——–
עיקר תכלית חיי האדם עלי אדמות, להכיר את ה' ולהידבק בו, ועל כך העולם מלא בכוחות ובטבעים המשכיחים והמכחישים אמונה ודביקות בה'. שווה לאדם כל אופן וצורה של חיים בעולם, ואפילו חיי סבל וצער, כי אם בא הוא על תכליתו בזה בחייו הרי שהוא מנצח, וכאין וכאפס ייחשב כל צערו בחיים לעומת רווחו זה שזוכה להכיר את הרבונו של עולם, ולדעת כי הוא ורק הוא עומד מאחרי כל אירוע ואירוע בקורות חייו בין רע בין טוב.
וכאן נביא דבריו המופלאים של הגה"צ רבי גדליה אייזמן שליט"א משגיח ישיבת "קול תורה", בחשיבות החיים גם כשהם מתוך קושי:
"תני בשם רבי אליעזר, בכ"ה באלול נברא העולם וכו', נמצאת אתה דורש ביום ראש השנה עלה במחשבה (לברוא אדה"ר) וכו', בשעה עשירית עבר (חטא באכילת עץ הדעת), בי"א נדון, בי"ב יצא בדימוס (גזר דין של חסד). אמר הקב"ה לאדם, זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס" (ויק"ר כט, א).
השאלה על המדרש הזה מפורסמת, הרי העונש שקיבל אדה"ר היה קשה עד מאד, מחיים של נצח בגן עדן ירד הוא וכל הדורות אחריו לחיים של גשמיות של יסורים ושל מוות. היכן היא היציאה בדימוס בדינו של אדה"ר עד כדי שהיא מהווה סימן לדורות לצאת בדימוס בראש השנה?
בהשקפת אמת של תורה על החיים ועל מאורעות החיים, יש להבין כי כל הצרות והיסורין הקשים הבאים על האדם בעוה"ז ל"ע, אינם שקולים במאומה כנגד הערך העצום של החיים עצמם, כאין וכאפס נחשבים הם לעומת עצם עובדת היותו אדם חי. הרי כל עוד האדם חי יכול הוא בכח בחירתו להתרומם ולהתעלות ולהגיע לתכלית בריאתו. א"כ טמון בחיים כל הטוב שיכול האדם להשיג בעוה"ז, וצרות ופגעי העולם אינם עומדים בשום ייחס מול טובת עצם החיים. מחשבות גבוהות הן במקצת, אבל כך היא האמת לפי השקפת תורה. אמור מעתה, עומק כוונת הגמרא שצדיקים נכתבים לחיים הוא שכשנכתב לחיים יש לו הכל, גם אם נגזרו עליו יסורים, כי לעומת עצם החיים אין להם שום ערך וחשיבות.
כך אמרו חז"ל על הפסוק באיכה "מה יתאונן אדם חי" – "דיו שהוא חי" (איכ"ר ג' לב). יש שהטעימו מאמר חז"ל זה, במשל לאדם שבאו עליו ליסטים רוצחים ולקחו כל רכושו, רק את נפשו הניחו לו לשלל. כשבא אותו אדם לעיר, בכה והתאונן על רכושו שנלקח ממנו. אמרו לו, שוטה, מה לך להתאונן על הרכוש, שמח בחלקך שנשארת בחיים ולא נטלו הליסטים את נפשך. כך, מה יתאונן אדם על הצרות והיסורין שעוברים עליו, ישמח בחלקו שהוא חי.
אמר על כך הסבא מקלם, שהמפרש כך אינו מבין את האמת. אם רוצים להטעים דברי חז"ל במשל, כך יש להמשיל: אדם עשיר גדול היה נוסע מעיר לעיר לרגל מסחרו, ונטל עמו כל רכושו לסחור בו, מובן מאליו שאת עיקר ממונו מטמין הוא במקום בטוח, ומחזיק בכיסו רק מעות קטנות לצורך הוצאות הדרך, באו עליו ליסטים וחפשו בכליו ומצאו רק את אותן המעות הקטנות ולא גילו את כל רכושו הגדול, כשבא העשיר לעיר, החל בוכה ומתאונן על כי גזלו ממנו המעות האלו שמצאו אצלו, אמרו לו, שוטה, הרי לא חסר ממונך אלא כטיפה מן הים, שמח בחלקך שלא נגעו ברכושך ונשארת עשיר כשהיית. כך, אם יתאונן אדם על הצרות שבאות עליו, על יסורי עוה"ז שעוברים עליו, יש לענות לו: די לך שאתה חי! כל העושר הגדול בידך, כל הרכוש העצום שלך ברשותך, החיים האלה שיכול אתה להגיע באמצעותם לכל תכלית קיומך, שלך הם! מה לך להתאונן על הצרות והיסורים שהם מעט מן המעט לעומת עצם החיים שישנם בידך?!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5