——–
את חג הסכות חוגגים אנו זכר לענני כבוד שפרש עלינו הבורא בצאתנו ממצרים. ענני כבוד היו בחינת השראת השכינה מעל עם ישראל, ולא שמירה גשמית גרידא היתה כאן משרב וגשם, אלא פרישת אור שכינתו יתברך מעל ראשיהם של ישראל. (וראה בספר נתיבות שלום שהאריך בזה)
ולכן עושין אנו זכר לענני כבוד בלבד – במצות סכה, ואלו לב' מתנות אחרות שנתלוו לעם ישראל במדבר – באר ומן, אין אנו עושים שום זכר, לפי שאלו היו לצרכיהם הגשמיים, ואלו במתנת ענני הכבוד נתוספה הארה רוחנית – השראת שכינה.
וראיה ברורה לכך, רואים אנו בפרוש רש"י על החמש בסוף פרשת "כי תצא" בענין תעלולי עמלק הרשע, "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", אומר שם רש"י: אלו שמחמת חטאן היה הענן פולטן, מהם היה מזנב עמלק ומחטיאם. הרי חזינן, שענני כבוד לא סבלו חוטאים, והחוטאים היו נפלטים מענני כבוד, וודאי שהגורם לכך קדשת השראת שכינה שהיתה מסוככת עליהם במתנה זו של ענני כבוד.
ויש לנו כאן לראות ב' נקדות, בהם היה עמלק צד את הנחשלים שהיה הענן פולטן, והם א. אמונה. ב. ברית. וכמו שפרשו "אשר קרך בדרך", שצנן וקרר אמונתן ובטחונן של ישראל, שהרי היו כל האמות יראין מישראל – "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען" – הרי שאמות העולם אף הן היו באמונה ברורה שאלו הם עמו ונחלתו, ואין מה לקרב אליהם למלחמה, אחר שה' הוא הנלחם להם, ועמלק בגדל קנאתו שגררה אחריה שנאה, לא יכול היה לסבל יחודיות זו לעם ישראל מהכל יכול, ונתן נפשו לקפץ לאמבטיה רותחת ואף שידע שיכוה, אמר – מוטב שאכוה אני ובלבד שאצננה לאחרים, ובזה צנן בטחונן ואמונתן של עם ישראל עצמם, שאף הם היו בטוחים בחסדו יתברך השופע עליהם, והיו בפסגת שמחתם על האוצר היקר שנפל בחלקם, להיות עמו ונחלתו של בורא עולם – "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו", ובא רשע זה ובלבל שמחתם, והרפה את אמונתם ובטחונם בבוראם, בראותם שעדין נתונין המה למשסה ולבוזזים, וכמובא במדרש, שעמלק היה מתלוצץ ממצוותיהם של ישראל וזורק מילותיהן כלפי מעלה, הרי שהכניס בהם ארס הכפירה לדחותם לגמרי.
ונקדה שניה, שהיה מטמאם במשכב זכור, היא נקדת טמאת עריות, שעוקרת כל רגש וזיק של קדשה, ומיבשת כל לחות מהנשמה הקדושה.
יודעת מרכבת הטמאה המלבשת בעמלקי שבב' נקדות אלו נתן להצליח להרחיק את ישראל מאביהם שבשמים, ואף להשניאם על בוראם שירחיקם ויתנם בידי מבקשי רעתם. וכמעשהו אז, כן מעשהו עתה, בעקבתא דמשיחא, סמוך לבעורו – "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", יודע הוא שעם ישראל אמורים להנות מזיו השכינה לנצח נצחים, וזמן פרקנם קרב, ובזה תלוי חסולו לנצח, ואשרם של ישראל לנצח, אולם בכל זאת משנאתו לא פרש, ובכל כחו משתדל לצוד כמה שאפשר נשמות ברשתו, לאבד מהם את אשרם הנצחי. וממשיך בדרכו בפרישת רשת על ב' נקדות ראשית דרכו – אמונה וברית. וכפי שרואים אנו בדורנו כמה משתוללת כפירה ומינות בישראל, ודוקא מתוך אנשים מישראל – "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", ומה שהצליח עמלק הרשע ב – 50 שנה האחרונות להשמיד ולצוד נפשות יקרות לשמד ולשואה רוחנית, שום אמה ולשון לא הצליחו לעשות זאת באלפי שנים, כי נתחכם, בהורמנותא דלעלא, לטמע ולהשריש כפירה בלבות אנשים מישראל, שבכך תהא השפעתם על אחיהם ביתר שאת ויתר עז, מאשר אלו ינסו אמות העולם להעבירנו על דתנו. שעל אלו האחרונים עמדנו בגאוה ועז נגדם, ובקלות מסרנו נפשנו על קדוש ה' להריגה, לשחיטה, ולכל מיני מיתות משנות, בשמחה, ובאהבה, כיון שלא הצליחו אלו לפגע בנשמותינו אלא רק בגופנו, אבל בתחכום זה להעביר את הכפירה והמינות "כחי ועצם ידי", דרך אנשים מישראל, זהו פתוי שלא הצלחנו לעמד בו, בראות פתיים רבים – הכיצד נתן להיות יהודי גם ללא תורה ומצוות.
וזהו הנסיון האחרון והקשה ביותר – דרך רשעים צלחה, אש יורדת מן השמים לכבוד נביאי הבעל, לשרתם, לאמצם במדינה משלהם, בצבא משלהם, ואצלם הכסף, והכסאות, והשלטון, ובתי המשפט, הכל פתוח לפניהם, ואלו עובדי ה' מתרפסים ומשתטחים, לקבל מהם מנת לחם, לקים את תלמודי תורתם וישיבותיהם. הרי שזה ממש כמבאר בספרים הקדושים, שלעתיד יהא מבחן קשה כענין אליהו בהר הכרמל, אש של מעלה תרד, אולם לא כאז לכבוד אליהו הנביא, אלא להפך לכבוד נביאי הבעל, ואף על פי כן יצטרכו אמוני בני ישראל להיות חזקים באמונתם, ולא לפל ברוחם, על אף ההסתר פנים הנורא שיהא בימים הקשים ההם, שהם בעצם ימינו.
והסבה שנתנה לעמלק הרשע רשות להרשיע בטמאה ובכפירה את עם ישראל, ובהצלחה גדולה כזו, מה שלא נתן לו רשות בדורות קודמים, הוא מכיון שאנו הדור שבעזרת ה' אמורים לזכות לאור הגדול של מלכנו משיחנו, ועינינו – עיני בשר שאנו נושאים עלינו, המה העינים שעתידים לזכות להיות יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה, אם כן כדי שבאמת יצדק על פי הדין והמשפט ענג כזה עצום ורב להנות מזיו אורו, חיבים עינים אלו להתנסות בנסיונות תקיפים ותכופים, בפריצות נוראה, ובחציפות של טמאה, כדי שבאמת יקים בהם מאמר המדרש: כל הרואה דבר ערוה ואינו זן את עינו ממנו, זוכה ורואה פני שכינה, ויקים בו: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו", וקדוש מקרי הנוטר קדשתו.
כי הרי הגיע הזמן של התגלות שער ה- 50 של הקדשה – 50 שערי בינה, ואי אפשר לנו לזכות לזה, רק באם קדם נעמד בנסיונות של שער החמשים של הטמאה, וכדברי "האור החיים" הקדוש, שאי אפשר לזכות לקדשה מסימת אלא אם כן עמד האדם בצד הטמאה השוה לה, שער כנגד שער.
אולם ביציאת מצרים מצינו, שלא הצליח עמלק אלא לזנב את הנחשלים שמחמת חטאן פלטן הענן, דהינו כל מי שהיה מצוי תחת חממת ענני הכבוד – צל השכינה – לא יכל עמלק לשלט בו. זו העצה היחידה להנצל מעמלק, לחסות בצלם של בתי מדרשות ובתי כנסיות, ולעסק שם בתורה, ובתפלה, ולא להתנתק חס ושלום מצל השכינה ששורה שם, ואז יכול להיות – כלי האי ואולי – בחסדי ה' וברחמים מרבים, יכול להנצל ממים הזדונים של עמלק וגונדא דיליה.
בזה יבאר ענין שלעתיד יבחן וינסה הקדוש ברוך הוא את אמות העולם במצות הסכה, ויוציא חמה מנרתיקה ועתידין הם להעדיף לבעט בה ולצאת, מאשר להסתופף בצל השכינה השורה בה. וכאן ירמז להם הקדוש-ברוך-הוא לאמר: לא הייתם יכולים לעמד במצוותי – שאלו הייתי נותנם לכם, שהרי לשמירת המצוות יש צרך במסירות נפש, התמודדות עם קשיים, וראו הכיצד אינכם מסגלים לכך. וכיון שיצאו ממנה יהיו למאכלת אש, לפי שאינם ראויים להסתופף תחת ענני הכבוד צל השכינה. אולם ישראל, עם כל הקשיים והנסיונות, לא יזוזו ממנה, ובכל מצב יסתופפו בצר ובמצוק תחת כנפי השכינה, לפי שכך למודים ורגילים המה במשך כל הדורות לקים המצוות במסירות, וינצלו מכל רע.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5