——–
ובזה יובן היטב כמה פסוקים שיש בהם תימה בפרשת העקידה.
מתחילה בא דבר ה' לאברהם לעקוד את יצחק, וכנא': "והאלקים ניסה את אברהם", והנה לאחר שניגש אברהם ולקח המאכלת לשחוט את בנו נאמר: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו' ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני", ויש לדקדק בזה כמה דקדוקים.
א. מהו "כי עתה ידעתי", וכי הקב"ה בוחן לבות וכליות, נצרך הוא להווכח באופן מעשי דוקא כדי לידע שאברהם הינו ירא אלוקים.
ב. מהו "כי" שהוא נתינת טעם, ומה שייך כאן נתינת טעם ל"אל תשלח ידך אל הנער", הלא בהתגלות הראשונה המטרה היתה למונעו ממעשה זה של שחיטת בנו, ואם כן היה די לצוותו בלבד זאת שאל ישלח ידו אל הנער, ורק בהתגלות ה' שנית לאברהם שאז המטרה היה לברכו כמבואר בהמשך הפסוקים, אז היה מתאים לומר: "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", וכי אכן זו סיבה ונתינת טעם לברכו, ומה מקום יש להדגיש לו זאת עתה ברגע של ציווי הנחת ידו מהמאכלת.
ג. ועוד מופלא שכל ציווי הנחת ידו מהמאכלת היה ע"י מלאך ה', וכי היכן מצינו דיבור ה' עם אברהם דרך מלאך, כל דיבורי ה' אל אברהם היה במחזה אלוקים שנגלה אליו כמבואר בכל הפרשיות, ופתאום כאן בפרשת העקידה נזכר דוקא מלאך ה', והוא העוצרו משחיטת בנו, והוא המברכו אחר כך בברכת: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" וגו', מה ענין להזכיר מלאך דוקא בכל ענין זה, ואדרבא לאחר מעשה גבורה זה היה דוקא מקום שיתגלה אליו ה' כפי שתמיד נגלה אליו, ולמה דוקא כאן נעשה הכל ע"י מלאך, ואמנם ללא ספק בא מלאך זה בשליחות מאת ה' וכל מילה שלו זהו דבר ה', אולם למה ראה ה' דוקא כאן לדבר עם אברהם דרך מלאך ולא כתמיד.
ואולם את התמיהה האחרונה אפשר אולי לתרץ בפשיטות, דדבר ה' תמיד לאברהם היה במחזה לא כנבואת משה רבנו "פה אל פה" אלא כדרך הנביאים, כמבואר ברמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז, שכאשר היתה הנבואה מגיעה לנביאים מלבד משה, היו ברגש ובהתנתקות גופם, והיה נצרך לכך הכנה מצידם, ועתה הרי היה נצרך ציווי מיידי למנוע את שחיטת יצחק שהיתה ממש עומדת להתבצע כהרף עין, לא היה זמן לנבואה הדורשת זמן של הכנה אלא ציווי ממלאך ה' שיבוא ביעף מיד לעצור את אברהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5