——–
צרוף יִהִוִהִ
(י) וְיָֽשַׁבְתָּ֣ בְאֶֽרֶץ-גּ֗שֶׁן וְהָיִ֤יתָ קָרוֹב֙ אֵלַ֔י אַתָּ֕ה וּבָנֶ֖יךָ וּבְנֵ֣י בָנֶ֑יךָ וְצֹֽאנְךָ֥ וּבְקָֽרְךָ֖ וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ: וְתֵתֵב בְּאַרְעָא דְגשֶׁן וּתְהֵי קָרִיבלִי אַתְּ וּבְנָיךְ וּבְנֵי בְנָיךְוְעָנָךְ וְתוֹרָךְ וְכָל דִּי לָךְ:(יא) וְכִלְכַּלְתִּ֤י אֹֽתְךָ֙ שָׁ֔ם כִּי-ע֛וֹד חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים רָעָ֑ב פֶּן-תִּוָּרֵ֛שׁ אַתָּ֥ה וּבֵֽיתְךָ֖ וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ: וְאֵזוּן יָתָךְ תַּמָּן אֲרֵי עוֹדחֲמֵשׁ שְׁנִין כַּפְנָא דִּלְמָא תִתְמַסְכַּןאַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתָךְ וְכָל דִּילָךְ:
פן תורש. דלמא תתמסכן, לשון מוריש ומעשיר:
(יב) וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי-פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם: וְהָא עֵינֵיכוֹן חֲזָן וְעֵינֵי אָחִיבִנְיָמִין אֲרֵי בְלִישַׁנְכוֹן אֲנָא מְמַלֵּלעִמְּכוֹן:
והנה עיניכם רואות. בכבודי ושאני אחיכם ושאני מהול ככם. ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש (בבראשית רבה): ועיני אחי בנימין. (מגילה יז) השוה את כולם יחד לומר שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי שהרי לא היה במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם:
(יג) וְהִגַּדְתֶּ֣ם לְאָבִ֗י אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם וּמִֽהַרְתֶּ֛ם וְהֽוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת-אָבִ֖י הֵֽנָּה: וּתְחַווּן לְאַבָּא יָת כָּל יְקָרִיבְּמִצְרַיִם וְיָת כָּל דִּי חֲזֵיתוּןוְתוֹחוּן וְתַחֲתוּן יָת אַבָּא הָכָא:(יד) וַיִּפֹּ֛ל עַל-צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן-אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל-צַוָּארָֽיו: וּנְפַל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אֲחוּהִיוּבְכָא וּבִנְיָמִן בְּכָא עַל צַוְּארֵהּ:
ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב:
(טו) וַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל-אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ: וּנְשַׁק לְכָל אֲחוֹהִי וּבְכָא עֲלֵיהוֹןוּבָתַר כֵּן מַלִּילוּ אֲחוֹהִי עִמֵּהּ:
ואחרי כן. מאחר שראוהו בוכה ולבו שלם עמהם: דברו אחיו אתו. שמתחילה היו בושים ממנו:
(טז) וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו: וְקָלָא אִשְׁתְּמַע בֵית פַּרְעֹה לְמֵימַרעַלּוּ אֲחֵי יוֹסֵף וּשְׁפַר בְּעֵינֵיפַרְעֹה וּבְעֵינֵי עַבְדּוֹהִי:
והקול נשמע בית פרעה. כמו בבית פרעה וזהו לשון בית ממש:
(יז) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל-יוֹסֵ֔ף אֱמֹ֥ר אֶל-אַחֶ֖יךָ זֹ֣את עֲשׂ֑וּ טַֽעֲנוּ֙ אֶת-בְּעִ֣ירְכֶ֔ם וּֽלְכוּ-בֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: וַאֲמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֱמַר לְאַחָיךְדָּא עִיבִידוּ טְעוּנוּ יָת בְּעִירְכוֹןוֶאֱזִילוּ אוֹבִילוּ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן:
טענו את בעירכם. תבואה:
(יח) וּקְח֧וּ אֶת-אֲבִיכֶ֛ם וְאֶת-בָּֽתֵּיכֶ֖ם וּבֹ֣אוּ אֵלָ֑י וְאֶתְּנָ֣ה לָכֶ֗ם אֶת-טוּב֙ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וְאִכְל֖וּ אֶת-חֵ֥לֶב הָאָֽרֶץ: וּדְבָרוּ יָת אֲבוּכוֹן וְיָת אֱנַשׁבָּתֵּיכוֹן וְעוּלוּ לְוָתִי וְאֶתֵּן לְכוֹןיָת טוּב אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתֵיכְלוּןיָת טוּבָא דְאַרְעָא:
ואת טוב ארץ מצרים. ארץ גושן. ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופה לעשותה כמצולה שאין בה דגים: חלב הארץ. כל חלב לשון מיטב הוא:
(יט)  רביעי  וְאַתָּ֥ה צֻוֵּ֖יתָה זֹ֣את עֲשׂ֑וּ קְחֽוּ-לָכֶם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם עֲגָל֗וֹת לְטַפְּכֶם֙ וְלִנְשֵׁיכֶ֔ם וּנְשָׂאתֶ֥ם אֶת-אֲבִיכֶ֖ם וּבָאתֶֽם: וְאַתְּ מְפַקָּדָא דָּא עִיבִידוּ סִיבוּלְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עֶגְלָן לְטַפְלֵּיכוֹןוְלִנְשֵׁיכוֹן וְתִטְּלוּן יָת אֲבוּכוֹן וְתֵיתוּן:
ואתה צויתה. מפי לומר להם: זאת עשו. כך אמור להם שברשותי הוא:
(כ) וְעֵ֣ינְכֶ֔ם אַל-תָּחֹ֖ס עַל-כְּלֵיכֶ֑ם כִּי-ט֛וּב כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָכֶ֥ם הֽוּא: וְעֵינְכוֹן לָא תְחוּס עַל מָנֵיכוֹןאֲרֵי טַב כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִםדִּלְכוֹן הוּא:(כא) וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֥ם יוֹסֵ֛ף עֲגָל֖וֹת עַל-פִּ֣י פַרְעֹ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּֽרֶךְ: וַעֲבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהַבלְהוֹן יוֹסֵף עֶגְלָן עַל מֵימַרפַּרְעֹה וִיהַב לְהוֹן זְוָדִין לְאָרְחָא:(כב) לְכֻלָּ֥ם נָתַ֛ן לָאִ֖ישׁ חֲלִפ֣וֹת שְׂמָלֹ֑ת וּלְבִנְיָמִ֤ן נָתַן֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְחָמֵ֖שׁ חֲלִפֹ֥ת שְׂמָלֹֽת: לְכָלְהוֹן יְהַב לִגְבַר אִצְטְלַּוָּן דִּלְבוּשִׁיןוּלְבִנְיָמִן יְהַב תְּלַת מְאָה סִלְעִיןדִּכְסַף וַחֲמֵשׁ אִצְטְלַוָּן דִּלְבוּשִׁין:(כג) וּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹֽשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹ֠ת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ: וְלַאֲבוּהִי שְׁלַח כְּדָא עַסְרָא חֲמָרִיןטְעִינִין מִטּוּבָא דְמִצְרָיִם וַעֲסַר אַתְנָןטְעִינָן עִיבוּר וּלְחֵם וּזְוָדִין לַאֲבוּהִילְאָרְחָא:
שלח כזאת. כחשבון הזה ומהו החשבון י' חמורים וגו'. (רצונו שמלת כזאת המיותרת ובכ"ף הדמיון מורה על כי מעולם לא שלח לו י' חמורים וי' אתונות, רק הכי קאמר קרא. בשם הגאון מהרש"ל): מטוב מצרים. מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ומדרש אגדה גריסין של פול: בר ולחם. כתרגומו: ומזון. לפתן (כך גירסאת רא"ם):
(כד) וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת-אֶחָ֖יו וַיֵּלֵ֑כוּ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַֽל-תִּרְגְּז֖וּ בַּדָּֽרֶךְ: וְשַׁלַּח יָת אֲחוֹהִי וַאֲזָלוּ וַאֲמַרלְהוֹן לָא תִתְנַצוּן בְּאָרְחָא:
אל תרגזו בדרך. אל תתעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך. דבר אחר – אל תפסעו פסיעה גסה ותכנסו בחימה לעיר, ולפי פשוטו של מקרא יש לומר – לפי שהיו נכלמים – היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו:
(כה) וַֽיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם: וּסְלִיקוּ מִמִּצְרָיִם וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנַעַןלְוַת יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן:(כו) וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי-ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא-הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם: וְחַוִּיאוּ לֵהּ לְמֵימַר עַד כְּעַןיוֹסֵף קַיָּם וַאֲרֵי הוּא שַׁלִּיטבְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וַהֲווֹ מִלַּיָּאפָּיְגָן עַל לִבֵּהּ אֲרֵי לָאהֵימִין לְהוֹן:
וכי הוא מושל. ואשר הוא מושל: ויפג לבו.נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן בלשון משנה וכמו (איכה ג) מאין הפוגות (ירמיה מח ???) וריחו לא נמר מתרגמינן וריחיא לא פג:
(כז) וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל-דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת-הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם: וּמַלִּילוּ עִמֵּהּ יָת כָּל פִּתְגָּמֵייוֹסֵף דִּי מַלִּיל עִמְּהוֹן וַחֲזָאיָת עֲגָלָּתָא דִּשְׁלַח יוֹסֵף לְמִטַּליָתֵהּ וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה עַליַעֲקֹב אֲבוּהוֹן:
את כל דברי יוסף. סימן מסר להם במה שהיה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה: ותחי רוח יעקב. שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:
(כח)  חמישי  וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד-יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת: וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל סַגִּי לִי חֶדְוָאעַד כְּעַן יוֹסֵף בְּרִי קַיָּםאֱזֵיל וְאֶחֱזִנֵּהּ עַד לָא אֵמוּת:
רב עוד. רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי:
מו (א) וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכָל-אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק: וּנְטַל יִשְׂרָאֵל וְכָל דִּי לֵהּוַאֲתָא לִבְאֵר שָׁבַע וּדְבַח דִּבְחִיןלֵאלָהָא דְאֲבוּהִי יִצְחָק:
בארה שבע. כמו לבאר שבע, ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילתה: לאלוהי אביו יצחק. חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם:
(ב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים | לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֣ב | יַֽעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי: וַאֲמַר יְיָ לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶזְוֵי דְלֵילְיָאוַאֲמַר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַאֲמַר הָאאֲנָא:
יעקב יעקב. לשון חיבה:
(ג) וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל-תִּירָא֙ מֵֽרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי-לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם: וַאֲמַר אֲנָא אֵל אֱלָהָא דְאָבוּךְלָא תִדְחַל מִלְּמֵיחַת לְמִצְרַיִם אֲרֵילְעַם סַגִּי אֲשֵׁוִּנָּךְ תַּמָּן:
אל תירא מרדה מצרימה. לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ:
(ד) אָֽנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָֽנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם-עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל-עֵינֶֽיךָ: אֲנָא אֵחוֹת עִמָּךְ לְמִצְרַיִם וַאֲנָאאַסֵּקִנָּךְ אַף אַסָּקָא וְיוֹסֵף יְשַׁוֵּייְדוֹהִי עַל עֵינָיךְ:
ואנכי אעלך. הבטיחו להיות נקבר בארץ:
(ה) וַיָּ֥קָם יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-יַֽעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת-טַפָּם֙ וְאֶת-נְשֵׁיהֶ֔ם בָּֽעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ: וְקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵרָא דְשָׁבַע וּנְטָלוּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת יַעֲקֹב אֲבוּהוֹןוְיָת טַפְלְהוֹן וְיָת נְשֵׁיהוֹן בַּעֲגַלְתָּאדִּי שְׁלַח פַּרְעֹה לְמִטַּל יָתֵהּ:(ו) וַיִּקְח֣וּ אֶת-מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַֽעֲקֹ֖ב וְכָל-זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ: וּדְבָרוּ יָת גֵּיתֵיהוֹן וְיָת קִנְיָנְהוֹןדִּי קְנוֹ בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹלְמִצְרָיִם יַעֲקֹב וְכָל בְּנוֹהִי עִמֵּהּ:
אשר רכשו בארץ כנען. אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה, אמר נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי וזהו אשר כריתי לי, העמיד לו צבורין של זהב וכסף כמין כרי ואמר לו טול את אלו:
(ז) בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל-זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה: (ס) בְּנוֹהִי וּבְנֵי בְנוֹהִי עִמֵּהּ בְּנָתֵהּוּבְנַת בְּנוֹהִי וְכָל זַרְעֵהּ אַיְתִיעִמֵּהּ לְמִצְרָיִם:
ובנות בניו. סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5