——–
ישנה דרך נפלאה, שעל ידה יוכל אדם לבחון את עצמו האם החלטתו וקביעת כיוון חייו אכן אמיתיים ונקבעו עמוק בנפשו, או שמא עדיין אינם חזקים אצלו די הצורך
לכל אדם יש בד"כ מכרים מסוימים – מי פחות ומי יותר. עליו להתיישב פעם ולנסות לצייר לעצמו, אם חבר שלו, ידיד קרוב אליו, היה בא אליו ואומר לו: "אתמול בלילה לא ישנתי לילה שלם. אומר לך את האמת: כבר לילות שלמים אינני ישן. מה קרה? הבנתי שהחיים שלי אינם מתקדמים בכיוון הנכון וכו"'.
וכך, מאריך אותו ידיד להסביר לו את כל חשבון הנפש שערך לעצמו ואת כל ההכרות שהגיע אליהן מכח ההתבוננות.
הוא שואל אותו: "נו, אז מה למעשה? תמשיך לא לישון כל החיים?"
וידידו עונה: "לא! הגעתי להכרה באמת שאמסור את כל כוחי לקב"ה!…"
הרי כאדם העומד מן הצד ומביט על ידידו, ודאי היה אומר לעצמו: "נו, עוד שלושה ימים של ההתעוררות… אולי הפעם זה קצת יותר רציני, אבל בדרך כלל אין לזה קיום!…"
כלומר, מי שרואה את הדברים מהסתכלות חסרת נגיעות אישיות, מבין שזהו חלק מגלי החיים – פעם עולים פעם יורדים, פעם העליה נובעת ממשבר ופעם מהתרוממות, כל פעם לפי הנקודה העכשווית המזדמנת לו.
אדם שמקבל בעצמו באמת נקודה מסוימת, עליו לנסות לכה"פ לבחון זאת בנקודת המציאות. ודאי שהמבחן אינו גמור, אבל ינסה לצייר לעצמו: אם היה מנסה לשכנע ידיד קרוב שלו באמיתות ורצינות כוונותיו, האם אכן אותו ידיד היה מאמין לו שהוא רציני? האם סבור הוא שבכוחו לשכנע את הסובבים אותו בכך? ולא שיש צורך לשכנע כמובן, אלא שהדבר כל כך מוחלט וברור בנפש, שאין חזרה ממנו, וכל השומע משתכנע מהברירות והנחישות הנשמעים בדבריו!
מעשה מעין זה סיפר מרן הגרא"א דסלר זצ"ל על עצמו. הוא סיפר שהיה מעשן, ומעשן הרבה, והדבר הזיק לו מאוד. פעמים רבות קיבל על עצמו להפסיק לעשן ולא הצליח לעמוד בהחלטתו, ועוד פעם קיבל על עצמו ושוב לא הצליח, וחוזר חלילה.
עד שפעם אחת החליט שהוא חייב באמת להפסיק! כעת נעמד והתחיל לחפש לעצמו עצות כיצד יעמוד בקבלתו. הוא היה אדם פיקח, והבין שאם פעם הוא לא מצליח ופעמיים הוא לא מצליח, אל לו לנסות באותם דרכים שכבר נפל בהן. עליו לנקוט בצעד קיצוני שיכריח אותו מנקודה חיצונית לעמוד בקבלה.
הוא התבונן בדברים, הגיע להחלטה, והוא גם יישם אותה למעשה!
ההחלטה היתה כמובן שהוא מפסיק לעשן. והמקיים של אותה קבלה היה, שכל אדם שייכנס אליו לחדר בשבועות הקרובים, יודיע לו שהפסיק לעשן. ממילא, לאחר שעשרות אנשים יידעו זאת, מצד הבושה הפנימית הוא לא יהיה מסוגל לחזור בו.
במעשה זה הנקודה הפנימית היתה לשמה גמור, אבל כיון שידע הגרא"א שישנו מפריע חיצוני שמונע ממנו לעמוד בהחלטתו, השתמש גם בכוחות חיצוניים למנוע מעצמו את ההפרעה.
זוהי דוגמא לצורת עבודה אמיתית! אדם אמיתי משתמש בנקודות להכריח את עצמו לעמוד בנקודה שהוא באמת רוצה בה. אם אדם אינו מספיק אמיתי, בשום אופן לא יאמר זאת לאחרים, כי בלבו פנימה הוא כבר מרגיש: "יבוא יום שאולי אחזור בי, אינני יכול לגרום לעצמי להתבייש".
כלומר, אם אדם רוצה באמת להחליט על דבר מסוים שהוא מקבל אותו ועומד בו, עליו ליצור לעצמו מצבים חיצוניים, גדרים מסויימים, שכמעט ואי אפשר לחזור מהם. ודאי אין הכוונה שהצעדים יהיו קיצוניים, ושתהיה בהם שבירת כל המוסכמות [ילך למדבר ויסתגר וכו']. אדרבה, ימשיך לחיות כמו בן אדם מן הישוב, ויתנהג עם אנשים כמו כולם, ועם כל זאת ייצור לעצמו מכריחים שכמעט ואין אפשרות לעבור עליהם!
ודאי שהיישום משתנה מאדם לאדם, והמכריח של ראובן הוא לא המכריח של שמעון, אבל כל אחד צריך למצוא לעצמו את הנקודות שיכריחו אותו לעמוד בהחלטותיו הנעלות.
לדוגמא: אדם יודע שהנקודות שמפילות אותו הן א' ב' וג'. הוא מקבל על עצמו קבלה גמורה שאם יפול בנקודות אלו, יודיע זאת לידידו. אם מראש איננו מתבייש מידיד זה, כמובן שהדבר לא יועיל. הקבלה צריכה להיות להודיע לאדם כזה שלא נעים לו לומר לו עוד פעם נפלתי ועוד פעם נפלתי. אפילו אם הוא לא מודיע לו בדיוק מה תוכן הדברים, אבל הוא רק מודיע לו דבר אחד: עוד פעם לא הצלחתי!
כלומר, בעצם הסיבה האמיתית שהוא רוצה את הדברים היא מחמת אמיתותם. אלא שכדי להינצל ממפריעי הגוף הוא לוקח את הנקודה ומכריח אותה ע"י הבזיון שהוא לא מעוניין לספוג ע"י האמירה לידידו שלו שהוא נפל פעם נוספת.
אם אדם לא מעמיד את עצמו עם קבלות מהסוג הזה [לאו דוקא מהמקרה הזה, אלא מסוג פנימי זה], כמעט בהכרח [אם אינו מיחידי סגולה שיש להם תוקף פנימי עצום ונורא] שלא יצליח לעמוד בהחלטותיו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5