——–
תמה המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (מובא בספר אור יחזקאל, מידות, עמ' קכ"ד):
מאין נובע העדר ההתקשרות והאהבה בין אדם לחבירו, הרי כל נפשות ישראל חלק אלו-ה ממעל ומקורם נובע מאותו אחד, אם כן, היו צריכים כולם להשתוות ולהתחבר יחד, ומדוע איננו מרגישים בהתקשרות לשורש האחד? וכשם ששני אחים הנולדים מאב אחד חשים ומרגישים משיכה אחד לחבירו, כן כל עם ישראל שהם נפש אחת חייבים לחוש בהתקשרות ביניהם.
ובאמת יפלא יותר, מדוע איננו מרגישים בהתקשרות לה' יתברך, והלא כולנו חלק אלו-ה ממעל, נפשו של הקדוש ברוך הוא, אם כן, צריך להיות מורגש אצלנו משיכה לה' יתברך, וכשם שכל אחד מרגיש משיכה לשוב לבית אביו, כן עלינו להרגיש התקרבות לה' יתברך. ומדוע אף בעת התפילה וקיום המצוות אנו מרגישים הרגשת ריחוק וקרירות ואיננו מרגישים קירבה ומשיכה, וכשם שמצינו אצל דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים סג, ב): "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים". דוד המלך הרגיש תשוקה להקדוש ברוך הוא כאדם המהלך במדבר ימים רבים ללא מים ונפשו כלה למעט מים, כן חש דוד המלך עליו השלום, צמאון ותשוקה עד בלי די להשגת רבונו של עולם, וכל רגע ורגע הוסיף תשוקה בנפשו עד אשר השיג מבוקשו.
התשובה לכל זה – שאכן אדם קשור בנפשו לה' יתברך, אך במה דברים אמורים? כל זמן שלא חיבר עצמו למקום אחר, לעולם הזה וכדומה, בקשר חזק יותר, אזי פועל השורש האחר את פעולתו ואינו נותן מקום לכח החיבור הדק שיפעל את פעולתו.
והכא נמי הטעם מדוע אין מרגיש האדם בהתקשרות בינו לחבירו – כיון שמחבר עצמו בתאוותו לעולם הזה, ממילא אין ההתקשרות הנפשית בינו לחבירו פועלת ולכך אין אנו מרגישים בה. ואף שכולם עובדים לבורא אחד, מכל מקום זה רק חוט דק, וכיון שאין משתמשים בה, אלא מחוברים לתאוות העולם הזה, אין בכח החיבור הנזכר לפעול פעולתו.
ולכך באמת חזינן, שבשעת צרה כולם מתקשרים ומשתווים אחד עם זולתו, מפני שבעת צרה מתבטלות התאוות הרצוניות המפרידות את ההתקשרות, ונותר החוט המקשר בין כל הכלל ומאחד את הבריות כולן. ועל זה נאמר: "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז), שעל ידי עמל ויגיעה יוכל לחזק כל אחד ואחד את נפשו בהתקשרות לבורא, שעל ידי כך ננתק את כל הקשרים החדשים המונעים ומפרידים הקשר שבין אדם למקום.
וכן מפורש ברבינו יונה, וזה לשונו: "ונאמר (משלי יח, א): 'לתאווה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע', פרוש: מי שמבקש ללכת אחר תאוותו ורצונו – נפרד מכל חבר ועמית, כי ירחקו ממנו אוהב ורע, כי תאוות בני אדם ומידותם חלוקות, אין רצונו של זה כרצונו של זה. אכן אם ילך בדרך השכל, אז יתחברו לו החברים ויהיו אוהביו רבים. ואמרו במוסר: מי שהוא רוצה את מידותיו – רבו הקופצים עליו.
ויש לפרש על הענין הזה בעצמו: 'לתאווה יבקש נפרד' – איש נפרד מכל אח וחבר – לתאווה הוא מבקש. ובעבור שמבקש ללכת אחר רצונו, למען זאת מרעיו רחקו ממנו, כענין (שם יט, ד): 'ודל מרעהו יפרד'. 'בכל תושיה יתגלע' – ההולך אחר תאוותו, לא בדבר אחד יחטא בלבד, אך בכל אות שבתורה יתגלע, כי יעבור על כולנה, מלשון (שם כ, ג): 'וכל אויל יתגלע"'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5