——–
(קונטרס שנתחבר בהסכמת גדולי הדור הבבא סאלי זצוק"ל, הרב לנדא זצוק"ל, רבי שמואל וואזנר שליט"א, הרב קרליץ שליט"א ועוד)
פעמים רבות נוכחנו לדעת, כי נערים שלפני זמן מועט למדו תורה מתוך חשק והתמדה וראו עליהם חדות חיים, עירנות ושמחה, לפתע שנו טעמם והם הולכים עצובים ומהרהרים ומאבדים כל חשק וטעם בלמוד. כל חדות החיים מסתלקת מהם, וכתלי הישיבה כאלו נעשים צרים להם, והם שקועים בשנה ורפיון, עצלות ועצבות.
כשנשאל אותו ילד: מה קרה לך שאבדת כל חשק וטעם בתורה ותפלה? ימשך בכתפיו כאחד שאינו יודע מה להשיב על כך.
ומהי האמת?
נשמת בן ישראל מקורה בעולם התענוג, וזה שאיפתה כל ימיה להתענג, והנה בדרך התענוג האמתי, שהוא להתענג על ה' ולהנות מתורתו הקדושה, יש מכשול רב ועצום, והוא כל נשקו הגדול ביותר של היצר הרע, ומי שנתפס בזה, קשה לו למצא תענוג בעבודת ה'.
מכשול זה הוא החטא הטמא של הפוגם באות ברית קדש, ובפרט חברים רעים שיכולים ביום אחד לקלקל נער ולהדיחו למעשים אשר לא יעשו.
ובדוק ומנסה, כי זו הסבה לרפיון ולטמטום בקנית תורה ויראה, כי נער שנכשל בראית פריצות, או, חס וחלילה, שמושיט ידו להתחכך באבר הברית, וחס ושלום וחס ושלום, מי שמגיע לקלקול פגם אות ברית קדש, מיד סר חשקו מתורת ה' והעצבות משתלטת עליו, והוא הולך ומתדרדר מדחי אל דחי.
יש נערים שאינם יודעים שזו הסבה לירידתם, ויש שיודעים אבל אינם יודעים כיצד להחלץ מזה, והם מיאשים לגמרי, וחושבים שכבר אין להם תקנה ואין דרך לצאת מזה, ואומרים לעצמם "כאשר אבדתי אבדתי". ולעמתם, יש שפשוט אינם יודעים את חמר האסור שבמעשיהם, וחושבים שיוכלו להיות יהודים טובים יראי שמים גם אם יעסקו במעשי תעתועים אלו.
ומהי העצה להנצל?
כלל גדול מובא בספרים הקדושים, שעקר כחו של היצר הרע במסתרים ובהעלם, ומי שנכשל בדברים אלו ואינו מדבר עם מי שיכול להוציאו משאול תחתיה זה, הרי שהם הופכים לסוד הפנימי שלו, שעמו הוא משתעשע וחי בהרגשה זו כל היום.
אבל מי שמדבר עם הגדול ממנו ומספר לו את כשלונותיו, הנה כבר עצם הספור שובר את כחו של היצר בזה, כי על ידי שמספר, מוציא הוא את הדבר מפנימיות הנפש החוצה על ידי הדבור, ושוב אין זה תופס מקום בפנימיות הנפש אלא בחיצוניותה, ובעקר – שהבושה הנגרמת על ידי שמספר מעשיו הלא טובים, הם הסיג והגדר הטובים ביותר שישמרו עליו להבא, כי ברגע שספר זאת, יוכל לבחן בעצמו מרחוק את הענין ולהרגיש את חמרתו, וכך להשתחרר ממנו אחרי שרואה את חמר מעשיו בחוש.
והנה לא תמיד מזדמן לנער, האדם המתמחה והמתאים לדבר אתו על המעיק על לבו, כי לא כל אחד ראוי ויכול לשוחח על כך.
לנערים אלו מיעד הקונטרס הזה, שהוא לקוט הלכות ועצות, אשר נכתב בעדוד והסכמת גדולי הדור שליט"א. א). בשלחן ערוך ארח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ג' סעיף י"ד: יזהר שלא יאחז באמה [וישתין אבר המלה]. ובשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף ד', והחכמת האדם מוסיפים: אסור לאדם שאינו נשוי לשלח יד במבושיו, דהינו כל סביבות הערוה, כדי שלא יבא לידי הרהור. ובגמרא בנדה ריש פרק ב' איתא: יד לאמה [אבר הברית] תקצץ. ופרשו המפרשים, שיותר טוב שתקצץ היד מלנגע באות ברית קדש.
ראה עד היכן הפליגו חכמינו זכרונם לברכה באזהרה במי שנוגע באותו מקום, ויש נערים המזלזלים בזה בחשבם שזוהי רק מדת חסידות, ועליהם לידע עד כמה חמר האסור, ואפלו שהולכים להשתין עליהם להזהר מאד שלא לגעת. ויש לדעת, שאפשר להסתדר בלי נגיעה כלל באותו מקום, וכל ערום יעשה בדעת. ב). ובשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"ה סעיף ב': אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע – לא די להם שאסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו", וכאלו הרג את הנפש. ובסעיף א' שם כתב השלחן ערוך, שעוון זה חמור מכל עברות שבתורה, והוא מהזהר הקדוש.
על כן יחרד וילפת כל איש ירא ה' מגדל האסור, ויטכס עצות בנפשו שלא להכשל בזה, ויגמר בדעתו להגמל מזה. ואם נכשל בזה, אזי עוד באותו יום ידבר עם המשגיח או אדם נאמן כיצד להחלץ מזה, ואין לך דבר העומד בפני גמירות דעת להפסיק מזה. ג). אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, דהינו, שמהרהר הרהורים רעים, ועל ידי זה בא לחמום וקשוי האבר, ועובר על לאו של "ונשמרת מכל דבר רע", שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, שלא יהרהר ביום ויבא לידי טמאה בלילה.
וזאת רצוני להודיע, שצריך להזהר שלא לדאג מזה יותר מדאי, ומי שמתקשה מאליו בלי מחשבה, אל ישים לב לכך, ויעבר מעצמו כשיסיח דעתו לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן, ואהבת התורה מסירה הרהורים רעים. ד). אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט על צדו. וזה על פי הטבע, שאם לא ישמר בכך עלול לבא לידי קשוי. וכן לא יישן על בטנו ופניו למטה, אלא יטה עצמו לצדדים. ה). אסור לרכב על בהמה בלי אכף, ואסור ללבש מכנסים הדחוקים על בשרו, שלא יבא לידי חמום, ולכן יזהר שלא ללבש בגדים תחתונים צרים ודחוקים שבזה יוכל לבא בקל לידי אסור, וכן יש להזהר מאד בבגדי ים הצרים. ו). וזה לשון הזהב של הרמב"ם: חסידים הראשונים היו מתפארים שלא הסתכלו במילה שלהם, אלא ירגיל עצמו להסתכל בדברים קדושים, כדאמר רבנו הקדוש, מעולם לא הסתכלתי במילה שלי. ולכן, כשהולכים למקוה, יש להזהר מלהסתכל במילתו. ז). איתא בספר "תמר דבורה" (מהרב המקובל רבי משה קורדוברו). צריך האדם להזהר מאד מדבור המביא לידי הרהור, ואיננו צריכים לומר שלא ידבר דברי נבלה, אלא אפלו דבור טהור – אם מביא לידי הרהור – צריך להזהר ממנו.
ומה נואלו אלו מבני הנערים שאין מעצור לפיהם, ומדברים ביניהם לפעמים דברים האסורים, ומגרים יצר הרע בנפשם, ואינם יודעים עד כמה חמור ענשם, כדאיתא בגמרא שבת, שהמנבל פיו, אפלו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכים לו לרעה. ואל יחשבו, ומה בכך אם מדברים, כי הדבור – לרב מעלתו שהוא מותר האדם מן הבהמה – הפוגם בו גורם הרס גדול לנפשו ורוחו משני העולמות.
ומדבור יכול לבא לידי מעשים נוראים, ובפרט בזמננו היום, שמסתובבים אינשי דלא מעלי, ובשפת חלקות הם צדים נערים וילדים. וחוב על כל מלמד ומורה ומשגיח להתריע לתלמידיו, ואב לבניו, שיזהרו מלדבר עם אנשים סתם ברחוב, וידוע על הרבה מכשולים בזה, שהשם יתברך ישמרנו מכל זה. ח). יש להזהר שלא לחכך אות ברית קדש ברגלו, והוא עוון פלילי כמו המנאפים ביד, ויכול בגלל רגע קט לירד לבאר שחת הרבה מאד. ט). קורה לפעמים שיש גרוי במקום ההוא מחמת זעה וכדומה, וצריך לזכר חמר האסור הנורא לחכך שם, וישאל ולא יבוש מהמשגיח או אדם גדול כיצד להסיר הגרוי. י). כתב בספר "ישועות חכמה" (בעל מסגרת השלחן על הקצור) סימן קנ"א: יש להזהר במרחץ מלרחץ אחד את חברו, כי יכול להגיע מזה להרהור ולדברים האסורים, דלא כהטועין שבמרחץ התרה הרצועה, חס ושלום. אבל באמת, מצוות אלו הם חיוב תמידי על האדם, לא יפסקו ממנו אפלו רגע אחד כל ימי חייו להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא, ושלא לתור אחר מחשבת הלב וראית העינים. יא). כתב בספר "חכמת אדם" כלל קכ"ו סימן י"ד: במדינות שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתיחד עם הזכר, ודוקא יחוד בעלמא, אבל לשכב יחד יש להתרחק בכל מקום. וכל שכן שני רוקים אסורים לשכב יחד, ויש למחות ביד העושין כן.
ועין באוצר הפוסקים סימן כ"ד שהביא, שבארץ ישראל וסביבותיה, שהאקלים הוא חם, אסור מדינא.
ונודע שהאדמו"ר מבעלזא זי"ע הקפיד מאד שלא יישנו שני בחורים בחדר אחד לבדם, ויש שהנהיגו מנהג טוב וקדוש שלא לתת בפנימיה לשני בחורים לשבת יחד על מטה אחת. יב). בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א: צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד (והוא לשון הרמב"ם פרק כ"א מהלכות אסורי ביאה ומקורו מאבות דרבי נתן), ואסור לקרץ בידיו או ברגליו לאחת מן העריות, ואסור לשחק עמה או להקל ראש כנגדה או להביט ביפיה וכו', ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה וכו'. והמסתכל אפלו באצבע קטנה של אשה ונתכון להנות ממנה, כאלו נסתכל וכו'. ואסור לשמע קול ערוה או לראות שערה. והמתכון לאחד מן הדברים הללו, מכין אותו מכת מרדות. עד כאן. יג). שלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף ז': המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון: אחותו הגדולה או אחות אביו וכיוצא בהם – אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגנה ביותר, ודבר אסור הוא, ומעשה טפשים, שאין קרבים לערוה כלל, חוץ מהאב לבתו והאם לבנה. יד). כיון שהורונו רבותינו הקדושים שאדם צריך לקדש עצמו במתר לו, וכמו שמביא הרמב"ן ז"ל בפרשת קדושים על הפסוק: "קדשים תהיו" – לקדש עצמו במתר לו ולא להיות נבל ברשות התורה, והחסיד יעבץ מוסיף, כי הצווי של קדש עצמך במתר לך – כי באם אין האדם מקדש עצמו במתר לו, אינו מן הנמנע שלא יבא לידי אסור, וזה המכון בדברי הרמב"ם צריך האדם להתקדש בקדשה יתרה וכו'. טו). וכתבו האחרונים, דהעקר הוא הגדרים והסיגים שהאדם עושה לעצמו, ובפרט במקום שהמכשול מצוי, ועל כל בר לבב להרחיק עצמו ולגדר לעצמו הגדרים שמבין בנפשו, שבזה יוכל להנצל מרשת היצר הרע שאורב על האדם בעקר בשמירת הברית – מדת היסוד. ומכיון, שבעונותינו הרבים, תסמרנה שערות ראשינו לשמע המכשולים הנוראים, ופרץ הנגע גם במחננו, לכן באנו להזהיר גדולים על הקטנים להשמר בנגע הצרעת, שמנפש עד בשר תכלה. טז). המקומות העלולים לבא בהם לידי מכשול, הם בעקר בים או שאר מקומות הרחצה, כגון: בברכות, בפנימיות, ובבית המרחץ, ושם צריכים שמירה יתרה. ובפרט שישנם אנשים משחתים, שכל מגמתם הטמאה היא להכשיל ולקלקל נערי ישראל, והם אורבים לנער במקומות אלו. ושמענו מהרבה נערי ישראל, שהעקר שגרם להם לזלזל בשמירת הברית נבע ממקומות אלו. וכתב הבית שמואל בשלחן ערוך אבן העזר, שלאחר שטועמים טעם העברה, קשה להגמל ולפרש מזה. יז). רחיצת שנים במקלחות ובפרט כשהדלת נעולה, יש חשש אסור מצד . הדין, וראוי להעמיד משגיח במקומות אלו, ולעשות גדר שלא ידברו ביניהם בשעת הרחיצה, ולא להסתכל איך שהשני מתרחץ.
גם במקוה, שנועד לטהרה וקדשה, צריך להזהר שלא יצא מגשם יותר ממה שנכנס, כי לפעמים בתוך המים נמצאים אנשים משחתים שצריך להזהר מהם, ושומר נפשו יעשה בדעת – שיזהר לטבל ולצאת מיד.
רע המנהג שהורים שולחים את ילדיהם הקטנים למקוה לבד, ובפרט בדורנו שלכל משפחה יש אמבטיא בבית. וצריך האב להשגיח על ילדיו מאד. יח). מקום נוסף שצריכים להזהר בו והמכשולים בו מצויים, הוא בשרותים. כי קורה לפעמים, שמרב שעמום הוא מתבונן במילתו או שחושב מחשבות רעות, ואז עלול, חס ושלום, לבא לידי מכשול בנגיעה וכדומה. ולכן צריך לדעת, שמצד הדין מתר אפלו לחשב בדברי תורה באם רואה שיצרו מתגבר עליו. ומצד הדין צריכים להקפיד שיהיה מכסה סביביו בצניעות גדולה, ולא יגלה אלא המכרח ולא מה שאין צריך, ויפחד ממי שמלא כל הארץ כבודו הרואה גם מה שבחדרי חדרים, ולא ישתהה שם רגע מיתר כי אינו טוב לגוף ולנפש, רק יזרז עצמו, ובאם רואה שיצרו מתגבר עליו – יצא מיד, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. יט). בחדרי הפנימיות רבו המכשולים, ויש לראות לישון רק עם בחורים אשר הנהגתם היא בצניעות, ולהקפיד להתלבש ולהתפשט בצניעות כפי ההלכה, ושלא יראו קורות ביתו אמרי חלוקו, ושלא להכניס שום עתונים חלוניים אפלו רק לשם עטיפת חפצים, כי יוכל, חס ושלום, לבא לידי קריאת דברי נבלה שבהם. כ). כתבו הספרים הקדושיסי שמכלל הנהגת האדם שצריך להקפיד ביותר במקום שרבו המכשולים, ולצערנו, כיום הרחובות והאוטובוסים מלאים דברי תועבה לשמצה. לכן, מה מאד נכון לכל מי שיראת שמים נוגעת ללבו, שיחזר משניות או גמרא בעל פה בלכתו בדרך, ויקים בזה מצות "ובלכתך -בדרך", ובפרט בנסיעות שיקח עמו ספר ויסתכל ויהגה בו, ועל ידי זה ימנע עצמו מהרבה מכשולים. כא). בלכתו לישון, יש להרגיל עצמו לקרא "קריאת שמע שעל המטה", ולקבל עליו על מלכות שמים, ולהיות ממארי דחושבנא, וכשרואה שאינו יכול להרדם, ישנן לעצמו משניות או שיחזר על פרשת הקריאת שמע כמה פעמים עד שירדם, ויזהר להקפיד שיהיו ידיו תמיד מחוץ לשמיכה, ובקומו בבקר יקים מה שכתוב בשלחן ערוך, שמיד שיעור משנתו יאמר "מודה אני" ויטל ידיו מיד, ויסלק מעצמו רוח הטמאה, ויקדש מחשבתו הראשונה לתורה ועבודה ויראת שמים, ויקום בזריזות לעבודת הבורא.
אשרי מי שמקדש עצמו, שמור ונשמר משחר ילדותו בכל אלו, וקדוש יאמר לו, ולפי השמירה בילדותו, יקבל עליו אחר כך בנקל מעלות טהרה וקדשה, וטוב לו בזה ובבא, וזוכה על ידי כן לצמח לאילנא רברבא, ואין לשער גדל וחשיבות השמירה הזאת שהיא יסוד היהדות, ובזה זוכה לקבלת פני השכינה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5