——–
וזהו בעצם מהות אמיתיות "הביטחון" בה', להיות באמונת אין עוד מלבדו, דהיינו להאמין כי האדם הוא במצב של אפסיות גמורה מלהועיל לעצמו, וישליך עצמו על הליכות הגוזר מתוך הכרה אמיתית של תלות בבורא בלבד, ומתוך כך יבא שתתחזק בלבו האמונה שבעצם הגזירה היא מאת ה', ואין כאן לא אוייב ולא שונא בפועל, אלא הוא שליח מאת הבורא בלבד, הרי שהענווה וההכרה באפסיות האדם עצמו מביאה לביטחון גמור בבורא, להיות האדם בוטח על הנהגת ה' עמו וסומך עליו בתמימות ובאמונה, כי כל הנעשה זהו מכוחו יתברך בלבד, וכן כופף עצמו להאמין כי הנהגתו בצדק וביושר ובכל אשר ינהג עמו, הרי מאמין הוא שהינו בידים הנאמנות הצדקניות והרחמניות ביותר.
ובהנהגה זו שנוהג האדם, הרי שאז מובטח הוא בהבטחה שהובטחה לבוטחים בהשם באמת, להיות מוקף חסדים גמורים, וששום כח דין לא ישלוט בו, וכנאמר: "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
ובהנהגה זו נהג יעקב, החל בתפילתו לה': "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת", דהיינו לומר שאינני בא כלל מכח זכיותי ומעשיי, וכדי לממש הרגשה זו שהינה אמיתית אצלו ואינה נאמרת מן השפה ולחוץ, עושה פעולות השפלה קיצוניות ביותר כלפי עשו אחיו, וכוונתו בזה היתה לנטרל את קודם לכל – עצמו מכל כח עצמאות עצמו, ובכך יוכל לממש את הרגשתו שאכן אינו כלום, כי חיצוניות זו של הכנעת עצמו לעשו אחיו תביאהו לשיפלות פנימית, וזו מטרת עובדי ה' אשר פיהם וליבם שווים בהכנעם כלפי כל אחד – להכנע לבורא, והוא בכך שנכנעים המה לכל אדם מתוך הרגשה כנה ואמיתית שאינם כלום, ומממשים המה את הכנעתם בכניעתם לכל אדם קטן וגדול, מטרתם בזה לחזק את תלותם בבורא, שהצלחה זו להרגיש תלות בבורא בלבד תלויה בהרגשת אפסיות ומוגבלות האדם המתבטאת בכניעה לכל אדם, ובפרט כשמשפיל האדם עצמו לשונאו, אז קונה הוא בנפשו מידת השיפלות במלואה.
וכמובא בזוהר (בדף קסז) עוד בענין יעקב, דלאחר כל כניעתו לעשו ראה יעקב שהשכינה מתלווה אליו, והשתחוייתו היתה לשכינה ולא לעשו, וכמצוין בפסוק "וישתחוו עד גשתו עד אחיו", ולא נאמר וישתחוו לאחיו, הרי שכניעתו מעיקרא היתה לשכינה כמבואר. והיינו כנ"ל שבכך שהשפיל יעקב עצמו וקנה בשלימות אמונת "אפס זולתו" ואין כח לעצמו כלל, בא מכך לאמונה שכמו כן אין כח לעשו אחיו, אחר שהתחזקה בלבו האמונה שאין עוד מלבדו כלל, ואז הסגולה של הבוטח בה' עומדת במלואה לתת אוייביו לפניו ושלא יהא להם שום שליטה עליו כלל, כמבואר ברמב"ם ובנפש החיים.
וכדברינו ממש מובא בספר "מנורת המאור" (להרב אלנקוה):
יעקב אבינו מפני ענוותנותו היה נוהג כבוד בעשו אחיו, מפני שיצא לאויר העולם רגע אחד קודם ממנו, והיה שלוחו אומר לעשו: "כה אמר עבדך יעקב" , ולא מפני שהיה ירא ממנו אמר כן. ע"כ.
ומדרש פלא מובא בילקוט ראובני – וישלח, ובמדרש תלפיות דף סח:
כל הצרות שבאו על יעקב מדינה ומיוסף, תכליתם: לחסנו שלא יתגאה יעקב על עשו אחיו.
דהיינו בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וסייעוהו ליעקב אבינו מן השמים לממש את הכנעתו ולבו הנשבר, עד שגם כאשר נפטר ונושע מעשו אחיו, אזי כדי שלא יתגאה עליו- שברוהו מן השמים בצרות דינה ויוסף, כדי שלא יתגאה על עשו אחיו, ולא היה הדבר מפני כבודו של עשו, אלא לתועלתו של יעקב כאמור, שיתפוס שליטה על עשו לנצח, כי בביטול עצמו יבוא כמו כן לביטול כל הכוחות שבעולם שהוא הכח שלא ישלטו עליו כלל. ולכך שמרו לו את התמדת הכניעה לעשו שהיא סיבת שליטתו עליו כמובא בזוהר לעיל, והוא חוק טבע שהטביע הקב"ה בבריאה, דהנכנע לבסוף הוא השולט – והאלקים יבקש את הנרדף, והמתגאה הוא הנשלט שנהפך לעבד לזה שנכנע לו, וכנאמר: "משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עד מרום".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5