——–
נעתיק כאן מדבריו של הגאון הצדיק ר' שלום שבדרון משיחותיו (ענייני אלול עמ' כ' הובא בספר "רחמנא ליבא בעי"):
"מעולם תמהתי, מדוע בדורנו נחלש כל כך הפחד מיום הדין?
אילו ישבנו בשלווה, ללא סער וסופה וחמת המציק, אילו הפרנסה היתה מרווחת מכל צד, והבריאות איתנה, אפשר היה להבין מדוע אין כל כך פחד הדין, אך הלא מי מבני עמנו אינו מלא ביגון ואנחה למעלה ראש? הנחשד מישהו כיום להיכלל בדברי חז"ל שכל העובר עליו מ' יום לא יסורים קיבל עולמו? כמה רעות רבות וצרות שומעים אנו במשך ימות השנה! והלא כולנו יודעים בלבנו ומשננים בפינו, כי הצרות כולן מקורן ויסודן בגזירת ימי הדין שבראשית השנה!
הלא אבותינו סיפרו לנו, גם אנו בעינינו ראינו, אף בעלי בתים פשוטים בדור הקודם עד כמה פחדו ורעדו מיום הדין – וק"ו המורמים מעם, ומה נשתנה עתה?
עוד מהדהדות באוזני זעקותיה של אמי ע"ה, אשר יצאו מקירות ליבה הספוגים ביראת שמים ובאימת הדין, כל אימת שראתה אותי משתובב בימי ילדותי בחודש אלול, היא לא יכלה להבין, כיצד איני רועד בימים הנוראים? וטענה בפיה לאמר: הלא אפילו הדגים שבים רועדים בחודש אלול, ואיך אתה משתובב ולא רועד? כך היתה טוענת אפילו לפעוטים שלא הגיעו לכלל הבנה.
וזכורני שראיתי את הגה"צ ר' אליהו לאפיאן זצ"ל בשעה שאמר בסליחות "זוחלים ורועדים מיום בואך", החויר כסיד מפחד ורעד שאחז בכל גופו. ופעם כשאמר "בושתי ונכלמתי אלקי להרים פני אליך", ראיתי פניו שהסמיקו מבושה, אזיל חיוורא ואתי סומקא.
ופעם אחת נזדמן לי לראות את מו"ר הגר"ל חסמן זצוק"ל בעת שאכל סעודת המפסקת בערב יוה"כ, ובעוד שאנו אוכלים לתיאבון מפחד התענית וחושבים לשם מצות אכילת תשיעי, הרי שהגר"ל אכל חלה ומרק ודמעות זולגות מעיניו טיפה אחר טיפה ונבלעות בצלחת המרק… בעודו טובל את החלה במרק, היה נראה מרוב דמעותיו, כי אין צלחת מרק עם דמעות לפניו – רק צלחת דמעות עם מרק… וחרוטה בלבי הרגשת הפחד והאימה ברגעים הללו, כאילו כל הבית אומר פחד, "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה" (חבקוק ב', י"א), פחד! פחד!
ועוד אני זוכר מימי נערותי, שסיפר לי אחד ממתפללי בתי נייטין, איך היה הגאון ר' יצחק בלאזר זצ"ל עולה בשבת מברכין אלול, ומכריז – אנו מקבלים על עצמנו את האלול הקדוש שלך! והיו האנשים גועים בבכי ונחל דמעה היה נראה בבית הכנסת, ולא זו בלבד – אלא שהיו אף אנשים שהיו מתעלפים מיראה ואימת הדין!
ושמעתי מתלמיד ישיבת מיר ששמע מאחד הלומדים בישיבה, שהוא הבין עד כמה גדול פחד יום הדין אצל אביו, כשתיאר לו את הפחדים שהיו במלחמת יפן ורוסיה, ובתוך תיאורו תיאר לו איך שהפצצות שרקו מכל עבר, והיו רגעים שהפחד היה כל כך גדול כמו הפחד שיש בתפילת נעילה… זו היתה הדוגמא שהביא אותו אב בכדי להמחיש את הפחד הנורא הלזה, זה היה הפחד הגדול ביותר שהכיר.
אלו היו המושגים, זו היתה ההרגשה בדורות הקודמים!
ואילו אצל בני דורנו נראה כאילו נשאר רק להשתעשע בערגה של קדושה על פחד המלאכים באמירת ונתנה תוקף… זועקים אנו מרה באומרנו בראש השנה יכתבון, סימן וזכר לפחד הדין, ואח"כ ממשיכים בתפילה כרגיל, יודעים אנו איך שיערב לחכנו הניגון ב"זוחלים ורועדים מיום בואך" ונשארים ב"לשמוע אל הרינה"…
וכאן עלינו לעצור ולהתבונן – כיצד איבדנו את אימת הדין??? היאך נחלשה כ"כ הרגשתנו במשך דור אחד?
ובזה ניחא לי מדוע אין היום פחד הדין, אין אנו חלילה רשעים ועוברי עבירות – אדרבא, יש אמונה, יש דקדוקי מצוות, אבל עיקר הירידה של הדור שלנו היא בשקיעות בעוה"ז. לא רגל אחת, לא שתים, אלא כל כולנו שקועים וטבועים עד למעלה ראש בעוה"ז! בלי עבירות חלילה, כל הפרומקייט הראויה לשבח, אבל הכל בתוך ביצת העוה"ז. כדי להרגיש פחד שהוא כולו דברים שבלב, צריך פרישות מן העוה"ז, אך כששקועים בעוה"ז, הלב אטום סתום וחתום, אין יוצא ואין בא, ה' ישמרנו.
והרי לנו להדיא, שכל זמן שהחוש אינו חש ואינו רואה בפועל, אין הידיעה הברורה מסוגלת להטות את הלב – כי הלב תלוי בחושים ולא בשכל, והרי הוא באמת כאינו יודע כלום! וזו היא עבודת המוסר להביא את ה"וידעת היום" לידי "והשבות אל לבבך" (דברים ד', ל"ט), שע"י עמל רב של התבוננות ניתן לעורר את הלב כאילו רואה את הידיעה בחוש. (וכבר אמרו בקעלם, מה בין צדיק לרשע? "ציור". היינו כח הציור לעשות את הידיעה כראיה בחוש ממש).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5