——–
וכיון דאתינא לזה, יתיישב לנו יישוב נפלא מדוע כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ד הלכה א': "אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עוונותיו נמחלים". והלא באותה הלכה עצמה כתב: "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה". ואם כן זקן שעבר כל ימיו בעבירה, אף ששב בתשובה לבסוף מכל מקום היכן המבחן של "אפשר בידו לעשותו". וגם אם נאמר יישוב פשוט ונכון, שאכן זו תשובה רק שאינה גמורה וכמדוייק מלשון הרמב"ם, אבל עדיין קשה היאך ייחשב לבעל תשובה כלל אחר שכבר אין בידיו אפשרות לשוב למעשים שהיה עושה פעם? ובפרט שכותב עוד הרמב"ם בהלכה ב' שם: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", והיאך יגיע אדם זקן זה – שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם, אחר שאין בידו אפשרות גם אם ירצה לחזור לאותו חטא?
ויובן על פי האמור, אדם צעיר השב בתשובה יש לו מצד אחד קושי, והוא מצד טבעו הבוער לתאווה, אולם מצד שני יש לו הרגשת תקווה וסיפוק בכך שפורש מעתה, וחש הוא הרגשות "נצחון" שהרי הנה יצרו עדיין בתוקף עליו להחטיאו והנה מוכיח הוא כבעל תשובה את אמיתות תשובתו, ובגבורה ועוז עומד הוא מכאן ואילך בנסיונות הבוערים בו, זהו הרי כח הממריץ ומעודד להמשיך במלחמה עם הרגשת סיפוק, אולם הזקן, אכן מצד אחד אין לו נסיון בתוקף התאוות וחשקן, אולם יש לו קושי גדול לשוב מצד חלישות הדעת, אחר שעליו להודות שכל ימיו עבר בכשלון, וכמו כן מעתה אין לו אפשרות להוכיח את עצמו כגבור במלחמת היצר להיותו זקן, וכביכול נשאר לו לדעתו רק אי אלו פירורי מצוות שיכול הוא עוד לקיימן, שאין לו בהם שום סיפוק ונחמה על מה שעבר, ולדעתו אין ביכולתו לתקן את עברו, וזה עצמו מקשה עליו ביותר לשוב, ואם בכל זאת שב, זה סימן שאכן תשובתו מעומק הלב, שהרי הכין לבו לשוב לשם שמים גמור על אף שאין בידו שום סיפוק ותקווה מתשובתו. ועומק לב זה מוכיח שגם אם היה צעיר לימים היה שב ומתמודד בנסיון התאווה. כי לא יתכן שהשכיל לשוב לעת זקנותו אם לא שמודעותו והכרתו באמת חזקה ובהכרח שתשובתו בחרטה גדולה מאד, ואזי סופו מוכיח שגם אם היה יצרו בתוקפו אצלו עכשיו – במודעות עמוקה שכזו – היה מתמודד, ואם כן בכלל בעלי התשובה הוא, ובכלל "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם", והבן.
ולפי זה כמה יגדל מעלת המתחזק בתורה בסוף הזמן, להחשב לו כתשובה מעלייתא על העוון הגדול והנורא "בטול תורה" שהיה לו במשך הזמן, כדוגמת השב לעת זקנותו, לאחר שחסר סיפוק הוא לגמרי בתשובתו, וכל ערך תשובתו רק מצד ההכרה והחרטה העמוקה לחטוף את הסוף, על אף שאין נראית בו תכלית, כן המתאמץ לעסוק בתורה בסוף הזמן, סופו מוכיח על הכרתו העמוקה בערך התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5