——–
לו היה האדם נענש תכף לחטאו או מקבל תמורה תכף למעשה המצוה, היה בטל כח הבחירה ולא היתה נשלמת כוונת יצירתו שהיא "לעבד ולעמד בנסיון" (כלשון ה"מסלת ישרים").
אולם חובת המאמין לראות בעין שכלו כבחוש ממש שבמעשה עברה חורץ הוא דינו למיתה, ובמעשה מצוה – לחיים, וכל עבודת הייצר היא לפעל שיתברך האדם בלבבו לאמר שלום יהיה לי, שהרי רואה שחטא ושוב חטא ועדין לא נענש. כמאמר שלמה המלך עליו השלום, שמשום שהחשבון והפרעון אינו מידי. "לכן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע" ("קהלת" ח).
והרי לך מעט התבוננות משכר וענש מהספר "אור יחזקאל" וזה לשונו: הגאון רבי יצחק בלזר ז"ל בספרו "כוכבי אור" מביא ציור להתבונן בפחד מגודל העונש, דבגמרא ("חגיגה" טו:) איתא שאחרי יצא לתרבות רעה, כי נח נפשיה דאחר אמרי: לא מידן לידיניה משום דעסק באוריתא, ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא. אמר רבי מאיר: מוטב דלידיניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי מאיר סליק קטרא מקבריה דאחר. אמר רבי יוחנן: גבורתא למקלי רביה? מתי אמות ואכבה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קטרא מקבריה דאחר.
וכאשר נבוא לחשבון נמצא כי מפטירת רבי מאיר עד לפטירת רבי יוחנן היה כמאה וחמשים שנה, וכל הזמן כלו היה נסוק באש של גיהנום. נמצא כי כדאי לסבול כל כך הרבה גיהנום והעקר כדי לזכות אחר כך להתענג בנועם עולם הבא. למדנו מזה גודל העונש והשכר הטמון בעולם הבא. ומצד שני למדנו את עומק עונש גיהנום שנענש אחר במשך מאה וחמשים שנה, ואם לאו תפילת רבי יוחנן עדין לא היה מסתים הענש, והינו כדאיתא בחז"ל: "כל יסורי איוב לא יספיקו לעונש אחת מן העברות" בעולם הזה צדיקים מקבלים ענשן בקטנות, אבל בעת שהמשפט הוא בעולם הבא, חמור הוא עד אין סוף].
כתב הרמב"ן בשער הגמול: עונש הגיהנום הוא בא מיד אחר המיתה. תכף שהרשע מת נפשו מתקשר בגלגל האש ושם נצמדת לנהר של אש וכו'. התבוננות זו וכדגמתו דרושה לנו כדי שנבין ונדע כאלו וראינו בעינינו את האלות: "איזהו חכם הרואה את הנולד". החכם יכול לראות בעיני רוחו דברים שעדין לא נולדו כאלו והם בעין, כי נפשו של אדם היא חלק אל-ה ממעל ולכן יכולה להגיע להשגות אלו.
ולכן מצינו בחז"ל הקדושים היאך יראו וחרדו מהגיהנום. וראה שם ב"כוכבי אור" בתחלת הדברים שהביא דברי הגמרא (שם "בבא מציעא" פה.) גבי ר' זירא שצם מאה תעניות כדי שלא ישלוט בו אש הגיהנום ואחר כך עוד הוסיף לבדוק את עצמו כל שלשים יום אם האש שולטת בו, כי ידעו חז"ל והבינו את עומק עונש הגיהנום וכו'. ולכן האיש אשר בלבו מחשבת "שלום יהיה לי" ואינו מפחד כלל מעונש המשפט, איזו תקוה יש לו שיוכל לזכות בדין?
כן נתבאר שמחיב הוא להתבונן במהות השכר. ובאמת דפשוט הוא למבין, שהרי נאמר בתורה בהבטחת השכר: "והייתם לי סגלה מכל העמים", ועיין שם ברש"י ובמפרשים באור "סגולה" – אוצר חביב, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגלה מכל העמים. ואף אם לא נבין מהות השכר, מכל מקום הבטחה זו לבד מספקת שכביכול יזכה להיות מהכלים החשובים בעיני הקב"ה שהוא משתעשע בהם ושומרם לו לזכרון.
וטוב לראות מה שכתב הרמב"ם בזה (בפרוש המשניות לפרק יא מ"סנהדרין"), וזה לשונו: הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים ואין החרש משיג שמע הקולות, כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות. וראוי להיות כן לפי שאנחנו בעולם הגופני ולפיכך אין אנו משיגים אלא התענוגים הגרועים הנפסקים, אבל התענוגים הנפשיים הם תמידיים עומדים לעד אינם נפסקים וכו'. והוא על-דרך מה שאמרו חז"ל: "יפה קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", וכבר נתבאר בזה שהכוונה "מכל חיי העולם הזה" אף אם נצרף יחד את כל תענוגות בני האדם במשך כל חיי העולם הזה וכל תענוגות העולם יחד במשך כל הזמנים, לא יגיעו לתענוג אחד של העולם הבא, כי תענוגי עולם הבא הם תענוגים רוחניים, תענוגים של ה' יתברך. ולכן אין לנו ציור בזה כלל.
וראה עוד ברמב"ם שאפשר לקחת ציור ולהבין שאין דוגמא כלל בין תענוג גשמי לתענוג רוחני, כי אתה מוצא רב בני האדם מיגעים נפשם בעמל שאין למעלה ממנו כדי שיגיע לו מעלה וכבוד. וכאשר אדם מתבזה ומתביש לא יערב לו כל המאכלות שבעולם, והסיבה לכך כי הכבוד והשגת המעלה היא הנאה רוחנית במקצת, ולכן מעולה היא מכל ההנאות.
וראה מה שכתב ה"מסלת ישרים", שכל חיי העולם הזה והנהגתו הם רק בשביל רדיפת הכבוד, וללא הכבוד היה מסתפק במועט וכו'. וכל זה בעולם הזה, עולם החומר, שמכל מקום כיון שהכבוד הוא הנאה רוחנית, עדיף הוא מכל העונגים. על אחת כמה וכמה בעולם הבא, עולם הנצח שכלו רוחניות – כמה מעלה יהא התענוג הרוחני, וביותר שהכבוד בעולם הזה הוא כבוד מדמה ושקר, שהרי אין מתוסף לו מאומה בהרגשת הכבוד! ואילו הכבוד בעולם הבא הוא כבוד אמיתי, להתענג מזיו השכינה. ועיין שם עוד ראיה מכח מידת הנקמה שאף היא נוגעת במידה מסוימת ברוחניות, ולכן עונג גדול לאדם היא הנקמה ומתוקה לו כדבש, כלשון ה"מסלת ישרים"י כי היא עונג רוחני
מחשבות אלו ודומיהן חיבות להיות מכלל ההכנה שנכין את עצמנו וכו'. והינו דאמרו חז"ל: "על כן יאמרו המשלים באו חשבון" – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה". כאשר נבין ונראה רב העונג הטמון בשכר העולם הבא ואת עומק העונש בגיהנום, נדע לייקר ולחבב את המצוות ועל-ידי זה נתרחק ממחשבות "שלום יהיה לי" ונזכה להיות מהזוכים לחיים וטוב, עד כאן.
ומובא ב"שומר אמונים" מגודל שכרם של הצדיקים וזה לשונו: ויש היכלות העליונות בגן-עדן העליון שזוכים לזה הנשמות שעבדו את בוראם בחיות ולא בעצלות ובעצבות ובמרה שחרה. ואלו שעבדו את בוראם בחיות ובשמחה ובהתלהבות, אלו מכניסים אותן להיכלות עולם היצירה, אשר היכלות דלתתא אין להם ערך כלל להיכלות דלעילא. ולפעמים בעידן רצון גם הנשמות שלא זכו מצד מעשיהם להיות שרויים שם, עולין לפעמים בעתות רצון לאלו היכלות לפי מדרגתן.
ולמעלה מזה יש היכלות בעולם הבריאה לאלו הנשמות שעבדו את בוראם ביראה גדולה, במסירת נפש בלי לאות, ואינהו נעשו ונתהוו לבחינות שרפים.
ועוד יש צדיקים גדולים ונוראים שהתפשטו נפשותיהם מגשמיותם בעולם הזה, אלו עולים בעולם האצילות [ויהי רצון שנהיה אסקופה תחת רגליהם של הקטן של הצדיקים האמתיים]. וכן עולין תמיד מדרגה לדרגה, מתענוג לתענוג, מזיו לזיו, מהדר להדר.
ויש צדיקים אשר נעשה נשמתם בבחינת שם משמות קודש, כמובא (בספר "מדרש פינחס" אות צג, עיין שם). וכפי זכותם וזכות תורתם ועבודתם מתעלין מדרגה לדרגה אשר ("ישעיה" סד) "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו".
אם כן, איך נהיה פתאים מבוהלים להחליף עולם עומד בעולם עובר ולמכר נפשנו בשביל בצע כסף הבל הבלים ובשביל שטותים והבלי תענוגי עולם הזה, שהמה רק דמיון ולפי רגע ולפי שעה?! והאיך נמכר ונחליף תענוגי עולם העליון, שהוא תענוג שאין שעור וסוף וגבול וחקר בתענוגי העולם הזה, ולהתפתות מהיצר הרשע האורב לנפשנו, לנתק אותנו מבוראנו הותיק והמרחם, אב הרחמן ובעל החסד המלך הגדול והנורא?! הלא אם אדם בא לעולם העליון ורואה לפניו תענוגי עולם העליון, הוא מתחרט שיותר טוב היה לו לגוע ברעב הוא וכל בני ביתו ולהצטער בכל מיני צער יסורי איוב כל ימי חייו ממש, רק לזכות לנעם הקדוש, הזיו והזהר והתענוג העליון הזה.
ועכשיו בעולם הזה השפל אפשר לנו ללקט אבנים טובות ומרגליות קדושות בעד כל לימוד ותפילה ומצוה שאין כערכם ודגמתם.
ושמעתי בשם הגאון קדוש אלקי יעקב הרב הגאון רבי אליהו מוילנא ז"ל, שקודם הסתלקותו תפס הציצית בידו ואמר: "עלמא עלמא, כמה יאות את וכמה שפירת את, שבעולם הזה בשביל איזה פרוטות אפשר לקנות ציצית, וזוכים על-ידי זה להנות מזיו השכינה לעתיד, ובעולם העליון אי אפשר להרויח כלום, אפילו אם יטרח מאה שנים שם להרויח איזה מצוה".
ועכשיו עוד הזמן והעת, שבידינו לזכות לתקן נפשנו, שלא יודע אנוש יומו, וישוב ויתחנן לה' כבן המתחטא לפני אביו שיזכהו לשוב לפניו בתשובה שלימה.
ודע כי כל זה שהבאתי עד כאן המה רק תענוגי עולם הנשמות הנקרא עולם העתיד, כי עקר תענוגי עולם הבא נקרא לאחר התחיה שיתענג הגוף והנפש ביחד ברצות ה', וכאשר מביא על זה רבנו בעל הרמב"ן ז"ל ראיות ברורות בספרו הקדוש ("שער הגמול"), שעולם הבא נקרא אחר התחיה, עיין שם באריכות. ואחר כך לאחר התחיה שיגיעו לאלף השביעי בהתחדשות העולמות, בעת שהקדוש ברוך הוא יחדש עולמות, ישארו שם רק הצדיקים ואשר שבו בתשובה שלימה לפניו יתברך בכל לבם ונפשם. הרחמן הוא יזכנו להיות מעבדיו ועושי רצונו עד עולם, אמן כן יהי רצון אמן ואמן, עד כאן לשונו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5