חיי מוהרן שצ״א

א׳ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל נָאֶה לְעִנְיַן מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְגַלּוֹת כָּל־כָּךְ תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת וְשִׂיחוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עֲדַיִן שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּעֻלָּתָם בִּשְׁלֵמוּת בְּאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לָהֶם. וְסִפֵּר לְעִנְיָן זֶה מִמֶּלֶךְ אֶחָד שֶׁחָלָה בְּנוֹ יְחִידוֹ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁכָּל הָרוֹפְאִים מָשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ וְנִתְיָאֲשׁוּ מֵרְפוּאָתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רוֹפֵא מֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאֹד וּבִקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ בְּתַחֲנוּנִים גְּדוֹלִים לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ הָאֱמֶת שֶׁרְפוּאָתוֹ קָשָׁה וּרְחוֹקָה מְאֹד אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם יַעֲשׂוּ עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת אֲזַי אֶפְשָׁר דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה. אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹמַר לְךָ זֹאת הַתַּחְבּוּלָה מֵחֲמַת שֶׁהִיא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד. וְהִפְצִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ מְאֹד לְגַלּוֹת לוֹ הַתַּחְבּוּלָה. וְאָמַר לוֹ תֵּדַע שֶׁבִּנְךָ הוּא חוֹלֶה מְסֻכָּן מְאֹד בְּתַכְלִית עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִתֵּן לוֹ לְתוֹךְ פִּיו אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת מִסַּמְמָנֵי הָרְפוּאוֹת. אַךְ אֵיךְ שֶׁיֵּשׁ סַמְמָנֵי רְפוּאוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר צְלוֹחִית אַחַת קְטַנָּה מְאֹד עוֹלָה לְסַךְ אַלְפֵי אֲלָפִים, וּצְרִיכִין לְמַלֹּאת חָבִיּוֹת מָלֵא מִסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, וְלִקַּח בִּדְלָיִים מְלֵאִים מִסַּמְמָנִים הָאֵלֶּה וְלִשְׁפֹּךְ עַל בִּנְךָ הַחוֹלֶה. וּמִמֵּילָא מוּבָן שֶׁכָּל הַסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה יֵלְכוּ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק גּוּפוֹ מְעַט עַל־יְדֵי־זֶה. וְאוּלַי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו הַרְבֵּה כָּל־כָּךְ יִכְנֹס לְתוֹךְ פִּיו גַּם־כֵּן אֵיזֶה טִפָּה עַל־כָּל־פָּנִים, עַל־יְדֵי־זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה. וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ לָזֶה וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַפֵּא הַבֵּן מֶלֶךְ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ חוֹלִים מְדֻכָּאִים בָּחֳלִי הַנֶּפֶשׁ כָּל־כָּךְ רַחֲמָנָא לִצְלַן. עַל־כֵּן מֻכְרָח הַצַּדִּיק הָרוֹפֵא נֶאֱמָן לִשְׁפֹּךְ עָלֵינוּ סַמְמָנִים יְקָרִים וְנוֹרָאִים מְאֹד. אַף־עַל־פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁכִּמְעַט הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן רֵיחַ טוֹב קוֹלֵט, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים אוּלַי נִזְכֶּה לַחְטֹף מֵהֶם אֵיזֶה טִפָּה יְקָרָה וְנִפְלָאָה לְתוֹךְ פִינוּ וּפְנִימִיּוּתֵנוּ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה לִזְכּוֹת לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: עִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁעָלָיו

לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים.