——–
א. דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע (יב.ב)
פירש רש"י – אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. הדא הוא דכתיב: "זאת תורת הבהמה" ואחר כך "אישה כי תזריע".
שואל הגרי"צ סלנט: מה חידש לנו רבי שמלאי ומה בא ללמדנו בדבריו אלה, הרי עדיין נשארה הקושיא בעינה – מדוע לא נאמרה פרשת צורת האדם קודם פרשת בהמה חיה ועוף?
ב. עוד יל"ע, הרי מצינו כי טומאת אדם חמורה יותר בכמה וכמה דינים מטומאת השרץ והחיות. וצ"ב, מדוע לא הוקדמה פרשתו לפרשת החיות והבהמות?
ג. אישה כי תזריע וילדה זכר וכו' (יב.ב)
איתא במדרש רבה (יד.א) הדא הוא דכתיב: "אחור וקדם צרתני וכו'" אמר ריש לקיש: אחור – זה יום האחרון, וקדם – זה יום הראשון וכו', אם זכה אדם, אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך שלשול קדמך.
ויש לתמוה, הרי ידוע לכל בר בי רב כי בריאת האדם היתה ביום האחרון לששת ימי בראשית, כיצד א"כ, יתכן לומר לאדם "אתה קדמת לכל מעשה בראשית"?
ד. עוד צ"ע, דלכאורה ישנה הכא סתירה מיניה וביה – כי הרי ממה נפשך, רק אחד קדם במציאות. וא"כ כיצד משתנה הדין במקרה ש"זוכה האדם שאז אומרים לו כי הוא קדם", לבין מקרה שלא זכה שאז לפתע משתנה המציאות ואומרים לו כי "יתוש קדמך שלשול קדמך". הרי ממה נפשך רק אחד קדם, וכיצד משתנה הדין בין מקרה ש"זכה" לבין מקרה ש"לא זכה"?
ה. עוד יש לידע, מה שייכות ישנה בין דרשת המדרש רבה על הפסוק "אחור וקדם" לבין הפסוק "אישה כי תזריע זרע" שאומר המדרש: "הדא הוא דכתיב אחור וקדם וכו'"?
ו. והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא (יג.מה)
יש לידע, מדוע צריך המצורע לפרום בגדיו, לפרוע ראשו ולגדל שפמו. הרי רצון התורה רק שיתקן דיבורו – במה שחטא, ומה לכל האיסורים הללו?
פרשת מצורע
ז. זאת תהיה תורת המצורע וכו'. ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות (יד.ב-ד)
פירש רש"י – לפי שהנגעים באים על לשון הרע.
ויל"ע, מדוע החוטא בלשונו נענש בצרעת בכל גופו, הרי חטאו היה בלשונו בלבד. ומן הדין היה צריך להיענש בלשונו, בפיו או בדיבורו בלבד?
ח. עוד יש להבין, מדוע צורת העונש למצורע נעשית דווקא על ידי צרעת מאוסה ולא בשאר מלקויות פחות מאוסות?
ט. וציוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (יד.ד)
יש להבין, לשם מה יש צורך בהבאת שתי ציפורים, וכי לא די באחת?
י. עוד יל"ע, מה הסיבה שאחת מהן נשחטת ואחת נשארת בחיים?
יא. עוד יש לדקדק, מהו שהוסיף תיבת "טהורות" שנאמר: "צפרים חיות טהורות". וכי היתה הו"א שנביא לבית המקדש ציפורים טמאות?
יב. ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (יד.ד)
יש לבאר כוונת הפסוק!
יג. ורחץ במים את כל בשרו (טו.טז)
יש לדקדק, מדוע הוסיף תיבת "כל"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"צ מסלנט זצ"ל בספרו באר יוסף בהביאו את דברי הזוהר שכתב ואל"ד – האדם נברא אחרון, כדי לכלול בו את כל מעשה בראשית. תכונות כל הברואים על כוחותיהם שהוטבעו בהם על ידי הקב"ה שייחד לכל אחד כח וסגולה פרטית. מכל אחד בפני עצמו לקח הקב"ה את כוחו וסגולתו הפרטית וברא מהם את האדם, שהוא יהיה המאסף והמאחד את כולם.
בספר נפש החיים (שער א', פ"ו) האריך בביאור ענין זה ובהג"ה שם הוסיף שמקודם חטא אדם הראשון היו כלולים באדם רק כוחות הקדושה בלבד. לאחר החטא, נתערבו בו גם כוחות הטומאה והרע. מאז נגרמה ערבוביא גדולה במעשיו שכל מעשי האדם משתנים מאז לעתים קרובות מאוד ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב. גם במעשה הטוב עצמו מעורבות לפעמים פניה צדדית, ולא יתכן שיהיה כולו בקדושה. כמו כן, במעשים הרעים מעורבות לפעמים מחשבות לטובה. עי"ש שהאריך בעניין.
וזה מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן (פרק לא) "כל מה שברא הקב"ה בעולם – ברא באדם". וכמו שאמרו הקדמונים שהאדם הוא עולם קטן.
על פי דברים אלה יובן, מדוע מצבי הטומאה והטהרה משתנים אצל האדם ואינם משתנים אצל בעלי החיים. כל שאר הברואים עומדים תמיד במצבם ובמהותם. האדם ממוזג מכל הברואים ומכוחותיהם השונים, הטובים והרעים, הטהורים והטמאים, ולכן הוא גם משתנה לפי הזמן ולפי המעשה.
בזה יובן גם מדוע החמירה התורה בטומאת אדם יותר משאר טומאות כל בעלי החיים הטמאים.
כל מין ומין מהנבראים יש בו רק כוח אחד וחלק אחד פרטי ביצירתו, ולכן אם הוא טמא – אין טומאתו חזקה וחמורה כל כך אלא לפי החלק שהוטבע בו בראשית יצירתו. לעומת זאת האדם שנתקבצו ונתלכדו בו כוחות מכל נברא מהנבראים, על קדושתם ועל עוצם טומאתם וכן להיפך בענייני הקדושה יכול האדם להגיע למעלה מדרגת המלאכים. עכ"ד.
א"כ מבואר – כי האדם העשוי מגוף אשר טבועים בו כל המידות והטבעים הרעים של האדם, יכול הוא לבחור לחיות חיי גוף כבהמה או חיי נשמה קדושים, הכל ביד האדם לבחור בין דרך הטוב לדרך הרע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב', ג', ד' וה' מתורצות – אותו אדם אשר בחר לחיות חיי חטאים לפני ה' יתברך – לחיות חיי גוף ולא חיי נשמה רוחניים. פחות הוא מכל החיות והבהמות, כי הרי "גוף האדם" נברא אחרי בריאת החיות והבהמות, ואף מושחת הוא יותר מכל החיות (אם חי הוא חיי גוף).
לכן נכתבה פרשת טומאת האדם לאחר פרשת בהמה חיה ועוף, כי הרי אותו חוטא העסוק בטומאותיו הגופניות, פחות הוא מן החיות, ואף מושחת הוא יותר מכל ברייה אחרת, מכח בחירתו לחיות חיי גוף.
ממילא, היות ובכח האדם לבחור לחיות חיי גוף או חיי נשמה. לכן כאשר בחר הוא לחיות "חיי גוף" בהמיים, הרי שהגוף נברא לאחר כל החיות והבהמות ואומרים לו כי יתוש קדמך וכו'.
אך אם בחר האדם לחיות "חיי נשמה", הנשמה כבר היתה קיימת קודם כל הבריאה, כי חלק אלוק ממעל היא. אז אומרים לו: "אתה קדמת לכל מעשה בראשית"- כי אתה חלק אלוק ממעל, כי בחרת לחיות חיי נשמה רוחניים [וא"כ אין כלל סתירה במדרש].
כעת אף מובן, מהו שתלה המדרש: "הדא הוא דכתיב אחור וקדם וכו'" בקרא ד"אישה כי תזריע זרע", וקישר המדרש לפרשתנו בכתיבת פרשת האדם לאחר פרשת בהמה חיה ועוף, כי סיבת ה"אחור וקדם צרתני" בבחירתו לחיות חיי גוף בהמיים, היא אשר מחייבת לומר לו כי "יתוש קדמך שלשול קדמך".
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – היות ובחר המצורע בחיי גוף בהמיים כחיות ובהמות ואף בזוי הוא יותר מהן, נענש הוא גם כן להדמות לחיה ובהמה אשר אינן מסתפרות, מגדלות הן את שערן, ואין הן לבושות בבגדים.
חייבתו התורה לגדל פרע כחיה ולפרום בגדיו כחיות אשר אינן מסתפרות ואינן לבושות בבגדים – לחיות כחיה ובהמה, כמהות חייו – חיי גוף בהמיים.
מצורע
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – אותו מצורע נענש בצרעת בכל גופו ולא רק בפיו בלשונו או בדיבורו. היות ואותו מצורע אשר בחר לחיות חיי גוף בהמיים – חיי עבירות וחטאים. חטאו איננו רק בפיו, אלא בכל גופו – כי בחר הוא לחיות חיי גוף בהמיים.
לכן נענש הוא בצרעת מאוסה בכל גופו [ולא רק בהלקאתו במכות פשוטות וכואבות בלבד], בכדי להמאיס גופו בעיניו, ללמדו עד כמה חיי הגוף בזויים ומאוסים הם.
לפ"ז גם הקושיות ט', י' וי"א מתורצות – עניין שתי הציפורים בא לרמז על ב' סוגי החיים: "חיי הגוף" ו"חיי הנשמה" אשר באפשרות האדם לבחור.
הדגישה התורה כי שתי הציפורים הן "טהורות"- כל אדם יכול לבחור ב"חיי הנשמה" הטמונה בו, אך אם יבחר הוא לחיות "חיי גוף"- אחריתו להיות הציפור השחוטה. הכל תלוי בבחירת האדם לחיות חיי גוף או חיי נשמה.
לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – המשיך הפסוק ללמדנו את יסוד חיי הגוף וחיי הנשמה, לרמז – כי אותן ציפורים יכולות לבחור בין חיי "עץ ארז גבוהים וחסונים"- חיי נשמה רוחניים ומרוממים. לבין חיי "שני תולעת ואזוב"- חיי שפלות כבהמה, חיי גוף גשמיים ושפלים כתולעת ואזוב. הכל תלוי בבחירת האדם.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – רימז לנו הפסוק, כי צריך האדם לבחור בחיי נשמה רוחניים – חיי תורה אשר נמשלה למים. כי על האדם לרחוץ את "כל בשרו"- הגשמי "במים" רוחניים, לבחור לחיות חיי נשמה – חיי תורה אמיתיים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5