——–
כתב רבנו יונה בתחלת ספרו "שערי תשובה": מן הטובות אשר היטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר ("תהלים" כה, ח): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", עד כאן לשונו.
הרי שכל ענין נתינת אפשרות התשובה הוא לפנים משורת הדין. וכן לשון הפסוק: "טוב וישר ה' " – טוב וישר הוא לשון לפנים משורת הדין, כמו שדרשו רז"ל על הפסוק: "ועשית הישר והטוב" – זה לפנים משורת הדין.
ובאר זאת בספר "מסלת ישרים" פרק ד', דמצד הדין איך תשתנה מציאות שרצח או נאף וכדומה ואיך תשתנה על-ידי הבעת חרטה מציאות שכבר נעשתה.
ובמדרש איתא: שאלו לחכמה חוטא מה ענשו, אמרה: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה חוטא מה ענשו, אמרה: "הנפש החוטאת תמות". שאלו לתורה חוטא מה ענשו, אמרה: "יביא אשם ויתכפר". שאלו להקב"ה חוטא מה ענשו, אמר: "יעשה תשובה ויתכפר". הדא הוא דכתיב: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", עד כאן.
וראה: בעניני בית דין של בשר ודם, אדם שרצח וכדומה כשבא לפני השופט ואומר: "הריני מתחרט ומקבל עלי שיותר לא אעשה כיוצא בזה", וכי בזה יזכה במשפטו? ודאי שלא! אלא את ענשו יקבל. מכל מקום רחמי ה' שבעקירת הרצון בהבעת חרטה גמורה על העבר ובודוי וקבלה על העתיד, עוקר את גוף המעשה להחשיבו כלא היה מעולם.
ולא עוד אלא שהעושה תשובה מיראה, זדונות נחשבים לו כשגגות, והעושה תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות. וזה ודאי חסד ה' הנעלם מבינתנו ומהשגתנו שזדונות לא די שימחקו אלא נהפכים לזכיות.
ומאחר שעלה לנו שכל ענין התשובה הוא חסד וטובה לפנים משורת הדין, איך יכול האדם להיות בטוח שיזכה לחסד זה אימתי שהוא ירצה ויחליט לשוב, הרי זה לא כענין המונח שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אלא צריך חסד ה' לזה. ואם מן השמים נתעורר לבו לשוב וזכה לחסד ה' זה ודוחה זאת בשתי ידים מיום ליום, בהחלט יתכן שגם מן השמים ימנע ממנו חסד זה וכבר לא תנתן לו האפשרות לשוב. הרי אליה וקוץ בה, שמשום היות אפשרות התשובה חסד ולפנים משורת הדין, הרי דווקא בשל כך גדול הקטרוג וקרוב האדם להפסידה בשל דחיתו אותה מיום ליום.
וכבר אמרו רז"ל: "כל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אמנם דבריהם באופן החמור יותר, שלכתחלה חוטא ואומר אחטא ואשוב. אבל החוטא צריך לדעת שעצם האחור מהתשובה הוא פשיעה והוא עצמו חטא, ועצם האחור במזיד הוי כאומר: "אחטא ואשוב", כי החטא הוא עצם דחיתו את התשובה, ואחת דינו כאומר: "אחטא ואשוב", דהצד השוה שבהם שדוחה את אפשרות החסד לזמן מאחר יותר.
ומלבד כל זה על מה סומך המתאחר מלשוב, הרי כבר רבנו יונה דחה את כל טענותיו בסוף השער השני בהסבר מאמר רז"ל: "אם לא עכשו אימתי".
אם מחכה שיפסקו טרדותיו, הרי אמרו: "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה". ואם עד שיצבר כסף די ספוקו, אין אדם מת וחצי תאותו בידו.
ועוד, שעצם הזמן מתבזבז באחור התשובה, והזמן קצר והמלאכה מרבה. ועוד, בזמן הזה שמתאחר לשוב הרי מוסיף, חטאים, כי לא קבל עליו עקרי התשובה שהם עזיבת החטא, ואם כן מגדיל עוד עוונות, שאם יפגשהו יצרו עוד פעם, לא יעמד נגדו. ועוד שם: שבזה שמאחר התשובה לבו מתקשה ומשתרש ברע יותר זמן, וקשה יותר לתקנו ולעקור הרע ממנו.
ועוד, שמא ימות קודם שיספיק לעשות תשובה וכבר ימלאו ימיו. ועוד, באחור התשובה שוכח עוונות ישנים ואינו מתודה עליהם. ועוד, אינו דומה השב כשהוא איש ויצרו תקיף כמי ששב לעת זקנתו שכבר נחלש כח יצרו, שאמנם תשובה תקרא אבל אינה תשובה מעולה. ועוד, בזקנותו נחלש כחו הגופני ואינו יכול לבצע תשובה כראוי לרב מחושי הזקנה וטרדותיה.
ולכך החכם יחיש מפלט לנפשו, וכמו שאמר דוד המלך: "חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך" ("תהלים" קכט, ס).
ועוד ממה שאמרו בגמרא: היכי דמי בעל תשובה, באותו מקום באותה שעה. והכוונה שיחזר בתשובה על-אף שיזדמנו לו כל אותם תנאים שהיו לו בשעת החטא ובכל זאת יתגבר על יצרו ולא יחטא. ולכך כשחטא בזמן הבחרות כשהיה כח תאותו חזק ורתיחת הדמים בקרבו ולבו חם לעברה ובכל זאת מתגבר, הרי זו תשובה שלימה.
ועוד, עלינו לדעת שלגבי בית דין של מטה, אדם שנתחיב על שרצח ונאף וגם קלל וביש את חברו, אז הבית דין מתיחס רק לעברות החמורות ומתעלם מהקלות. וגם בחמורות עצמן, אם נתחיב פעמים מיתה כגון שחלל שבת ורצח, וכי אפשר לתן לו ב' מיתות?! אולם גבי הקב"ה בענש בית דין של מעלה אין ותור על שום חטא ונפרעים ממנו על כל פרט ופרט, ולכך כשמתאחר מלשוב הרי מרבה חטאים, ועל כל חטא חשבון נפרד, כמבאר באריכות בספר "כוכבי אור" לרבי איצ'לה בלזר זצ"ל. ולכך יזדרז לשוב ורפא לו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5