חיי מוהרן ס״ח

א׳ (ט) שַׁיָּךְ לְהַשִּׂיחָה לְעִנְיַן דָּאקְטוֹרִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד בְּתַכְלִית הָרִחוּק עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן נ'. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְהַחוֹלֶה הַכָּאָה גְּדוֹלָה עִם עֵץ עָב שֶׁקּוֹרִין דְּרוּק, בְּוַדַּאי הָיָה נִבְהָל מִזֶּה, וַהֲרֵי כְּשֶׁמּוֹסֵר אֶת הַחוֹלֶה בְּיַד הַדּוֹקְטוֹר הֲרֵי הוּא כְּמוֹסֵר אוֹתוֹ לְרוֹצֵחַ מַמָּשׁ. כִּי רְפוּאוֹתָיו בְּוַדַּאי יַזִּיקוּ לוֹ יוֹתֵר מֵהַכָּאַת הָרוֹצֵחַ, וְאֵיךְ יִתְרַצֶּה לְהָמִית הַחוֹלֶה בְּיָדַיִם. וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר לְהַחוֹלֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ עַל־כֵּן הוּא מוֹסְרוֹ לְהַדּוֹקְטוֹר, אִם־כֵּן יִקְרָא אֶחָד שֶׁיַּכֶּה אֶת הַחוֹלֶה תֵּכֶף מַכַּת רְצִיחָה, וְהָבֵן הֵיטֵב. (וּמַה שֶּׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע בְּעַצְמוֹ לְלֶמְבֶּרְגּ וְעָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת וּדְבָרִים נִסְתָּרִים מְאֹד, כִּי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁנָּסַע לְשָׁם בִּשְׁבִיל הָרְפוּאוֹת, רַק בִּשְׁבִיל דְּבָרִים אֲחֵרִים הַיְדוּעִים לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ פְּלִיאוֹת נֶעְלָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת כְּמוֹ הַנְּסִיעָה לְקַאמֶינִיץ וּלְנָוְורִיטְשׁ וּלְשַׁארִיגְרַאד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמֻּזְכָּרִים קְצָת בִּדְבָרֵינוּ (לְקַמָּן קיח – רנא), כִּי הָיָה לוֹ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת מְאֹד הַנֶּעְלָמוֹת מֵעֵין כָּל חָי. וּכְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא מֵהַדְּרָכִים הַנַּ"ל סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה (מִזְּבוּב וְעַכָּבִישׁ) הַמְבֹאָר בְּסִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת, וְאָמַר שֶׁזֹּאת הַמַּעֲשֶׂה מְבָאֶרֶת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ, וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּסוֹד הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר, אוֹ בְּסוֹד הַנְּסִיעוֹת וְהַהַנְהָגוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַנֶּעְלָמוֹת שֶׁלּוֹ. וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לְלֶמְבֶּרְגּ, וּמֵאַחַר שֶׁיָּצָא וּבָא לְשָׁם הָיָה מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲסֹק שָׁם בִּרְפוּאוֹת מִטְּעָמִים וְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים לוֹ. אֲבָל כְּשֶׁבָּא מִשָּׁם אָז דַּיְקָא הִרְבָּה לְסַפֵּר בְּיוֹתֵר מֵהַרְחָקַת הָרְפוּאוֹת, וְאָמַר אָז כַּמָּה תוֹרוֹת מִשִּׂיחוֹת הָרַ"ן עַל זֶה (סִימָן נ), וְגַם מִקֹּדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶעמְבֶּערְג הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן זֶה אֲבָל אַחַר־כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאֹד מִזֶּה לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הַרִחוּק):

לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים.