——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(כ) הִנֵּה-נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי: הָא כְעַן קַרְתָּא הָדָא קְרִיבָאלְמֵעִירוֹק לְתַמָּן וְהִיא זְעֵירָא אִשְׁתְּזֵבכְּעַן תַּמָּן הֲלָא זְעֵירָא הִיאוְתִתְקַיַּם נַפְשִׁי:
העיר הזאת קרובה. קרובה ישיבתה נתישבה מקרוב, לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין. ומה היא קריבתה, מדור הפלגה שנתפלגו האנשים והתחילו להתישב איש איש במקומו, והיא היתה בשנת מות פלג, ומשם ועד כאן חמשים ושתים שנה, שפלג מת בשנת ארבעים ושמונה לאברהם. כיצד, פלג חי (לעיל יא יט) אחרי הולידו את רעו מאתים ותשע שנה, צא מהם שלשים ושתים כשנלד שרוג, ומשרוג עד שנלד נחור שלשים, הרי ששים ושתים, ומנחור עד שנלד תרח עשרים ותשע, הרי תשעים ואחת, ומשם עד שנלד אברהם שבעים, הרי מאה ששים ואחת, תן להם ארבעים ושמונה הרי מאתים ותשע, ואותה שנה היתה שנת הפלגה, וכשנחרבה סדום היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, הרי מדור הפלגה עד כאן חמשים ושתים שנה, וצוער אחרה ישיבתה אחרי ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת, הוא שנאמר אמלטה נא, נא בגימטריא חמשים ואחת: הלא מצער היא. והלא עונותיה מועטין, ויכול אתה להניחה: ותחי נפשי. בה, זה מדרשו. ופשוטו של מקרא הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה:
(כא)  רביעי  וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִ֥י אֶת-הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: וַאֲמַר לֵהּ הָא נְסֵיבִית אַפָּךְאַף לְפִתְגָּמָא הָדֵין בְּדִיל דְּלָאלְמֵהְפַּךְ יָת קַרְתָּא דִּבְעִיתָא עֲלַהּ:
גם לדבר הזה. לא דיך שאתה נצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך: הפכי. הופך אני, כמו (מח ה) עד בואי, (טז יג) אחרי רואי, (ירמיה לא יט) מדי דברי בו:
(כב) מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד-בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל-כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם-הָעִ֖יר צֽוֹעַר: אוֹחִי לְאִשְׁתֵּזֵב תַּמָּן אֲרֵי לָאאִכּוּל לְמֶעְבַּד פִּתְגָּמָא עַד מֵיתָךְלְתַמָּן עַל כֵּן קְרָא שְׁמָאדְּקַרְתָּא צוֹעַר:
כי לא אוכל לעשות. זהו ענשן של מלאכים, על שאמרו (פסוק יג) כי משחיתים אנחנו, ותלו הדבר בעצמן, לפיכך לא זזו משם עד שהזקקו לומר שאין הדבר ברשותן: כי לא אוכל. לשון יחיד, מכאן אתה למד שהאחד הופך והאחד מציל, שאין שני מלאכים נשלחים לדבר אחד: על כן קרא שם העיר צוער. על שם (פסוק כ) והיא מצער:
(כג) הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל-הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה: שִׁמְשָׁא נְפַק עַל אַרְעָא וְלוֹטעַל לְצוֹעַר:(כד) וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל-סְדֹ֛ם וְעַל-עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן-הַשָּׁמָֽיִם: וַיְיָ אַמְטַר עַל סְדוֹם וְעַלעֲמוֹרָה גָּפְרֵיתָא וְאֶשָּׁתָא מִן קֳדָםיְיָ מִן שְׁמַיָּא:
וה' המטיר. כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו: המטיר על סדום. בעלות השחר, כמו שנאמר לעיל (פסוק טו) וכמו השחר עלה, שעה שהלבנה עומדת ברקיע עם החמה, לפי שהיו מהם עובדין לחמה ומהם ללבנה, אמר הקדוש ברוך הוא אם אפרע מהם ביום יהיו עובדי לבנה אומרים אלו היה בלילה כשהלבנה מושלת לא היינו חרבין, ואם אפרע מהם בלילה יהיו עובדי החמה אומרים אלו היה ביום כשהחמה מושלת לא היינו חרבים, לכך כתיב וכמו השחר עלה ונפרע מהם בשעה שהחמה והלבנה מושלים: המטיר וגו' גפרית ואש. בתחלה מטר ונעשה גפרית ואש: מאת ה'. דרך המקראות לדבר כן, כמו (ד כג) נשי למך, ולא אמר נשי. וכן אמר דוד (מ"א א לג) קחו עמכם את עבדי אדוניכם, ולא אמר עבדי, וכן אחשורוש אמר (אסתר ח ח) בשם המלך, ולא אמר בשמי. אף כאן אמר מאת ה' ולא אמר מאתו: מן השמים. והוא שאמר הכתוב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים וגו' , כשבא ליסר הבריות מביא עליהם אש מן השמים כמו שעשה לסדום, וכשבא להוריד המן מן השמים לישראל (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:
(כה) וַיַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת-הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל-הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל-יֹֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה: וַהֲפַךְ יָת קִרְוַיָּא הָאִלֵּין וְיָתכָּל מֵישְׁרָא וְיָת כָּל יָתְבֵיקִרְוַיָּא וְצִמְחָא דְּאַרְעָא:
ויהפוך את הערים וגו' . ארבעתן יושבות בסלע אחד והפכן מלמעלה למטה, שנאמר (איוב כח ט) בחלמיש שלח ידו וגו' :
(כו) וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַֽחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח: וְאִסְתְּכִיאַת אִתְּתֵהּ מִבַּתְרוֹהִי וַהֲוַת קָמָאדְּמִלְחָא:
ותבט אשתו מאחריו. מאחריו של לוט: ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה:
(כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר-עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה: וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא לְאַתְרָא דִּשַׁמֵשׁתַּמָּן בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ:(כח) וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל-פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַ֥ל-כָּל-פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן: וְאִסְתְּכִי עַל אַפֵּי סְדוֹם וַעֲמוֹרָהוְעַל כָּל אַפֵּי אַרְעָא דְּמֵישְׁרָאוַחֲזָא וְהָא סְלִיק תְּנָנָא דְּאַרְעָאכִּתְנָנָא דְּאַתּוּנָא:
קיטור. תמור של עשן טורק"א [לפיד] בלע"ז : כבשן. חפירה ששורפין בה את האבנים לסיד, וכן כל כבשן שבתורה:
(כט) וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת-עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת-לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת-הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר-יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט: וַהֲוָה בְּחַבָּלוּת (נ"י כַּד חֲבַל)יְיָ יָת קִרְוֵי מֵישְׁרָא וּדְכִיריְיָ יָת אַבְרָהָם וְשַׁלַּח יָתלוֹט מִגּוֹ הֲפֶכְתָּא כַּד הֲפַךְיָת קִרְוַיָּא דִּי הֲוָה יָתֵבבְּהֵן לוֹט:
ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה (יב יט) אחותי היא, ולא גלה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו:
(ל) וַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו: וּסְלֵק לוֹט מִצּוֹעַר וִיתֵב בְּטוּרָאוְתַרְתֵּין בְּנָתֵהּ עִמֵּהּ אֲרֵי דָּחִיללְמִתַּב בְּצוֹעַר וִיתֵב בִּמְעַרְתָּא הוּאוְתַרְתֵּין בְּנָתֵהּ:
כי ירא לשבת בצוער. לפי שהיתה קרובה לסדום:
(לא) וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל-הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֨רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל-הָאָֽרֶץ: וַאֲמֶרֶת רַבְּתָא לִזְעֶרְתָּא אֲבוּנָא סִיבוּגְבַר לֵית בְּאַרְעָא לְמֵיעַל עֲלָנָאכְּאוֹרַח כָּל אַרְעָא:
אבינו זקן. ואם לא עכשיו אימתי, שמא ימות או יפסוק מלהוליד: ואיש אין בארץ. סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:
(לב) לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת-אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע: אִיתָא נַשְׁקֵי יָת אֲבוּנָא חַמְרָאוְנִשְׁכּוּב עִמֵּהּ וּנְקַיֵּם מֵאֲבוּנָא בְּנִין:(לג) וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת-אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת-אָבִ֔יהָ וְלֹֽא-יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּ֗מָֽהּ: וְאַשְׁקִיאָה יָת אֲבוּהֶן חַמְרָא בְּלֵילְיָאהוּא וְעַלַּת רַבְּתָא וּשְׁכִיבָא עִםאֲבוּהָא וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכְּבַהּ וּבְקִימַהּ:
ותשקין וגו' . יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אמות: ותשכב את אביה. ובצעירה כתיב (פסוק לה) ותשכב עמו, צעירה לפי שלא פתחה בזנות אלא אחותה למדתה, חסך עליה הכתוב ולא פירש גנותה. אבל בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב במפורש: ובקומה. של בכירה נקוד, לומר הרי הוא כאלו לא נכתב, לומר שבקומה ידע ואף על פי כן לא נשמר ליל שני מלשתות (אמר רבי לוי כל מי שהוא להוט אחר בלמוס של עריות לסוף מאכילים אותו מבשרו) :
(לד) וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל-הַצְּעִירָ֔ה הֵן-שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת-אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּ֣ם-הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֨אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע: וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וַאֲמֶרֶת רַבְּתָאלִזְעֶרְתָּא הָא שְׁכֵיבִית רַמְשָׁא עִםאַבָּא נַשְׁקִנֵּהּ חַמְרָא אַף בְּלֵילְיָאוְעוּלִי שְׁכִיבִי עִמֵּהּ וּנְקַיֵּם מֵאֲבוּנָאבְּנִין:(לה) וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת-אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא-יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ: וְאַשְׁקִיאָה אַף בְּלֵילְיָא הַהוּא יָתאֲבוּהֶן חַמְרָא וְקָמַת זְעֶרְתָּא וּשְׁכִיבַתעִמֵּהּ וְלָא יְדַע בְּמִשְׁכְּבַהּ וּבְקִימַהּ:(לו) וַתַּֽהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת-ל֖וֹט מֵֽאֲבִיהֶֽן: וְעַדִּיאַן תַּרְתֵּין בְּנַת לוֹט מֵאֲבוּהֶן:
ותהרין וגו' . אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה:
(לז) וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי-מוֹאָ֖ב עַד-הַיּֽוֹם: וִילִידַת רַבְּתָא בַּר וּקְרַת שְׁמֵהּמוֹאָב הוּא אֲבוּהוֹן דְמוֹאָבָא עַדיוֹמָא דֵין:
מואב. זו שלא היתה צנועה פרשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון (דבר' ב יט) אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו:
(לח) וְהַצְּעִירָ֤ה גַם-הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן-עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי-עַמּ֖וֹן עַד-הַיּֽוֹם: (ס) וּזְעֶרְתָּא אַף הִיא יְלִידַת בַּרוּקְרַת שְׁמֵהּ בַּר עַמִּי הוּאאֲבוּהוֹן דִּבְנֵי עַמּוֹן עַד יוֹמָאדֵין:כ (א) וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּֽין-קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר: וּנְטַל מִתַּמָּן אַבְרָהָם לְאַרְעָא דָּרוֹמָאוִיתֵב בֵּין רְקָם וּבֵין חַגְרָאוְאִתּוֹתַב בִּגְרָר:
ויסע משם אברהם. כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. דבר אחר להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו:
(ב) וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל-שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת-שָׂרָֽה: וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִתְּתֵהּאֲחָתִי הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּאדִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה:
ויאמר אברהם. כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה לפי שכבר לקחה לבית פרעה על ידי כן: אל שרה אשתו. על שרה אשתו. וכיוצא בו (ש"א ד יט) אל הלקח ארון וגו' ואל מות חמיה, שניהם בלשון על:
(ג) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל-אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל-הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר-לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל: וַאֲתָא מֵימַר מִן קָדָם יְיָלְוַת אֲבִימֶלֶךְ בְּחֶלְמָא דְלֵילְיָא וַאֲמַרלֵהּ הָא אַתְּ מִית עַלעֵיסַק אִתְּתָא דִּדְבַרְתָּא וְהִיא אִתַּתגְּבָר:(ד) וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם-צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג: וַאֲבִימֶלֶךְ לָא קְרֵב לְוָתַהּ וַאֲמַריְיָ הָעָם אַף זַכַּאי תִּקְטוֹל:
לא קרב אליה. המלאך מנעו, כמו שנאמר (פסוק ו) לא נתתיך לנגע אליה: הגוי גם צדיק תהרג. אף אם הוא צדיק תהרגנו. שמא כך דרכך לאבד האמות חנם, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה, אף אני אומר שהרגתם על לא דבר, כשם שאתה אומר להרגני:
(ה) הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר-לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא-גַם-הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם-לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת: הֲלָא הוּא אֲמַר לִי אֲחָתִיהִיא וְהִיא אַף הִיא אֲמָרַתאָחִי הוּא בְּקַשִּׁיטוּת לִבִּי וּבְזַכָּאוּתיָדַי עֲבָדִית דָּא:
גם הוא. לרבות עבדים וגמלים וחמרים שלה, את כלם שאלתי ואמרו לי אחיה הוא: בתם לבבי. שלא דמיתי לחטוא: ובנקיון כפי. נקי אני מן החטא שלא נגעתי בה:
(ו) וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם-לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשׂ֧ךְ גַּם-אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵֽחֲטוֹ-לִ֑י עַל-כֵּ֥ן לֹֽא-נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ: וַאֲמַר לֵהּ מֵימַר מִן קֳדָםיְיָ בְּחֶלְמָא אַף קֳדָמַי גְּלִיאֲרֵי בְּקַשִּׁיטוּת לִבָּךְ עֲבַדְתָּ דָּאוּמְנָעִית אַף אֲנָא יָתָךְ מִלְּמֶחְטֵיקֳדָמָי עַל כֵּן לָא שְׁבָקְתָּךְלְמִקְרַב לְוָתַהּ:
ידעתי כי בתם לבבך וגו' . אמת שלא דמית מתחלה לחטוא אבל נקיון כפים אין כאן: לא נתתיך. לא ממך היה שלא נגעת בה אלא חשכתי אני אותך מחטוא, ולא נתתי לך כח, וכן (לקמן לא ז) ולא נתנו אלהים, וכן (שופט' טו א) ולא נתנו אביה לבוא:
(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת-הָאִישׁ֙ כִּֽי-נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם-אֵֽינְ֣ךָ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי-מוֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ: וּכְעַן אֲתֵיב אִתַּת גַּבְרָא אֲרֵינְבִיָּא הוּא וִיצַלֵּי עֲלָךְ וּתְחֵיוְאִם לֵיתָךְ מֵתֵיב דַּע אֲרֵימֵימַת תְּמוּת אַתְּ וְכָל דִּילָךְ:
השב אשת האיש. ואל תהא סבור שמא תתגנה בעיניו ולא יקבלנה או ישנאך ולא יתפלל עליך: כי נביא הוא. ויודע שלא נגעת בה, לפיכך ויתפלל בעדך:
(ח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל-עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד: וְאַקְדֵּים אֲבִימֶלֶךְ בְּצַפְרָא וּקְרָא לְכָלעַבְדּוֹהִי וּמַלִּיל יַת כָּל פִּתְגָּמַיָּאהָאִלֵּין קֳדָמֵיהוֹן וּדְחִילוּ גּוּבְרַיָּא לַחֲדָא:(ט) וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶה-עָשִׂ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ וּמֶה-חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי-הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל-מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַֽעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי: וּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַאֲמַר לֵהּמָה עֲבַדְתָּ לָנָא וּמָה חָבִית(נ"י חָטֵית) לָךְ אֲרֵי אַיְתֵיתָאעֲלַי וְעַל מַלְכוּתִי חוֹבָא רַבָּאעוֹבָדִין דִּי לָא כָשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָאעֲבַדְתָּ עִמִּי:
מעשים אשר לא יעשו. מכה אשר לא הרגלה לבא על בריה באה לנו על ידך, עצירת כל נקבים, של זרע ושל קטנים ורעי ואזנים וחוטם:
(י) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל-אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת-הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם מָה חָזֵיתָאֲרֵי עֲבַדְתָּ יָת פִתְגָּמָא הָדֵין:(יא) וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי רַ֚ק אֵין-יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַֽהֲרָג֖וּנִי עַל-דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי: וַאֲמַר אַבְרָהָם אֲרֵי אֲמָרִית לְחוֹדלֵית דַּחַלְתָּא דַּיְיָ בְּאַתְרָא הָדֵיןוְיִקְטְלֻנַּנִי עַל עֵיסַק אִתְּתִי:
רק אין יראת אלהים. אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא או אחותך היא:
(יב) וְגַם-אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת-אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת-אִמִּ֑י וַתְּהִי-לִ֖י לְאִשָּֽׁה: וּבְרַם בְּקוּשְׁטָא אֲחָתִי בַּת אַבָּאהִיא בְּרַם לָא בַת אִמִּיוַהֲוַת לִי לְאִנְתּוּ:
אחותי בת אבי היא. ובת אב מתרת לבן נח, שאין אבות לגוי. וכדי לאמת דבריו השיבם כן. ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט (יג ח) כי אנשים אחים אנחנו: אך לא בת אמי. הרן מאם אחרת היה:
(יג) וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָֽאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי-לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא: וַהֲוָה כַּד טָעוּ עַמְמַיָּא בָּתַרעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן יָתִי קָרִיב יְיָלְדַחַלְתֵּהּ מִבֵּית אַבָּא וַאֲמָרִית לַהּדֵּין (נ"י דָּא) טֵיבוּתִיךְ דִּיתַעְבְּדִי עִמִּי לְכָל אַתְרָא דִּינְהַךְ לְתַמָּן אֱמָרִי עֲלַי אָחִיהוּא:
ויהי כאשר התעו אותי וגו' . אנקלוס תרגם מה שתרגם. ויש לישבו עוד, דבר דבור על אפניו, כשהוציאני הקדוש ברוך הוא מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי: כאשר התעו. לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים. (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו אלהים, (דברים ה כג) אלהים חיים, (יהושע כד יט) אלהים קדושים הוא, וכל לשון אלהים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שםכא כט) והועד בבעליו. ואם תאמר מהו לשון התעו, כל הגולה ממקומו ואינו מישב קרוי תועה, כמו (לקמן כא יד) ותלך ותתע, (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד, (איוב לח מא) יתעו לבלי אכל, יצאו ויתעו לבקש אכלם: אמרי לי. עלי, וכן (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו, על אשתו. וכן (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל, כמו על בני ישראל, (שופטים ט נד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו:
(יד) וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ: וּדְבַר אֲבִימֶלֶךְ עָאן וְתוֹרִין וְעַבְדִיןוְאַמְהָן וִיהַב לְאַבְרָהָם וַאֲתֵיב לֵהּיָת שָׂרָה אִתְּתֵהּ:
ויתן לאברהם. כדי שיתפייס ויתפלל עליו:
(טו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ הָא אַרְעִי קֳדָמָךְבִּדְתַקִּין בְּעֵינָיךְ תִּיב:
הנה ארצי לפניך. אבל פרעה אמר לו (לעיל יב יט) הנה אשתך קח ולך, לפי שנתירא שהמצריים שטופי זמה:
(טז) וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֨סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא-לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת: וּלְשָׂרָה אֲמַר הָא יְהָבִית אֶלֶףסַלְעִין דִּכְסַף לְאָחִיךְ הָא הוּאלִיךְ כְּסוּת דִּיקָר עַיְנִין חֳלַףדִּשְׁלָחִית וּדְּבַרְתִּיךְ וַחֲזֵית יָתִיךְ וְיָתכָּל דְּעִמָּךְ וְעַל כָּל מָהדַּאֲמָרַת אִתּוֹכָחַת:
ולשרה אמר. אבימלך, לכבודה כדי לפיסה הנה עשיתי לך כבוד זה, נתתי ממון לאחיך שאמרת עליו אחי הוא, הנה הממון והכבוד הזה לך כסות עינים: לכל אשר אתך. יכסו עיניהם שלא יקלוך, שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה, עכשיו שהצרכתי לבזבז ממון ולפייסך, יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך ועל ידי נס: ואת כל. ועם כל באי העולם: ונכחת. יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נכרים הללו. ולשון תוכחת בכל מקום ברור דברים, ובלע"ז אישפרובי"ר [לבחן] ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ולשון המקרא כך הוא נופל על התרגום הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים שלי ששלטו בך ובכל אשר אתך, ועל כן תרגומו וחזית יתיך וית כל דעמיך. ויש מדרש אגדה אבל ישוב לשון המקרא פרשתי:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת-אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ: וְצַלִּי אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ וְאַסִּייְיָ יָת אֲבִימֶלֶךְ וְיָת אִתְּתֵהּוְאַמְהָתֵהּ וְאִתְרְוָחוּ:
וילדו. כתרגומו ואתרוחו, נפתחו נקביהם והוציאו מה שצריך לצאת והיא לידה שלהם:
(יח) כִּֽי-עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל-רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל-דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם: (ס) אֲרֵי מֵיחַד אֲחַד יְיָ בְּאַפֵּיכָל פָּתַח וַלְדָא לְבֵית אֲבִימֶלֶךְעַל עֵיסַק שָׂרָה אִתַּת אַבְרָהָם:
בעד כל רחם. כנגד כל פתח: על דבר שרה. על פי דבורה של שרה:
כא (א) וַֽיהוָֹ֛ה פָּקַ֥ד אֶת-שָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: וַיְיָ דְּכִיר יָת שָׂרָה כְּמָאדִּי אֲמַר וַעֲבַד יְיָ לְשָׂרָהכְּמָא דִּי מַלִּיל:
וה' פקד את שרה וגו' . סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך: פקד את שרה כאשר אמר. בהריון: כאשר דבר. בלידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור, אמירה (לעיל יז יט) ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו' . דבור (שם טו א) היה דבר ה' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד) לא יירשך זה וגו' , והביא היורש משרה: ויעש ה' לשרה כאשר דבר. לאברהם:
(ב) וַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: וְעַדִּיאַת וִילִידַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם בַּרלְסִיבְתוֹהִי לִזְמַן דִּי מַלִּיל יָתֵהּיְיָ:
למועד אשר דבר אתו. דמליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו, כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת, תלד: (לזקניו. שהיה זיו אקונין שלו דומה לו:) :
(ג) וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת-שֶׁם-בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד-ל֛וֹ אֲשֶׁר-יָֽלְדָה-לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק: וּקְרָא אַבְרָהָם יָת שׁוּם בְּרֵהּדְאִתְיְלִיד לֵהּ דִּילִידַת לֵהּ שָׂרָהיִצְחָק:(ד) וַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת-יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן-שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים: וּגְזַר אַבְרָהָם יָת יִצְחָק בְּרֵהּבַּר תְּמַנְיָא יוֹמִין כְּמָא דִּיפַקִּיד יָתֵהּ יְיָ:(ה)  חמישי  וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן-מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ: וְאַבְרָהָם בַּר מְאָה שְׁנִין כַּדאִתְיְלִיד לֵהּ יָת יִצְחָק בְּרֵהּ:(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל-הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק-לִֽי: וַאֲמֶרֶת שָׂרָה חֶדְוָא עֲבַד לִייְיָ כָּל דִּשְׁמַע יֶחֱדֵּי לִי:
יצחק לי. ישמח עלי. ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם:
(ז) וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו: וַאֲמֶרֶת מָאן מְהֵימָן דַּאֲמַר לְאַבְרָהָםקַיָּם דְּתוֹנִיק בְּנִין שָׂרָה אֲרֵייְלֵידִית בַּר לְסִיבְתוֹהִי:
מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקדוש ברוך הוא מבטיח ועושה: מלל. שנה הכתוב ולא אמר דבר, גימטריה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם: היניקה בנים שרה. ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:
(ח) וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת-יִצְחָֽק: וּרְבָא רַבְיָא וְאִתְחֲסִיל וַעֲבַד אַבְרָהָםמִשְׁתְּיָא רַבָּא בְּיוֹמָא דְּאִתְחֲסִיל יָתיִצְחָק:
ויגמל. לסוף עשרים וארבעה חדש: משתה גדול. שהיו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך:
(ט) וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת-בֶּן-הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר-יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: וַחֲזַת שָׂרָה יָת בַּר הָגָרמִצְרֵיתָא דִּילִידַת לְאַבְרָהָם מְחָיִיךְ:
מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו' :
(י) וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת-בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן-הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם-בְּנִ֖י עִם-יִצְחָֽק: וַאֲמֶרֶת לְאַבְרָהָם תָּרֵךְ אַמְתָא הָדָאוְיָת בְּרַהּ אֲרֵי לָא יֵרַתבַּר אַמְתָא הָדָא עִם בְּרִיעִם יִצְחָק:
עם בני וגו' . מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירשה ואמר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כמה דתימא (משלי כו יח. יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני: עם בני עם יצחק. מכיון שהוא בני אפלו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפלו אם אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחמר עם בני עם יצחק ששתיהן בו:
(יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: וּבְאֵישׁ פִּתְגָּמָא לַחֲדָא בְּעֵינֵי אַבְרָהָםעַל עֵיסַק בְּרֵהּ:
על אודת בנו. ששמע שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:
(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל-אַבְרָהָ֗ם אַל-יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל-הַנַּ֣עַר וְעַל-אֲמָתֶ֔ךָ כֹּ֩ל אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע: וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לָא יַבְאֵשׁבְּעֵינָיךְ עַל עוּלֵימָא וְעַל אַמְתָךְכֹּל דִּי תֵימַר לָךְ שָׂרָהקַבֵּל מִנַּהּ אֲרֵי בְיִצְחָק יִתְקְרוּןלָךְ בְּנִין:
שמע בקולה. למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:
(יג) וְגַ֥ם אֶת-בֶּן-הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא: וְאַף יָת בַּר אַמְתָא לְעַםאֲשַׁוִּנֵּהּ אֲרֵי בְנָךְ הוּא:(יד) וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּח-לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל-הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל-שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת-הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסִיב לַחֲמָאוְרָקְבָּא דְמַיָּא וִיהַב לְהָּגָר שַׁוֵיעַל כַּתְפַּהּ וְיָת רַבְיָא וְשַׁלְחַהּוַאֲזָלַת וְתָעַת בְּמַדְבְּרָא (נ"א בְּמַדְבֵּר)בְּאֵר שָׁבַע:
לחם וחמת מים. ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה: ואת הילד. אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו: ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה:
(טו) וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן-הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת-הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם: וּשְׁלִימוּ מַיָּא מִן רָקְבָּא וּרְמַתיָת רַבְיָא תְּחוֹת חַד מִןאִילָנַיָּא:
ויכלו המים. לפי שדרך חולים לשתות הרבה:
(טז) וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַֽחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל-אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת-קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ: וַאֲזָלַת וִיתִיבַת לַהּ מִקֳּבֵל אַרְחֵיקַת(נ"י אַרְחִיק) כְּמֵיגַד קַשְׁתָּא אֲרֵיאֲמֶרֶת לָא אֶחֱזֵי בְּמוֹתָא דְרַבְיָאוִיתִיבַת מִקֳּבֵל וַאֲרֵימַת יָת קָלַהּוּבְכָת:
מנגד. מרחוק: כמטחוי קשת. כשתי טיחות והוא לשון ירית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן, כמו (שה"ש ב) בחגוי הסלע, מגזרת (ישעיה יט יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, ומגזרת (תהלים קז כז) יחגו וינועו כשכור, וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה: ותשב מנגד. כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:
(יז) וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת-קוֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל-הָגָר֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה-לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל-ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא-שָֽׁם: וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵהּדְּרַבְיָא וּקְרָא מַלְאֲכָא דַּיְיָ לְהָגָרמִן שְׁמַיָּא וַאֲמַר לַהּ מָהלָיךְ הָגָר לָא תִדְחֲלִי אֲרֵישְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָלֵהּדְּרַבְיָא בַּאֲתַר דְּהוּא תַמָּן:
את קול הנער. מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל: באשר הוא שם. לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא יג. יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) ארחות דדנים [אל תקרי דדנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:
(יח) ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת-הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת-יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי-לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ: קוּמִי טוּלִי יָת רַבְיָא וְאַתְקִיפִייָת יְדֵךְ בֵּהּ אֲרֵי לְעַםסַגִּי אֲשַׁוִּנֵּהּ:(יט) וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת-הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת-הַנָּֽעַר: וּגְלָא יְיָ יָת עֵינָהַהּ וַחֲזַתבֵּירָא דְמַיָּא וַאֲזָלַת וּמְלַת יָתרָקְבָּא מַיָּא וְאַשְׁקִיאַת יָת רַבְיָא:(כ) וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת-הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת: וַהֲוָה מֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדֵהּ דְּרַבְיָאוּרְבָא וִיתֵב בְּמַדְבְּרָא וַהֲוָה רָבֵיקַשְׁתָּא:
רבה קשת. יורה חצים בקשת: קשת. על שם האמנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מדגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו' :
(כא) וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּח-ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (פ) וִיתֵב בְּמַדְבְּרָא דְפָארָן וּנְסִיבַת לֵהּאִמֵּהּ אִתְּתָא מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
מארץ מצרים. ממקום גדוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו' . היינו דאמרי אנשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי:
(כב)  שישי  וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר-צְבָא֔וֹ אֶל-אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה: וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהִיא וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְוּפִיכֹל רַב חֵילֵהּ לְאַבְרָהָם לְמֵימָרמֵימְרָא דַּיְיָ בְּסַעְדָּךְ בְּכֹל דִּיאַתְּ עָבֵד:
אלהים עמך. לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:
(כג) וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם-תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר-עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר-גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ: וּכְעַן קַיֵּם לִי בְּמֵימְרָא דַּיְיָהָכָא דְּלָא תְשַׁקַּר בִּי וּבִבְרִיוּבְבַר בְּרִי כְּטִיבוֹתָא דִּי עֲבָדִיתעִמָּךְ תַּעְבֵּד עִמִּי וְעִם אַרְעָאדְאִתּוֹתַבְתָּא בַהּ:
ולניני ולנכדי. עד כאן רחמי האב על הבן: כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי. שאמרתי לך (לעיל כ טו) הנה ארצי לפניך:
(כד) וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָֽנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ: וַאֲמַר אַבְרָהָם אֲנָא אֲקַיֵּם:(כה) וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת-אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל-אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּֽזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ: וְאוֹכַח אַבְרָהָם יָת אֲבִימֶלֶךְ עַלעֵיסַק בֵּירָא דְמַיָּא דִּי אֲנִּיסוּעַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:
והוכח. נתוכח עמו על כך:
(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם-אַתָּ֞ה לֹֽא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָֽנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לָא יְדָעִית מָאןעֲבַד יָת פִּתְגָּמָא הָדֵין וְאַףאַתְּ לָא חַוֵּיתָ לִּי וְאַףאֲנָא לָא שְׁמָעִית אֱלָּהֵין יוֹמָאדֵין:(כז) וַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַֽאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית: וּדְבַר אַבְרָהָם עָאן וְתוֹרִין וִיהַבלַאֲבִימֶלֶךְ וּגְזָרוּ תַרְוֵיהוֹן קְיָם:(כח) וַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת-שֶׁ֛בַע כִּבְשׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן: וַאֲקִים אַבְרָהָם יָת שְׁבַע חוּרְפַןדְּעָאן בִּלְחוֹדֵיהֶן:(כט) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל-אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם מָה אִנּוּןשְׁבַע חוּרְפַן אִלֵּין דַּאֲקֵמְתָּא בִּלְחוֹדֵיהֶן:(ל) וַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת-שֶׁ֣בַע כְּבָשׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּֽעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה-לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת-הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת: וַאֲמַר אֲרֵי יָת שְׁבַע חוּרְפַןתְּקַבֵּל מִן יְדִי בְּדִיל דִּתְהֵילִי לְסַהֲדוּ אֲרֵי חֲפָרִית יָתבֵּירָא הָדָא:
בעבור תהיה לי. זאת: לעדה. לשון עדות של נקבה, כמו (להלן לא נב) ועדה המצבה: כי חפרתי את הבאר. מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו היא, ועלו לקראת אברהם:
(לא) עַל-כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: עַל כֵּן קְרָא לְאַתְרָא הַהוּאבְּאֵר שָׁבַע אֲרֵי תַמָּן קַיָּמוּתַּרְוֵיהוֹן:(לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר-צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל-אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים: וּגְזָרוּ קְיָם בִּבְאֵר שָׁבַע וְקָםאֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל רַב חֵילֵהּ וְתָבוּלְאַרַע פְּלִשְׁתָּאֵי:(לג) וַיִּטַּ֥ע אֵ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא-שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם: וּנְצִיב נִצְבָּא (נ"י אִילָנָא) בִּבְאֵרשָׁבַע וְצַלִּי תַמָּן בִּשְׁמָא דַּיְיָאֱלָהָא דְעַלְמָא:
אשל. רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פרות לאורחים בסעודה, וחד אמר פנדק לאכסניא ובו כל מיני פרות. ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו: ויקרא שם וגו' . על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
(לד) וַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים: (פ) וְאִתּוֹתָב אַבְרָהָם בְּאַרַע פְּלִשְׁתָּאֵי יוֹמִיןסַגִּיאִין:
ימים רבים. מרבים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש. שהרי בן שבעים וחמש שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתישב אלא שם, שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר (שם יב ו) ויעבור אברם, (שם ח) ויעתק משם, (שם י) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד (שם יג ג) וילך למסעיו, עד (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד (שם כ א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה וכאן כתיב ימים רבים, מרבים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרבים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם, ועל כרחך אינם יתרים יותר משנה הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים, כך שנויה בסדר עולם (פרק א) :
כב (א)  שביעי  וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת-אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי: וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וַיְיָנַסִּי יָת אַבְרָהָם וַאֲמַר לֵהּאַבְרָהָם וַאֲמַר הָא אֲנָא:
אחר הדברים האלה. יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. ויש אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן שלש עשרה שנה ולא מחה, אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני, אלו אמר לי הקדוש ברוך הוא זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב: הנני. כך היא עניתם של חסידים, לשון ענוה הוא ולשון זמון:
(ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח-נָ֠א אֶת-בִּנְךָ֙ אֶת-יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר-אָהַ֨בְתָּ֙ אֶת-יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ-לְךָ֔ אֶל-אֶ֖רֶץ הַמֹּֽרִיָּ֑ה וְהַֽעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ: וַאֲמַר דְּבַר כְּעַן יָת בְּרָךְיָת יְחִידָךְ דִּי רְחַמְתָּ יָתיִצְחָק וְאִיזֵל לָךְ לְאַרְעָא פּוּלְחָנָאוְאַסְקֵהּ קֳדָמַי תַּמָּן לַעֲלָתָא עַלחַד מִן טוּרַיָּא דִּי אֵימַרלָךְ:
קח נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש: את בנך. אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק. ולמה לא גלה לו מתחלה, שלא לערבבו פתאום, ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצוה ולתן לו שכר על כל דבור ודבור: ארץ המוריה. ירושלים, וכן בדברי הימים (ב' ג א) לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה. ורבותינו פרשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת שיש בה מור נרד ושאר בשמים: והעלהו. לא אמר לו שחטהו, לפי שלא היה חפץ הקדוש ברוך הוא לשחטו אלא שיעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמר לו הורידהו: אחד ההרים. הקדוש ברוך הוא מתהא הצדיקים ואחר כך מגלה להם, וכל זה כדי להרבות שכרן, וכן (לעיל יב א) אל הארץ אשר אראך, וכן ביונה (ג ב) וקרא אליה את הקריאה:
(ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַיַּֽחֲבֹשׁ֙ אֶת-חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת-שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל-הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-אָֽמַר-ל֥וֹ הָֽאֱלֹהִֽים: וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵז יָתחֲמָרֵהּ וּדְבַר יָת תְּרֵין עוּלֵימוֹהִיעִמֵּהּ וְיָת יִצְחָק בְּרֵהּ וְצַלַּחאָעֵי לַעֲלָתָא וְקָם וַאֲזַל לְאַתְרָאדִּי אֲמַר לֵהּ יְיָ:
וישכם. נזדרז למצוה: ויחבש. הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה: את שני נעריו. ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו: ויבקע. תרגומו וצלח, כמו (ש"ב יט יח) וצלחו הירדן, לשון בקוע (י"ג בקוע) פינדר"א בלע"ז [לחטוב]:
(ד) בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת-עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת-הַמָּק֖וֹם מֵֽרָחֹֽק: בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּזְקַף אַבְרָהָם יָתעֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת אַתְרָא מֵרָחִיק:
ביום השלישי. למה אחר מלהראותו מיד, כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו, ואלו היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה: וירא את המקום. ראה ענן קשור על ההר:
(ה) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל-נְעָרָ֗יו שְׁבֽוּ-לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם-הַֽחֲמ֔וֹר וַֽאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵֽלְכָ֖ה עַד-כֹּ֑ה וְנִשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם: וַאֲמַר אַבְרָהָם לְעוּלֵימוֹהִי אוֹרִיכוּ לְכוֹןהָכָא עִם חֲמָרָא וַאֲנָא וְעוּלֵימָאנִתְמְטֵי עַד כָּא וְנִסְגּוּד וּנְתוּבלְוַתְכוֹן:
עד כה. כלומר דרך מועט למקום אשר לפנינו. ומדרש אגדה אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום (לעיל טו ה) כה יהיה זרעך: ונשובה. נתנבא שישובו שניהם:
(ו) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת-עֲצֵ֣י הָֽעֹלָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם֙ עַל-יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת-הָאֵ֖שׁ וְאֶת-הַמַּֽאֲכֶ֑לֶת וַיֵּֽלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: וּנְסֵיב אַבְרָהָם יָת אָעֵי דַּעֲלָתָאוְשַׁוִּי עַל יִצְחָק בְּרֵהּ וּנְסֵיבבִּידֵהּ יָת אֶשָּׁתָא וְיָת סַכִּינָאוַאֲזָלוּ תַרְוֵיהוֹן כַּחֲדָא:
המאכלת. סכין, על שם שאוכלת את הבשר, כמה דתימא (דברים לב מב) וחרבי תאכל בשר, ושמכשרת בשר לאכילה. דבר אחר זאת נקראת מאכלת, על שם שישראל אוכלים מתן שכרה: וילכו שניהם יחדו. אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא היה מרגיש בדבר:
(ז) וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל-אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה: וַאֲמַר יִצְחָק לְאַבְרָהָם אֲבוּהִי וַאֲמַראַבָּא וַאֲמַר הָא אֲנָא בְרִיוַאֲמַר הָא אֶשָּׁתָא וְאָעַיָּא וְאָןאִימְרָא לַעֲלָתָא:(ח) וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה-לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּֽלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו: וַאֲמַר אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ גְּלֵילֵהּ אִימְרָא לַעֲלָתָא בְּרִי וַאֲזָלוּתַרְוֵיהוֹן כַּחֲדָא:
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לשחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה:
(ט) וַיָּבֹ֗אוּ אֶל-הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר-ל֣וֹ הָֽאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת-הַמִּזְבֵּ֔חַ וַיַּֽעֲרֹ֖ךְ אֶת-הָֽעֵצִ֑ים וַיַּֽעֲקֹד֙ אֶת-יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָֽעֵצִֽים: וְאָתוּ לְאַתְרָא דִּי אֲמַר לֵהּיְיָ וּבְנָא תַמָּן אַבְרָהָם יָתמַדְבְּחָא וְסַדַּר יָת אָעַיָּא וַעֲקַדיָת יִצְחָק בְּרֵהּ וְשַׁוֵּי יָתֵהּעַל מַדְבְּחָא עֵיל מִן אָעַיָּא:
ויעקד. ידיו ורגליו מאחוריו, הידים והרגלים ביחד היא עקידה, והוא לשון (להלן ל לט) עקדים, שהיו קרסליהם לבנים, מקום שעוקדין אותן בו היה נכר:
(י) וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת-יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת-הַמַּֽאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת-בְּנֽוֹ: וְאוֹשִׁיט אַבְרָהָם יָת יְדֵהּ וּנְסֵיביָת סַכִּינָא לְמֵיכַס יַת בְּרֵהּ:(יא) וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם | אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: וּקְרָא לֵהּ מַלְאָכָא דַּיְיָ מִןשְׁמַיָּא וַאֲמַר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַאֲמַרהָא אֲנָא:
אברהם אברהם. לשון חבה הוא שכופל את שמו:
(יב) וַיֹּ֗אמֶר אַל-תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל-הַנַּ֔עַר וְאַל-תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י | עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי-יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת-בִּנְךָ֥ אֶת-יְחִֽידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי: וַאֲמַר לָא תוֹשִׁיט יְדָךְ לְעוּלֵימָאוְלָא תַעְבֵּד לֵהּ מִדָּעָם אֲרֵיכְּעַן יְדַעְנָא (נ"י יְדָעִית) אֲרֵידַּחֲלָא דַּיְיָ אַתְּ וְלָא מְנַעְתָּיָת בְּרָךְ יָת יְחִידָךְ מִנִּי:
אל תשלח. לשחוט, אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, אמר לו אל תעש לו מאומה, אל תעש בו מום: כי עתה ידעתי. אמר רבי אבא אמר לו אברהם אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי (לעיל כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת (שם כב ב) קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער. אמר לו הקדוש ברוך הוא (תהלים פט לה) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח, מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתיה, אחתיה: כי עתה ידעתי. מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה:
(יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה-אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶֽאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת-הָאַ֔יִל וַיַּֽעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ: וּזְקַף אַבְרָהָם יָת עֵינוֹהִי בָּתַראִלֵּין וַחֲזָא וְהָא דִּכְרָא בָּתַראֲחִיד בְּאִילָנָא בְּקַרְנוֹהִי וַאֲזַל אַבְרָהָםוּנְסֵיב יָת דִּכְרָא וְאַסְקֵהּ לַעֲלָתָאחֲלַף בְּרֵהּ:
והנה איל. מוכן היה לכך מששת ימי בראשית: אחר. אחרי שאמר לו המלאך (לעיל פסוק יב) אל תשלח ידך, ראהו כשהוא נאחז, והוא שמתרגמינן וזקף אברהם עינוהי בתר אלין: בסבך. אילן: בקרניו. שהיה רץ אצל אברהם והשטן סובכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו: תחת בנו. מאחר שכתוב ויעלהו לעולה, לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מפשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן:
(יד) וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהֹוָ֣ה | יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵֽאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהֹוָ֖ה יֵֽרָאֶֽה: וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם תַּמָּן בְּאַתְרָאהַהוּא וַאֲמַר קֳדָם יְיָ הָכָאיְהוֹן פַּלְחַן דָּרַיָּא בְּכֵן יִתְאֲמַרבְּיוֹמָא הָדֵין בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָםקֳדָם יְיָ פְּלָח:
ה' יראה. פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות: אשר יאמר היום. שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקדוש ברוך הוא לעמו: היום. הימים העתידין, כמו עד היום הזה שבכל המקרא, שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים עד היום הזה על היום שעומדים בו. ומדרש אגדה ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרענות, כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה, אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה:
(טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה אֶל-אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן-הַשָּׁמָֽיִם: וּקְרָא מַלְאָכָא דַּיְיָ לְאַבְרָהָם תִּנְיָנוּתמִן שְׁמַיָּא:(טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם-יְהֹוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת-בִּנְךָ֥ אֶת-יְחִידֶֽךָ: וַאֲמַר בְּמֵימְרִי קַיֵּמִית אֲמַר יְיָאֲרֵי חֲלַף דִּי עֲבַדְתָּא יָתפִּתְגָּמָא הָדֵין וְלָא מְנַעְתָּא יָתבְּרָךְ יָת יְחִידָךְ:(יז) כִּֽי-בָרֵ֣ךְ אֲבָֽרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל-שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹֽיְבָֽיו: אֲרֵי בָרָכָא אֲבָרְכִנָּךְ וְאַסְגָּאָה אַסְגֵּייָת בְּנָיךְ כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא וּכְחָלָאדִּי עַל כֵּיף יַמָּא וְיִרְתוּןבְּנָיךְ יָת קִרְוֵי סַנְאֵיהוֹן:
ברך אברכך. אחת לאב ואחת לבן: והרבה ארבה. אחת לאב ואחת לבן:
(יח) וְהִתְבָּֽרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי: וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִיל בְּנָיךְ כֹּל עַמְמַיָּאדְאַרְעָא חֲלַף דִּי קַבֵּלְתָּא לְמֵימְרִי:(יט) וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל-נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּֽלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל-בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: (פ) וְתַב אַבְרָהָם לְוָת עוּלֵימוֹהִי וְקָמוּוַאֲזָלוּ כַחֲדָא לִבְאֵר שָׁבַע וִיתֵיבאַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:
וישב אברהם בבאר שבע. לא ישיבה ממש, שהרי בחברון היה יושב שתים עשרה שנים לפני עקידתו של יצחק, יצא מבאר שבע והלך לו לחברון, כמו שנאמר (לעיל כא לד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, מרבים משל חברון הראשונים, והם עשרים ושש שנה כמו שפרשנו למעלה (כא לד) :
(כ)  מפטיר  וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּ֠ה יָֽלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם-הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ: וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וְאִתְחֲוָאלְאַבְרָהָם לְמֵימָר הָא יְלֵידַת מִלְכָּהאַף הִיא בְּנִין לְנָחוֹר אָחוּךְ:
אחרי הדברים האלה ויגד וגו' . בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אלו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקדוש ברוך הוא שנלדה רבקה בת זוגו, וזהו אחרי הדברים האלה הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה: גם היא. אף היא השותה משפחותיה למשפחות אברהם שתים עשרה, מה אברהם שנים עשר שבטים שיצאו מיעקב, שמונה בני הגבירות וארבעה בני שפחות, אף אלו שמונה בני גבירות וארבעה בני פלגש:
(כא) אֶת-ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת-בּוּז אָחִ֑יו וְאֶת-קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם: יָת עוּץ בּוּכְרֵהּ וְיָת בּוּזאָחוּהִי וְיָת קְמוּאֵל אֲבוּהִי דַּאֲרָם:(כב) וְאֶת-כֶּ֣שֶׂד וְאֶת-חֲז֔וֹ וְאֶת-פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת-יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל: וְיָת כֶּשֶׂד וְיָת חֲזוֹ וְיָתפִּלְדָּשׁ וְיָת יִדְלָף ויָת בְּתוּאֵל:(כג) וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת-רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֨לֶּה֙ יָֽלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם: וּבְתוּאֵל:אוֹלִיד יָת רִבְקָה תְּמַנְיָא אִלֵּיןיְלֵידַת מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחוּהִי דְאַבְרָהָם:
ובתואל ילד את רבקה. כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה:
(כד) וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם-הִוא֙ אֶת-טֶ֣בַח וְאֶת-גַּ֔חַם וְאֶת-תַּ֖חַשׁ וְאֶת-מַֽעֲכָֽה: (פפפ) וּלְחֵנָתֵהּ וּשְׁמַהּ רְאוּמָה וִילֵידַת אַףהִיא יָת טֶבַח וְיָת גַּחַםוְיָת תַּחַשׁ וְיָת מַעֲכָה: פפפ:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5