הנאמר גבי הפרת אב לביתו, פירשו הרש"י לעניין הפרת בעל לאשתו?
ד. ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין וכו' (לא.ח)
איתא ברש"י (לעיל כה.טו) – "ראש אומות"- אחד מחמשת מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וכו', והוא היה חשוב מכולם. שנאמר: "ראש אומות", ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו מנאו שלישי.
צריך להבין, מדוע נענש צור רק מפני מעשה כזבי ביתו. הרי הינה ברשות עצמה, ואחריות מעשיה על עצמה בלבד, א"כ מדוע נענש אף אביה צור?
ה. עוד יש לדקדק בלשון הרש"י, דכתב וז"ל – "ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו"- דלכאורה משמע כי חטאו של צור היה על "שנהג בזיון בעצמו", ולא על הפקרת ביתו. והדבר צ"ב!
ו. ויחר אף ה' בישראל ויניעם במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור העושה הרע בעיני ה'. והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים וכו' (לב.יג-יד)
יש לידע, מדוע נענשו "כל הדור" לנוע במדבר ארבעים שנה, הרי בחטא המרגלים חטאו העם אשר היו "מבן עשרים שנה ומעלה" בלבד. מדוע א"כ, כל הדור ואף הצעירים והטף היו צריכים לנוע במדבר מ' שנה?
ז. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד (לב.א)
גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו (לב.טז-יז)
בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם (לב.כד)
יש לדקדק, מדוע שינה משה לשונו מלשון בני גד ובני ראובן, דמה רצה ללמדנו בתיקונו בהקדימו "ערים לטפכם" קודם "גדרות לצאנכם"?
תשעה באב
ח. אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים (גיטין נה ע"ב)
יש להבין, במה אשם קמצא שנשתרבב שמו בסיבת חורבן ירושלים, הרי בר קמצא הוא הרשע אשר הלשין לקיסר וגרם החורבן. א"כ מדוע אומרת הגמ' -"אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים"?
ט. עוד יל"ע, דאף הקדימה הגמ' באומרה: "אקמצא ובר קמצא", והקדימה את הזכרת קמצא בסיבת חורבן הבית בתחילה, על אף שבר קמצא (אשר הוזכר שני) הוא האשם אשר גרם לחורבן ירושלים?
י. עוד צ"ע, דאיתא במהרש"א (גיטין, שם) בד"ה ואמר – וז"ל – אפשר שהיה זה אב ובנו וכו'.
וצ"ב, מהיכן הכריח המהרש"א כי קמצא ובר קמצא היו "אב ובנו". אולי היו הם שני יהודים אשר שמותם היו זהים?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו אור לציון [בין אדם לחבירו מאמר ו'] בעניין חינוך הבנים. וז"ל – כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", (בראשית ח.כא). כלומר המידות הרעות ישנן באדם ומושרשות בו מראשיתו, ואם לא יקבל חינוך בקטנות, יגדל פרא אדם, בעל תאוות ותשוקות לדברים רעים.
אבל אם מתחנך כבר מקטנות, וגדל ביחד ובשילוב עם תורה ויראת שמים, זה מקנה לו דרך חיים עד אשר יזקין, כמ"ש (משלי כב.ו) "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
בדרך שמוליכים אותו ימשיך, בין לטוב בין לרע, וקשה לו יהיה לפרוש מדרך זו. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר (פר' כי תשא) וז"ל – עד כמה יש לדאוג ש"הגירסא דינקותא" תהיה מעולה. וכבר אמר שהמע"ה (משלי כ"ב) : "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". אם בימי נערותו מקבל האדם חינוך טוב, הרי זו ערובה להצלחתו גם בימי הזיקנה.
אבל אם השורש פגום, יש חשש לא רק לימי הנערות אלא לכל ימי חייו בהמשך. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה יכולים להיות עמוקים וחזקים שורשי הידיעות אשר סופג האדם בימי ילדותו בבית אביו ואצל רבותיו, עד שאף רוח סערה גדולה ביותר לא תצליח לעקרם לטוב ולרע, כי הכל תלוי בחינוך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – חינוך האבא הוא הגורם לביתו לילך בדרך הטובה או הרעה. כאשר ביתו הנערה כבר בגיל כה צעיר מורגלת בהרגל פגום וחמור זה בחטאה לנדור בחינם [עי' בנדרים כ. בחומרת איסור נדירת נדרים], אין זה אלא מכח חינוכו הלקוי של האבא אשר הורגל אף הוא לפגום באיסור זה.
ע"כ מוכרח האבא לילך ולטרוח בהתרת נדר ביתו, שהרי הוא אשר גרם לחינוכה הפגום.
לכן אף אם האבא צדיק הוא, מכנים את ביתו רשיעא בת "רשיעא"- מפני שהוא הגורם בחינוכו הפגום, להשחתת מידותיה של ביתו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – על אף כי הפסוק "וה' יסלח לה" מדבר לגבי הפרת האבא נדרי ביתו. פירש הרש"י את הפסוק לגבי הפרת בעל את נדרי אשתו. ללמדנו, כי אבא אשר היה מפר נדרי ביתו רק "ביום שומעו", ולא חינכה שלא לידור כלל. בודאי תמשיך אותה בת ותינשא לבעל אשר יצטרך להפר נדריה בכל פעם שתחטא לנדור.
ואף היא תמשיך בחטאה באיסורי נדרים מכח חינוכה הלקוי, ותהא מעיזה לנדור בנזיר, ולילך לעבור ברשעותה על נדרה "ושותה יין ומטמאה למתים"- הכל מכח חינוכה הלקוי בצעירותה בבית אביה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – מעשה כזבי אשר הפקירה עצמה לזנות למען החטאת עם ישראל, נבע מכח חינוכו הלקוי של אביה צור. החלטת כזבי לילך ולהפקיר עצמה לזנות ודאי שלא הוחלטה בין רגע. חינוך צור מקטנותה "שנהג בזיון בעצמו"- בחינוכו משכבר הימים, הוא אשר נתן את היכולת בידי ביתו הנסיכה לילך ולהפקיר עצמה לזנות.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – כל אותו הדור, כולל אותם אשר היו פחותים מבן עשרים שנה סבבו את המדבר מ' שנה. החינוך הלקוי אותו קיבלו מאבותיהם [אשר פגמו במידותיהם], לא אפשר את כניסתם לארץ מפני שודאי היו חוטאים בדומה לחטאי אבותיהם.
לזה היה הכרח לסובב אף את הצעירים מ' שנה במדבר, למען תיקון חינוכם הלקוי, למען יכולתם להיכנס לארץ ולעבוד את ה' כראוי במידות מתוקנות.
לזה, הוסיף משה באומרו: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", דחשש משה שמא לא תוקן חינוכם ואף לאחר מ' שנה נשארו בבחינת "תרבות אנשים חטאים" כחינוך אבותיהם.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – ממאמר בני גד ובני ראובן בהקדימם "גדרות צאן נבנה למקננו" ורק אח"כ "ערים לטפנו". למדים אנו, כי סברו הם ש"ערים לטפנו"- חינוך הילדים, פחות חשוב מפרנסתם -"גדרות צאן למקננו".
ע"כ הוכיחם משה בשינוי לשונו מלשונם, באומרו: "בנו לכם ערים לטפכם"- חינוך הילדים, ורק אח"כ "גדרות לצאנכם". ללמדם, כי חינוך הילדים חשוב כ"כ מן הכל, ואף טעותם יכלה לעלות זדון בילדיהם, ע"כ היה הכרח להוכיחם על כך לאלתר.
תשעה באב
ולפ"ז גם הקושיות ח', ט' וי' מתורצות – כאשר מוצאים אנו אדם מושחת כ"כ כבר קמצא, אשר היה מוכן לנקום בכל עם ישראל בהלשנתו לקיסר רק משום פגיעה בכבודו. עץ עקום זה בודאי התחיל את עקימותו הגדולה עוד בצעירותו – בחינוך לקוי כ"כ, אשר קיבל בביתו.
ידע המהרש"א כי השתרבבות שמו של קמצא בסיבת חורבן ירושלים, ואף הקדמתו לבר קמצא הרשע, אינו אלא מפני שקמצא ובר קמצא הינם אב ובנו, לזה בקמצא האבא נתלה החורבן תחילה ואף בנו נקרא על שמו בר קמצא (ולא כשמו המקורי), ללמדנו, עד כמה יכול להשפיע כח החינוך, עד שמפני מעילת קמצא האבא בחינוך בנו – חרבה ירושלים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5