חֲתִימָה [רלז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, מוֹדֶה שֶׁהַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת נָאִים לְעוֹשֵׂיהֶם וְתִפְאֶרֶת לָהֶם מִכָּל בְּנֵי אָדָם. וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת יֵשׁ לְכָל נִבְרָא לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוֹת בּוֹרְאוֹ שֶׁבְּרָאוֹ מֵאַיִן, בְּחַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל פְּרָס. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא בָּרוּר וְיָדוּעַ, שֶׁיֵּשׁ לַמִּצְוֹת סְגוּלוֹת רַבּוֹת מִתּוֹעָלוֹת יְדוּעוֹת לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ, לוּלֵי שֶׁנִּשְׁאַר לָנוּ שְׁאֵלָה עַל דְּבַר "צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", וְעַל דְּבַר סָפֵק זֶה נָטָיוּ רַגְלֵי גְדוֹלֵי עוֹלָם, בִּרְאוֹתָם צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְרָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זֹאת יָשִׁיב כָּל אֶחָד כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ, כַּאֲשֶׁר מְבוֹאֶרֶת בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּקְצָתָם מְבֹאָרִים בְּחִבּוּר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (סימן א, וסימן רצב).

אף על פי שלא יקבל פרס. רק מאהבת ה' שכבר עשה עמו רב חסד מעודו עד היום הזה כי אין די לעבדו על הטובות שגמל עמו ובזכרו זאת יחליט בו אהבת ה' לעבדו בכל לבו אף אם לא יקבל שום שכר ממנו מכל שהוא ובודאי לא תמו חסדי ה' ורחמיו ממנו ע"כ לא יהא עבודתו כדי שיתן לו הקב"ה פרס דאין בזה אהבת ה' רק עבודתו לטובתו הוא: סגולות רבות. טובות הרבה שמועיל לצדיק לגופו ולנשמתו רק שיש צדיק ורע לו וכן רשע וטוב לו וכו':

וְעַל כֻּלָּם הָיוּ מַחֲשִׁים עַד שֶׁבָּא הָרַמְבַּ"ם ז"ל בְּסוֹף מַאֲמָרוֹ הַנִּקְרָא "מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים" וְכָתַב בְּפֶרֶק נא, חֵלֶק ג, דְּבָרִים שֶׁהֵם קְרוֹבִים לַשֵּׂכֶל בְּעִנְיָן זֶה. וְזֶה נֻסָּחוֹ:

– וַאֲשֶׁר הִשִּׂיג וְהוּא מִתְעַסֵּק הוּא דּוֹמֶה בְּעֵת עָסְקוֹ לְמִי שֶׁהוּא בְּיוֹם הַמְעוּנָן שֶׁלֹּא תָאִיר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מִפְּנֵי הָעָב הַמַּבְדִּיל בֵּינָהּ וּבֵינוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה יֵרָאֶה לִי, כִּי כָּל מִי שֶׁתִּמְצָאֵהוּ רָעָה מֵרָעוֹת הָעוֹלָם, מֵהַנְּבִיאִים אוֹ מֵהַחֲסִידִים הַשְּׁלֵמִים, לֹא מְצָאוֹ הָרַע הַהוּא רַק בְּעֵת הַשִּׁכְחָה הַהִיא, וּלְפִי אֹרֶךְ הַשִּׁכְחָה הַהִיא, אוֹ פְחִיתוּת הָעִנְיָן אֲשֶׁר הִתְעַסֵּק בוֹ יְהִי עֹצֶם הָרָע.

ואשר השיג. פירוש אשר השיג ע"י שכלו ודעתו אמונת הקב"ה ועבודתו והוא צדיק ועובד אלהים ומקיים מצותיו: והוא מתעסק. ר"ל רק כשהוא מתעסק בדבר כגון שעושה מלאכה או דבר שהוא לצורך גופו אז אין מחשבתו לה' רק בטרדת פעלו שפועל ומתעסק בו אז הוא דומה בעסק זה כיום המעונן שמפסיק העבים לזרוח השמש עליו כך הוא מפסיק בינו ובין הקב"ה שלא תבא לו הצלה והצלחה מה' ע"י שסר מחשבתו בעת עסקו מה' ושכח ממנו זכירת ישועת ה' אז תמצא לו הרעה בכל זמן שהוא שוכח בהקב"ה ולא זוכרו בלבו ופוחת וממעט בזכירת ה' כל זמן עסקו במלאכתו גם הקב"ה שוכחו ובא אז עליו הרעה ואין מצליח במעשה ידיו:

– וְאַחַר שֶׁהָעִנְיָן כֵּן, כְּבָר סָר הַסָּפֵק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הֵבִיא לַפִּילוֹסוֹפִים לִשְׁלֹל הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם מִכָּל אִישׁ וְאִישׁ מִבְּנֵי אָדָם וּלְהַשְׁווֹת בֵּינֵיהֶם וּבֵין אִישֵׁי מִינֵי שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְהָיְתָה רְאָיָתָם עַל זֶה – מְצֹא הַחֲסִידִים וְהַטּוֹבִים רָעוֹת גְּדוֹלוֹת. וְהִתְבָּאֵר הַסּוֹד הַזֶּה, וַאֲפִילוּ לְפִי דַעְתָּם. וְתִהְיֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתְמֶדֶת בְּמִי שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַשֶּׁפַע הַהוּא הַמְזֻמָּן לְכָל מִי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֵלָיו. וְעִם הִפָּנוֹת מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְהַשִּׂיגוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּדְּרָכִים הָאֲמִתִּיִּים וְשִׂמְחָתוֹ בְּמַה שֶׁהִשִּׂיג – אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְרֶה אָז לָאִישׁ הַהוּא מִין מִמִּינֵי הָרָעוֹת, כִּי הוּא עִם הַשֵּׁם וְהַשֵּׁם עִמּוֹ, אֲבָל בְּהָסִיר מַחְשַׁבְתּוֹ מֵהַשֵּׁם, בַּאֲשֶׁר הוּא נִבְדָּל מֵהַשֵּׁם, הַשֵּׁם נִבְדָּל מִמֶּנּוּ, וְהוּא אָז מְזֻמָּן לְכָל רַע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָאֵהוּ. כִּי הָעִנְיָן הַמֵּבִיא לְהַשְׁגָּחָה וּלְהִמָּלֵט מִן הַמִּקְרֶה הוּא הַשֶּׁפַע הַשִּׂכְלִי. וּכְבָר נִבְדָּל קְצָת הָעִתִּים מִן הֶחָסִיד הַהוּא הַטּוֹב, אוֹ לֹא הִגִּיעַ כְּלָל מַחֲשָׁבָה הַהִיא, וְלָזֶה אֵרַע לִשְׁנֵיהֶם מַה שֶּׁאֵרַע.

לשלול. לבוז מהקב"ה השגחתו לומר שאין הקב"ה משגיח באדם מאחר שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ומקרה אחד לכלם מקרה אדם ומקרה בהמה ואין הפרש בין כלם: והתבאר הסוד הזה. למה שהוא כן אפילו לדעת הפילוסופים מספיק התי' הזה ותהיה השגחת השם מתמדת ר"ל לעולם על כל אדם ולא יבא לצדיק שום רע כל ימיו רק טובה כי תמיד השגחת הקב"ה עליו לשמרו מכל רע ולהיטיב לו ובכל מעשי ידיו יצליח באותו צדיק שהקב"ה משפיע לו הטובה המוכן ומזומן לכל צדיק שהוא משתדל שעוסק בצדקת ה' ומתפלל אליו לזה יגיע ויבא בכל עת ישועת ה' רק לטובה: ועם הפנות. רק שיפנה הצדיק מחשבתו לה' ולא יסור מחשבתו ממנו אפילו בעת שהוא עוסק בעסקיו והוא משיג בשכלו לעבוד להקב"ה בדרך אמת בכל עת ובשמחה מה שהשיג לקיים מצות הקב"ה וליתן צדקה לעניים ומשמח עצמו בעשייתו אז א"א שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות ר"ל בעת דבקות האיש השלם עם הש"י לא יקרה לו רעה מרעות האנושיות אשר הם העדר השגחה אבל השגחתו אז אמיתית שלימה אבל מרעות מדומות גופניות אי אפשר שינצל אם לא בנבואה או בחלום צודק ובלבד שיהיו הרעות ההם אפשריות לא מחוייבות כי המיתה היא מחוייבת אפילו בעת דביקות הנביא בשם יתעלה. מת הנביא בנשיקה כמו משה ואהרן: הוא השפע השכלי. הוא הטוב שהקב"ה משפיע לצדיק הוא מכח שהוא משכיל בשכלו בכל עת בהקב"ה: וכבר נבדל. אבל אם הצדיק היה נבדל מחשבתו לפעמים מה' כדאמרינן אז הוא גורם שיבא עליו רעה וזהו צדיק ורע לו: או לא הגיע. אבל אם הוא לא יסיר מחשבתו לעולם מה' אז לא יגיע לו שום רע וזה צדיק וטוב לו וזה שאמר ולזה אירע זה הוא הגרם שגרם זה טוב לעצמו שהוא צדיק גמור ואוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב והשני נשאר לו זכותו לעוה"ב ואין לו בעוה"ז משכרו כלום רק מחסד אל מתנת חנם הוא חי והוא צדיק שאינו גמור:

– וְהִנֵּה הִתְאַמְּתָה אֶצְלִי זֹאת הָאֱמוּנָה גַּם כֵּן מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אָמְרוֹ יִתְבָּרַךְ: "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם" וגו' (דברים לא, יז) וּמְבֹאָר הוּא כִּי הַסְתָּרַת הַפָּנִים הַזֹּאת אֲנַחְנוּ סִבָּתָהּ, וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים זֶה הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינֵינוּ וּבֵינוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" וגו' (שם שם, יח), וְאֵין סָפֵק כִּי דִין הַיָּחִיד כְּדִין הַצִּבּוּר. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ כִּי הַסִּבָּה בִּהְיוֹת אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם מֻפְקָר לַמִּקְרֶה וְיִהְיֶה מְזֻמָּן לֶאֱכֹל כַּבְּהֵמוֹת הוּא הֱיוֹתוֹ נִבְדָּל מֵהַשֵּׁם; אֲבָל מִי שֶׁאֱלֹהָיו בְּקִרְבּוֹ לֹא יִגַּע בּוֹ רַע כָּל עִקָּר. אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ: "אַל־ תִּירָא כִּי־אִתְּךָ אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹהֶיךָ" (ישעיה מא, י), וְאוֹמֵר: "כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אֲנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ" (שם מג, ב). כִּי כָל מִי שֶׁהֵכִין עַצְמוֹ עַד שֶׁשָּׁפַע עָלָיו הַשֵּׂכֶל הַהוּא, תִדְבַּק בּוֹ הַהַשְׁגָּחָה וְיִמָּנְעוּ מִמֶּנּוּ הָרָעוֹת כֻּלָּם, אָמַר: "ה' לִי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם" (תהלים קיח, ו), וְאוֹמֵר: "הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם" (איוב כב, כא) וְאוֹמֵר: פְּנֵה אֵלָיו וְתִשְׁלַם מִכָּל רַע. הִתְבּוֹנֵן בְּ"שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים" – תִּרְאֶה שֶׁהוּא מְסַפֵּר הַהַשְׁגָּחָה הַהִיא הַגְּדוֹלָה וכו', עַד סוֹף הַפֶּרֶק.

והנה התאמתה אצלי זאת האמונה. רוצה לומר אחר שזה הוא מכח השכל שהשגחת הקב"ה על כל איש ואיש מביא ג"כ ראיה מדברי התורה: ואין ספק כי דין יחיד. אע"פ שזה כתוב בתורה על הכלל ג"כ הדין בזה ליחיד: כי כל מי שהכין עצמו. בצדקתו עד שבא לו השפע מה' הוא בעבור שהוא הגדיל שכלו להשכיל בכח שכלו באהבת ה' שגורם לו אז שכלו לשפע עליו השגחת השם להיטיב לו ולשומרו מכל רע: ואומר הסכן נא עמו ושלם. שאמרו לאיוב רעיו הסכן למוד להיות שלם בכל עת עם ה' בכל מעשיך אז לא תחסר כלום ותהיה אז תמים ושלם עמו: התבונן. ר"ל כל הדברים אלו תבין משיר של פגעים והוא יושב בסתר עליון שנאמר שם שהקב"ה ישמרך מכל פגעים רעים ולא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך והם מקריים אשר א"א להנצל מהם ולהשתמר מהם בעבור שאלו הרעות לא יקיפם השכל האנושי להשמר מהם ואם ידבק בה' ינצל מהם כלל העולה כמים פנים אל פנים כמו שאדם מראה פנים להקב"ה כך מראה פנים לו כי כל מדותיו מדה כנגד מדה ומדה טובה מרובה ממדת פורעניות:

וְאַחֲרָיו קָם רַבִּי יִצְחָק ן' לַטַּף וּבְסִפְרוֹ הַנִּקְרָא "שַׁעַר הַשָּׁמַיִם" הֶאֱרִיךְ יוֹתֵר לְהוֹסִיף וּלְבָאֵר בָּזֶה דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם ז"ל. וְכָתַב בַּשַׁעַר הָרִאשׁוֹן, פֶּרֶק כב, אֵיךְ כְּפִי טֶבַע הַמְּצִיאוּת מִתְחַיֵּב לִהְיוֹת כָּל אָדָם רוֹדֵף אַחַר מִחְיָתוֹ, כְּפִי הֲכָנַת הַחֹמֶר שֶׁלּוֹ עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְלֹא עַל דֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל בִּלְבַד. וְשֶׁאִם יַנְהִיג הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לִתֵּן מָמוֹן וְשַׁלְוָה לַצַּדִּיקִים וְחַיִּים אֲרֻכִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִמְנַע אֵלּוּ הַטּוֹבוֹת מִן הָרְשָׁעִים, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַעֲנִישֵׁם מִיָּד כְּפִי רִשְׁעָם תָּמִיד, נִמְצָא מַכְרִיעַ כָּל בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹתָם צַדִּיקִים וְיִהְיֶה הוּא סִבַּת תְּנוּעָתָם הָרִאשׁוֹנָה לְזֶה הַטּוֹבָה הַבָּאָה מִיָּד וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא לְכַוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה וְלֹא לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִיּוֹת הַנִּכְבָּדוֹת שֶׁהִבְטִיחַ בָּהֶם בַּתּוֹרָה אֶלָּא לְהַשִּׂיג הַטּוֹבוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת הַמֻּשָּׂגוֹת מִיָּד וְלִבְרֹחַ מֵהֵפְכֵּיהֶן, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַתִּינוֹק וְאַף הַבְּהֵמָה שֶׁמְבַקֶּשֶׁת הַנָּאוֹת לָהּ וּבוֹרַחַת מֵהֶפְכּוֹ. גַּם אִלּוּ יַשִּׂיגוּ כְּלַל הַצַּדִּיקִים הַטּוֹבוֹת בְּלִי שׁוּם הֵפֶךְ, וּכְלַל הָרְשָׁעִים – הֶפְכָּם בְּלִי שׁוּם טוֹבָה, נִמְצָא הַטֶּבַע בָּטֵל, שֶׁאֲפִילוּ יַתְמִיד הֶחָסִיד הַשָּׁלֵם בִּדְבָרִים הַהֲפָכִים שֶׁלֹּא יִכְאַב וְלֹא יֶחֱלֶה וַאֲפִילוּ יִזְרַע הָרָשָׁע בְּאֶרֶץ שְׁמֵנָה, שֶׁלֹּא תַצְמִיחַ, זֶה הֵפֶךְ הַטֶּבַע הַמֻּטְבַּע בַּנִּבְרָאִים. הַכֹּל כְּפִי מַה שֶּׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר.

כפי הכנת החומר שלו. ר"ל טבע גופו כמו טבע בהמה שרודף אחר מאכלה וכל שהוא להנאתו בזה אין חילוק בטבע האדם מטבע הבהמה מלבד שיש באדם מעלה על הבהמה בשכל שניתן לו שירדוף אחר הצורך לו במה שהוא דבר גופנית והנאה לו רק שנתן הקב"ה נשמה באדם שהיא שכלית עליונית להבין גם במעלות עליונות ברוחניות וברירה נתן בזה ביד כל אדם: ושאם ינהיג. ואם שינהיג הקב"ה כך בעולם לכל צדיק יהיה לו רק טוב כל ימיו ולרשע רק רע כל ימיו וכן לכל צדיק ורשע נמצא הקב"ה הוא מכריעם שיהיו כלם צדיקים כי מי פתי שיהיה רשע ויבא מיד מכות וחלאים רעים עליו וא"כ אין אדם בעולם שישאר לו דבר לעוה"ב ואין רשע שיענש בעוה"ב שהרי קבל עונשו בעוה"ז ואין אדם בעולם שיעבוד הקב"ה מאהבה רק כדי שייטיב לו טוב העוה"ז ולא יעבדו את ה' רק בעבור שרואה הנהגת הקב"ה שייטיב לצדיק ויעניש לרשע וא"כ בטל הבחירה אף על פי שמזגו וטבעו רק לרע בעל כרחו הקב"ה מכריעו לעשות טוב: ויהיה הוא. הקב"ה סבה ראשונה גרם להדבר הזה שאין אחד יעבוד לו בעבור טובת עוה"ב רק בטובת העוה"ז וכל תנועתם ומגמתם רק לשכר הבא להם מיד בעוה"ז: ולברוח מהפכיהן. אף בהמה ותינוק רוצין בדבר שהוא הנאה וטובה להם ובורחין מדבר שהוא רע להן שהם הפוך הטובה מכל שכן בר דעת שיעשה טוב כדי שיבא לו טוב וכאלו המעשה עצמו טובתו ורעתו: נמצא. א"כ יתנהג הקב"ה שכל הרשעים יבא להם רק רע הפוך הטובה ולא ישיגו לרשעים כל ימיהם שום טובה נמצא הטבע של עולם בטל שברא הקב"ה העולם בטבע שאדמה טובה יצמיח טוב והאדמה מלחה ויבשה לא תצמיח ומאכלים בריאים יבריא הגוף ומאכלים רעים יוחלש הגוף ועתה אם לחסיד יגיע רק טוב אף שיאכל מאכלים רעים יבריא גופו ואם יזרע בארץ מלחה יצמיח לו והרשע בהיפך אם יאכל מאכלים בריאים וטובים יחלה ואם יזרע בארץ טובה לא יצמיח אז טבע העולם בטל אלא שברא הקב"ה את העולם כדי שיהיה הבחירה בכל דבר ביד האדם בגופניות וברוחניות:

וְגַם כָּתוּב בְּפֶרֶק כד, כִּי אֲפִילוּ לְפִי דַעַת אֲרִסְטוֹ הַמַּאֲמִין שֶׁאֵין הַשְׁגָּחָה בְּכָל מָה שֶׁתַּחַת גַּלְגַּל הַלְּבָנָה, יוֹדֶה שֶׁמִּצַּד הַשְׁגָּחָתוֹ בַּשְּׂכָלִים יִשְׁתַּלְשֵׁל עַד הַחֲכָמִים כִּי בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה הָאִישִׁית כֹּחַ בַּגּוּף וְהַשֵּׂכֶל הַקָּנוּי, שֶׁהוּא צוּרָתָהּ, דָּבֵק בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל הַנִּפְרָד, יִתְחַיֵּב שֶׁתִּהְיֶה הַשְׁגָּחַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ דְּבֵקָה בְּכָל אִישׁ מֵאִישֵׁי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲלָתוֹ. וּלְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ נוֹתֶנֶת כֹּחַ בַּגּוּף, תִּמָּשֵׁךְ הַהַשְׁגָּחָה אֶל הַגּוּף. גַּם הַמִּתְעַסֵּק בַּמִּצְוֹת הַתּוֹרָנִיּוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַנַּעֲשִׂים לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּבְחִירָתוֹ בָּהֶם, יֵשׁ לוֹ שׁוּם דְּבֵקוּת בַּשֵׂכֶל וְתִהְיֶה אָז הַהַשְׁגָּחָה דְּבֵקָה בוֹ. וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה בְּפֶרֶק זֶה וּבַפְּרָקִים הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו.

יודה שמצד השגחתו בשכלים ישתלשל עד החכמים. ר"ל מכח שהקב"ה נתן באדם שכל שישיג על ידו בשכל העליון להשכיל מעלה מעלה בשכלו לעשות הישר והטוב עד שידבק עצמו מכח שכלו בהקב"ה ומי שעושה כן הקב"ה משגיח בו לטובה וכן להיפך לרשע הדין הוא נותן כן: ישתלשל. יורד השפע השכלית לחכמים להיטיב להם כי השכל שנתן הקב"ה באישים בכל אדם הוא פעולתה בגוף האדם לחשוב מחשבות בנפש השכל ההוא לכל פעולות שרוצה להפעיל בגופו במעשה ודבור וכחהנעלם בגוף ואחר שפעלה בשכלה איך ומה שיעשה ועושה אז באותו שכל שפועל צורת הדבר בין שיעשה כלי בין שחשב ליתן צדקה ויתן או בכל עשיית המצות שיעשו נקרא אז באותו השכל שפעל זה שכל הנקנה שע"י השכל שבגופו קנה לו עוד שכל המעשה ועל ידי שכל המעשה הנקנה ישכיל להתדבק בהקב"ה ולקיים כל תורתו באהבת ה' ונקרא אותו השכל שכל הנפרד כי הוא נפרד משכלו שיש בגופו לקנות לו שכל יותר עד שישכיל לחכמות עליונות וזה השכל נשאר לאדם אחר מותו כי הוא נפרד משכלו שיש בגופו והשכל הנקנה בגופו היא כח גופנית ותפסד עם הגוף ע"כ יתחייב וכו' שישלם הקב"ה שכר טוב מי שעושה שכלו נפשית לשכל רוחנית ולענוש למי שעושה גופנית שאינו משכיל רק הנאות הגשמיות: ולפי שהנפש נותנת כח בגוף. שע"י שכלו מה שישכיל לעשות הוא פועל באברי הגוף ונהנים ופועלים שתיהן יחד ע"כ גם השגחת הקב"ה להיטיב לגופו ולנשמתו כשמתעסק בדברי התורניות מצות התורה שהם לא תעשה ומצות עשה וישיג בדברי קבלה אז הקב"ה משגיח בו להיטיב לו עד כי הבחירה ביד האדם להשכיל בטוב או ברע וכפי מעשיו ראוי ונכון לשלם לו ועל שדבק בשכל הטוב גם הקב"ה משגיח עליו לטובה לכל צדיק כצדקתו ולרשע על פניו ישלם לו בעוה"ז להאבידו מעוה"ב:

אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, כְּשֶׁהָאָדָם הַשָּׁלֵם דָּבֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – הַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בּוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּפָּרֵד מַחְשַׁבְתּוֹ מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם זְמַן וְאָז יִקְרֶה לוֹ שׁוּם מִקְרֶה, לְבַסּוֹף גְּמוּלוֹ יִהְיֶה לוֹ בָּעוֹלָם הַתְּמִידִי. וּלְפִי שֶׁהֵם מְעַט מִזְעֵיר אוֹתָם שֶׁאֵינָם בּוֹדְלִים מִמֶּנּוּ מַחְשַׁבְתָּם בְּשׁוּם זְמַן, אָמְרוּ: אֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת. וְהַזּוֹכֶה בָהֶם – אַשְׁרָיו. וַעֲלֵיהֶם אָמְרוּ בְּפֶרֶק כֹּהֵן מָשִׁיחַ (הוריות י, ב): דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב: "יֵשׁ־הֶבֶל" וגו' (קהלת ח, יד)? אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וכו', כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת נֵר שֶׁל תְּשׁוּבָה. (סימן רעה). וְאוֹתָם שֶׁמּוֹסְרִים נַפְשָׁם בִּשְׁמָדוֹת עַל קִיּוּם הַמִּצְוֹת – אַשְׁרֵיהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם, שֶׁאֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרָן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וְדַע שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

שיפריד מחשבתו. לפעמים מהקב"ה כגון בעת שמתעסק במלאכתו כדאמרינן ואז הוא צדיק ורע לו ונמצא ששכרו הוא משומר לעוה"ב וכן לרשע נותן הקב"ה שכרו בעוה"ז ממעט מעשיו הטובים ועונשו נשמר לו לעוה"ב ורשע שאין לו מעשים טובים כלל הוא נאבד מעוה"ז ומעוה"ב והוא רשע ורע לו ואם הקב"ה נותן כך טוב לרשע בעוה"ז במיעוט מצותיו על אחת כמה וכמה שיתנו לצדיקים לעוה"ב דמדה טובה מרובה וזה שאמר דוד נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו של רשעים אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו:

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבָבָא בַתְרָא: (י, ב): רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲלַשׁ, אִיתְנְגֵיד וְאִתְנַח. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהָ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לֵיהּ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן הֵיכֵי חֲזֵיתִינָן? אֲמַר לֵיהּ: כִּי הֵיכֵי דְחַשְׁבִינָן הָכָא חַשְׁבִינָן הָתָם. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין: הֲרוּגֵי מַלְכוּת אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִיצָתָם. מָאן נִינְהוּ? אֵילִימָא רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, פְּשִׁיטָא, דְּהָא אִיכָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּלָאו הָכֵי נַמֵּי? אֶלָּא הֲרוּגֵי לוֹד.

עליונים למטה. אותן שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתים שהם שם למטה ותחתונים למעלה עניים שהיו בינינו שפלים שם ראיתים חשובים: ואנן. בעלי תורה היאך יש חשיבותנו התם אמר כי היכי דאיתינן הכא חשובים ונכבדים הכי איתינן התם: הרוגי לוד. לוליינוס ופפוס שני אחים שהרגם טורנוסרופוס הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית ע"י גזירה שנגזרה על ישראל להשמידם על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם לישראל אנו הרגנוה:

וְגָרְסִינָן בִּמְכִילְתָא: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי" וגו' (שמות כ, ו), אֵלּוּ שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם עַל הַמִּצְוֹת. כְּגוֹן: מַה לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג? עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי; מַה לְּךָ יוֹצֵא לִצָּלֵב? עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה; מַה לְּךָ לוֹקֶה? עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי" (זכריה יג, ו). רוֹצֶה לוֹמַר, הַמַּכּוֹת הָאֵלּוּ גָרְמָה לִי אַהֲבַת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם כְּטִפָּה לַיָּם בְּעֶרֶךְ אֵצֶל טוֹבוֹת הָעוֹלָם הַבָּא, אַשְׁרֵי הַקּוֹבֵעַ שְׂכָרוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

סליק נר שלישי

וְנֶחְלָק לְאַרְבָּעָה כְּלָלִים

הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן, לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה; הַכְּלָל הַשֵּׁנִי, בְּגֹדֶל שְׂכָרָהּ; הַכְּלָל הַשְּׁלִישִׁי, בְּפִלְפּוּל הַחָכְמָה; הַכְּלָל הָרְבִיעִי, לְכַבֵּד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5