חֲתִימַת נֵר זֶה [שלט] – ספר מנורת המאור עם פירוש

גָּדוֹל שְׂכַר מִדַּת הָעֲנָוָה, אֲשֶׁר בּוֹ זוֹכֶה אָדָם אֶל הַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ, שֶׁיִּתְאַוֶּה כָּל אָדָם עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (משלי כב, ד).

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם, כְּגוֹן עֶפְרוֹן הַחִתִּי, מְנַשְּׂאִים אוֹתוֹ וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ "אֲדוֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים" (בראשית כג, ו) וְהוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ עִמָּהֶם וּמִתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת הָעֲנָוָה וַאֲפִילוּ לַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם" (שם שם, יב), "לִפְנֵי הַגְּדוֹלִים" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "לִפְנֵי עַם־הָאָרֶץ". וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה נָשִׂיא וְגִבּוֹר, עָשִׁיר וְגָדוֹל וְנָבִיא, לֹא הָיָה מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לִמְאוּמָה וְלֹא גָבַהּ לִבּוֹ וְלֹא רָמוּ עֵינָיו וְהָיָה שְׁפַל רוּחַ וְאָמַר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (שם יח, כז).

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח יִצְחָק אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ גֵּרֵשׁ אוֹתוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וְהָיָה מַצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו, דִּכְתִיב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא" (שם כו, יב) וּמֵרֹב עָשְׁרוֹ קִנְּאוּ בוֹ פְּלִשְׁתִים, דִּכְתִיב: "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (שם שם, יד) וְעִם כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, כְּשֶׁבָּא אֶצְלוֹ אֲבִימֶלֶךְ, מֵרֹב עִנְוְתָנוּתוֹ קִבְּלוֹ מֵאַהֲבָה וְשִׁלְּחוֹ לְשָׁלוֹם, דִּכְתִיב: "וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם" (שם שם, לא).

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דִּכְתִיב: "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם־לָבָן גַּרְתִּי" (שם לב, ה).

עם לבן גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר:

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּבַּח מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" (במדבר יב, ג).

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִתְגַּדֵּל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ כֹהֵן גָּדוֹל הָיָה מֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִקְרֹא "רַבִּי" לְכָל אָדָם, כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה.

מרים את הדשן. בעצמו אף על פי שהיה אפשר לו להרים על ידי בניו:

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ נִתְפָּאֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ עַל עַצְמוֹ: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ" וגו' (תהלים כב, ז).

וְכֵן מָצִינוּ בְּכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם גְּדוּלָה הָיוּ מַשְׁפִּילִין אֶת עַצְמָן.

וּלְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (שם פ, ט), לוֹמַר לְךָ: מַה גֶּפֶן זוֹ כָּל אֶשְׁכּוֹל שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ הוּא יוֹתֵר נָמוּךְ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת עָנָו יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ.

כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר, הֶדְיוֹט שׁוֹחֶה בִתְפִלָּתוֹ בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף וּבְהוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף, כֹּהֵן גָּדוֹל שׁוֹחֶה בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. מֶלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹחֶה, אֵין זוֹקֵף עַד שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁהַגָּדוֹל צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר עָנָו וּבָזֶה יִזְכֶּה לְמַעֲלָה וְכָבוֹד, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְעֵרוּבִין (יג, ב): לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ וְכָל הַמַּגְבִּיהַ אֶת עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ; וְכֵן הַמְחַזֵּר אַחַר הַגְּדוּלָה – גְּדוּלָה בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְכָל הַבּוֹרֵחַ מִן הַגְּדוּלָה – גְּדוּלָה מְחַזֶּרֶת אַחֲרָיו וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּנֵר א כְּלַל ג, חֵלֶק א, פֶּרֶק שֵׁנִי (סימן כז).

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁמַּצֶּלֶת לִבְעָלֶיהָ בְּיוֹם חֲרוֹן אַף ה' מִכָּל צָרָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן בַּעֲדוֹ וְשָׁמְרוֹ וּמַסְתִּירוֹ תַּחַת כְּנָפָיו עַד יַעֲבֹר זַעַם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּקְּשׁוּ אֶת־ה' כָּל־ עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ" (צפניה ב, ג). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחוֹנֵן לָעֲנָוִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם־לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" וגו' (משלי ג, לד).

אשר משפטו פעלו. אף על פי שפועל הקב"ה משפטו ליסר את העולם מי שהוא עניו ניצל ממנו:

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁמַּנְחֶלֶת לִבְעָלֶיהָ כִּסֵּא כָּבוֹד [בְּיוֹם חֲרוֹן אַף], שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵקִים מֵעָפָר דָּל וגו' וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵּם" (שמואל־א ב, ח) וּכְתִיב: "וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה" (משלי טו, לג).

ולפני כבוד. שאין בא לאדם כבוד מהקב"ה אלא שהיה מקודם לכן עניו ובזכותו זכה לכבוד וכן להפך לפני שבר גאון לא בא לאדם שבר אלא על שהיה מקודם בגאות:

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבִּישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל הָעֲנָוִים יִהְיוּ מְפֹאָרִים וַעֲלִיזִים וּשְׂמֵחִים בְּכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה. יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְנוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" וגו' (תהלים קמט, ד־ו). וְלֹא יְפַחֲדוּ הָעֲנָוִים מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אֲבָל יִהְיוּ נִצּוֹלִין בְּצֶדֶק וּבְמִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ" וכו' (ישעיה יא, ד). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁיִּתְעַנְּגוּ וְיִתְעַדְּנוּ בְּחֶלְקָם וּבְנַחֲלָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם" (תהלים לז, יא).

שבישועת ישראל. בעת הגאולה הענוים עליזים לשון ששון ושמחה שישמחו עצמם שהם קרבו הגאולה בזכות שהיו ענוים שנאמר יפאר ענוים שהם גרמו לישועת הגאולה ויזכו לרוב שלום כי ענוה גורם שלום כמדתם יתן להם הקב"ה רוב שלום דמדה טובה מרובה וזה והתענגו על רוב שלום וזה יהיה בעת הגאולה שיירשו ארץ במהרה בימינו אמן ואמן:

בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. חֲזָק.

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5