——–
פרשה המסיימת את הספר הרביעי מחמישה חומשי תורה, הוא ספר במדבר, נאמר בסיומו, השבת, ג' פעמים "חזק". תמיד אני אומר ג' פעמים 'חזק' בגימטריה משה. לאמר: אין לנו חיזוק אלא בתורת משה! שאנחנו מסיימים ספר ברבים, קריאת התורה אנחנו אומרים: חזק חזק ונתחזק. ג' פעמים חזק, שאין לנו חיזק אלא בתורת משה, וכפי שמסתיימת הפרשה הספר.
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר לו, יג)
עם ישראל הגיע לערבות מואב, על ירדן יריחו, על גבול הכניסה לארץ ישראל.
כאמור, אין לעם ישראל חיזוק, אלא במצוות ובמשפטי התורה – "אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד-משֶׁה".
כיוצא בזה, גם ספר ויקרא, הספר הקודם, תורת כוהנים, גם הוא מסתיים בדומה לספר במדבר – "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" (ויקרא כז, לד). על כך אומרים עם ישראל: חזק חזק ונתחזק.
פרשת השבוע, פרשת מסעי, כשמה כן היא, פירוט כל המסעות והחניות של עם ישראל, מצאתו ממצרים ועד לכניסתם לארץ ישראל. כל המסעות וכל החניות מפורטות בפרשת השבוע ומיד אחרי הפירוט, מצוה התורה הקדושה על מצות ירושת הארץ – הורשת הארץ – "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ", "וְהוֹרַשְׁתֶּם" זה נקרא: סלקו את הזרים מפה, לא שייך להם, כפי שאנחנו אומרים: הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, שבעת עממים היו כושים, הם גמרו את התפקיד שלהם ועליהם היה לשוב לאותו חלק שהקב"ה הועיד להם – אפריקה.
אומרת התורה הקדושה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אתָהּ" (לג, נג) – ארץ ישראל לעם ישראל – "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ" – התנחלות, "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם" וכו' הפילו גורלות, כל שבט לפי גודלו קיבל את חלקו בארץ ישראל לעד לעולם.
"צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-אַתֶּם בָּאִים אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן זאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפּל לָכֶם בְּנַחֲלָה".
חלוקת הארץ לשבטים.
פרשת השבוע, פרשה שכל כולה עוסקת בירושת הארץ ובהתנחלות בה. בקשר של עם ישראל לארצו בחיזוק אהבת עם ישראל לארצו – זאת פרשת השבוע, בזאת אנחנו מסיימים את ספר במדבר.
פרשת מסעי, תמיד שבת שניה משלושת השבועות של ימי בין המיצרים. תמיד! לפעמים עם מטות יחד, השנה לבד, אבל תמיד שבת שניה, אמצעית משלושת השבועות, השבתות של ימי בין המיצרים בהם אנו מתאבלים על חורבן הארץ ועל חורבן ירושלים, על גירושנו מן הארץ ועל הגלות הארוכה המתמשכת, על החורבן ועל כל הצרות הרוחניות, הנפשיות והגופניות שהם תוצאה של החורבן הארוך המתמשך. בין המיצרים, ימים בהם עם ישראל מתחזק בתקוה ובצפייה לגאולת העם והארץ, ומתחזק באמונה של "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב" ו"אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ", "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" – אוי, עם ישראל מצפה באופן מיוחד בימים האלה ומתאבל ומבכה ומתחזק באמונה – אל יאוש – בתקוה ובצפייה לגאולת העם והארץ, לביאת משיח צדקנו ולבנין בית המקדש במהרה בימינו. וכל זה על רקע של פרשת השבוע, פרשת מסעי המדגישה את הקשר המיוחד, הבלתי נפרד של העם היהודי לארצו הקדושה.
ואלו הם דברי הרמב"ן בסיימו את פירושו לספר במדבר, לפרשת השבוע: "ונשלם ספר הפיקודים (כינוי לספר במדבר) ודגלי הצבאות (הספר שמדבר על דגלי צבאות עם ישראל – השבטים), ולאלוקים אלוקי צבאות, שבח והודאות למאות ולאלפים ולרבאות (לשון רבבות) וכאשר עשה עם אבותינו הגדולות והנוראות" ומה מסיים הרמב"ן? (כ"כ מותאם לפרשת השבוע, פרשת ירושת הארץ, המסעות בדרך לארץ, חלוקת הארץ, אהבת הארץ, בין המיצרים), מסיים הרמב"ן: "יחיש בימינו קץ הפלאות יבנה הבית והלשכות ויכין שם לבית דוד כסאות ועינינו רואות (ונזכה לראות) תקות גאולה", (הרי כשאנחנו מסיים תפילת 18, מה אנחנו אומרים? "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ" – תורה אחרת לגמרי). ומסיים הרמב"ן "והוא ברחמיו ינקנו מנסתרות ומכל שגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן כן יהיה רצון".
עם ישראל וירושלים. ירושלים זה שם כולל לארץ ישראל. אומר הנביא ישעיה: "שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ כָּל-אהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (סו, י) – מביאים חז"ל, ילקוט איכה: כל מי שאינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה, שנאמר: "שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל-הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" – כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
תנאי: כדי לזכות בשמחת ירושלים, שמחת הארץ, בניינה, פריחתה, שוב השכינה אליה, יש תנאי: כל המתאבל על ירושלים: " שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ"!
שואל ה"חתם סופר" זי"ע למה נאמר כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה? זוכה בלשון הווה, היה צריך להיות כתוב: יזכה לראות בשמחתה, זוכה?! היום?! היום הוא כבר זוכה?
אומר ה"חתם סופר": "זוכה ורואה בשמחתה" – כבר היום! כבר בהווה! הוא יכול לומר, לתפוח על שכמו ולומר: אני כבר בהווה, אני יודע שאני אראה בשמחתה, מדוע?
אומר ה"חתם סופר", אמרו חז"ל: גזירה על המת שישתכח מן המת, אחרת אדם לא היה מסוגל להמשיך את חייו אחרי אובדן, יתמות, אלמנות, שכול, אחרי שואה איומה שאנשים איבדו את כל משפחתם, אלא מה, אומרים חז"ל: גזירה על המת שישתכח מן הלב. כדי שאדם יוכל להמשיך הלאה ולחיות את חייו! אם אחרי אלפי שנים מסוגל היהודי להתאבל ולקונן על ירושלים, רואים כי ירושלים לא מתה בליבו, היא לא מתה, ואם כן יכול הוא כבר בהווה לשמוח, כי קשור הוא בטבורו, בליבו ובנפשו לארץ קודשנו, לירושלים עיר תקוותינו, כי ירושלים לא מתה בליבו, "זוכה ורואה בשמחתה", כבר בהווה, שהרי אם הוא מסוגל להתאבל על ירושלים, הוא מסוגל לבכות על ירושלים, סימן שהיא לא מתה אצלו, לא חל עליה הגזירה שתשתכח מן הלב.
הנה כי כן, סיפור ידוע שתמיד אנחנו מספרים:
הקשר של עם ישראל לארצו ולעירו הוא על טבעי, סיפור ידוע מובא בכל הספרים: אומרים על נפוליאון, קיסר צרפת, שפעם עבר על פתח בית הכנסת בפריז ביום תשעה באב, וראה יהודים יושבים על הארץ ומבכים ומקוננים על חורבן מקדשם וארצם, כאילו פגע בהם האסון אך אתמול, כאילו הם עצמם גורשו מירושלים. ועל הארץ ישבו, בכו, וקוננו היהודים בפריז, הבנקאים הגדולים, חובשי הצילנדרים, חובשי הפראקים.
עמד נפוליאון והשתומם: על מה הם בוכים? רע להם בפריז? רע להם בצרפת? כולם גרים, הרי בוילות, כולם גרים, הרי ברובע העשיר של פריז, מה חסר להם שהם בוכים? על הארץ יושבים ללא נעלים? הם גורשו מירושלים?! הם בכלל מכירים את ירושלים?! הם היו פעם בירושלים?! לא! וכבר עברו 1750 שנה (אז), אז על מה הם בוכים?
אמר נפוליאון: אני נדהם, אחרי 1750 שנה לבכות, לקונן?! עשירי פריז ואציליה?! "אני נשבע", אומר נפוליאון: "אני נשבע, שיש אחרית טובה לעם הזה בארץ שלהם, ארץ ישראל".
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לא לפלסטינאים, לא! לא! "היכן מצינו", אומר נפוליאון, "עם אחר בעולם שישמור אבלו ותקוותו, 2000 בשנים ולא יפוגו ממנו לעולם?!" – איפה מצינו אחרי קרוב ל-2000 שנה, שהארץ שלא היו בה לעולם, הם מכירים רק מסידור התפילה, מהחומש, מהתנ"ך ומהתלמוד, מהספרים הקדושים, הארץ, אחרי אלפי שנה, לא מתה בליבם והואיל והיא לא מתה בליבם, הם לא שוכחים ממנה. – זה ההסבר של נפוליאון.
"ובכן" – מצהיר נפוליאון – "אני נשבע שיש אחרית טובה לעם הזה בארץ ישראל, עם ישראל ישוב בסופו של דבר לארץ ישראל, כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל".
120 שנה לפני הצהרת בלפור, הלורד בלפור, שר המושבות, הצהרה על זכותו של העם היהודי לשוב לארצו, תראו, אין לך עיר בארץ, שאין לך רחוב על השם של הלורד בלפור.
120 שנה לפני הצהרת בלפור, בתחילת המאה, 17, 18, נפוליאון כבר מצהיר: אני נשבע שיש אחרית טובה לעם ישראל בארץ" – צריכים לקרוא רחובות על שמו.
הוא הבין שעם שאחרי 2000 שנה, ירושלים לא מתה בליבו, הרי היא שלו ולא שייכת לאף אחד אחר. יהודים התחזקו! ואז כשישוב העם היהודי אל ארצו ואל נחלתו, שאומרת ארץ ישראל היא ירושלים, שאומרת ארץ ישראל, אמונים לעם היהודי ומצפה לו מתי יעלה ויבוא ויגיע.
אנחנו בגלות 2000 שנה בארץ ישראל – הארץ המובטחת, שומרת לנו אמונים.
ונביא גם את דברי הרמב"ן. בתוכחה הנוראה שבפרשת בחוקותי נאמר: "אם בחוקותי תלכו", ונתתי ונתתי ונתתי – ואם לא "וְאִם-בְּזאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי", כל מה שקורה לכם במקרה, ללא השגחה עליונה – אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל מצוותי, וְאִם-בְּחֻקּתַי תִּמְאָסוּ … לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת- בְּרִיתִי" – אומר הקב"ה בתורתו הקדושה בפרשת התוכחה: "וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם" – שועלים הילכו בו – "וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם". תשמעו את הפסוק הבא: "וַהֲשִׁמּתִי אֲנִי אֶת-הָאָרֶץ" – הארץ תהיה שממה – "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם … וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה".
שואל הרמב"ן שאלה אדירה, פרשת בחוקותי: "וַהֲשִׁמּתִי אֲנִי אֶת-הָאָרֶץ" – הארץ תהיה שממה, "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם" – אבל מה זה שכתוב "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ"? ישבו שם ערבים, ישבו שם אלה הקוראים להם פלסטינאים, אם יושבים, אז לא "וְשָׁמֲמוּ", אז היא לא שממה, הביאור של הסתירה לכאורה "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם" ל"הַיּשְׁבִים בָּהּ"? שממה או לא שממה? אומר הרמב"ן: מה שאמר הכתוב "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם" – היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, זו בשורה טובה לכל יהודי שטרם זכה לעלות לארץ, בגלות יש בשורות טובות, מה הבשורה הטובה? הבשורה הטובה שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, אותנו הם גירשו: הרומאים, הבבלים – גירשו אותנו – שאין ארצנו מקבלת את אויבינו – אותנו הם גירשו ואנחנו בכל הגלויות מתפללים "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ" – "וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב".
"ואויבינו שגירשו אותנו", אומר הרמב"ם "לא מצליחים להתנחל בארץ", הארץ נשארת עם כמה שבטים בדואים, ארץ של מלריה וקדחת, ארץ של חיידקים, ארץ בלתי מיושבת ובלתי מפותחת, פה ושם בדואים, בני ישמעאל מסתובבים בה, ואף אחד לא הצליח, להתנחל לבנות ולהפריח את הארץ הזאת. גירשו אותנו, מי מפריע להם?
מילא אם ארץ ישראל הייתה קטע אדמה במדבר סהרה, ארץ יבשה, ארץ ללא מים, ארץ ללא טל ומטר, ארץ שאי אפשר להתיישב בה, ניחא, אומר הרמב"ם: "וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו: כי לא תמצא בכל היישוב, בכל העולם, ארץ אשר היא טובה ורחבה", יש כמו הארץ שלנו? בקעת גינוסר, עמק הירדן?! חילופי מזג, שינוי מזג, בין צפת לטבריה הגבוה החם, לקר הנמוך, בקעת גינוסר על פירותיה, עמק יזרעאל, עמק הירדן על יבוליו.
"כי לא תמצא בכל היישוב", אומר הרמב"ן, "ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה מיושבת מעולם" – תמיד היא היתה מיושבת, המזרח התיכון – ארץ ישראל, מרכז העולם, והיום אין חרבה כמוה! כי מאז יצאנו ממנה, לא קיבלה אומה ולשון" – היא לא קיבלה שום אומה, היא לא פתחה זרועותיה לשום אומה ולשון, "וכולם משתדלים להושיבה" – כולם מבקשים להתנחל בה, קוראים לה: הולילנד, קוראים לה: חליל – קדושה, 2000 שנה לא היינו פה וכולם ניסו להתיישב בה ואף אחד לא הצליח, ארץ אוכלת יושביה, היא נשארה ארץ שוממה, ארץ עזובה"
לא הממלוקים, לא הזרג'וקים, לא הביזנטים, לא העותומאנים, לא בני ישמעאל, ואף לא הפלסטינאים, אף אחד מהם! תראו מה הם עשו פה בארץ – הם בנו כאן ארץ לתפארה?! אף אחד מהם! זה כבש – בא לבנות, אז השני בא, הכחיד, וכל הזמן מלחמות על הארץ הטובה והרחבה. למה? אומר הרמב"ן, כי הארץ לא סובלת פרט לעם ישראל, לא סובלת אף אחד, רק העם היהודי, היכן ששם אצבע, פרח כל המקום סביב האצבע. הוא הצליח לבנות, להפריח, לייבש ביצות, לטעת אקליפטוסים, מי?! רק העם היהודי!!!
למה הם לא הצליחו? איפה היו הפלסטינאים כל הדורות? הם לא היו פה בכלל! איפה הם היו בני ישמעאל? למה הם לא הצליחו, שואל הרמב"ן, איפה היו הביזנטים? איפה היו הממלוקים והזרג'וקים? פלסטינאים, איפה הם היו? מישהו הפריע להם? כשאנחנו באנו פה לארץ, הפרחנו שממה, איזו ארץ יפה בנינו פה, אלמלא הוצאות הבטחון, אלמלא הצרות שיש לנו פה, זה הפלא הגדול ביותר בעולם, יותר מסינגפור, יותר מטייוואן, יותר מקוריאה, למרות שעל כל מוצא כתוב , שום דבר, רק העם היהודי.
מה זה אומר לך?! שהארץ שמרה לנו אמונים! כי היא שלנו!! אבל דבר אחד: כי ארץ ישראל לעם ישראל, אלא שכדי שנזכה לשבת, להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, צריך לדאוג שיהיה עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל. וכשאין על פי התורה, תורת ישראל – מפני חטאינו גלינו מארצנו! נו אז מה?
אז עכשיו התמקמו בה, בארצנו, ערבים, הממלוקים, העותומנים – "ואף אם חלילה" על פי דברי הרמב"ן "מפני חטאינו הארץ לא התקיימה בידינו ויצאנו לגלות ארוכה ולא נוכל לשבת בה (גם היום) במנוחה, הימים אומרים, היא תשמור לנו אמונים, ושום אומה לא תצליח להתנחל בה ולהתקיים בה"
ירדן המשגשגת, הגדה המשגשגת, אחרי ששת הימים, הקימו יישובים, תראו איזה שגשוג, איזה פריחה, רק שלא יפנו אותם, מה?! וכל הפרוספר במידה שיש ביישובים הערביים, גם בארץ וגם ביש"ע זה הכל בזכותינו, הם נהנים מאיתנו!
אייי, כי ארץ הקודש, ארץ ישראל, היא שלנו, חשוב לדבר על זה, ימי בין המיצרים, היא שלנו, היא מצפה לנו והיא לא תקבל שום אומה ולשון מלבדנו.
היום קראתי ב"יתד נאמן" מאמר, כותרת: פורסם לאחרונה סקר כי 80% מהעולים מברית המועצות, 80% לא מרוצים בארץ ולא נקלטים כאן ורבים משתדלים לעזוב את הארץ" – שחור על גבי לבן! למה? -שאלתי את עצמי, כי הם אינם יהודים והארץ שלנו לא קולטת! תקלטו כבר, תכניסו לכם לראש: גם אם ראש הממשלה ירצה להרבות את היישוב בארץ, לגדל את צבא הגנה לישראל, ויביא עוד מיליון גויים – הם לא יקלטו פה!!! למה? מה יש? כי כולם חרדים?! לא! הם לא יקלטו פה, כי הארץ שלנו, לא תאיר להם פנים!!! היא תבריח אותם מפה, היא תקיא אותם מפה, כי הם לא שלנו. שמעתם איזה אמונה? פרשת השבוע!
יהודים, סיימתי את הקטע! אל יאוש! גם אם השעות קשות, הארץ תמיד תשאר שלנו וגם אם הם יחגגו הפלסטינאים עוד כמה שבועות, שטויות והבלים, שיקפצו על הגגות, או על ההריסות, הם לא יצליחו להתנחל בארצנו הקדושה.
אנחנו צריכים להתחזק, הם לא יצליחו – על פי דברי הרמב"ן – זה לא שייך אלי בכלל, זה הארץ שלנו. ואם לא נתנחל בה, לא נהיה ראויים לה, לא נהיה ראויים לשבת על המנוחה והנחלה – הם, לא! זה לא שייך להם בכלל, שירקדו על ההריסות, הם לא יצליחו במה שאנחנו הצלחנו – מדינה, חבל ארץ – לשם ולתפארת!!!
הבה ונתחזק ונשוב את ה' ואל תורתו, פרשת השבוע, וארצנו הקדושה תאיר לנו פניה.
הגעתי לנושא: פרשת מסעי, כשמה כן היא, תפרט התורה הקדושה את כל המסעות והחניות שעברו ישראל מצאתם ממצרים עד בואם אל ארץ ישראל – הארץ המובטחת.
שואלים חכמינו ז"ל: למה פירטה התורה את כל המסעות? כ"כ הרבה מסעות שעוד מעט ניקוב במספר. מה התועלת בדבר? "וַיִּסְעוּ" מפה "וַיַּחֲנוּ" שם, "וַיִּסְעוּ" משם, "וַיַּחֲנוּ" שם, פסוקים רבים ואסור להפסיק בין הפסוקים, צריך לקרוא אותם, איך אומרים בעברית בצי אחד, אביא לכם כמה פירושים של חכמינו וכל אחד מהם אומר משהו רלוונטי מזמנינו, כי התורה היא תמיד רלוונטית, היא תורת הנצח, ובחרתי בהם, כי זה יתן לנו חיזוק בימים בין המיצרים, ימים גורליים:
אומר הרמב"ן תחילת פרשת מסעי, הוא מביא את הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" וגם רבינו בחיי מביא את הרמב"ם (מילה במילה אני קורא): "הצורך להזכיר המסעים, (את כל המסעים) גדול מאוד, כי הניסים והאותות הנעשים כל מסע ומסע המוזכר בפרשת השבוע, אומר לך: חיים על טבעיים, הנהגה על טבעית לעיני כל רואה בעליל, כל המסעות יעידו על אותות ומופתים, אך בעתיד יבוא יום, יהיו הדברים בשמועה"
יעברו שנים, יחלפו שנים ואז זה יהפך: "שמעתי, שמעתי שעם ישראל עבר במדבר, שמעתי" – כל מי ששומע יהיה לו איזה אינטרס להכחיש את מסע ישראל במדבר. למה? כי הוא יבקש להכחיש את כל אותות התורה ונפלאותיה העצומות, את עמידת ישראל במדבר באופן על טבעי, בהנהגה על טבעית, זה יפריע למישהו, שכן האמונה בזה, הידיעה מחייבת, "הקב"ה הנהיג אותנו במשך 40 שנה בהנהגה על טבעית", כמו שאומר הרמב"ם, "המוציא לחם מן השמים, בארה של מרים, ענני כבוד, שמלה לא בלתה ורגלים לא בצקו" – אותות ומופתים "והם" אומר הרמב"ם "מקומות רחוקים מהיישוב, זה מדבר" – הם לא הלכו על שפת הים, לא !הם לא הלכו בדלתא של הנילוס, הם הלכו במקומות רחוקים מן היישוב ואינם מקומות טבעיים לדור בהם בני אדם, לא מקום זרע, תאנה וגפן ורימון וכל 40 שנה הם חיו במדבר שבאופן טבעי אין שם כלום והם חיו על פי ניסים הנראים לעין וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות" 40 שנה אותות, פרשת מסעי – מה שיעבור על דברי הימים – בימינו אנו רואים אחרי 60 שנה, להבדיל הבדלה, שיש להם אינטרס, מבקשים להכחיש את השואה האיומה שהיתה באירופה. שיש אינטרס מבקשים להכחיש.
אומר הרמב"ם הקב"ה ידע כי ברבות הזמן יעבור על 40 השנה, על מה שעבר במדבר, יעבור על מה כל דברי הימים – לא יאמינו בהם השומעים ויחשבו ויגידו: לא היה את הדבר הזה, לא היה 40 שנה של אותות ומופתים ויאמרו ויחשבו כי עמידתם במדבר, זה לא היה בתוך המדבר, זה לא היה על טבעי, אלא?! זה היה בגלל שהם היו קרובים ליישוב בני אדם, כמו (אומר הרמב"ם) "המקומות אשר ישכנו בם בני ערב" – הבדואים, קרוב לשפת הים לא במעמקי המדבר, ארץ ציה וצלמות, ארץ שרף, נחש ועקרב" לא! אלא הם יאמרו: מה פתאום, מקומות אשר היה ניתן שם לעשות חריש וקציר, או שיש בם עשבים וצמחים למאכל בני אדם, ושיהיו שם בורות מים ומעינות, ככה יאמרו, כי האינטרס האנושי לברוח מהמחויבות, כי אם היו כאן חיים על מופתי, על טבעיים, אז זה מחייב, על כן אומר הרמב"ם "להרחיק מליבו המחשבות האוויליות האלה וחיזק האותות כולם בזכרון המסעות"
מה עשה הקב"ה?
פירט לנו את כל המסעות, פסוקים רבים, וכל אחד ואחד הוא כותב "וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ" ממקום למקום, וחיזק האותות כולם בזכרון המסעות, כדי שיראו הדורות הבאים וידעו האותות הגדולים" איך עמדו בני אדם, מיליונים, אנשים, נשים וטף, אז הפירוט והאיזכור של כל מקום ומקום, בא לומר לנו דבר אחד: 40 שנה חי העם היהודי, למען ידעו הדורות האחרונים, שלא יוכלו להתכחש!!!
בספרים הקדושים מובא: כל השמות שכתובים בפרשת השבוע "וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ", מי נתן להם את השמות? במדבר? תכנס למדבר סהרה, מאות אלפי קילומטרים, אין למקומות האלה שמות, זה הרי ערבות צחיחים, אומרים חז"ל, מי נתן את כל השמות האלה? אומרים חז"ל: את כל השמות לעשרות המקומות שנסעו וחנו בהם, נתן משה רבינו ע"ה.
על פי מה? על שם המאורעות שאירעו בהם, האותות והמופתים.
א"כ השמות יזכירו המאורעות והניסים והנפלאות. שהרי לכל המקומות במדבר לא היו שמות מצד עצמם. א"כ, אומר הרמב"ם, כל מה שאנחנו נקרא השבת, ואם יחסר אות אחת, או תג אחד הספר תורה פסול! מה החשיבות? לבל יקום דור, או אדם ויכחיש את האותות, הניסים והנפלאות, את 40 שנות הנהגה במדבר!!!
הרי זה יוצר מחויבות של העם היהודי כלפי ה' יתברך, תורתו ומצוותיו. אם כך, אז ה' הוא אלוקינו ובו אנחנו מאמינים, אז זה מחייב!
אם פרשת השבוע אומרת: "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" – והתקיימנו שם דור דעה, דור שלא היה כמותו, בזכות מה? על טבע, המוציא לחם מן השמים, הרי זה סותם פיותיהם של כל המבקשים להתכחש להנהגת הבורא יתברך, הנהגה על טבעית לעם ישראל.
זה, אומר הרמב"ם, זה היסוד של פרשת השבוע, אמונה!!!
מוסיף רבינו בחיי: ומפני הטעם הזה, החרים יהושע מי שיבנה את חורבות יריחו הגדולה, הלך מישהו ובנה,אז הוא קילל, כשהוא יתחיל ימות בנו הראשון, כשהוא יסיים ימותו כל בניו!
אומר רבינו בחיי ומפני הטעם הזה אמר יהושע: מי שיבנה את חורבות יריחו עד עולם! מדוע? להיות המופת קיים. כדי שעד עולם ידעו היהודים: מה זה החורבות האלה? יריחו? הרחובות האלה השקועים באדמה, מה זה? להיות המופת חי קיים ועומד, שכל מי שרואה החומה שקועה בארץ, יתברר ויתבאר לנו שאין זה תכונת הבניה שנהרס ברוב שנים, הוא יראה בעליל, אלא כי הוא נשקע במופת, שופרות וחומת יריחו שקעה, אז ציוה יהושע לא לבנות, כדי שזה יהיה גלעד לעולם! ארץ ישראל, ההתנחלות בארץ ישראל היא מופתית, זה לא סתם ככה, שמעתם?
כהמשך לדברי הרמב"ם: "כדי שנדע מה זה עם ישראל, שנבין ונשכיל שארץ ישראל ועם ישראל אינה סובלת שום לשון ואומה אחרים" אף אחד לא יצליח להתנחל, גם אם הם יגרשו אותנו מגוש זה או מגוש אחר, וגם אם הם ירקדו שם על החורבות, שום דבר! הם לא יתנחלו שם, כי היא שלנו!
מהלך נוסף שמביא ר' זלמן סורוצקין בספרו "אוזנים לתורה" הכל במהלכים של אמונה, פרשת השבוע: "בתורה הקדושה", אומר ר' נחמן סורוצקין, "על רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה שבה", מה אתם חושבים עם ישראל שמע הר סיני, עם שיצא ממצרים, שהיה במ"ט שערי טומאה, רחוק מאוד מקבלת עול מלכות שמים ופתאום השתרשה בו האמונה, והרצון לקבל את ה' וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, תרי"ג מצוות… אומר בעל "אוזנים לתורה": "זה לא מושרש בהם כקנין בל יעבור, בקלי קלות, אלא בזכות 40 שנה במדבר שהיו כולם בהנהגה ניסית, ללא שום עול מלבד עול תורה ויראת שמים, שום דבר, לא צריך לגהץ, לא צריך לכבס, הבגדים גדלו איתם, הנהגה על טבעית" מדוע?
"כדי", אומר המדרש, פרשת תנחומא, בשלח, "כדי להשריש את התורה ואת האמונה ואת יראת שמים בליבותיהם של עם ישראל" – שום דבר לא היה להם, רק דבר אחד: וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, ונוסף לזה, אומר בעל "אוזנים לתורה": "מי לימד אותם תורה? איש האלקים – משה רבינו שלא קם כמוהו", איזה רבי היה להם! "וע"י הכרת המושג של שכר ועונש באופן הנראה לעיניים בעליל שיש דין ויש דיין שהעולם הוא לא הפקר, יוצר אור בורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל, הם למדו שיש שכר ועונש, דוגמא", אומר בעל "אוזנים לתורה", בני ישראל אמרו: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם-אָיִן" – מיד ויבוא עמלק, בום! מיד! הם ראו את הקשר בין החטא לעונש, בימינו לא רואים את זה, לאושרנו אומר הרב קנייבסקי זצ"ל – הסטייפלר: מיד בערה בהם אש ה',
התאוו תאוה, מיד נקברו בקברות התאוה, (אגב זה אחד מהמקומות שנקרא קברות התאוה), הוציאו דיבת הארץ רעה – ומיד וימותו במגפה,
עדת קורח – נשרפו ונבלעו באדמה, מיד!
דברו באלוקים ובמשה – וישלח בם את העקרבים ואת הנחשים.
וכל ה-40 שנה לא היו נחשים ושרפים?! לא! ענני הכבוד שרפו אותם.
דיברו בה' ובמשה, מיד וישלח בהם את הנחשים ואת השרפים.
ויצמדו לבעל פעור – מיד פרצה מגפה וכו'
[צד שני של הקלטת:]
וזה היה צריך להיעשות ע"י שאין להם שום עול אחר, שום טירדה. אין מהמורות, אין גבשושיות, העננים מפלסים להם דרך.
"ועתה", אומר בעל "אוזנים לתורה", "כאשר עמדו ישראל לצאת מן המדבר ולהיפרד מההנהגה העל טבעית, ההנהגה ", הנה הם עומדים על גבול הכניסה לארץ, "והגיע זמנו של הרבי הגדול – משה רבינו – להיפטר מן העולם", מה עשה משה רבינו? "שנה להם משה רבינו על כל דברי התורה" – חזר על כל דברי התורה שוב, "והוכיחם לפני המוות שלו" – לפני פטירתו, "וגם", אומר בעל "אוזנים לתורה": "חיזק את ליבם באמונה של שכר ועונש"
איך הוא חיזק אותם?
ע"י שהזכיר להם – הוא לא כתב להם: יצאתם ממצרים והגעתם לערבות יריחו, לא! לא! לא! פרשת השבוע מפרטת כל מסע וכל חניה, "וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ" וכל מקום יש לו שם שמזכיר לעם ישראל מה קרה שם, את האותות ומופתים, את השכר ועונש, קברות התאוה, למה זה נקרא כך? הם חטאו! "הר ההר" – חיזק בליבם, דברי פטירתו, פרשת מסעי, חיזק בליבם את האמונה של שכר ועונש – ע"י שהזכיר להם את הקורות אותם במדבר, את כל המוצאות אותם בכל מסע ומסע את כל הניסים והנפלאות שעשה ה' עימם, קריעת ים סוף, ירידת המן, למה נקרא שמה מרה? למה נקרא שמה רפידים? רפידים – על שרפו ידיהם מתורה ויבוא עמלק, כל מקום, כל מסע מזכיר להם השגחה אלוקית, ניסים ועונשים מצד שני – שכר ועונש.
אומר הרב מסרוצקין: "קריעת ים סוף, ירידת המן, בארה של מרים, מתן תורה, ענני הכבוד, כל זה בשעה שהלכו בדרך ה' ושמרו מצוותיו ואת העונשים היו מקבלים תכף על אתר בשעה שהיו עוברים על מצוות ה', וזה מצויין בשמות עשרות המקומות", למה? אומר הרב מסרוצקין, כדי שיהיו שמורים בליבם, השכר שיצאו מן המדבר אל ארץ נושבת, מחיים של השגחה ניסית ולא רק חיים של השגחה טבעית, אז מה זה פרשת השבוע? תזכורת של משה רבינו, תזכורת אחרונה, עם פירוט רב, אמונה, שכר ועונש, ארץ ישראל, מסעות, חניות, ניסים, כל מקום מזכיר משהו – עם זה אנחנו צריכים לחיות.
ואני עובר עכשיו למהלך שלישי ורביעי: חשוב מאוד, פרשת השבוע, בין המיצרים: אומר האדמו"ר מסקולנד זצ"ל: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – פרשה זו קוראים אותה תמיד בימי בין המיצרים ללמדנו, (מה זה "בין המיצרים" – בין הצרות, יש צרות לעם ישראל) שכשם שכל המסעות והטרחות שטרחו בני ישראל במדבר – סה"כ מ"ב מסעות – תכליתם היה להגיע לארץ ישראל, אנו צריכים לדעת שכל המסעות, לאורך כל הגלות המרה הזו, 2000 שנה, תכליתם לזככנו ולהשיבנו חזרה לארץ ישראל, להביאנו אל הגאולה השלימה, כמו ש-מ"ב המסעות היו במצרים (מיצרים) לבין ארץ ישראל – הארץ המובטחת, אז כל הגלויות, כל המסעות של עם ישראל בגלויות, ובייחוד הגלות המרה הזו, יש להם תכלית אחת, כמו במדבר: לזככנו ולהשיבנו חזרה אל ארץ אבותינו – ארץ ישראל והסודות הגדולים במ"ב מסעות שבפרשתנו, הכל זה מסעות, רק שתראו את מה שהוא מסביר משמעות של כל שם ושם, מה זה רומז? שכולם היו תיקונים גדולים וזיכוך אחרי זיכוך אחרי שחטאו עם ישראל, יהיו מצויים במ"ב המסעות שישראל צריכים לעבור בגלות בדרך לגאולה השלימה, אלא שעדיין לא נגלה לנו פירוטם, את כוונתם, את סוד תיקונם של כל מה שעובר העם היהודי בגלות" – אנחנו לא יודעים למה היתה שואה, למה היו פוגרומים, למה היו מסעי הצלב, למה היה מלחמת השחרור, ולמה מלחמת סיני, ומלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, והשלב הזה של ההתנתקות שהוא כואב לכל יהודי ויהודי, לא יודעים! אבל דבר אחד אנחנו צריכים לדעת: כל שלב ושלב הוא חלק ממ"ב מסעות שהעם היהודי צריך לעבור בדרכו עד לגאולה השלימה.
מ"ב מסעות, למה? מה זה מ"ב? זהו סוד התיקון של עם ישראל כנגד השם הקדוש של מ"ב אותיות, הוא גם סוד של ספירת העומר וכו', אני לא רוצה לפרט, כנגד התיקון של הפגמים שפגמנו בשם הקדוש של מ"ב אותיות.
מהו השם הקדוש?
השם הקדוש מ"ב אותיות וכל המסעות ממצרים ועד ארץ ישראל והגלות עד שובנו בקרוב לארץ ישראל למנוחה השלמה, כל המ"ב זה כדי לתקן את הפגמים שפגמנו בשם הקדוש – מ"ב אותיות.
מהו השם הזה?
השם הזה רמוז בתפילתו של ר' נחוניה בן הקנה, (בן דורו של ר' עקיבא כמדומני): "אָנָּא בְּכחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה" – כל ראשי התיבות של התפילה הנשגבה הזו, שבסופה אנחנו אומרים, היא השם הגדול של 42 אותיות, ולכן כשאנחנו מסיימים את "אָנָּא בְּכחַ" אנחנו אומרים: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" – כדי שזה לא יהיה, כי זה שם, אסור להזכיר את זה סתם ככה, מהו השם, ראשי התיבות של 42 אותיות השם הגדול, והם מתחלקים לשבעה שמות שכל אחד בן 6 אותיות שאחד מהם בראש השנה לפני תקיעת שופר שאנחנו קוראים פסוקים כנגד קר"ע שט"ן, אותיות קו"ף, רי"ש, עי"ן, שי"ן, טי"ת, נו"ן – זה שם, שם שהוא שביעי מהשם הגדול של מ"ב אותיות, ובכן, תפילת "אָנָּא בְּכחַ", כל ר"ת של השם הגדול.
אומר בעל "באר משה" ובעוד ספרים גדולים, תקשיבו דבר נפלא, מה למדנו עכשיו? שבעצם כל המסעות של פרשת השבוע הם בעצם בבואה למסעות שעם ישראל צריך לעבור בגלות כדי לשוב לארץ ישראל. וזה עובר, מ"ב מסעות ממצרים כדי להיכנס לארץ ישראל – גורשנו מפני חטאינו, אז עכשיו צריכים לעבור עוד פעם מ"ב מסעות כדי לשוב לארץ, אבל המסעות הם לא ארבעים שנה, הם מאות שנים של גלות ואולי אלפי, אומר בעל "באר משה" בפרשת השבוע כתוב "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאתָם בְּיַד-משֶׁה וְאַהֲרן. וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (לג, א-ב).
שימו לב, כתוב: "אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" ואח"כ "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – הפוך! והכל עפ"י ה'! לא יד המקרה, כל מסע ומסע ממצרים לארץ ישראל, מ"ב מסעות של הגלות לשוב לארץ ישראל הכל זה על פי ה'.
מה פשר הפיכת המילים "אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" ל"וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם"? מסבירים המפרשים נפלא: הקשר בין מסעות הגלות למסעות של פרשת השבוע, בעוד שבגאולת מצרים קדמה היציאה משם לכל המסעות – קודם יצאנו ואח"כ נסענו, מסעות, בדרכנו לארץ ישראל, כתוב: "וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם" – את היציאות "לְמַסְעֵיהֶם" – המסעות להגיע לארץ ישראל. קודם יציאות ואח"כ מסעות. לעתיד לבוא – הפוך – תִקְדם הגלות והמסעות לשובנו לציון, א"כ כתוב: "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – מה זה "לְמוֹצָאֵיהֶם"? לצאת מהגלות! מה שכתוב בהתחלה "אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" – "אֶת-מוֹצָאֵיהֶם" ממצרים, "לְמַסְעֵיהֶם"– להגיע לארץ ישראל.
ואח"כ כתוב "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם" – בגלות "לְמוֹצָאֵיהֶם" – לצאת מן הגלות. כלומר לשוב לארץ, הרי לעתיד לבוא תגדל הגלות וכל המסעות "לְמַסְעֵיהֶם" – לגאולת ישראל שאנו מחכים לה כל רגע, כל שעה, לפיכך נאמר "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". מ"ב המסעות ממצרים לכניסתו לארץ ומפני חטאינו אנחנו צריכים לעבור מ"ב מסעות שהם הגלות כדי להשיבנו לארץ.
באחרית כל הגלויות, כל המסעות ובניין בית המקדש השלישי, זיכוך, ניקוי והטהרות כדי שנהיה ראויים לכך, איפה זה? "נסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אתוֹ אֶתֵּן לָכֶם". "אֶל-הַמָּקוֹם" אומרים חז"ל: רמז לבית המקדש שנקרא מקום. אז נוסעים אנחנו, כל הגלויות, זה נסיעה אחת ארוכה בת מ"ב מסעות אל הגאולה – "אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אתוֹ אֶתֵּן לָכֶם" אל ירושלים, אל בית המקדש, אל ארץ ישראל, שכן כאמור, הגלות משמשת תרופה, זיכוך לתחלואי עם ישראל וכל נסיעתנו זה כדי להגיע אל המקום, ארץ ישראל.
אני רוצה להכניס כמה רמזים יפים מהספרים:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – אנחנו מדברים לרמוז למסעות בני ישראל בגלות שהם כנגד מסעי בני ישראל ממצרים לארץ ישראל – פרשת השבוע.
אומר בעל "מגלה עמוקות": "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – מ"ב מסעות, מגלות לגאולה, בראשי התיבות של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" רמוזים ד' הגלויות. איך?
"אֵלֶּה" – אל"ף – אדום, "מַסְעֵי" – מ"ם- מדי, "בְנֵי" – בי"ת – בבל, "יִשְׂרָאֵל" – יו"ד –יון, הנה אתה רואה ש"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" זה לא רק ממצרים לארץ ישראל, אלא "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" זה הגלות. איזה גלות? אדום, מדי, בבל ויון.
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – אומרים הספרים הקדושים, ארבעת המילים האלה בגימטריא בדיוק – דוד מלך ישראל חי וקיים, הוי אומר: התכלית של "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" בגלות, זה להגיע לדוד מלך ישראל חי וקיים. וכל המסעות נאמר: "עַל-פִּי ה'", עפ"י ה' יחנו.
כתוב "עַל-פִּי ה'" לא כתוב על פי אלקים, כתוב על פי שם הויה, לומר שכל המסעות שאנו אומרים, הנדמים לנו כרעות, כולם על פי שם הויה, שם הויה מורה על מידת הרחמים, אלא שכרגע, כעת, לא זכינו עדיין להבין את מידת הרחמים ואת המסעות של הגלות.
אומר "בעל הטורים" "וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל-בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים" (במדבר לג, ד)
אומר "בעל הטורים": פעמיים במסורה, בתנ"ך יש את המילה מְקַבְּרִים", מצרים מקברים – פרעה ופעם שניה לגבי גוג ומגוג, (יחזקאל לט), מה פשר הדברים? אומר "בעל הטורים" המקברים אצל פרעה היה ראשית, ממצרים, מ"ב מסעות לארץ ישראל – מפני חטאינו גלינו מארצנו. ושוב יש עלינו מ"ב מסעות, לאן להגיע? לתכלית! גוג ומגוג! עד גוג ומגוג, הוי אומר זה אחרית.
א"כ "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" – זה פרעה – יצאו ממצרים "מַסְעֵיהֶם" להגיע לארץ ישראל, והם בבואה – מ"ב המסעות ל"מַסְעֵיהֶם" בגלות "לְמוֹצָאֵיהֶם" ליציאה מן הגלות!
ותמצא דבר מעניין, פרעה הרי הוא הראשון למסעות, גוג ומגוג הוא אחרון.
אם תיקח פרעה, גוג ומגוג, יעלה לך בגימטריה משיח בן דוד עם הכולל, ללמדך שכל המסעות מפרעה עד ארץ ישראל, ומהגלות עד גוג ומגוג, עד ארץ ישראל כי המלחמה תהיה פה, הכל הוא ליחד למשיח בן דוד, כי כל המסעות זה להגיע אל צמח דוד עבדך מהרה תצמיח – אל משיח בן דוד – גאולה, כי הוא יגאל אותנו מגוג ומגוג שיסודו פרעה.
אומר החיד"א בספרו "נחל קדומים" – "מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" ראשי תיבות מב"י – 52 גימטריה בן. זה גם אליהו, אליהו הנביא שהוא בגימטריה 52 יבואו ויבשר לנו את בשורת הגאולה.
ומה המשמעות של גימטריה בן? אוי רבותי, התברר לנו והתגלה לנו שכל המסעות והגלויות, שכל כך סבלנו, כולל: שואה, אינקיויציה, פוגרומים, כל הצעקות שצעקו לנו: ג'יד, אוי שהכל היה מתוך אהבת האב לבן – "מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – בגימטריה בן, זה לא עונשים לסלק אותנו מן העולם, להכחיד אותנו, אלא זה אהבת האב לבן, זה בן שאב מצחצח אותו, מנקה אותה, מזכך אותו והראיה: "בְּצָרָתָם לוֹ צָר" – השכינה ירדה איתנו לגלות, אבא לא הזניח אותנו, ירד איתנו לגלות, וכפי שאומרים חז"ל: אם הקב"ה לא היה יורד איתנו לגלות עם השכינה, מי יודע אם היה נשאר מכיבשת ישראל שריד ופליט. תמיד מרחו אותנו בדם.
ובכן, "מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – בגימטריה בן, ר"ת כל הגלויות, אדום, מדי, בבל ויון, זה גם בגימטריה בן עם הכולל. בי"ת יו"ד – זה בן עם הכולל. 53. שכל הגלויות, ארבעת הגלויות הקשות ואדום הגלות המתמשכת והארוכה, זה הכל נובע מאהבת אב לבן. אנחנו טרם הבנו את זה.
תראו דבר נוסף: "וְאֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – כשהוא מדבר על "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" – מצרים לארץ ישראל, הוא אומר "אֵלֶּה", כשהוא מדבר על "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – מהגלות לארץ ישראל, שם הוא אומר "וְאֵלֶּה", גם "אֵלֶּה" וגם "וְאֵלֶּה" כולם מורים על מ"ב מסעות, מצרים לארץ ישראל וגלות לארץ ישראל.
אומר בעל "באר משה" "אֵלֶּה" וגם "וְאֵלֶּה" מכוונים לנקודה אחת, להגיע לארץ המובטחת, לארץ ישראל, להגיע למפלתו של גוג ומגוג, וסימנך "אֵלֶּה" עם "וְאֵלֶּה" זה ביחד 78, גוג ומגוג זה גם 78, אֵלֶּה" ו "וְאֵלֶּה", התכלית שלהם, מ"ב מסעות, זה להגיע עד הכחדת גוג ומגוג.
הטור ויורה דיעה בהלכות ספר תורה, סימן רעה, מביא בשם ר' יהודה ברצולוני, בספרו "מספרי העיתים", מגדולי הראשונים, וכך הוא כותב: נהגו כמנין השיטים, בספר תורה (מקובל) יהיה מ"ב שיטים (מ"ב שורות) וסימנך: "ה' בָם סִינַי בַּקּדֶשׁ" (תהילים סח), בם, מ"ב, אומר בעל הפרישא, הלא הוא הסמ"א, למה מ"ב שיטים בספר תורה? כנגד מ"ב המסעות הנכתבות בפרשת השבוע, פרשת ואלה מסעי. מה הקשר? ספר תורה נכתב כנגד מ"ב מסעות?! שמתם לב, הוא לא כותב כנגד ה' בן מ"ב אותיות, הוא אומר: כנגד מ"ב מסעות כנגד ה', אבל ההדגש הוא כנגד מ"ב מסעות. דבר נוסף: "וְאֵלֶּה" המסעות מהגלות לארץ ישראל – כתובים ב"וְאֵלֶּה" זה מ"ב גם מ"ב.
מה פשר הדברים?
אומר בעל ספר "תם ודת": כל צרות ישראל בגלות רמוזים במ"ב המסעות שבפרשת השבוע, פרשת מסעי, ה' הקדוש בן מ"ב אותיות, פגמנו – צריך לתקן. אלא שאין איתנו יודע עד מה, אנחנו לא יודעים את הכוונות, ובהתגלות כבוד מלכותו יתברך עלינו – ביאת המשיח, יפתחו שערי חוכמה ובינה ויתגלו לנו עומק סודותיה של התורה הקדושה ויתגלה לנו הסוד של מ"ב מסעות ממצרים לארץ ישראל ואז יתגלה לנו הסוד של כל הגלויות. מ"ב המסעות שכ"כ סבלנו, יותר מ-40 שנה. בציפייתנו לארץ ישראל, כי כל מה שעבר על ישראל מיום היותם לעם, בסודות בתורה, הם קשורים לפרשת השבוע, מה למדנו?
שמו של הקב"ה מ"ב אותיות – "אָנָּא בְּכחַ",
מספר השיטים בתורה הקדושה – מ"ב אותיות,
מספר המסעות של עם ישראל כדי להגיע אל תיקונו – מ"ב מסעות
ועל זה נאמר "וְדִבַּרְתָּ בָּם" – מ"ב, "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ" – גם שאתה נינוח, "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" – גם כשאתה במסע, גם כשאתה בגלות, "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
הרי לנו היבט נוסף: לקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא.
קודשא בריך הוא – מ"ב,
אורייתא – מ"ב,
ישראל להגיע אל התיקון – מ"ב.
לארץ ישראל – מ"ב להגיע אל התיקון.
ועכשיו מהלך רביעי:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל", עד עכשיו דיברנו גלויות, מסעי בני ישראל ממצרים לארץ, מהגלויות לארץ, אומר הבעש"ט: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – הפסוק הזה גם מדבר אל הפרט היהודי, מ"ב המסעות שנכתבו בתורה בפרשת השבוע, (חבל שאין לנו זמן, היינו צריכים ללמוד את כל הרמזים, לפחות כפי שמביא ה____) מ"ב המסעות שרשומות בתורה רמז עמוק טמון בהם לכל חיי הפרט היהודי באשר הוא, כי מיום שהגיח מרחם אימו – בחינת יציאה מארץ מצרים, הרחם – היציאה, נוח לו לאדם שלא נברא משנברא (גמרא בעירובין), אבל אין מה לעשות, עכשיו שנברא, כי מיום שהגיח מרחם אימו, בחינת יציאת מצרים – עד שישוב אל בית עולמו, 120 שנה, יצטרך לעבור כל יהודי 42 מסעות. הפרט היהודי, כל אחד. 42 מסעות, הקפות, עליות וירידות, אשר נולדו לכך בני ישראל, אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מבינים את זה, וכל מסע בחיים מכוון כנגד מידה שאדם צריך לתקן בעולם התיקון הוא בעולם הזה – בפרוזדור, מדריגה שעליו לרכוש בחייו, 42 מסעות ו-42 מדריגות שאדם צריך לתקן בחיים – הפרט היהודי, כל מסע מרמז על רכש נוסף בעבודת ה'.
אומר בעל "נתיבות שלום", הצדיק מסלונים: וזהו הטעם שהתורה הקדושה מפרטת לא רק את המסע עצמו, אלא גם את החנייה, "וַיִּסְעוּ" מפה "וַיַּחֲנוּ" שם, בשביל מה צריך לכתוב גם את המסע וגם את החנייה? כי על האדם המטפס ועולה ב-70 שנות חייו ב-120 שנות חייו, העולה והמטפס בהר ה', זה לא מספיק שהוא יעלה – "מִי-יַעֲלֶה בְּהַר ה'" – לא מספיק – "וּמִי-יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" – אומר הרבי מסלונים על פי דברי הבעש"ט: כי על האדם המטפס ועולה בהר ה', לתקוע יתדות תמיד בכל קטע, בכל רכש שמעפיל בו. הוא מטפס, חונה, מתמקם במקום החניה, רוכש את הרכש של החניה, את הדרגה שרומזת החניה, ואח"כ ממשיך מסע נוסף ועוד חניה. החניה רומזת על ההתאקלמות, על ההשרשה של המידה של הרכש. וכל עוד האדם לא רוכש את המידה מ-42 המסעות, הוא לא מתקדם הלאה. ועל זה נאמר: "עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ" ה' יודע מתי אפשר להמשיך הלאה, עם כל עליה חדשה ברוחניות, צריך להשריש את העליה, את הרכש ולדאוג שתתקיים, זה מה שכתוב בתורה: "וַיִּסְעוּ מֵ…" שלב חדש "וַיַּחֲנוּ בְּ" מורה על השרשה, התמקמות, זה תפקיד של האדם בכל חייו לרכוש את כל 42 חניות הנובעות מהמסעות.
מוסיף ר' זאב מצ'רנוב – אוסטרה מתלמידי המגיד ממזריץ': זה שאמר דוד מלך ישראל: "מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה" (תהילים קז, מג). מה זה "וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה"? מי החכם שישמור ויחזיק את בחינת "אֵלֶּה" שישמור, שכל רכש ורכש שהוא רוכש בחיים מ-42 מסעות בחייו שלא רק יגיע לזה, אלא גם יקיים את זה, ישמור את זה -"מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה"!
אומר רש"י הקדוש כל מקום שנאמר "אֵלֶּה" (אומר זאת בפרשת משפטים – "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"), פסל את הראשונים.
נו, אז כאן כתוב "אֵלֶּה מַסְעֵי", את מה הוא פסל? אומר רש"י הקדוש, (על פי רש"י, אומר את זה הצדיק מאוסטרה) "מי חכם ויבין את אלה", האיש החכם פוסל כל יום את מעשיו של האתמול, כי הרי כל יום הוא עולה, רוכש ומתקדם הלאה – "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" – אז זה לא מספיק לחדש, הוא צריך לרכוש את זה, להשריש את זה, אם כן נמצא, שכל יום שאדם רוכש רכש חדש מהמ"ב מסעות, הוא בעצם התקדם בדרגה נוספת, היום שלו זה לא כמו היום של אתמול, היום זה כבר הצגות חדשות, א"כ כל יום ע"י מעשיו עם ההשגות של הרכש, של היום הוא מבטל את ההשגות של אתמול, כי ה"אתמול" זה רק היה המסע ה-11, היום זה כבר מסע ה-12, וה-12 הוא גבוה יותר, נמצא: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" – כל מסע ומסע פוסל את הקודם, בעצם הוא מראה שהאתמול הוא לא היה בהשגה של היום, אז הוא כאין וכאפס לעומת היום.
פרשת השבוע, אחרי שהוא מונה את המסעות, כתוב:
"צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-אַתֶּם בָּאִים אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן" – אל הארץ, אל ארץ כנען, אומר המדרש בפרשת השבוע, חשוב ואקטואלי לימים אלה: "צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – "מלמד, שהראה הקב"ה למשה, לפני כניסתם לארץ, כל מה שהיה ועתיד להיות, את כל העתידות, הראה לו מדן ועד שמשון, הראה לו את ברק בן אבינועם משבט נפתלי, וכן כל דור ודור בדורשיו ודרשניו וכל דור ודור ושופטיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ופושעיו, דור ודור וצדיקיו"
אומר הרב מבריסק זצ"ל: מדברי המדרש יסוד גדול, משמע, הוא הראה לו:" "דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ופושעיו, דור ודור וצדיקיו" – הוי, אומר הרב מבריסק, "דור ודור ומנהיגיו" זה לא בהכרח "דור ודור וצדיקיו", כלומר יכול להיות צדיק הדור והוא לא מנהיג הדור! כי בימינו כל צדיק הוא הופך להיות בר סמכא, אני לא מדבר על רשעים, אני לא מדבר על בינונים, אינני מדבר על סתם עמך כל אחד אומר,כל אחד מדבר.
אומר הרב מבריסק על פי המדרש: "הראה לו דור דור ומנהיגיו, דור ודור וצדיקיו" הוי אומר, שיכול להיות צדיק גדול, הראה לו אותו, אבל הוא לא מנהיג. מה זה מנהיג? בר סמכא – שאפשר לסמוך עליו, יש תפקידים – הוא צדיק, הוא חכם, הוא מנהיג, והטעות היא שהולכים לכל אחד שהוא צדיק.
אוי אוי בימינו, הולכים לכל אחד שאין לו תעודה בכלל, אין לו תעודה של צדיק, זה מאחז עיניים, אפילו על צדיקים, אומר הרב מבריסק, מדברי המדרש כתוב: "צדיק לחוד ומנהיג לחוד, הנה כי כן לא כל צדיק גדול הוא בר סמכא להיות מנהיג הדור, אז הוא לא יכול להכריע בשאלות של חיים ומות , או שאלות שעומדות על הפרק של הנהגת ישראל.
מסופר, הפליג הרב מבריסק בשבחו של גאון גדול ואף שיבח את חיבוריו התורניים ולפתע אומר הרב מבריסק: אבל מה לו שייכות להנהגת הדור? צדיק, תורה. כי צידקות ובר סמכא הם שני עיניינים נפרדים.
ובהתאם למדרש בפרשת שבוע מובא גם מדרש בספר ויקרא (כו ,ו) שם כתוב דבר דומה עם תוספת: "הראה לו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו דור דור וחומסיו, דור דור וגוזליו", שואל הרב מבריסק, איך זה יכול להיות שבפסוק אחד הראה לו "דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו" ו"דור דור וחומסיו, דור דור וגוזליו" – מה הקשר? מה הוא צריך לראות אותם? מה אנחנו צריכים לדעת מזה? אומר הרב מבריסק, כיצד ניתן לכתוב בדיבור אחד: "דור דור וחכמיו דור דור ומנהיגיו" עם "דור דור וחומסיו דור דור וגוזליו"? מה ראו חז"ל להביא את זה בדבר אחד? אלא תראו מה זה בר סמכא, מה זה גדולי ישראל שהקב"ה שתל, ובעיקר בדורות האחרונים, דורות גורליים שהרבה שאלות הרות גורל עומדות על פתחיהם של גדולי ישראל, אומר הרב מבריסק: "כי בכל דור ודור עומדים מנהיגי ישראל כנגד חמסנים וגזלנים שבכל דור ודור, בכל דור ודור יש את החמסנים שלו, את הגוזלים שלו, את העושקים שלו, את הרעים שלו. ומה המיוחד שבכל דור ודור? עומדים גדולי ומנהיגיי ישראל כנגד חמסני וגזלני הדורות לבל יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם, לעשוק את ישראל, לפגוע בישרים, בצדיקים ובתמימים, בתורה הקדושה, בישיבות, אז עומדים גדולי ישראל והם נגד החמסנים הגזלנים והעושקים, הם מבינים את כל הטריקים שלהם, את כל התכמנות שלהם, לכן לפני שמשה רבנו נפטר, הראה לו הקב"ה, דור דור ומנהיגיו וצדיקיו כנגד דור ודור וחמסניו וגזלניו, כדי שהם ינחו את עם ישראל איך להיזהר מכל החמסנים שבכל דור ודור, מכל אלה שמבקשים לייבש את ימת התורה בעם ישראל. זה לעומת זה עשה אלוקים. בכל דור ודור הקב"ה מקדים רפואה למכה בדמותם של גדולי ישראל ומנהיגיו, המשכילים לעמוד כנגד חמסני הדור וגזלניו.
כאמור, פרשת השבוע, פרשת מסעי, הנקראת בשבת השניה של בין המיצרים, יזכור לכל האותות והמופתים שעשה הקב"ה עם ישראל במדבר במשך 40 שנה במדבר, בחיזוק ליבותיהם של עם ישראל בשכר ועונש באמונת הבורא יתברך, דברי ר' נחמן מסרוצקין, ב"אוזניים לתורה".
אף הפטרת השבת היא מדברי תוכחתו של ירמיהו הנביא והיא דוחה את ההפטרה הרגילה, ונראה, מה דברי התוכחה של ירמיה בהפטרה השבת המותאמים לפרשת השבוע?
שמעו: "כּה אָמַר ה' מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" – מה קרה עם עם ישראל? למה הוא נהיה חילוני? מה קרה? השתנה משהו? יגידו שואה?! זה עוד הרבה לפני השואה!
למה "כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי"? – מה תובע הנביא?
"וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת" – מ"ב מסעות, למה הם לא אומרים את זה? הרי זה כתוב בפרשה! הם לא יכולים להתכחש לזה כדברי הרמב"ן ורבינו בחיי, הרי זה כתוב, הרי חיינו 40 שנה באותות ובמופתים,
לחינם?!
"וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" – מה התביעה? פרשת השבוע, תראו איזה הנהגה הקב"ה הנהיג אתכם, השריש בכם את התורה, מ"ב מסעות, אי אפשר להתכחש, אז מה קרה לכם? "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ" – אז מה קרה לכם?
"כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר (בני ערב) שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאד וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזאת" – קרה כזה דבר?! "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים"?! יש אומה אחת שהחליפה את הדת שלה?! את האלוהים שלה?!
"וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים" – והאלוהים שלהם הם לא אלוהים. שמטס, שטויות ואעפ"כ אף אחד מהם לא החליף את הדת שלו, ראיתם את בני קדר, 5 תפילות ביום, קוראים פה בגן הציבורי, בדשא, הם לא מתביישים, הם מתפללים – "אללא ואכבר", איפה אתם?! מה יש להם? מי הם? מה הייחוס שלהם?!
אומר הנביא: "אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר (בני ערב) שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאד וּרְאוּ…הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים"?! שבטי הדולו, מישהו מהם החליף את הדת שלו?!
"וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים. וְעַמִּי" – "וְעַמִּי" ראשי תיבות עם ישראל, "הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל" – מי זה "עַמִּי" – אומר הנביא: "כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי" רעה אחת "אתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים" – מ"ב מסעות במדבר, והרעה השניה "לַחְצב לָהֶם בּארוֹת בּארת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם".
מה התכלית? אותי עזבו, מהם החליפו? ___ דעות שטותיות שחלפו מן העולם, מה הם הביאו לנו, איזה דת? שמטס שאומות העולם כבר עזבו את זה והם נקראים אנשי הקידמה.
שתי רעות עשה ה': עם ישראל ברום תפארתו, ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם סגולה, עם נבחר, עם של נביאים, עם של ארץ הקודש, מה קרה לו? הוא שכח את פרשת השבוע?! ובמה הוא החליף?! הוא לא אטאיסט, הוא הולך להודו, לטאילנד ומביא את דתות חדשות שלא שיערום אבותינו, שטותיות מעשה ידי אדם אשר הגו מוחות של בני אדם, ברי חלוף! מה הוא הביא לנו?
ובכן אשמתו של הנביא ירמיה לעם ישראל, תואם את ___ עם תוכניו לפרשת מסעי, אם הפירוט הרע – "אֵלֶּה מַסְעֵי" – שכחתם, זוהי האשמה.
יעזור ה', יתן ה' ונזכה לעבור את מ"ב המסעות שלנו בשלום, הכלליות של עם ישראל בדרכנו לציון,גם אם אנחנו גרים פה, לא הגענו את המנוחה והנחלה, להגיע כל אחד ויחיד להשלים את מ"ב המסעות שלו הפרטיות שלו בחיים ונזכה כולנו לגאולה השלימה לכלל ולפרט בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע
הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5