——–
ובגמ' ברכות נח ע"א מובא: "בן זומא ראה אוכלוסיא על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני". ומאמר זה תמוה ביותר, היאך יאמר בן זומא כן על עצמו.
וביאר בספר "בן יהוידע", דמה שאמר "וברוך שברא כל אלו לשמשני", אין בדברים אלו יוהרא, אלא כדי לעורר מוסר בלבבו לומר: ברא כל אלו לשמשני כדי שאהיה עוסק בתורה יומם ולילה ולא אצטרך לעסוק בעסק גשמי אני בעצמי, ובא בזה לומר ולייסר עצמו עד כמה מחוייב הוא לעסוק בתורה אחר שהכין לו ה' כל צורכו.
אולם בספר "חסד לאברהם" (מעין חמישי נהר כה) מובא, שבן זומא היה צדיק הדור ושקול כנגד כל בני דורו. וברמב"ם מובא בהקדמת סדר זרעים: כי תכלית כל העולם וכל אשר בו הוא איש חכם וטוב, וכל העולם עובדים רק בשביל חכם המכיר את בוראו, ועוד כתב שם הרמב"ם: "והיה אומר בן זומא "ברוך שברא כל אלה לשרתני", כי היה עליו השלום – יחיד בדורו". ובערך שכל הבריאה הינה לתכלית האדם, כן תכלית בני האדם לשמש את הצדיק המיוחד שבדור.
ולפי"ז יובן מה שהקשנו בהא דאמרו חז"ל: כיון שניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, דאין הכוונה בצדיק גמור, וכנא' (חבקוק א): למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, ודרשו בגמ' (ברכות ז' ע"ב): צדיק ממנו בולע, צדיק גמור – אינו בולע. א"כ הכוונה בגמ' אינו מבחין בין רשע לבין צדיק שהינו צדיק יותר מאותו רשע, אולם אין בכלל זה חלילה צדיק גמור. והטעם היות כל הבריאה נבראה לשמש צדיק המכיר את בוראו באמת, וכיון שאין עושים בני האדם מלאכתם לשמש הצדיק, ומרשיעים במעשיהם ולא נשמעים לו, ולא עוד אלא שלועגים לו כבני דורו של נח, הרי שבדין הוא שיאבדו כולם, שהרי מצד עצמם אינם צדיקים כך שאין בהם תכלית מצד עצמם, כל הזכות היחידה שיכולה להיות להם הלא בכך שיהיו משמשי הצדיק, ואחר שגם לזאת אינם תכליתיים לכן נאבדו כולם בשווה בין הרשעים הרבה ובין הרשעים פחות, ואף שהנם צדיקים ביחס לרשעים הרבה, אחר שהצד השווה שבהם שאינם תכליתיים, לא מבעיא מצד עצמם אלא גם מצד שאינם משמשים לצדיק, ולא עוד אלא שמפריעים לו ומקשים לו את עבודתו.
וב"ה, אח"כ ראיתי בספר "שפתי חיים" – פרקי אמונה והשגחה א', עמ' קטו, שהביא כאשר ביארנו בשם הרמ"ק, שעל צדיק גמור לא נאמר: "כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבדיל וכו"'.
ומרובה מידה טובה כשמשמשים העולם את הצדיק אחר שהוא תכלית הבריאה ניזונים כולם בזכותו, הן לחיי עוה"ז, וכדאמרו: "חנינא בני די לו בקב חרובין וכל העולם ניזון בזכות חנינא", והן לחיי עוה"ב, וכהא דרבי פרידא שנתבשרו כל בני דורו להיות מזומנים לחיי עוה"ב, וכן אלו שהיו באשכבתא דרבי כמו כן נתבשרו לחיי עוה"ב להיותם משמשי הצדיק ועושים מלאכתם לעוזרו ולסייעו זוכים המה לחיי עוה"ב, ואף שיש בהם חטאים – יתקיימו ולא יאבדו מצד מילוי תפקידם בחלק זה שהוא לשמש לצדיק, ואף יזכו לחיי עוה"ב לאחר שינוקו מחטאיהם.
והוא ענין הנאמר (משלי טז, ז): "ברצות ה' דרכי איש גם אוייביו ישלים עמו", דמשום שהכל נבראו לשמש את עובד ה', לכך כשהאדם עובד ה' כראוי מסתלקים כל המפריעים מסביבו והכל חפצים לשמשו.
והוא הסימן המובא בחז"ל (אבות פ"ג מי"ג): "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", ובירושלמי הגירסא להיפך: "כל שרוח המקום נוחה הימנו רוח הבריות נוחה הימנו", ושניהם אמת, דמכך שרוח הבריות נוחה הימנו והינו צדיק ועניו – רוח המקום נוחה הימנה, ואחר שרוח המקום נוחה הימנו – מסבב המקום שתהא רוח הבריות נוחה הימנו לשרתו ולשמשו. דאף שהצדיק בענוותנותו אינו מחזיק מעצמו למאומה, מ"מ נוכל לידע בצדקתו בסימן מובהק זה, שרוח הבריות נוחה הימנו, ומסתמא כיון שרצוי הוא למקום – עושים המה רצונו לשמשו ולסייעו, והוא המוכיח כי רוח המקום נוחה הימנו, כי כיון שמעולה הוא אצל המקום ורצוי הוא אצלו, והרצוי אצל המקום כולם נועדו לשמשו, לכן נותן הקב"ה חינו בעיני הבריות שירוצו לשמשו.
וכאמור, דעדיין יש בחירה לעם שמסביב הצדיק לשמשו או להלחם בו, כשהעם הוא טוב ומעשיו הגונים זוכים המה להתעלות להיות שמשי הצדיק, וכאשר העם רע – נלחמים בו. וזה מה שהיה בדורו של נח ועוד, שהעם היה חוטא ומאסו בצדיק, וממילא אף שהצדיק היה בודאי מצד עצמו ראוי שישמש העולם אותו, אלא שהם שהרעו מעשיהם – בבחירתם – דחו זאת מעצמם, ולכאלה אין תקנה אלא אבדון, כיון שהכל נוצרו לשמש לצדיק, ואחר שאין עושים זאת אלא להיפך, אין להם תקנה וכן אין בהם שום תכלית וצורך.
ועיין בספר "שפתי חיים" במקום שהזכרנו לעיל, דמקיים הקב"ה גויים ורשעי ישראל אף שאין להם זכות מצד עצמם ורק מכך שיש לצדיק תועלת משימושם, וכשגם בזה אינם מחזיקים – נאבדים מן העולם.
אם כן כמה מן הטעות ישנו ומצוי אצל בני אדם הדורשים התעלות או אפילו משמעת ושירות ממשמשיהם ובני ביתם, ואילו לעצמם מרשים להשאר בדרגה נמוכה, לא יתכן שתעלה סביבתו של האדם הנתונה לשמשו ולרשותו כשהוא ירוד, ואפשר זהו המבחן לאדם לבחון את עצמו אם הוא מבני עליה, כי הלא בכך שסביבתו מתעלה וכל הנתונים להשפעתו מתעלים, זהו סימן לעלייתו של עצמו. ולפחות אם רוח הבריות נוחה הימנו ומשמשים ומסייעים לו לעבודת ה', כמו כן הוי סימן להיותו רצוי בעיני ה', ולכך הבריאה מתעלה בו ורואָה זכות לשמשו.
וזו הסיבה שלעתיד יהא השפע והברכה גם בחומריות לאין שיעור, וכמו שאמרו חז"ל (שבת ל' ע"ב): עתידה ארץ ישראל שתוציא כלי מילת וגלסקאות וכו', והשפע יהיה באופן של "עד שיבלו שפתותיכם מלומר די", והסיבה לכך, כיון שתרבה אז הדעת ותושלם אצל כולם למקטן ועד גדול, וכיון שיתעלו בני אדם ויגיעו לשלימות, אזי כל הבריאה תתעלה עמהם להוציא השפעות טובות לאין שיעור, והוא על מנת לשמשם על הצד הטוב בתכלית הטוב, כראוי לאנשי מעלה שישארו לעתיד.
סיכום
העולה לנו מכל הנ"ל, כשהאדם מתעלה – מתעלה העולם עמו, ואף הדומם מקבל עלייה עד כדי שמתאווה לשרת את הצדיק – עלי יניח צדיק ראשו, וכשהאדם מתקלקל – מקלקל העולם עמו, ובעולם עצמו, ואף בחלק הדומם שבו, שורה טומאה, וכמו שהארכנו לעיל בשם הגר"א, ומדברי הזוה"ק בענין בתי האמוריים ועוד, ובזה ששורה טומאה על הדומם מופרע מכך האדם מעבודת קונו.
ולפי זה יובן היטב מדוע במבול נשחת כל היקום, ואפילו האבנים ועפר האדמה, והיינו משום שמאחר שנתקלקלו אלו על ידי בני האדם מעתה נהפכו למפריעים, ומי שיבוא עתה ברצון לעבוד את ה' יתקל בארץ זו המקולקלת ויופרע מעבודתו, ולכך לא ראה הבורא תקנה אלא להשחית את היקום כולו וליצור יקום חדש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5