——–
וכשנעמיק יותר בענין הכרת או הטוב או כפירתו לחבירו, נראה שבעצם תלוי הדבר במידת אמונתו של אדם עד כמה משליך הוא עצמו על הקב"ה לבדו.
שהרי נתבונן, מהיכן צומחת מידה רעה זו לכפור בטובת חבירו? זאת מפני שהאדם בגאוותו אינו אוהב לחוש התבטלות לזולתו, והיות ורואה הוא בזה שהיטיב עמו כבעלים עליו, שהרי חב הוא לו על הטובה שהיטיב לו, לכך האדם מתמרד כלפי מיטיבו כדי לסלק מעצמו תחושת ההכנעה כלפי חבירו, שאינה נסבלת היא אצלו.
וזה נובע מחוסר אמונה, שהרי לוּ היה האדם מאמין שאיש מיטיבו לא היטיב מעצמו כלום, ואינו אלא שלוחו של הקב"ה להיטיב לו, ורק גלגלו זכות ע"י שהיותו זכאי ומגלגלין זכות ע"י זכאי, לא היה בוש להודות לו, כיון שבאמונתו מאמין היה שאין זה מעצמות חבירו ואינו אלא שלוחו של מקום, ולא היה מרגיש בנחיתות ובהתבטלות כלפי חבירו, אלא רק היה מודה לו כשליח ותו לו. האדם החש בשיפלות ובנחיתות כלפי מטיבו זה, מפני שרואה במיטיב לו כמיטיב מצד עצמו וכוחו של המיטיב, ולא רואה זאת כשליחות גרידא, וזהו מפני חוסר אמונתו שבעצם הכל מידו של הקב"ה ורק הרבה שלוחים למקום. המאמין השלם אינו בוש ונחיתי משום טובה בעולם שהוא מקבל ממישהו, לפי שאינו רואה במיטיבו ככח בפני עצמו אלא כשליח הממלא שליחותו.
ולכך אמרו: הכופר בטובתו של חבירו – שזה כאמור נובע מאי סבילת הרגשת הנחיתות מחבירו, וזה לסיבת חוסר אמונתו, להיותו רואה בחבירו ככח בפני עצמו, וא"כ בזה שהינו חסר אמונה – כופר הוא בטובתו של הקב"ה, דאילו היה מאמין בטובתו של מקום, ושכל הטבותיו הינם ממנו, לא היה מרגיש נחיתות ומניעה מלהכיר טובה לחבירו.
וברור שאין זה סותר מלהיות מודה לחבירו, כמו שמן המוסר יש לאדם להודות לשליח טוב שדרכו הובאה לו טובה מאת המשלח, ובפרט ביודעו שהמשלח אינו שולח טובה רק דרך שליח טוב וזכאי, שזכאי הוא שתתגלגל הטובה דוקא על ידו.
ובמילא כל המודה בטובתו של חבירו, ונסבל אצלו להתבטל למיטיבו ולא כחנופה בעלמא, זה מורה שהינו מודה בטובתו של הקב"ה והינו בעל אמונה, ומכח אמונתו שבעצם המיטיב האמיתי הוא המשלח שהוא הקב"ה, הרי שהוא מודה בכך לאיש מיטיבו שבאת לו הטובה מאת הקב"ה על ידו, ואינו נחיתי ובוש מלהודות לו, מפני אמונתו שבעצם הנותן האמיתי הוא הבורא בלבד.
ובזה יובן היטב ענין חיוב הכרת הטוב אף לדומם, כדמצינו שנצטווה אהרון להכות ביאור ובעפר מצרים, ולא משה בהיות שהצילוהו, לפי שאם קשה להאדם להתבטל למיטיבו כשהוא אדם כאמור שזה נובע מחוסר אמונה, עאכו"כ שקשה לאדם להתבטל ולהרגיש חוב להדומם שהיטיבו, וחייבה אותנו תורה להכיר טובה לדומם, להורות שבעצם המיטיב הוא לא הדומם אלא הבורא באמצעות הדומם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5