חוקת ליל שישי תורה – חק לישראל

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חק לישראל במדבר חוקת ליל שישי תורה – חק לישראל
תוכן עניינים הצג

——–

צרוף יִהִוִהִ

(ה) וְלָמָ&#1444ה הֶֽעֱלִיתֻ&#1448נוּ&#1433 מִמִּצְרַ&#1428יִם לְהָבִ&#1443יא אֹתָ&#1428נוּ אֶל-הַמָּק&#1445וֹם הָרָ&#1430ע הַזֶּ&#1425ה לֹ&#1443א | מְק&#1443וֹם זֶ&#1431רַע וּתְאֵנָ&#1444ה וְגֶ&#1448פֶן&#1433 וְרִמּ&#1428וֹן וּמַ&#1445יִם אַ&#1430יִן לִשְׁתּֽוֹת: וּלְמָא אַסֶקְתּוּנָא מִמִצְרַיִם לְאַיְתָאָה יָתָנָאלְאַתְּרָא בִישָׁא הָדֵין לָא אֲתַרכְּשַׁר לְבֵית זְרַע וְאַף לָאתְּאֵנִין וְגוּפְנִין וְרִמוֹנִין וּמַיָא לֵיתלְמִשְׁתֵּי:(ו) וַיָּבֹא&#1449 מֹשֶׁ&#1448ה וְאַֽהֲר&#1436ֹן מִפְּנֵ&#1443י הַקָּהָ&#1431ל אֶל-פֶּ&#1448תַח&#1433 א&#1443ֹהֶל מוֹעֵ&#1428ד וַֽיִּפְּל&#1430וּ עַל-פְּנֵיהֶ&#1425ם וַיֵּרָ&#1445א כְבוֹד-יְהֹוָ&#1430ה אֲלֵיהֶֽם: (פ) וְעַאל משֶׁה וְאַהֲרֹן מִן קֳדָםקְהָלָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וּנְפָלוּעַל אַפֵּיהוֹן וְאִתְגְלֵי יְקָרָא דַיְיָלְהוֹן:(ז) &nbspשלישי – במחוברות שני&nbsp&nbspוַיְדַבֵּ&#1445ר יְהֹוָ&#1430ה אֶל-מֹשֶׁ&#1445ה לֵּאמֹֽר: וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(ח) קַ&#1443ח אֶת-הַמַּטֶּ&#1431ה וְהַקְהֵ&#1444ל אֶת-הָֽעֵדָה&#1433 אַתָּה&#1433 וְאַֽהֲר&#1443ֹן אָחִ&#1428יךָ וְדִבַּרְתֶּ&#1447ם אֶל-הַסֶּ&#1435לַע לְעֵֽינֵיהֶ&#1430ם וְנָתַ&#1443ן מֵימָ&#1425יו וְהֽוֹצֵאתָ&#1448 לָהֶ&#1445ם מַ&#1448יִם&#1433 מִן-הַסֶּ&#1428לַע וְהִשְׁקִיתָ&#1445 אֶת-הָֽעֵדָ&#1430ה וְאֶת-בְּעִירָֽם: סַב יָת חוּטְרָא וְאַכְנֵשׁ יָתכְּנִשְׁתָּא אַתְּ וְאַהֲרֹן אָחוּךְ וּתְמַלְלוּןעִם כֵּיפָא לְעֵינֵיהוֹן וְיִתֵּן מוֹהִיוְתַפֵּיק לְהוֹן מַיָא מִן כֵּיפָאוְתַשְׁקֵי יָת כְּנִשְׁתָּא וְיָת בְּעִירְהוֹן:

ואת בעירם. מכאן שחס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל:

(ט) וַיִּקַּ&#1445ח מֹשֶׁ&#1435ה אֶת-הַמַּטֶּ&#1430ה מִלִּפְנֵ&#1443י יְהֹוָ&#1425ה כַּֽאֲשֶׁ&#1430ר צִוָּֽהוּ: וּנְסִיב משֶׁה יָת חוּטְרָא מִןקֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקְדֵיהּ:(י) וַיַּקְהִ&#1436לוּ מֹשֶׁ&#1447ה וְאַֽהֲר&#1435ֹן אֶת-הַקָּהָ&#1430ל אֶל-פְּנֵ&#1443י הַסָּ&#1425לַע וַיּ&#1443ֹאמֶר לָהֶ&#1431ם שִׁמְעוּ-נָא&#1433 הַמֹּרִ&#1428ים הֲמִן-הַסֶּ&#1443לַע הַזֶּ&#1428ה נוֹצִ&#1445יא לָכֶ&#1430ם מָֽיִם: וְאַכְנִישׁוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת קְהָלָאלְקֳדָם כֵּיפָא וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּכְעַן סַרְבָנַיָא הֲמִן כֵּיפָא הָדֵיןנַפֵּיק לְכוֹן מַיָא:

ויקהלו וגו' . זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה: המן הסלע הזה נוציא. לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המרים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים:

(יא) וַיָּ&#1448רֶם מֹשֶׁ&#1436ה אֶת-יָד&#1431וֹ וַיַּ&#1447ךְ אֶת-הַסֶּ&#1435לַע בְּמַטֵּ&#1430הוּ פַּֽעֲמָ&#1425יִם וַיֵּֽצְאוּ&#1433 מַ&#1443יִם רַבִּ&#1428ים וַתֵּ&#1445שְׁתְּ הָֽעֵדָ&#1430ה וּבְעִירָֽם: (ס) וַאֲרֵם משֶׁה יָת יְדֵיהּ וּמְחָאיָת כֵּיפָא בְּחוּטְּרֵיהּ תְּרֵין זִמְנִיןוּנְפָקוּ מַיָא סַגִיאֵי וּשְׁתִיאַת כְּנִשְׁתָּאוּבְעִירְהוֹן:

פעמים. לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז, ו) והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו:

(יב) וַיּ&#1443ֹאמֶר יְהֹוָה&#1432 אֶל-מֹשֶׁ&#1443ה וְאֶֽל-אַהֲרֹן&#1426 י&#1434ַעַן לֹֽא-הֶאֱמַנְתֶּ&#1443ם בִּ&#1428י לְהַ&#1448קְדִּישֵׁ&#1428נִי לְעֵינֵ&#1430י בְּנֵ&#1443י יִשְׂרָאֵ&#1425ל לָכֵ&#1431ן לֹ&#1444א תָבִ&#1448יאוּ&#1433 אֶת-הַקָּהָ&#1443ל הַזֶּ&#1428ה אֶל-הָאָ&#1430רֶץ אֲשֶׁר-נָתַ&#1445תִּי לָהֶֽם: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן חֲלַףדִי לָא הֵימַנְתּוּן בְּמֵימְרִי לְקַדָשׁוּתִילְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֵן לָאתֵעֲלוּן יָת קְהָלָא הָדֵין לְאַרְעָאדִי יְהָבִית לְהוֹן:

יען לא האמנתם בי. גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן. והלא (במדבר יא, כב) הצאן ובקר ישחט קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם: להקדישני. שאלו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקדש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקים דבורו של מקום, קל וחמר אנו: לכן לא תביאו. בשבועה, כמו (שמואל א' ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפלה על כך:

(יג) ה&#1434ֵמָּה מֵ&#1443י מְרִיבָ&#1428ה אֲשֶׁר-רָב&#1445וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ&#1430ל אֶת-יְהֹוָ&#1425ה וַיִּקָּדֵ&#1430שׁ בָּֽם: (ס) אִינוּן מֵי מַצוּתָא דִנְצוֹ בְנֵייִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְאִתְקַדַשׁ בְּהוֹן:

המה מי מריבה. הם הנזכרים במקום אחר, את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים, לכך גזרו (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו: ויקדש בם. שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקדוש ברוך הוא עושה דין במקדשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות, וכן הוא אומר (תהלים סח, לו) נורא אלהים ממקדשיך, וכן הוא אומר (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש:

(יד) &nbspרביעי&nbsp&nbspוַיִּשְׁלַ&#1448ח מֹשֶׁ&#1447ה מַלְאָכִ&#1435ים מִקָּדֵ&#1430שׁ אֶל-מֶ&#1443לֶךְ אֱד&#1425וֹם כּ&#1444ֹה אָמַר&#1433 אָחִ&#1443יךָ יִשְׂרָאֵ&#1428ל אַתָּ&#1443ה יָדַ&#1428עְתָּ אֵ&#1445ת כָּל-הַתְּלָאָ&#1430ה אֲשֶׁ&#1445ר מְצָאָֽתְנוּ: וּשְׁלַח משֶׁה אִזְגַדִין מֵרְקָם לְוַתמַלְכָּא דֶאֱדוֹם כִּדְנַן אֲמַר אָחוּךְיִשְׂרָאֵל אַתְּ יְדַעְתְּ יָת כָּלעָקְתָא דִי אַשְׁכַּחְתָּנָא:

אחיך ישראל. מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר לו אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו החוב לפרעו: אתה ידעת את כל התלאה. לפיכך פרש אביכם מעל אבינו (שם לו, ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני השטר חוב המטל עליהם והטילו על יעקב:

(טו) וַיֵּֽרְד&#1444וּ אֲבֹתֵ&#1448ינוּ&#1433 מִצְרַ&#1428יְמָה וַנֵּ&#1445שֶׁב בְּמִצְרַ&#1430יִם יָמִ&#1443ים רַבִּ&#1425ים וַיָּרֵ&#1445עוּ לָ&#1435נוּ מִצְרַ&#1430יִם וְלַֽאֲבֹתֵֽינוּ: וּנְחָתוּ אֲבָהָתָנָא לְמִצְרַיִם וִיתֵיבְנָא בְמִצְרַיִםיוֹמִין סַגִיאִין וְאַבְאִישׁוּ לָנָא מִצְרָאֵיוְלַאֲבָהָתָנָא:

וירעו לנו. סבלנו צרות רבות: ולאבותינו. מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפרענות באה על ישראל:

(טז) וַנִּצְעַ&#1444ק אֶל-יְהֹוָה&#1433 וַיִּשְׁמַ&#1443ע קֹלֵ&#1428נוּ וַיִּשְׁלַ&#1443ח מַלְאָ&#1428ךְ וַיֹּֽצִאֵ&#1430נוּ מִמִּצְרָ&#1425יִם וְהִנֵּה&#1433 אֲנַ&#1443חְנוּ בְקָדֵ&#1428שׁ עִ&#1430יר קְצֵ&#1445ה גְבוּלֶֽךָ: וְצַלֵינָא קֳדָם יְיָ וְקַבִּיל צְלוֹתָנָאוּשְׁלַח מַלְאָכָא וְאַפְקָנָא מִמִצְרָיִם וְהָאאֲנַחְנָא בִּרְקַם קַרְתָּא דְבִסְטַר תְּחוּמָךְ:

וישמע קלנו. בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים: מלאך. זה משה מכאן שהנביאים קרואים מלאכים, ואומר (ד"ה ב' לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים:

(יז) נַעְבְּרָה-נָּ&#1443א בְאַרְצֶ&#1431ךָ לֹ&#1444א נַֽעֲבֹר&#1433 בְּשָׂדֶ&#1443ה וּבְכֶ&#1428רֶם וְלֹ&#1445א נִשְׁתֶּ&#1430ה מֵ&#1443י בְאֵ&#1425ר דֶּ&#1447רֶךְ הַמֶּ&#1443לֶךְ נֵלֵ&#1431ךְ לֹ&#1444א נִטֶּה&#1433 יָמִ&#1443ין וּשְׂמ&#1428ֹאול עַ&#1445ד אֲשֶֽׁר-נַעֲב&#1430ֹר גְּבֻלֶֽךָ: נְעִיבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ לָא נְעִיבֵּרבַּחֲקַל וּבִכְרָם וְלָא נִשְׁתֵּי מֵיגוֹב בְּאֹרַח מַלְכָּא נֵיזֵיל לָאנִסְטֵּי לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא עַד דִנְעִיבַּרתְּחוּמָךְ:

נעברה נא בארצך. אין לך לעורר על הירשה של ארץ ישראל, כשם שלא פרעת החוב. עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך: ולא נשתה מי באר. מי בורות היה צריך לומר אלא כך אמר משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות, לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם, מכאן לאכסנאי שאף על פי שיש בידו לאכול, יקנה מן החנוני כדי להנות את אשפיזו: דרך המלך נלך וגו' . אנו חוסמים את בהמתנו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול:

(יח) וַיּ&#1444ֹאמֶר אֵלָיו&#1433 אֱד&#1428וֹם לֹ&#1445א תַֽעֲב&#1430ֹר בִּ&#1425י פֶּן-בַּחֶ&#1430רֶב אֵצֵ&#1445א לִקְרָאתֶֽךָ: וַאֲמַר לֵיהּ אֱדוֹמָאָה לָא תְעִבַּרבִּתְחוּמִי דִלְמָא בִדְקָטְלִין בְּחַרְבָּא אֶפּוֹקלָקָדָמוּתָךְ:

פן בחרב אצא לקראתך. אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

(יט) וַיֹּֽאמְר&#1448וּ אֵלָ&#1445יו בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל&#1432 בַּֽמְסִלָּ&#1443ה נַֽעֲלֶה&#1426 וְאִם-מֵימֶ&#1444יךָ נִשְׁתֶּה&#1433 אֲנִ&#1443י וּמִקְנַ&#1428י וְנָֽתַתִּ&#1430י מִכְרָ&#1425ם רַ&#1445ק אֵין-דָבָ&#1430ר בְּרַגְלַ&#1445י אֶֽעֱבֹֽרָה: וַאֲמָרוּ לֵיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹרַחכְּבִישָׁא נִסַק וְאִם מֵימַךְ נִשְׁתֵּיאֲנָא וּבְעִירַי וְאֶתֵּן דְמֵיהוֹן לְחוֹדלֵית פִּתְגַם דְבִישׁ בְּרַגְלַי אֵעִיבַּר:

רק אין דבר. אין שום דבר מזיקך:

(כ) וַיּ&#1430ֹאמֶר לֹ&#1443א תַֽעֲב&#1425ֹר וַיֵּצֵ&#1444א אֱדוֹם&#1433 לִקְרָאת&#1428וֹ בְּעַ&#1445ם כָּבֵ&#1430ד וּבְיָ&#1445ד חֲזָקָֽה: וַאֲמַר לָא תְעִבָּר וּנְפַק אֱדוֹמָאָהלָקֳדָמוּתֵיהּ בְּחֵיל רַב וּבִידָא תַקִיפָא:

וביד חזקה. בהבטחת זקננו והידים ידי עשו:

(כא) וַיְמָאֵ&#1443ן | אֱד&#1431וֹם נְתֹן&#1433 אֶת-יִשְׂרָאֵ&#1428ל עֲב&#1430ֹר בִּגְבֻל&#1425וֹ וַיֵּ&#1445ט יִשְׂרָאֵ&#1430ל מֵֽעָלָֽיו: (פ) וְסָרֵיב אֱדוֹמָאָה לְמִשְׁבַּק יָת יִשְׂרָאֵללְמֶעֱבַר בִּתְחוּמֵיהּ וּסְטָּא יִשְׂרָאֵל מִלְוָתֵיהּ:(כב) &nbspחמישי – במחוברות שלישי&nbsp&nbspוַיִּסְע&#1430וּ מִקָּדֵ&#1425שׁ וַיָּב&#1447ֹאוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ&#1435ל כָּל-הָֽעֵדָ&#1430ה ה&#1445ֹר הָהָֽר: וּנְטָלוּ מֵרְקָם וַאֲתוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵלכָּל כְּנִשְׁתָּא לְהֹר טוּרָא:

כל העדה. כלם שלמים ועומדים להכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזרה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהן (דברים ד, ד) חיים כלכם היום: הר ההר. הר על גבי הר כתפוח קטן על גבי תפוח גדול, ואף על פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלשה נשארו בהן הר סיני לתורה והר נבו לקבורת משה והר ההר לקבורת אהרן:

(כג) וַיּ&#1447ֹאמֶר יְהֹוָ&#1435ה אֶל-מֹשֶׁ&#1445ה וְאֶֽל-אַהֲר&#1430ֹן בְּה&#1443ֹר הָהָ&#1425ר עַל-גְּב&#1445וּל אֶֽרֶץ-אֱד&#1430וֹם לֵאמֹֽר: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן בְּהוֹרטוּרָא עַל תְּחוּם אַרְעָא דֶאֱדוֹםלְמֵימָר:

על גבול ארץ אדום. מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט (דברי הימים ב' כ, לז) כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

(כד) יֵֽאָסֵ&#1444ף אַֽהֲרֹן&#1433 אֶל-עַמָּ&#1428יו כִּ&#1443י לֹ&#1444א יָבֹא&#1433 אֶל-הָאָ&#1428רֶץ אֲשֶׁ&#1445ר נָתַ&#1430תִּי לִבְנֵ&#1443י יִשְׂרָאֵ&#1425ל עַ&#1435ל אֲשֶׁר-מְרִיתֶ&#1445ם אֶת-פִּ&#1430י לְמֵ&#1445י מְרִיבָֽה: יִתְכְּנֵשׁ אַהֲרֹן לְעַמֵיהּ אֲרֵי לָאיֵעוֹל לְאַרְעָא דִי יְהָבִית לִבְנֵייִשְׂרָאֵל עַל דִי סְרֵיבְתּוּן עַלמֵימְרִי לְמֵי מַצוּתָא:(כה) ק&#1434ַח אֶֽת-אַהֲר&#1428ֹן וְאֶת-אֶלְעָזָ&#1430ר בְּנ&#1425וֹ וְהַ&#1445עַל אֹתָ&#1430ם ה&#1445ֹר הָהָֽר: דְבַר יָת אַהֲרֹן וְיָת אֶלְעָזָרבְּרֵיהּ וְאַסֵיק יָתְהוֹן לְהֹר טּוּרָא:

קח את אהרן. בדברי נחומים. אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך:

(כו) וְהַפְשֵׁ&#1444ט אֶֽת-אַהֲרֹן&#1448 אֶת-בְּגָדָ&#1428יו וְהִלְבַּשְׁתָּ&#1430ם אֶת-אֶלְעָזָ&#1443ר בְּנ&#1425וֹ וְאַֽהֲר&#1445ֹן יֵֽאָסֵ&#1430ף וּמֵ&#1445ת שָֽׁם: וְאַשְׁלַח יָת אַהֲרֹן יָת לְבוּשׁוֹהִיוְתַלְבֵּישִׁנוּן יָת אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְאַהֲרֹןיִתְכְּנֵישׁ וִימוּת תַּמָן:

את בגדיו. את בגדי כהנה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו. אמר לו הכנס למערה, ונכנס. ראה מטה מצעת ונר דלוק. אמר לו עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. קמוץ פיך, וקמץ. עצום עיניך, ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה, וזהו שנאמר לו (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שנתאוית לה:

(כז) וַיַּ&#1443עַשׂ מֹשֶׁ&#1428ה כַּֽאֲשֶׁ&#1430ר צִוָּ&#1443ה יְהֹוָ&#1425ה וַֽיַּעֲלוּ&#1433 אֶל-ה&#1443ֹר הָהָ&#1428ר לְעֵינֵ&#1430י כָּל-הָֽעֵדָֽה: וַעֲבַד משֶׁה כְּמָא דִי פַקִידיְיָ וּסְלִיקוּ לְהֹר טוּרָא לְעֵינֵיכָּל כְּנִשְׁתָּא:

ויעש משה. אף על פי שהדבר קשה לו לא עכב:

(כח) וַיַּפְשֵׁט&#1449 מֹשֶׁ&#1448ה אֶֽת-אַהֲר&#1436ֹן אֶת-בְּגָדָ&#1431יו וַיַּלְבֵּ&#1444שׁ אֹתָם&#1433 אֶת-אֶלְעָזָ&#1443ר בְּנ&#1428וֹ וַיָּ&#1447מָת אַֽהֲר&#1435ֹן שָׁ&#1430ם בְּר&#1443ֹאשׁ הָהָ&#1425ר וַיֵּ&#1447רֶד מֹשֶׁ&#1435ה וְאֶלְעָזָ&#1430ר מִן-הָהָֽר: וְאַשְׁלַח משֶׁה יָת אַהֲרֹן יָתלְבוּשׁוֹהִי וְאַלְבִּישׁ יָתְהוֹן יָת אֶלְעָזָרבְּרֵיהּ וּמִית אַהֲרֹן תַּמָן בְּרֵישׁטוּרָא וּנְחַת משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִןטוּרָא:(כט) וַיִּרְאוּ&#1433 כָּל-הָ&#1443עֵדָ&#1428ה כִּ&#1445י גָוַ&#1430ע אַֽהֲר&#1425ֹן וַיִּבְכּ&#1434וּ אֶֽת-אַהֲרֹן&#1433 שְׁלֹשִׁ&#1443ים י&#1428וֹם כּ&#1430ֹל בֵּ&#1445ית יִשְׂרָאֵֽל: (ס) וַחֲזוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא אֲרֵי מִיתאַהֲרֹן וּבְכוֹ יָת אַהֲרֹן תְּלָתִיןיוֹמִין כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

ויראו כל העדה וגו' . כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן. אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מטל במטה, ראו והאמינו: כל בית ישראל. האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו: כי גוע. אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד, וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג, א) , דאמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא ויראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה של מעלה המנו. למה ויראו, לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא, ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי, והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו:

כא (א) וַיִּשְׁמַ&#1438ע הַכְּנַֽעֲנִ&#1444י מֶֽלֶךְ-עֲרָד&#1433 יֹשֵׁ&#1443ב הַנֶּ&#1428גֶב כ&#1434ִּי בָּ&#1443א יִשְׂרָאֵ&#1428ל דֶּ&#1430רֶךְ הָֽאֲתָרִ&#1425ים וַיִּלָּ&#1448חֶם&#1433 בְּיִשְׂרָאֵ&#1428ל וַיִ&#1445שְׁבְּ | מִמֶּ&#1430נּוּ שֶֽׁבִי: וּשְׁמַע כְּנַעֲנָאָה מַלְכָּא דַעֲרָד יָתֵיבדָרוֹמָא אֲרֵי אֲתָא יִשְׂרָאֵל אֹרַחמְאַלְלַיָא וְאַגַח קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וּשְׁבָאמִנֵיהּ שִׁבְיָא:

וישמע הכנעני. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו' , כדאיתא בראש השנה (דף ג א) . ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזמן בכל עת לפרענות: ישב הנגב. זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקדוש ברוך הוא לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי: דרך האתרים. דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התיר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י, לג) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה: וישב ממנו שבי. אינה אלא שפחה אחת:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן