חיי מוהרן ר׳

א׳ (טז) בְּעִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּעֵינֵי הָאָדָם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, וְהָעוֹלָם מַטְעִין עַצְמָם בְּעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. כִּי כָּל אֶחָד מַטְעֶה עַצְמוֹ וְחוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עָשָׂה זֹאת, וְזֶה מַטְעֶה עַצְמוֹ בְּטָעוּת אַחֵר. כְּגוֹן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין שֶׁכָּל אֶחָד נָפַל עַל שְׁטוּת וְטָעוּת אַחֵר מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה, [וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה עִנְיָנִים גְּבוֹהִים מְאֹד, כַּמּוּבָן מְעַט לְעֵיל וּבְוַדַּאי לֹא כִּוֵּן לְשׁוּם תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ כְּלָל רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ]. עָנָה וְאָמַר טוֹב מְאֹד כְּשֶׁמּוֹסְרִין אֶת הַשּׁוֹטֶה לְתוֹךְ הָעוֹלָם, כִּי כָּל אֶחָד מְשַׁטֶּה אֶת אֶחָד וְהָאֶחָד הוּא עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא טוֹעֶה וּמְשַׁטֶּה אֶת עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁנִּשְׁמָר שֶׁלֹּא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ אֲזַי הוּא מַטְעֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם. הַיְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֶה בּוֹ מֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְעוֹת אוֹתָם כְּלָל, כִּי הֵם עַצְמָן מַטְעִין אֶת עַצְמָם כִּי כָּל אֶחָד נוֹפֵל עַל טָעוּת אַחֵר בְּעִנְיָנָיו כַּנַּ"ל. בֵּאוּר הַדָּבָר כִּי כָּל אָדָם מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה, רַק כָּל אֶחָד מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּל עִנְיָנָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וְכַוָּנָה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל, אֲזַי כָּל עִנְיָנָיו הֵם פְּלִיאוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וְכָל אֶחָד טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ בּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַל כַּוָּנָתוֹ הַגָּבוֹהַּ. נִמְצָא שֶׁמָּסַר הַטָּעוּת שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הָעוֹלָם כִּי לֹא רָצָה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְעַל־כֵּן הָעוֹלָם טוֹעִים עַצְמָן בּוֹ וְהָבֵן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב. עוֹד פַּעַם אֶחָד הִלְעִיג עַל עִנְיָן זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם טוֹעִין עַצְמָם בּוֹ וְאוֹמְרִים פֵּרוּשִׁים שֶׁל שֶׁקֶר עַל הַנְהָגוֹתָיו וּדְרָכָיו וְכָל אֶחָד אוֹמֵר כְּפִי הַנִּרְאֶה לְדַעְתּוֹ, עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה הַנִּרְאֶה שֶׁעַל שִׂכְלִי קַל מְאֹד לָבוֹא [כְּלוֹמַר שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם אִם־כֵּן כָּל אֶחָד יָכוֹל בְּקַל לֵידַע מִיָּד מַה כַּוָּנָתִי בָּזֶה? אֶתְמְהָה]:

לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים.