——–
יתפלל לה' על זה גופא שיזכה לאמונה, והוא עצה נפלאה שהציל הבעל-שם-טוב בעצה זו לצדיק גדול אחד כמובא ב"שומר אמונים", וראה ענין זה בהרחבה לעיל פרק י' אות ס.
ועוד ירבה בתפילה לה' בכל עת, בלשונו שלו ובשפתו הפשוטה והרהוטה שרגיל בה, ממש כדבר איש אל רעהו, ותפילה זו יכולה להיות בכל עת בלכתו בדרך ובסידור ענייניו תוך כדי סדורם, להתפלל לה' על כל פרט שנצרך הוא לעשות טרם עשותו שיהא בהצלחה, וכמו שאמרו חז"ל על יוסף הצדיק שהיה שם שמים שגור בפיו, ובזה "וירא אדוניו כי ה' עמו", והיה על כל שירות ושירות שמשרת לאדונו מתפלל שיהא זה בהצלחה ובנשיאת חן בעיני אדונו.
לכך קודם שהולך הוא לקנות דבר לביתו וכגון איזשהו רהיט, חליפה, משקפיים, כובע וכיוצא, יתפלל לה' שיכוונהו לקנות את מה שמתאים לו, כי מאמין הוא שאין שכלו יכול לעמוד לו כלל, ובנקל יכול לטעות באם ירצה ה' שיטעה, ולכן יבקש שיהא לו סיעתא דשמיא להצליח בקניתו.
ולא רק בקנית צרכים הנ"ל אלא גם בסידור דברים פשוטים יותר וכגון כשהולך למכולת, או לשוק או לקנות בגד פשוט כגרבים או חולצה ירגיל עצמו להתפלל שלא יהא תקלה ומכשול בקנייתו, וילך הקניה מהר ללא עיכובים שונים ומשונים וכיוצא.
ובפרט יש לעובד על אמונתו לחזקה בזמן שתלוי הוא בדעת אחרת, שאז בנקל עלול האדם להיכשל לתלות את הצלחתו בדעת השני, וכגון כשנצרך הוא למצוא חן בעיני זה שנצרך הוא לבקש ממנו דבר, יתפלל שיתן ה' את חינו בעיני כל רואיו ובעיני זה שרצונו לבקש ממנו עזרה וסיוע, ויאמר, מאמין אני שאיני עושה אלא השתדלות, אולם משליך אני את ההצלחה או להיפך על הליכות הגוזר, ואף שהאדם בעל בחירה להיטיב לי או שלא להיטיב לי, מאמין אני שאקבל הטובה אם נגזר עלי, ובאם לאו – לב מלכים ושרים ביד ה' למנוע מלהיטיב לי. ויתפלל שלא יהא לו שום כעס והקפדה על שום אדם במהלך סידור עניניו.
וכן כל יום לפני צאתו לעבודתו או לישיבתו יתפלל של יארע תקלה בינו לבין חבריו כיוצא כמו שניסחו לנו חז"ל ויאמר זאת בכוונה.
ובעצה זו שהיא התפילה, ראיתי להביא מספר קטעים נפלאים מספר "בלבבי משכן אבנה" הממחישים את חיזוק האמונה בדרך תפילה שיתפלל האדם על כל פרט ופרט ממש בשפתו שלו, ומתוך הבעת משאלת לבו בתמימות כאשר ידבר איש אל רעהו, והנה לך דבריו:
לאחר שזכה האדם, ואמונתו בקב"ה חזקה, והוא רואה וחש את הנהגתו יתברך שמו בכל דרכי חייו. עתה מן הראוי שיזכה להכנס לעולם של תפילה. כשכתבנו עולם של תפילה, דקדקנו בדברינו בדוקא לכתוב לשון של "עולם". וזאת מפני, שענין של תפילה זה אינו ענין של ג' תפילות ביום ותו לא, אלא על האדם להכנס לתוך עולם של תפילה. חיים עם תפילה, זהו חיים בעולם אחר לחלוטין. דוד המלך אמר "ואני תפילה". כלומר, שכל הלך נפשו במהלך של תפילה, הוא חי בעולם של תפילה. כאשר אדם חי בעולם של תפילה, הרי שלא עובר עליו פחות מכרבע שעה לערך שהוא אינו פונה במחשבתו או בפיו בתפילה לרבונו של עולם. הדבר הראשון שיש להבין, שהתפילה היא צורת חיים של אדם, ולא ענין פרטי לזמן מה ביום.
נבאר את הדברים: צורת חייו של היהודי האמיתי, הוא במהלך שכל כולו של היום הוא חי עם הקדוש-ברוך-הוא, תורה עם הקדוש-ברוך-הוא, מצוות עם הקדוש-ברוך-הוא, וכו' וכו'. הנקודה שמקשרת את האדם לאורך כל היום לקב"ה, שנותנת לחייו צורה של חיים בצוותא עם הקדוש-ברוך-הוא זהו תפילה. כלומר, התכלית הפנימית של התפילה, הוא להביא את האדם למהלך שכל חייו הוא בצוותא עם הקדוש-ברוך-הוא. כאשר מבינים שזוהי התכלית של התפילה, ברור הדבר שאין שייך שענין התפילה יהיה זמן מה ביום, כג' פעמים וכדומה ותו לא. שהרי אם כן נחסר עיקר תכלית התפילה, שהוא הקשר התמידי עם הקדוש-ברוך-הוא לאורך כל היום. ואם התפילה רק זמן מועט ביום, כיצד תפילה זו תיצור קשר לאורך כל היום? ברור הדבר, שמהלך התפילה מוכרח שיהיה לאורך כל היום כולו (כפי שיבואר להלן כיצד). ועל בחינה זו אמר דוד המלך ע"ה "ואני תפילה". כלומר, שכל כולו, הן מבחינת תפיסת הנפש, והן מבחינת זמן, כל כולו היה במהלך של תפילה.
נבאר את הדברים: אם האדם לאורך כל היום אינו זוכר את הקדוש-ברוך-הוא, כיצד יתכן שיפנה אליו בכל עת ובכל שעה? אם עצם זכירת הבורא נשכחת, קל וחומר שבתפילה לא עסקינן בה כלל. ולכך ברור הדבר, שראשית על האדם לזכור את הקדוש-ברוך-הוא לאורך כל היום, כפי שבואר לעיל בהרחבה. זאת ועוד, אף אם האדם זוכר את הקדוש-ברוך-הוא, אולם אינו זוכר בתמידיות שהכל מושגח מידו יתברך שמו, הכל בכל מכל כל, בכל עת ובכל שעה ממש ללא יוצא מן הכלל, מדוע שיפנה אליו לעזרה, הרי עתה הוא איננו זוכר וחש שהוא הכתובת היחידה שיכולה לעזור לו בכל ענין? ולכך ברור הדבר, שבשביל לחיות במהלך של "ואני תפילה", מוכרח שיקדם לכך זכירה תמידית שיש בורא לעולם, וזכירה תמידית שיש מנהיג לבירה, שהוא הבעל הבית היחיד לכל פרט ופרט.
כאשר האדם חי לאורך כל היום, במחשבה ובהרגשה שכל מעשיו, הצלחתו בהם וכן להפך חס וחלילה, תלוי רק בו יתברך שמו. הרי בכל דבר ודבר שהוא עושה, קודם לכך, ואף בשעת מעשה, מחשבתו או פיו ממללים תפילה לקב"ה שיצליח דרכו ומעשיו.
ניתן דוגמאות לדבר.
אדם ניגש להתפלל תפילת שחרית, הרי מנסיונות של ימים רבים, אנו יודעים עד כמה קשה לכוון בתפילה כראוי. מי יכול לעזור לאדם בכך? בודאי שמצד האדם, על האדם לנסות כפי כוחו לכוון עד כמה שביכולתו, אולם לולי עזרתו של הקדוש-ברוך-הוא, האדם אינו יכול להצליח כלל וכלל. וכבר אמרו חז"ל "בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום וכו', ואלמלי הקדוש-ברוך-הוא עוזרו אינו יכול לו". הרי שהאדם מצד כוחותיו אינו יכול להצליח לכוון בתפילה. מי יכול לעזור לו בכך? רק הקדוש-ברוך-הוא! הרי אם האדם בר דעת, עליו לפנות לקב"ה לפני התפילה, ולבקש ממנו שיזכה להתפלל בכוונה ראויה. וכן אם בשעת התפילה קשה עליו עבודת התפילה, יעצור מעט ויתפלל (במחשבה או בפה לפי הענין) לקב"ה שיעזור לו שיוכל להמשיך ולכוון בתפילה כראוי.
דוגמא נוספת. אדם ניגש ללמוד את התורה הקדושה. על האדם להבין, שלולי עזרתו יתברך שמו, אי אפשר להשיג את אמיתות התורה הקדושה. התורה הקדושה היא למעלה מהשגת שכל אנושי, ונקראת בספרים הקדושים, "שכל נבדל". מפני שהוא נבדל ועליון מן שכלו של האדם. ולכך ברור הדבר, שאי אפשר בשכלו של האדם, שהינו שכל אנושי, להשכיל ולהבין את עומק פנימיות אמיתות תורתנו הקדושה. אם כן, כיון ששכלו של האדם אינו בר הכי להשכיל את עומק התורה הקדושה, כיצד יזכה האדם להשגת התורה הקדושה כראוי? דבר זה אפשרי רק על ידי סיעתא דשמיא ממנו יתברך שמו, "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". זו האפשרות היחידה שעל ידה יוכל האדם להשכיל ולהבין את אמיתות תורתנו הקדושה. ולכך כיון שהאדם מבין שאי אפשר לו בכוחות עצמו להשיג את התורה הקדושה, וכל האפשרות לכך רק על ידי עזרתו יתברך שמו, לכך מוטל על האדם לשפוך שיח לפניו יתברך שמו, מעומקא דליבא, בלשונו הוא, שיזכה להשכיל ולהשיג את אמיתות תורתנו הקדושה. דבר זה אמור הן לפני שמתחיל ללמוד, שעל האדם להתחנן לפניו יתברך שמו שיבין התורה הקדושה כראוי. והן תוך כדי לימוד, בכל קושיה או אי הבנה שהוא נתקל בה, על האדם לפנות באופן טבעי אליו יתברך שמו, ולבקש ממנו שיזכהו להבין הענין שבו עסוק עתה. כאשר האדם לומד באופן זה, הרי אף בשעה שעוסק בתורה, הוא מקושר להשי"ת, והרי תורתו ותפילתו כרוכים זה בזה. לולי זאת, כלומר אם האדם בשעה שלומד את התורה הקדושה הרי הוא שוכח לגמרי מהקדוש-ברוך-הוא מרוב העיון בה וכדומה, הרי חס וחלילה יוכל לבוא לידי סכנה, שאף בשעה שקם מן הספר, ישכח חס וחלילה את השם יתברך. ולכך הדרך הראויה לעסוק בתורה הקדושה בצורה שזכרנו לעיל, ועל ידי כך תורתו תהיה תורה שמקושרת ומקשרת את האדם לקונו, ולא חס וחלילה להיפך. דברים אלו אינם עומר הבא מן החדש, אלא זו היתה צורת לימודו של מרן החזון איש, כפי שמובא בתולדותיו, שבכל שעה שהיה נתקל בקושיה או באי הבנה, היה פונה לקרן זוית, ושם שפך את צקון לחשו לפניו יתברך שמו, שיזכהו להשכיל ולהבין את הענין לאשורו. וברור הדבר לכל משכיל, שאין צורך לפנות דוקא לקרן זוית לשם כן, וכל אחד ינהג לפי נפשו. ובודאי שאפשר לעשות כן גם לפני הספר, לפנות לקדוש ברוך הוא בפיו או במחשבתו (ענין תפילה במחשבה אי מהני הוא ענין עמוק ואין כאן מקום להאריך), ויבקש ממנו יתברך שמו שיעזרהו להשכיל את התורה הקדושה. (במאמר המוסגר, לבד מעסק התפילה תוך כדי הלימוד כנ"ל, שבכוחה לקשר את האדם לקונו. מן הראוי שהאדם בכל עת שזכה להבין תוספות וכדומה, בסוף כל ענין, יודה לקב"ה במילים קצרות. כגון, רבונו של עולם הנני מודה לך מאד שזיכית אותי להשכיל ולהבין תוספות זה וכו'. ועל ידי כך מקשר עצמו תוך כדי לימודו בכל עת ובכל שעה לקב"ה, וזו עצה נפלאה עד למאוד, למען יזכה להדבק בקונו דבקות אמיתית כל הימים). כן ירגיל האדם את עצמו לבקש ממנו יתברך שמו על השגת התורה הקדושה, לפני הלימוד, תוך כדי הלימוד, ולאחר הלימוד שיזכור הדברים ויזכהו גם על העתיד. אם יזכה האדם להתמיד בכך, יוכל בעזרת ה' לקנות בכך קנין גדול מאד. הן את השגת התורה הקדושה שבה עסוק, והן את הדבקות הנקנית עמה.
דוגמא נוספת. אדם הולך לקנות שולחן כסאות וכדומה. כבר ביררנו לעיל, שעל האדם לפני שהולך לקנות שולחן וכדומה, עליו להתבונן בענין האמונה, שהכל קבוע רק ממנו יתברך שמו, איזה שולחן יקנה, וכן בשעת הקניה עליו להתבונן כן. נוסף על ההתבוננות באמונה כנ"ל, על האדם להרגיל עצמו לפני קנין של כל חפץ, כשולחן כסאות וכדומה, לפנות אליו יתברך שמו, ולספר לו את כל לבו, שחסר לו שולחן, והוא רוצה ללכת לקנות, והוא חושב לנסות בחנות פלונית וכדומה, כל הענין כולו לפרטי פרטיו ישיח לפניו יתברך שמו. ואזי יבקש ממנו יתברך שמו, שיכוון אותו בדרך הראויה, שיקנה השולחן הראוי, ולא יצטרך לטרוח הרבה, ויזכה לשמור את עיניו בדרך, וכו' וכו', כל הענינים הנצרכים עקב קנית שולחן זה. כלומר יספר לפניו יתברך שמו את כל פרטי הענין, ויבקש על כל הפרטים הנצרכים עקב כך.
מן דוגמאות אלו שנקטנו, יבין וישכיל העובד, שהם בבחינת דוגמאות בעלמא, אולם באמת על האדם להרגיל את עצמו בהדרגה (דתפסת מרובה לא תפסת", ועוד שאין בכך תועלת, שהרי הוא ענין של גישת הלב, והלב אינו בר שינוי באופן מידי וקיצוני), שכל דבר ודבר שהוא עסוק בו, יתפלל לקב"ה שיצליח דרכו. הן אם מתקן חפץ שנשבר, והן אם מכין מאכלים, והן אם נוסע למקום פלוני ונצרך להגיע בשעה פלונית, והן כאשר הולך לקנות חפץ כל שהוא, והן כאשר מחפש חברותא וכו' וכו'. עד אשר ירגיל את עצמו, שפיו או מחשבתו קבועים בכך להתפלל לקב"ה על כל פרט ופרט, בכל עת ובכל שעה. ועל ידי זה יזכה לקשר את עצמו לחי החיים, הקדוש-ברוך-הוא. זו עצה נפלאה עד למאד.
יש לידע, שאף שבודאי בכוחה של תפילה לפקוד עקרות, ולרפאות חולים, ולפתוח שפע של ברכה ופרנסה בגשמיות וברוחניות, ודרכה אפשר להשיג כל מילי דמיטב, מכל מקום, על האדם להבין, שכל אלו הם רק הנספחים לעיקר מהותה הפנימית של התפילה. אולם עיקר מעלת פנימיות התפילה היא, שעל ידה האדם יכול להתקשר ולהדבק בחי החיים, הקדוש-ברוך-הוא. ועל האדם לזכור כאשר מתפלל למען השגת דבר מה, בין רוחני ובין גשמי, מה העיקר במעשה תפילה זה. ובאמת זהו כל סוד החיים, לראות בכל דבר את העיקר ואת הטפל, ולעולם לראות בכל דבר ובכל ענין, את השגת הקרבת ה' והדבקות בו שאפשר להשיג על ידי הדבר ההוא או הענין ההוא. וזה הוא העיקר של הדבר, וכל שאר הענינים הם נספחים וטפלים לנקודת הקירבה והדבקות בו יתברך שמו. ובמיוחד הדברים אמורים לגבי התפילה, שכל צורתה ומהותה הוא דיבור עם הקדוש-ברוך-הוא, קשר עם הקדוש-ברוך-הוא, קירבה לקדוש-ברוך-הוא, ודבקות בקדוש-ברוך-הוא. וזו עבודת האדם, לעולם לא להיות שקוע במה שמבקש בתפילה, אלא בעצם מהות התפילה, שהוא דיבור עם הקדוש-ברוך-הוא וקרבתו. ולכך נקראת תפילה תפילה, מלשון "נפתולי אלקים נפתלתי", שהוא לשון דבקות, כמו שכתוב בספרים הקדושים. מפני שזהו כל מהותה הפנימית של התפילה, התקשרות והתדבקות בקדוש-ברוך-הוא.
והנה כאשר האדם מתפלל ושח עם קונו, יש לכך ב' אפשרויות, א. שמדבר עם הקדוש-ברוך-הוא בלשון נסתר, "הוא". ב. שמדבר עם הקדוש-ברוך-הוא בלשון נוכח, "אתה". ובאמת שעיקר תכלית התפילה כצורתה, הוא לשוח עם קונו בלשון נוכח. ואף שבתחילה זה קשה מאד, כי הנפש לא מרגישה כן, שהקדוש-ברוך-הוא נוכח בצידה. מכל מקום, על האדם להתרגל לעשות כן, ובמשך הזמן, לאט לאט, יזכהו ה' יתברך שמו שירגיש את הקדוש-ברוך-הוא לידו. וגם זאת בודאי יש לעשות בהדרגה, שבתחילה עיקר צורת דיבורו יהיה בלשון נסתר, הוא, ורק מעט מזעיר בלשון נוכח. ולאט ולאט , כאשר חש מעט חיבור ללשון נוכח, ירחיב את היריעה, עד אשר יזכה שכל דיבורו יהיה בלשון נוכח, ויזכה להרגיש את בוראו כנוכח לידו ממש. עבודה זו, היא נקודת הפנימיות של החיים. כי תכלית המכוון של חיי האדם עלי האדמות, לחיות עם בוראו, ולחוש שהקדוש-ברוך-הוא ניצב לידו ממש ממש. ובאמת שזו מן העבודות הקשות שיש, כמו שכתב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק יראת חטא) "שהחוש סותר לזה". אולם כאשר ירגיל האדם עצמו לכך, לאט לאט בתמידיות, בודאי שיעזרהו ה' יתברך שמו, ולבסוף יחוש את הקדוש-ברוך-הוא נצב לידו ממש, וישוח עם קונו כדבר איש אל רעהו (לשון מסילת ישרים פרק החסידות). בתחילה הדבר נראה רחוק מן האדם, אולם ככל שהאדם מרגיל את עצמו, ראשית שכל יומו מסביב לקב"ה, ומרגיל את עצמו שלאורך כל היום ידבר עם קונו כפי שבואר לעיל, דבר זה יקל עליו בהרבה, ויקרבו לעבודה נאצלה זו, לחוש את בוראו כנוכח לידו ממש, ולדבר עמו בכל עת ובכל שעה כדבר איש אל רעהו. בפשיטות גמורה, ובטבעיות גמורה. כך היתה צורת חייהם של גדולי הדורות בכל הדורות, הם הרגישו בחוש גמור שהקדוש-ברוך-הוא ניצב לידם ממש ממש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5