——–
א. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה. וישן ויחלם שנית וכו'. ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום (מא.ד-ז)
יש לבאר את יסוד חלום פרעה ששבע פרות דקות אוכלות שבע פרות יפות וטובות?
ב. עוד צ"ב, וכי פרות עולות ונולדות ביאור!?
ג. ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה ואיקץ (מא.כ-כא)
צריך להבין, כיצד שבע פרות דקות ורעות אוכלות שבע פרות יפות ובריאות, "ולא נודע כי באו אל קרבנה"?
ד. עוד יש לדקדק, דמצינו כי בכל פרשת הפרות היפות והבריאות, כתוב העניין בכתיב חסר, [כ-"יפת" "ובריאת"] בשונה מעניין הפרות הדקות והרעות הכתוב בכתיב מלא?
ה. ותבלענה השבלים וכו' ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי (מא.כד)
יש להבין, מדוע כ"כ תמה פרעה על אותו חלום, עד שדרש וחקר כ"כ אחר פותרי חלומות, הרי חלומות שווא ידברו?
ו. ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר (מא.מט)
יש לדקדק, מהו שייתר לומר "כי אין מספר"?
ז. ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו (מב.כח)
יש לתמוה, מדוע לא שמחו האחים בכסף אשר זכו בו [הרי עשו הם כדין ושלמו בעד מאכלם]?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 347) בעניין חיי הרשע. וז"ל – יש מיתה ויש מיתה. יש מיתת המת – המת שהיה כבר, המגושם, אשר נפשו קבורה בגופו, בחייו המדומים, הנה צאתה – כליון, והבל הוא כשהיה, גופו כלה ונפשו נשרפת, ושניהם נעשים אפר כהיותם עפר בדמיון חייהם.
אין היה ואין הוא, ומהו מותו?- חורבן הדמיון, כנאמר "וכל הרשעה כולה"- גוף ונפש – "כעשן תכלה" – ותבט אל מקומו ואיננו…!!!.
לא כך היא הסתלקות אנשי אמת. לא שייך בהם חורבן כלל. הלבוש נופל והתוכן חי וקים, כהיותו לק אלוק ממעל וכו'. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו אור יהל (ח"ג עמ' סג) בעניין התאוות. ואל"ד – התורה"ק אמת ואמת היא מציאות, ולכן כל עיקרה של התביעה אל האדם היא "טעמו" לכשתטעמו תראו בעצמכם "כי טוב ה'", אכן בלימוד התורה ובעבודה רוחנית כל מה שאדם לומד יותר ויגע יותר הרי הוא מרגיש מתיקות גדולה בנוסף להתעלותו ולהתעדנותו, ולעוזב התורה נאמר "אם תעזבני יום יומיים אעזבך".
בהבלי העולם – המציאות היא בדיוק הפוכה, ככל שמתרגל אדם יותר לתאוותנות, באותה מידה אינו מוצא בהם טעם וסיפוק. גם על רגעי הנאתו הקצרים נאמר "רשעים מלאי חרטות", בפנימיותו מרגיש האדם ויודע כי המה הבל אין בהם ממש. אלא שבשעה שהתאווה תוקפת אותו, היא מעוררת את עיניו ומטמטמת את לבו, ולכן הוא מצייר לעצמו בדמיונו מתיקות התאווה.
אחרי שמילא תאוותו ועבר מדמיון למציאות, הוא רואה בעיני שכלו את המציאות המרה ושואל את עצמו במה נאחז? מה הרוויח? ומתמלא חרטות. וכו'
ודומה הדבר לאדם שרואה בלילה על הקיר כל מיני קישוטים יפים הנוצצים ע"י אורות שמטילים ממרחק צל על הכותל. כאשר הוא מתקשה להתבונן במראה הזה הוא נוטל לידו פנס ומקרבו אל הכותל כדי להאיר עליו וליהנות יותר מן המראה. אבל ראה זה פלא מיד עם הגיעו לקרבת הכותל נעלמו כל הקישוטים והציורים ושוב אין כאן כלום מלבד כותל אבנים אפור ופשוט.
כך הם גם תאוות העוה"ז שאין בהן אלא דמיון כוזב המתעתע באדם. כל זמן שבני אדם הולכים בחושך נהנים בתענוגות המדומות. אבל כאשר מאיר במוחם אור השכל רואים הם בחוש כי שקר המה אין בהם ממש ורק הדמיון הוא זה שהוליכם שובב בדרך התאווה.
העצה לזה להשתמש בשכל וממילא יחלוף הדמיון ותיראה האמת כי הבל הבלים הכל הבל ורק אחת יש לנו. "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". עכ"ד.
א"כ מבואר – כי לכשיבחין ויתבונן האדם, יגלה כי כל תאוות העוה"ז כולן דמיון בעלמא, ויבחין כי הכל הוא תעתועי היצר המתעתע בו לחמוד את תאוות העוה"ז, אשר ריקות הן מתוכן, וכפי שמרגיש בעל התאווה לאחר מילוי סיפוקו מאותה תאווה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א'. ב'. ג'. ד' וה' מתורצות – יסוד חלום פרעה בא ללמדנו מהו מבט ומהות חייו של רשע כפרעה, אשר בחלומו ראה שבע פרות יפות וטובות, אשר עלו לפתע בדרך תמוהה ואינה מובנת מן היאור, כי באמת, בעיני פרעה, הפרות היפות הינן חיי התאוות בעוה"ז – מהות חייו. אשר כל כולן הינן תאוות דמיוניות, פרות העולות מיאור.
מאידך, בעיני פרעה, חיי התורה והרוחניות, היו נדמים כחיי צער וסבל, כחיי "פרות רעות מראה ודקות בשר", לזה כאשר ראה כי שבע הפרות הדקות והרעות אוכלות את שבע הפרות היפות והבריאות, "ולא נודע כי באו אל קרבנה", וגילה הוא, כי הפרות היפות-התאוות, הינן דמיון אחד גדול, אשר הפרות הדקות אוכלות אותן "ולא נודע כי באו אל קרבנה" כי דמיון הן.
לכן תמה פרעה כ"כ, כי כל מהות חייו התגלתה כשקר, לזה לא שקט ולא נח עד אשר ימצא פותר חלומות שיפתור לו חלום תמוה זה.
לזה פסוקי הפרות השמנות כתובים בכתיב חסר, ללמדנו, כי תאוות הינן דמיון בעלמא, אשר חזותן החיצונית, חסרה ריקה ורקובה בפנימיותה.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצה יוסף ללמדנו, כי כל העושר הרב אשר אסף איננו אלא "כי אין מספר"- הכל דמיון, כי תאוות הן דמיונות, רק התורה היא האמת.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – לא שמחו האחים בממון אשר נמצא באמתחתם, מפני שבעיני האחים, ממון אינו אלא דמיון, ככל תאוות העוה"ז, לזה אין מה לשמוח בתוספת דמיון ריקני להפך אם מהווה הוא סכנה אף במעט, יש להיות אף חרד מן העניין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5