——–
[הערת העורכת – הדברים שאמר הרב חזקים מאוד, אבל בקלטת יש הרבה מקומות בהם יש קטיעה, הקטיעה התמשכה יותר מכמה שניות ויש הפסק בין קטע לקטע ציינתי זאת בסוגרים כי יש קטיעה בקלטת. חבל, קלטת מאוד יפה.]
פרשת מסעי, מסיימים את הספר הרביעי מחמישה חומשי תורה, ספר במדבר, אומרים: חזק חזק ונתחזק. השבת היא השבת השניה משלושת השבתות של ימי בין המיצרים, ימי האבל והצער על חורבן ירושלים, גלות השכינה וגלות ישראל, טרם שב העם היהודי אל הנחלה ואל המנוחה. הדגשתי: קודם אל הנחלה, כי יש חושבים שהוא חזר אל הנחלה, אז הוספתי: אל הנחלה ואל המנוחה, עדיין 70 הזאבים לוטשים עיניהם, על נחלת קודש ארץ אבות, פוערים פיהם על כבשת הרש, כבשת הרש הישראלית המבקשת לישב, שנאת ישראל מפעפעת מכל פנימה, הר הבית ששמם, שועלים הילכו בו, ישמעאלים הילכו בו… אין לנו לא כוהנים בעבודתם, לא לווים בשירם ובזימרם ולא ישראל בנויהם, טרם זכינו ל"וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" (תפילת שמונה עשרה), טרם זכינו לביאת המשיח ולבנין בית המקדש.
אמרו חז"ל: "כל שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" – אם עדיין לא זכינו לגאולת ישראל ולבנין בית המקדש, הוי אומר שעדיין לא תיקנו את החטאים שבגללם הוא נחרב.
"כל שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" – מה הקשר שלנו לחורבן הבית שאירע לפני 2000 שנה? אלא, אומרים חז"ל: אם עדיין לא זכינו לגאולת ישראל ולבנין בית המקדש, הוי אומר, שעדיין לא תיקנו את החטאים שבגללם הוא נחרב, הוי אומר, שהחטאים עדיין מצויים בקרבנו! הסיבות שהוא נחרב, עדיין קיימות, התביעה להביא לבנין בית המקדש, (קטיעה) להסיר את הסיבות שבגללם הוא לא ראוי להיבנה. כל דור ודור יש לו להכות על ליבו ולומר: מפני חטאינו גלינו מארצנו, לא מפני ____, (קטיעה) …מפני היד שנשתלחה במקדשך, ולפי הגאון מוילנא: "מפני היד השלוחה במקדשך"! כל דור ודור!
(קטיעה) בית המקדש הראשון מפני מה חרב? מפני שהיו בו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, 3 העבירות החמורות ביותר שעליהם נאמר: יהרג ואל יעבור. (קטיעה)
אחרי בית המקדש הראשון, נבנה הבית כעבור 70 שנה, חזרו הגולים מבבל אחרי הצהרת כורש, ואילו בית מקדש שני שנחרב בגלל שנאת חינם, קרוב ל-2000 שנה, אנחנו מצפים, מחכים, מקוים ומתפללים ואנחנו עדיין לא זכינו! וככל שאנחנו לא זכינו, הסמל היהודי, השנאה לעם ישראל מפעפעת מכל פינה, הוי אומר, ששנאת חינם חמורה יותר מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
אומרים חז"ל: בית מקדש שני יוכיח, הוא לא נבנה עדיין, זה אומרים כבר האמוראים, עברו כבר 70 שנה והוא לא נבנה, מה נאמר אנחנו קרוב ל-2000 שנה?! שנאת חינם, דייקו במושג, במילים: שנאת חינם, כמשמע: שנאה על לא דבר – הוא לא עשה לי כל רע, (אז מדוע אני שונא אותו?! זה לא שנאה של נקמה!) הוא הפריע לי?! עקף אותי?! לא! שנאת חינם!
אומרים חז"ל: שנאה – חינם, על לא דבר, על כלום, אבל על כלום שבכלום, אז למה אני שונא אותו?! הוא פשוט הצליח יותר ממני! על חשבוני?! לא! הוא זכה בהגרלה במפעל הפיס במיליון דולר! הוא לקח ממני משהו?! לא! אז מדוע אני שונא אותו?! בחינם!
למה?! מה זה שנאת חינם?! אומרים חז"ל: קנאה! אני מקנא, כי הוא הצליח יותר ממני, עיני רעה בהצלחתו, אינני מפרגן לו (בעברית לא כ"כ צחה) וכל זה מוליד שנאה והשנאה היא נסתרת, כנראה לא יכול לומר לו: אני שונא אותך. למה? הרי אנחנו חברים, שנינו מאותו הכפר, שנינו חברים באותה כיתה, ידידים, מתרועעים יחד, על פניו – חברים, אבל הקנאה, צרות עין, גורמת לשנאה הכי גדולה והיא שנאה מתמשכת, כי אינני יכול לומר לו: אני שונא אותך, אני מקנא בך – אז היא נשארת חבויה בתוך הלב, פנימית. כלפי חוץ אנחנו חברים, כלפי פנים שנאה מפעפעת, ושנאה פנימית נסתרת, כמעט ואין לו תקנה, כי אם הוא עשה לי רע, באיזה יום אנחנו מתפייסים. כל אחד מאיתנו מבקש ביום הכיפורים: על חטא שחטאנו לפניך, אבל אם זה לא, לא עשה לי כלום, זה קנאה, על קנאה, על צרות עין, על הצלחת הזולת, אדם לא מודע בכלל שצריך לבקש על זה סליחה, שצריך להכות על חטא ועל כן השנאה הזו מפעפעת, ואינכם יודעים לאן היא מגיעה.
כותב ה"חפץ חיים" בהקדמה לספרו ה"החפץ חיים": "בסוף ימי בית שני, גברה שנאת חינם, ולשון הרע ביננו (בין עם ישראל) ובעבור זה נחרב ביתנו וגלינו מארצנו והגם שבגמרא לא מוזכר לשון הרע, אלא שנאת חינם בלבד, הכוונה היא על לשון הרע, שנאת חינם עם לשון הרע, היוצאת והמתבקשת מצד השנאה".
אדם שמקנא בשני, הוא צר עין בהצלחתו של השני, עינו רעה בהצלחתו, הוא מפתח שנאה כלפיו נסתרת שתוצאותיה, תולדותיה, זה לשון הרע עליו, רכילות עליו. כי הרי לשון הרע זה לא לפניו, רכילות זה לא בפניו, הנסתר מוציא נסתר ואז אומר הח"ח: "אם כתוב שנאת חינם, דע לך שהכוונה היא על לשון הרע גם כן היוצאת והמתבקשת מצד השנאה"! ולשון הרע יכלול רכילות, הוצאת שם רע, מלשינות בסתר, ליצנות בסתר, דברי הכפשה וכל המרעין בישין וכל דברי הרפש שאפשר להטיל על חברו, כל מה שדיברנו כלול בלשון הרע והכל שלא בפניו, בסתר. כותב הח"ח: שאם היתה שנאת חינם לבד, ללא לשון הרע ורכילות וכיוצא בזה, לא היו ישראל נענשים כ"כ. עד ימינו אנחנו סובלים מהעונש הזה.
ראיה לדברים, אומר הח"ח, "בגמרא כתוב שם: שנאת חינם! מה זה שנאת חינם?" אומרת הגמרא: אף אחד לא ידע להיזהר מהשני, כי כל אחד חשב שהשני חבר שלו, הרי הוא לא עשה לו כלום, הוא לא יודע שהוא מקנא בו ועינו צרה בו, אז הוא מדבר עליו לשון, אומר הח"ח: "שהיו בני אדם אוכלים ושותים (אחד מזמין את השני לפיצה) שהיו בני אדם אוכלים ושותים זה עם זה, שהרי מעולם לא הייתה סיבה של הסתכסכות, הרי שניהם מאותו הכפר", אהה, אבל אומרת הגמרא: "ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם"! הלשון יכולה לשמש כחרב, חרב הורגת, חרבות לשון! מה זה "חרבות לשון"? אלו החיצים שאדם יורה בחברו ממרחקים – הוא מדבר בחיפה לשון הרע על חברו בת"א, יורה בחברו ממרחקים חיצים, מכפיש את שמו ממרחקים שלא בנוכחותו, לשון הרע, רכילות וכיוצא בזה ועל כך אומר הח"ח: "יש ארור בתורה, בין הקללות שהתורה מקללת אדם, אחת הקללות החמורות זה: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (דברים כז, כד)", אז אנחנו אומרים: עושה לו עמבוש שלא ידע מי זה… לא! "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" – אומר רש"י, חז"ל: זה עולה על מדבר לשון הרע, על מדבר רע על חברו, רכילות בסתר, לא בפניו. בפניו – הם אוכלים ושותים זה עם זה, אבל העיניים יוצאות מרוב קנאה, הם ממשיכים להתרועע, ארור האיש הזה, אומרת התורה הקדושה.
כאמור, מפני מה נחרב בית המקדש השני? שפגמו בחטאי הלשון, שלא הקפידו על שמירת הלשון, שלא נצרו את לשונם. ואם טרם זכינו לבנין בית המקדש, הוי אומר, שהדור שלנו, חטאי הלשון עדיין מצויים בתוכנו! כל שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו, הוי אומר, שהשנאת חינם ותוצאותיה – "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", אי שמירת הלשון, לשון הרע ורכילות, הכפשה ומלשינות, אומר הח"ח: "סימן שהם עדיין מצויים בתוכנו, ומי יודע אם חלילה, הם לא יתגברו יותר ויותר, מלבד עוד חטאים ופשעים הגורמים להארכת גלותינו".
מוסיף הח"ח: "כל עוד לא נראה, לא נרגיש את הנחיצות לתקן את חטאי פיותינו, איך נוכל לזכות לגאולתנו?!" אנחנו בין המיצרים, זה לא סתם בין המיצרים – ב"ה הוסרה ההתראה, ההרג מכבישי השרון ואיזה חרדה הייתה שם היום, במקום יגיד: "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת" (תהילים יט, ג), אז: יום ליום יביע התראה ולילה ללילה פחד! רבש"ע, לא הגענו לנחלה ולמנוחה. אומר הח"ח: כל עוד לא נראה לתקן חטאי פיותינו, איך נוכל לזכות לגאולתנו?! איך נוכל לצאת מבין המיצרים?! שלושה שבועות בין המיצרים שאנחנו מתאבלים, אבל שנים ארוכות אנחנו חיים בבין המיצרים. "ולא עוד", אומר הח"ח: "אלא שעוון זה של לשון הרע היוצא משנאת חינם גורם שישראל ימשיכו להיות בגלות ונרדים בפרך" – הם סובלים מצרות רבות, כמו שאמרו חז"ל, אומר הח"ח בהקדמה, שמשה רבינו אומר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב, יד) – אומרים חז"ל: מה זה "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר"? מה נודע למשה רבינו?! אומר רש"י הקדוש: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" – דאג משה על שראה ישראל חיים דילתורין. מה זה דילתורין?! מלשינים, כאלה שלא שומרים על הפה שלהם, מכים חברם בסתר, אמר משה רבינו: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" – מעתה, שמא אינם ראויים להיגאל?! אם כך פני החברה היהודית, אז אינם ראויים להיגאל, הם קוראים לזה תחקירים, קוראים לזה דמוקרטיה, קוראים לזה עיתונות חופשית! מה חופשי?! מי חופשי?! לדבר, להכפיש ברוב חוצות?! לא פוחדים מה'?! זה לשון הרע במיטבה!
אומר הח"ח: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" – אומר משה רבינו – נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל 70 אומות, מכל ה-70 זאבים להיות נרדים בעבודת פרך?! כ"כ לסבול, כ"כ הרבה שנים, אבל רואה אני – אומר משה רבינו – שהם ראויים לכך. מדוע? יש מלשינות בישראל?! יש "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר"?! יש שנאת חינם אשר תוצאותיה לשון הרע, רכילות, מלשינות, ליצנות על השני?! – אז אין גאולה, אומר הח"ח, אז תתפלל שיבנה בית המקדש, תתפלל. אומר הח"ח: "ומהו הטעם שהחמירה התורה כ"כ בעוון לשון הרע?! אומר הזוהר הקדוש: משום, שע"י שאדם מדבר לשון הרע ורכילות וכל חטאי הפה, אי שמירת הלשון, משום שמעורר כל דיבור רע על אדם, על זולתו, זה מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל, יש מאבק שמיימי בין הסנגורים של עם ישראל, המלאכים: מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל, לבין הס"מ – הסטרא אחרא. יש מאבק שמיימי, כוחות הטומאה רוצים לקטרג על ישראל, הס"מ – השטן, אינו רוצה שתסתיים החד גדיא (ואתה הקב"ה ושחט את מלאך המוות…) הוא רוצה להמשיך, לככב, הוא לא רוצה להתחסל, כי בי הדבר, אז הוא מקטרג, כדי למנוע, כדי לעכב את הגאולה, אם כן, אומר הח"ח: "כי ע"י דיבורי חטאי הלשון שבתולדה של שנאת חינם שבגלל זה נחרב בית המקדש, מפני זה הוא גם אינו נבנה, שמעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל וע"י זה יבוא המוות וההרג והחורבן על עם ישראל", דם ישראל נשפך כמים.
מביא הח"ח את הזוהר הקדוש, פרשת פקודי וכך הוא כותב: "יש רוח רעה אחת טמאה, זרוע של הס"מ המתעוררת, (אינטיפדה = התעוררות) ע"י שאדם מדבר לשון הרע והיא נקראת סכסוכה (לא שקשוקה) והיא עומדת, (כשהיא מתעוררת, היא מקבלת כנפיים ע"י שאדם מדבר לשון הרע) עומדת ומקטרגת לפני כסא הכבוד וגורמת להרג, חרב ואובדן! אובדן נפשות, כי ע"י לשון הרע ורכילות שמדברים בני אדם מתעורר הנחש הגדול (אחד משמותיו של הס"מ) לדבר על יהודי לשון הרע, רכילות, חוטא בשמירת הלשון אז הוא מעורר את הנחש הגדול מלמעלה, גם הוא מדבר לשון הרע, איזה לשון הרע? על כלל ישראל! מידה כנגד מידה, הוא מדבר לשון הרע ורכילות על דיירי מטה, גוואלט!!! אומר הח"ח, וזה מה שאומרת הגמרא בערכין טו: כל המספר רע מגדיל עוונות עד לשמים, הוא מעלה את העבירות עד השמים למעלה – "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ" (תהילים עג, ט) – פירוש: אף שלשונו של אדם מהלכת בארץ (מדברת לשון הרע ורכילות בארץ), אבל דע לך, לשון שמדברת רע בארץ, הפה מתהלך "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם" – עושה שַׁמות בשמים, אין לך השפעה שלילית גדולה גדולה יותר מדיירי מטה על השפע שהקב"ה רוצה להשפיע לעולם יותר מאשר חטאי הפה!
וכך כותב התנא דבי אליהו פרק י"ח: "כשאדם מספר לשון הרע, זה עולה עד כנגד כסא הכבוד" – אוטוסטרדה עד למעלה, בלי עיכובים, בלי רמזורים, כביש מס' 6, (6 בגימטריא = שקר בגימטריא קטנה) כשאדם מספר לשון הרע, זה עולה עד כנגד כסא הכבוד, בדומה כמשקל נגדי לכוח התשובה שעולה גם כן מכוח הטוב עד כסא הכבוד, כפי שנאמר: "וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ל, ב) – כוח התשובה זה עד כסא הכבוד – "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד, ב) – עד כסא הכבוד, כנגד זה, חטאי הפה, תולדה של שנאת חינם, גם הם מגיעים עד כסא הכבוד וכשזה מגיע עד כסא הכבוד, אוי לו לעם ישראל. מזה נוכל לידע גודל החורבן שמחריבים בעלי הלשון את כלל ישראל" – דברי החפץ חיים.
פרשת השבוע, פרשת מטות מסעי, פרשה הנקראת בשבת השניה של ימי בין המיצרים, האבֵל על ירושלים, ימי ההשתדלות לתקן מעט את הסיבות שגרמו לחורבן, יש בה בפרשת השבוע התייחסות גדולה לעניין שמירת הפה והלשון, לענין קדושת הפה ולא בכדי היא נקראת השבת השניה של ימי בין המיצרים.
"וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי-יִדּר נֶדֶר לה' (במה נודרים? בפה!) אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה (בפה) לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ (בפה) לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל, ב-ג). אומר רש"י, חז"ל: מה זה "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ"? כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין (שפתי חכמים). לא יזלזל אדם במוצא פיו כזלזול שאדם מזלזל בחולין, שאינו חושש משמירתם מטומאה, זה הרי לא הקדש, זה לא תרומה, אלא "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" – ישמור על הדיבור היוצא מפיו, ישמור את זה, כמו שזה הקדש, קודש. אנחנו לא מדברים על לשון הרע, כאן אנחנו מדברים על טוב שאדם נודר, אדם נודר, אדם מתחייב, אדם מבטיח לבן שלו: תהיה טוב, אני אקנה לך אופניים, המרחק בקניית האופנים כלפי המבטיח (גם אם זה בליל הסדר), לפעמים רחוק 120 שנה. הבטיח, כמה פעמים מבטיחים לילדים: "תהיה טוב, תקבל ארטיק"?! איפה הארטיק?! נשאר בפריז'דר בחנות.
אומר רש"י: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה", יזהר יהודי אל תחלל את מוצא פיך, אל תעשה אותו חולין, הוי אומר, תתייחס אל מוצא פיך כאל הקדש, קודש, תיזהר! להתייחס ליוצא מפיו כאילו הוא דבר קדוש.
הבריאה שהקב"ה ברא מתחלקת ל-4 קטגוריות: דומם, צומח, חי, מדבר. כל דבר שיש בעולם משתייך לאחד מ-4 הקטגוריות. הקטגוריה הגדולה, הגבוהה, הנעלה שהיא תכלית הבריאה זהו האדם, (לא הפרפר, לא האורן גוטן ולא השימפנזה) – ה-א-דם! ואיך נקרא האדם? מדבר! לא נקרא אדם. מה זה מדבר? תפארת הבריאה ותכליתה נקראת על שם הפה וכוח הפה הוא הדיבור! כמו שנאמר במעשה בראשית: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז), אומר התרגום: לרוח ממללא. לרוח חיים מדברת. האדם – כוח – יש לו פחות מסוס, עיניים – יש לו פחות מחתול, ריח – פחות מהכלב, ריצה – פחות מהצבי, כוח – פחות מהארי. מה מעלתו של האדם "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם" שהוא רודה על כל הבריאה שולט? האדם נקרא מדבר, רוח ממללא – רוח חיים מדברת, אם כן, אם מעלת האדם נקראת מדבר – זו מעלתו. זה מותר האדם מן הבהמה, כי ביתר הוא חלשלוש, א"כ, אומרים חז"ל, יש לשמור על תפארת האדם, על תפארת הדיבור, על הזכות שבדיבור, זכינו לדבר.
האתון של בלעם פעם אחת דיברה, ויהי הדבר לנס. אנחנו מדברים – "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" – לא יעשה דבריו חולין. אל תשתמש עם הכוח המיוחד שנתן לך הבורא יתברך שהוא מעלה אותך מעל כל הבריאה לחולין.
אומר ה"שפת אמת" מגור: אם כתוב "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" נכלל שהדיבור של האדם, הוא בעצמותו קודש.
מובא בספרים הקדושים, מפרשת נדרים, פרשת השבוע, אנו למדים חשיבות כוח הדיבור של האדם, (אם התחלנו היום את השיחה: מפני מה בית המקדש חרב? דיבור רע – לשון הרע, רכילות, עכשיו אנחנו מדברים בצד השני והיא הנותנת ולכן קוראים את זה בבין המיצרים, כך כתוב בספרים) אומרים הספרים הקדושים, מפרשת נדרים אנחנו לומדים חשיבות כוח הדיבור של האדם, כאשר אמרו רבותינו הקדושים, כי בדיבור אחד, דיבור אחד, מוצא פי האדם, היוצא מפיו של האדם יכול הוא להמשיך קדושה שמיימית, עילאית על חפץ גשמי, על כבש, על פרה, או סתם על חפץ, עד כדי איסור מעילה שחייב מיתה. מה קרה? לקח כבש ואומר: הרי זו לעולה, גמרנו, הוא קודש, אסור להשתמש בו! אסור לעבוד איתו! קודש קודשים. איך הקדשת אותו?! כוח הפה שלך! מה אנחנו למדים מזה? חשיבות הדיבור וכוחו. זה כוח הדיבור שהקב"ה נתן לנו, הוא יכול להמשיך קדושה עילאית לעולמים על חפץ גשמי, על הדומם, על הצומח ועל החי, מבהיל! (קורבן הקדש, "הריני נזיר" – גמרנו.)
"מכאן ניתן להבין" – אומרים הספרים הקדושים – "אם הכוח של הפה הוא להדפיס קדושה, לעשות מכלום קודש לה', מכאן ניתן להבין גם להיפך, עד כמה יש בכוח הדיבור שאינו טוב, דיבור רע, לגרום רע ח"ו, עד כמה ניתן לבלבל ולגרום רע בדיבור שאינו קדוש, בדברי הבל, דברי שטות, בדברי ליצנות, בלשון הרע, זה מבלבל את כל הבריאה, מהווה קיטרוגים של הנחש הגדול על כל הבריאה. זה אנחנו לומדים מפרשת השבוע: מצד אחד יש לך פה, אתה יכול לעשות את הכל קדוש, מצד שני בפה שלך אתה יכול לעורר את המקטרגים הכי גדולים, לבלבל עולם, להחריב עולם, להיות בגלות. ולא בכדי, אומרים הספרים קוראים פרשה זו, פרשת מטות בבין המיצרים בהם אנו צריכים לתקן את חטאי אבותינו שגרמו לחורבן בית המקדש ולכל הצרות, שכן בפרשת השבוע אנחנו למדים חשיבות שמירת מוצא פינו לטוב או חלילה לרע. איזה כוח קדושה טמון בפינו, ומכאן זה מול זה ברא אלוקים, אם יש כוח קדושה, אזי יש גם כוח של הרס. איפה של קדושה יש טומאה, הרס, השאלה: איך אתה משתמש בכלי? עם המברג אתה יכול לחזק את כל הברגים בבית, לבנות, עם המברג אתה יכול לפרוץ דירות, להיות גנב. עם הסכין חותכים, פורסים את החלה של שבת, אוכלים את הבשר, או עם הסכין אפשר לדקור אדם ולהרוג אותו. – זה מול זה ברא אלוקים. הקב"ה נתן לנו פה, אפשר לפעול בו גדולות, אבל אפשר להחריב עולמות, וזה פרשת השבוע – אם בפה אפשר להקדיש, להישבע, דע לך שבפה אפשר להרוס ואת זה תזכור יהודי בבין המיצרים, שמור על פיך, קצת יד לפה, אל תחריב, לפחות, אם אינך מתקן, זו חובתנו בשלושת השבועות.
"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" – אל תחלל את מוצא פיך, נתנו לך פה, אתה לא אילם, אתה לא בהמה, "כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – אם הוצאת משהו מפיך, קיֵים. אל תתנהג אליו כאל חולין.
איך אפשר ליטול ספר תורה ולהכות בו על קודקודו של האדם ולהמית אותו?! זה הרי נורא! ספר תורה?! שכתוב בו לא תרצח?! שמנשקים אותו, בזה להכות על הקודקוד?! אז איך אפשר לקחת, להשתמש עם הפה הקדוש, שאפשר להדפיס בו קדושה, פרשת נדרים, וע"י זה להרוג אנשים, לחלל את הפה, למה? ללשון הרע, רכילות, ליצנות, מלשינות, דברי הכפשה, להמית אנשים, להוציא אותם מן העולם.
מובא בספרים הקדושים: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – אומרים הספרים הקדושים: מי שנזהר בדיבורו לבל תחולל שום מילה היוצאת מפיו, ולא תהא לבטלה, וכל שכן שאינו מוציא מפיו דבר גנאי ואיסור, (לשון הרע, ניבול פה) עליו הכתוב אומר: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" – מי שלא מחלל את דברו, את מוצא פיו, שומר על קדושת הפה שלו – "כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – יעשה הקב"ה! אומרים חכמינו: ברכותיו מתקיימות הוא לא חייב להיות הצדיק הכי הגדול, הלמדן הכי גדול, יש לו קדושת הפה, ברכותיו מתקיימות וכל דיבור היוצא מפיו יכול לפעול גדולות ונצורות.
אפשר לבקש ממנו ברכה: בריאות, פרנסה, ילדים, למה? כי יש לו פה קדוש! למה פה קדוש? כי הוא לא מחלל דברו. כמו שאומרים חז"ל: "וְתִגְזַר-אמֶר וְיָקָם לָךְ" – צדיק גוזר והקב"ה מקיים. מיהו צדיק? שומר פיו ולשונו, מביא ברכה לעולם.
"רְצוֹן-יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת-שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (תהילים קמה, ט) – אומרים חז"ל: מי זה "רְצוֹן-יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת-שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם"? מי הם היראים שהקב"ה עושה את רצונם ושעוותם ישמע ויושיעם, שיש להם את הכוח של הברכה? אלו השומרים על קדושת פיהם. אלו אשר ישמרו על כל מוצא פיהם לקיים הטוב.
אומר רבינו יונה גרונדי, בעל "שערי תשובה": "האדם השומר פיו נעשה הפה כמו כלי שרת, כלי של בית המקדש, ומה הדין בכלי שרת? וכמו שכלי שרת משרת את המנחה הניטלת לתוכו, הוא נהיה קדוש, כלי שרת מקדש, כך גם הדיבור העובר, היוצא מפיו של זה האיש ששומר על קדושת פיו, הופך הדיבור להיות קדוש, הוא עובר בפה, כי הפה שלו כמו כלי שרת, כלי של בית המקדש, הופך להיות קדוש, ודיבור קדוש מסוגל לפעול ולעשות קדושה" – פה קדוש.
אומר בעל שמי שמואל מסוחסוב: "בימי בין המיצרים יש לנו 3 שבתות: פנחס, מטות-מסעי, דברים, מהם שלושת ההפטרות הנקראות בשלושת השבתות הללו? והדברים רומזים לנושא שאנחנו מדברים: לתקן את החטאים של בין אדם לחברו שבגללם נחרב בית המקדש ובגללם הוא אינו נבנה. הפטרה ראשונה: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן-חִלְקִיָּהוּ", הפטרה שניה, פרשת מטות-מסעי: "שִׁמְעוּ דְבַר-ה' בֵּית יַעֲקב וְכָל-מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיה ב, ד), הפטרה של שבת הבאה: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ" וכאן רמוזים שלושת התיקונים שהיהודי צריך לתקן כתיקון לגאולה, לבנין בית המקדש. אלו ג' התיקונים שצריכים לתקן כדי להחיש את גאולתינו? הדבר הראשון: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" הדבר הראשון, חטאי הפה – "דִּבְרֵי" – תקן את הדיבור שלך, "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" תיקון חטאי הפה, שמירת הלשון, קדושת הפה המדבר – זה הדבר הראשון, בלי זה בית המקדש ימשיך להיות בידי הישמעאלים, חרב. הדבר השני: חטאי האוזן – קדושת השמיעה – "שִׁמְעוּ דְבַר-ה'"- אחרי שתיקנת את חטאי הפה, הדבר השני, כי חטאי הלשון, לשון הרע ורכילות זה לא רק בזה שמדבר ומוציא בפיו, אלא גם בזה ששומע, קצת פחות לדבר לשון הרע, קדש את פיך. וההפטרה של השבת אומרת: גם אם אתה שומר על הפה שלך, אבל מה עם האוזנים שלך? אתה שומע לשון הרע ורכילות, אתה שומע ניבול פה, אתה שומע ליצנות על חברך, שמעו, תקנו, השבת זה תיקון האוזן. שבת אחרונה: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" – תיקון חטאי העיניים, "חֲזוֹן", קדושת העיניים, לשמור על העין הטובה, על העין המפרגנת שנראה כל אחד מעלת חברו, כי הרי הכל מתחיל משנאת חינם ושנאת חינם היא קנאה וקנאה היא צרות עין, אוי…. "חֲזוֹן"! קצת עין טובה, לא רק ביקורת, אלא שנראה בעינינו מעלת חברנו כפי שאומר ר' אלימלך מליז'נסק. ובכן המקור לשנאת חינם הוא קנאה בעיניים, אח"כ שומעים לשון הרע, ואח"כ מדברים לשון הרע. נו, ואתם רוצים שיתקיים בנו "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ"?! שיבנה בית המקדש במהרה בימינו?!
אני אקרא בפניכם גמרא נוראה, אבל צריך לשמוע אותה: מסכת שבת דף לב: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – (זה המקור שאנחנו תמיד אומרים "בלי נדר", אבל אתה יודע מה, אל תנדור, ואל תגיד בלי נדר…) קדושת הפה, אומרת הגמרא: בעוון נדרים שנודרים ואין מקיימים, אשתו של אדם מתה, ח"ו, ובניו הקטנים מתים בהיותם ילדים! גוולאט! בעוון נדרים, בעוון אי קדושת הפה, וזה לא לשון הרע, אלא הוא לא מקיים, על אחת כמה וכמה לשון הרע ורכילות, ועל כך אומר קוהלת, שלמה המלך: "טוֹב אֲשֶׁר לֹא-תִדּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" (קהלת ה, ד), מה אתה נודר?! הרגל את עצמך לא לנדור! תן בלי לנדור, בלי להבטיח, אמור מעט ועשה הרבה, אל תבטיח כ"כ.
מה זה "מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם"? אומר האלשיך, אומרים המפרשים (המצודות) : טוֹב אֲשֶׁר לֹא-תִדּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם מיד. מיד לשלם, אומרים לי גבאים: אנשים קונים ושכחו, או לא משלמים, והשמש מיד ניגש אומר: לשלם מיד, ואדם אומר: מחר… "טוֹב אֲשֶׁר לֹא-תִדּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם – מיד, אתה רוצה לקנות עליה?! יש לך יורסייאד?! מיד להוציא את הכסף שכולם יראו שאתה משלם, כי אחרת בעוון נדרים, אם אין מקיימים, האדם מביא חורבן על ביתו.
אומרת הגמרא שם: "תניא ר' נתן אומר בעוון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם, למה נדרת? אם אין לך לשלם, למה יקח את משכבך מתחתיך, למה יקח את אשתך?" אומר רש"י: אין לך לשלם עולות והקדשות לשלם?! למה אתה נודר?! אל תקנה עליה! למה יקח אשתך, המכונה משכבך?!
רבי אומר: בעון נדרים, בנים מתים שהם קטנים, שנאמר: "אַל-תִּתֵּן אֶת-פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת-בְּשָׂרֶךָ…לָמָּה יִקְצף הָאֱלֹהִים עַל- קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת-מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" (קהלת ה, ה) אתה מחלל את קדושת הפה שלך! שמעתם מושג?! "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – שמעתם את המושג קצף? "לָמָּה יִקְצף הָאֱלֹהִים עַל- קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת-מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ", איזה הם מעשה ידיו של האדם? הוי אומר: בניו ובנותיו.
אומר המהר"ל מפראג: "מה הקשר בין אדם שמוציא מפיו מילים שמבטיח ולא קיֵים? למה הילדים מתים? למה אישה מתה?" אומר המהר"ל בלשון קודשו: "אם אין האיסור (מה זה נדר? הוא אסר על נפשו, חיֵיב את עצמו, נדר, שבועה) במוצא פיו מקוּיָם (הוא מזלזל) אין מתקיימים גם הבנים שלו, שהבנים גם כן נחשבים אסורים". (מה זה אסורים? אסור, קשור)
אם אדם מבטל ומזלזל על מוצא פיו, שהוא אסר על עצמו, שהוא קישר לעצמו, (נדר, שבועה או איסר), אזי מי הם הקשורים אליו? מי הם האסורים אליו בעבוטות של אהבה? הם הבנים הקטנים שלו. הילדים הגדולים הם כבר ברשות עצמם. כי אין דבר קשור, מחובר אליו כמו בניו ואם הוא מתיר לעצמו איסורים ולא מקיימם, אז שאר האיסורים שלו אינם מתקיימים בידו וכן אשתו היא אסורתו – את אסורה לכל העולם, רק לי, את קשורה אלי. (מישהו אמר פעם: אז לכן אני לא מקדש את אשתי, אני רק חי איתה, לא יקרה שום דבר…) ועוד: "דיבור שאדם מוציא מפיו", אומר המהר"ל, "הוא כמו דיבור, זה לידה" – תולדות האדם זה הדיבור שלו, זה מה שהוא מוציא מתוכו – לידה, הדיבור שאדם מוציא מפיו הוא כמו מולידו והוא קרוי תולדות האדם כמו שנאמר: "נִיב שְׂפָתָיִם" (ישעיה נז, יט). "נִיב" – מלשון תנובה, פירות. ילדים הם פירות והיוצא מהשפתיים שלך נקרא "נִיב שְׂפָתָיִם" – לשון תנובה, תולדות. לכן זה מידה כנגד מידה.
ה"בן איש חי" בספרו בן יהודע במסכת שבת שואל: למה מתה אשתו של אדם בעוון נדרים? מידה כנגד מידה. הוא מזלזל במוצא פיו, (רבותי, אני לא מדבר על איסורים, אני לא מדבר על לשון הרע) הוא מזלזל בקדושת פיו – " לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", הוא מחלל את מוצא פיו, זה מזלזל בקדושת פיו, בקדושת הדיבור?!" אומר הבן יהודע, "לכן, תמות אשתו, אשר נהייתה אשתו גם כן מכוח הדיבור" – איך היא נהייתה אשתו? גם בקדושת פיו – "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". איך הוא קידש אותה? איך הוא נהייתה מקודשת לו ונהייתה אסורה לכל העולם?! בפה!!! אם היא מורדת בו, בוגדת בו, חייבת מיתה! אומר ה"בן יהודע": "מי שמחלל את מוצא פיו אשר נדר, הרי מזלזלים גם במוצא פיו שקידשה ויוציאה מביתו ויפרידוה ממנו רחמנא ליצלן"… לא צריך לחשוש, כי יש לנו גם זכויות כנגד, אבל ללמוד את זה צריך, זה דברי חז"ל!
אומר בעל "אהרון עדות" אחד מגדולי החסידות במאה שנה: "טוֹב אֲשֶׁר לֹא-תִדּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" (קהלת ה, ד) – "מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" – ראשי תיבות: מות! אם אדם מחלל את מרות האדם, את הרוח ממללא, את נפש החיים שלו בנדרו שלא מקיים, הרי הוא פוגם בנפש החיים שלו, הרי הוא מביא מוות בעולם!
לפי זה מיישב בעל "אהרן עדות", התורה הקדושה פותחת בפרשת השבוע: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר" (במדבר ל, ב), מי זה "רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת"? נשיא. שואל בעל "אהרון עדות": "למה הוא קורא להם "רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת"? הרי הם נקראים נשיאים! למה פה לגבי נדרים, הוא קורא להם "רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת"? ועונה: "הואיל וחז"ל אומרים טוב מזה ומזה, הכי טוב שאתה לא תידור, שאינו נודר כל עיקר, (מסכת חולין ב), תעזוב את הנדר, אל תידור. (קטיעה) מדוע? כי אם אתה נודר, חלילה, אתה עלול לסכן את עצמך ב-מ"ם, ו"ו, תי"ו (= מות) אל תטעה, שים את ה"טי"ת" כבר בהתחלה כשבא לך לנדור, מיד אחרי ה-מ"ם, אל תתן להתחבר ל-ו"ו ול-תי"ו. זה שאמר הכתוב: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת" – הוא קראם ראשי המטות, מה יאמר להם? מה שמרומז במילה (יש קטיעה), יש סכנה גדולה, סכנת מוות – דברים נוראים. (שוב קטיעה)
…שמכניס עצמו בסכנה, (קטיעה), הוא מבקש לפתוח את הפה שלך ולהכשיל אותך, מוצא שפתיך אינך שומר, אח"כ בדברי איסורים – פועַל יוצא של שנאת חיים, על כן אומרים אומר בעל "אהרן עדות" "ואם הדברים אמורים אפילו בנדרי מצוה, אל תידור, שמא, מה נאמר על דברי הבל ושטות?!" אם כתוב לא לידור לדבר מצוה, "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה" (תהילים קיט, קו) זה רק נאמר על צדיקים, לא על אנשים שיש חשש שלא יודעים לשמור על הפה שלהם, אל תידור, אל תבטיח, אוי, מה נאמר על אדם שמחלל את קדושת פיו בדברי איסור לפגוע בחברו?! הרי זה מעכב את הגאולה וגורם צרות רבות על ישראל, על רכושם, על חייהם ומפריע לשלוותם – "כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" – כנראה שחטאי הלשון מאוד מאוד מצויים בתוכנו.
כאמור, בימי בין המיצרים צריכים אנו לתקן את שורש החורבן, עיקר התיקון הוא לתקן הפגמים של הדיבור, הוא השורש של שנאת חיים, כדברי הח"ח, ויש לשמור על קדושת הפה לבל יתחללו מוצאותיו של האדם, ויתרה מזו, ע"י שמירת קדושת הפה בכל המובנים של שמירת הפה, יהיה בכוחנו להביא את הגאולה השלימה במהרה בימינו, ע"י תפילתנו היוצאים מן הפה. הרי אנחנו מתפללים כבר 2000 שנה "תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ…וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. תַּחְפּץ בָּנוּ וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" – מבקשים ומבקשים ומבקשים ואנחנו בגלות, איפה התפילות שלנו?
וזהו היסוד הגדול כהמשך לדברים:
ע"י שמירת קדושת הפה, כל מה שנאמר לעיל, יהיה בכוחנו להביא את הגאולה השלימה במהרה בימינו ע"י תפילותינו. שערי תפילה לא ננעלו, התפילות שלנו יזכו אותנו לגאולה שלימה, אבל, זה מותנה שהתפילות שלנו היוצאות מהפה שלנו יצאו מפה נקי, טהור, קדוש, לא פה מלוכלך, כי אם נתפלל בפה מלוכלך, לא יועילו תפילותינו.
אומר ר' יהונתן אייבשיץ בעל "יערות דבש" חלק א' דרוש ד': הנביא ירמיה מקונן במגילת איכה כך: "נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ. סַכּתָה (סככה) בָאַף (חרון אף, רוגז) וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ. סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (ג, מב-מד) – אומר רש"י הקדוש: חצצת את האף, את הרוגז להיות מחיצה בינך וביננו, יש חציצה בין כנסת ישראל לבורא עולם, מה החציצה? ממה היא מורכבת? מחרון אף, אם יש חרון אף ביננו ובין הקב"ה – "וַתִּרְדְּפֵנוּ" – אז יש מריבות.
אומר האלשיך הקדוש: לא סכותה עלינו בעננים שלא יכנו השרב, כמו שהיה במדבר, אלא סכותה עלינו בחרון אפיך – "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ" – לא עלינו סכותה בענן, רק לך סכותה, איזה ענן? אומר הפסוק "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ" – שַׂמְתָּ מחיצה של ענן בינך וביננו. מדוע? "מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" – שהתפילה לא תוכל לעבור, שהתפילות שלנו לא מתקבלות, מתפללים, מתפללים, הולכים למקוה והתפילות לא עולות למעלה. מה חוצץ? ענן!
אומר ה"יערות דבש": "יש מצב עננים חוצצים בין כנסת ישראל לבורא עולם ואנחנו בגלות, (איך אומרים? אנחנו על הפנים) מהו הענן החוצץ, רחמנא ליצלן, שעליו מדבר ירמיה הנביא באיכה? ממה נתהוותה חציצת חרון האף? ממה נתהוותה מחיצת הענן מעבור תפילה? ועונה: "הענן, נתהווה ע"י מוצאות הפה של האנשים, ע"י הדיבורים הלא טובים, שנאת חינם שהולידה לנו אי שמירת לשון, כשאדם מדבר הוא מוציא הבל, ההבל היוצא מפי אדם בדברו דיבורים לא טובים יוצר ענן, הענן נוצר מההבל, כל הלשון הרע מעלה עננים למעלה, יוצר ענן המבדיל ומעכב בעד התפילות מלעלות למעלה".
אומר ר' יהונתן אייבשיץ: "יש שני סוגי דיבורים, יש דיבורים של דברים בטולים – הבל, שטויות, מבזבזים את הפה לשטויות, דברי הבל שהם גורמים גם כן לענן לעכב את התפילות – אבל יש דיבורים יותר חמורים מדברי הבל, כגון: ניבול פה, מלשינות, לשון הרע, רכילות, שהם כ"כ חמורים, שהם לא מתעכבים ליד הענן והענן לא נותן להם לעלות למעלה, להתקבל, אלא הם כ"כ חמורים שגורמים שהנחש הגדול, הסטרא אחרא, הס"מ לוקח את התפילות שאתה מכוון בקדושה אחרי המקוה והשטן, הס"מ חוטף את התפילות לעצמו, עוד לפני שזה מגיע לענן, הוא חוטף אותם, אבל הם תפילות עם שני תפילין, בכוונה, אחרי המקוה, נדמה לך שזה בקדושה ובטהרה, הס"מ חוטף אותם והולך לקליפות. והחילוק בין שני הדברים: התפילות המעוכבות ע"י הענן, שיוצא מדברי ההבל והשטות, הם מתעכבים, שנים רבות הם יכולים להתעכב, הם נמצאים במחסום (לא במחסום ארז… במחסום ענן), הם לא עולות, אבל לכל אדם בתפילה אחת, בכוונה, הרוויה דמעות, עם קצת דמעות, להעלות את התפילה של כמה שנים שנתעכבו ע"י שיעשה נקב בענן. מה עושה התפילה בדמעה? עושה איזה חור קטן בענן והתפילה עולה, הענן נשאר, אבל היא בוקעת את הענן בחור קטן, אבל התפילות שח"ו נחטפו ע"י הס"מ, הוא בולע אותם לקיומו, הוא בולע אותם, הוא ניזון מהקדושה, הם לא נמצאים ליד הענן, כאן צריך להוציא את מה שהוא בלע הנחש, כאן זה כבר הרבה יותר קשה. למדים אנו, אומר ר' יהונתן אייבשיץ, כי כוח התפילה, הרי הוא תלוי בקדושת הפה של המתפלל. ומהי קדושת הפה? דברי הבל גרוע יותר, דברי איסור, לשון הרע, הם נבלעים, אז התפילות שלך הולכות לריק, איזה כוח יוציא אותם מלוע הנחש, או מבטנו?!
אומר הח"ח: אדם שמתפלל תפילה בכוונה, אבל כלום לא הולך, כי הוא מתפלל מפה שלא טהור, לא קדוש, טמא, מדבר לשון הרע, לא רק דברי הבל.
משל, למי שהביא דורון לפני מלך בשר ודם, מתנה יקרה מאוד, שרשרת פנינים, זהב, יהלומים, אבל הוא הביא את זה על מגש של עביט של רעי, כלי שעושים בו צרכים, הרי יתחייב מיתה, אפילו אם הדורון בעצמו הוא מאוד יפה, כי הלוא מביאו בכלי מאוס, מכל שכן יתבונן האדם בתפילותיו היוצאות מפיו לפני מלך בשר ודם הקב"ה בודאי הם לא יתקבלו אם הם יוצאים מתוך פה המטונף בדברים, ח"ו כלשון הרע, רכילות, הלבנת פנים וכו'
וזהו שאמר ירמיה במגילת הקינות שלו, איכה: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח), אומר רש"י " שָׂתַם" – הקב"ה לא רוצה תפילות שמוגשות לו בעביט של מי רגלים, וזהו שאומר נעים זמירות ישראל: "קָרוֹב ה' לְכָל-קרְאָיו לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה, יח), מי הם אלו " אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת"? אלו האחוזים במידת האמת שאינם מוציאים מפיהם דברי שקרים, עוד איזה ליכלוך של הפה, אינם גונבים דעת של חבריהם – מרמים, משקרים, גונבים דעת – איסור חמור מאוד בין אדם לחברו, מפני זה נחרב, גם כן, בית המקדש, לאלו אנשים, קרוב ה' יתברך לכל תפילותיהם – "קָרוֹב ה' לְכָל-קרְאָיו לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" – שהם אחוזים במידת האמת. "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" (איכה ג, ח) – שי"ן, תי"ו, מ"ם – ראשי תיבות: "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק"! עוד אחד ממוצאות הפה – שקרים – שקרן, כזבן, רמאי, גונב דעת… עוד איזה ענף מטומאת הפה…
"גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי" – מה מעכב? "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק", זה בא מפֶּה שקרן! "מִדְּבַר-שֶׁקֶר תִּרְחָק" – שאם לא תרחק מדבר שקר, אז תפילתך תרחק מה' יתברך, והנה הכוח לצאת מימים אלו, הוא רק ע"י כוח התפילה והתחינה של כוח הפה, הבל הפה.
"הַקּל קוֹל יַעֲקב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב) – כדי להתגבר על "יְדֵי עֵשָׂו" שהחריבה את ביתנו, אדום האוחזים בנו בעורפינו ומכים בנו על פנינו, אין כוחנו אלא בפה – "הַקּל קוֹל יַעֲקב" – וכל עבודת היהודי בימי בין המיצרים לתקן את הפה, אז להתפלל על ולירושלים עירך ברחמים תשוב, אבל קודם כל, תשטוף את הפה, לצחצח את הפה, להוציא את הריח הרע מהפה, לא לסתום את הפה, אדם הוא מדבר – ללמוד תורה, לעודד חבר, לדבר טוב על חבר, לומר תהילים, להתפלל מתוך פה קדוש, קודם לנקות את הפה ואח"כ להתפלל והתפילה תחיש לנו את הגאולה.
דוד המלך אומר בתהילים קב, יד: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד" – הגיע הזמן לחונן את ציון, רבש"ע, "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן", הגיע הזמן, אומרים הספרים הקדושים, מובא גם בלקח דיבור: "בנין בית המקדש הוא ע"י ביטול בין המיצרים, והכוח לבטל את בין המיצרים הוא ע"י בחינת "תָקוּם" ובחינת "תְּרַחֵם". "תָקוּם" – אותיות מתוק, המתוק מביא את ה"תָקוּם"- את הקיום מה זה ה"תָקוּם", זה התורה, היא מתוקה, כיערת הדבש, צריכים להתחזק בימים אלו בתורה, האשכנזים בתשעת הימים לא אוכלים בשר, לא שותים יין, ולא מתרחצים – אבלים, אבל שהם עושים מסיבת סיום תורה, מסיבת סיום, תורה, סיום מסכת, אפשר לאכול בשר ויין, כוח התורה שובר את בין המיצרים, אפילו את תשעת הימים. ומהי בחינת "תְּרַחֵם"? זוהי בחינת התפילה, תפילה מעוררת את מידת הרחמים, ולא בכדי "תְּרַחֵם" גימטריא 648 כמספר התיבות שיש בתפילת 18 – גואלנו גאולה שלימה, "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ", כל הבקשות שלנו: רפאנו, אתה חונן, השיבנו וכו' יש בה "תְּרַחֵם" תיבות, כי כוח התפילה היא בבחינת "תְּרַחֵם". די, די לצרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו!!!
ולא בכדי אנחנו צריכים לצאת מבין המיצרים, לאן? ל"נחלה בלי מיצרים", ("נחלה בלי מיצרים" בגימטריא תפלה). אומרים חז"ל (ברכות ח): "לעולם יכנס אדם בשני פתחים ואח"כ יתפלל" – הדלתות נעולות ואנחנו צריכים לפתוח את הדלתות, להיכנס ולהתפלל, הקב"ה נותן לאדם ב' בפתחים וב-ב' הפתחים שני שומרים, למי? ללשונו, הלשון שאיתה אתה מתפלל נמצאת בתוך הפה שלך, לשון טובה כנגד לשון הרע, וללשון יש שני שומרים, שתי דלתות, על כל דלת שומר, שומר אחד זה השיניים, שלא תדבר לשון הרע ורכילות, שומר שני זה השפתיים, להכביד עליך, ככל שאתה תשמור על לשונך, ששני השומרים ישמרו ששתי הדלתות יהיו סגורות, ותפתח אותם רק לתורה ולתפילה – "תָקוּם תְּרַחֵם" – אז תוכל להתפלל, אך אם חלילה שתי הדלתות האלו פתוחות ואינן שומרות על הלשון, היא חופשית, חופשית, לדבר לשון הרע, רכילות, דברי הבל, אז אינך מסוגל להתפלל, תתפלל זה לא יעזור כלום… "לעולם יכנס אדם בשני פתחים" – צריך לעבור שני פתחים סגורים, נעולים – "ואח"כ יתפלל", אבל אם אתה נכנס לשתי דלתות פתוחות, הוי אומר שהלשון מתגלגלת, והלשון חופשיה לדבר דברי איסור, מחלל את הפה שלך, אין לך רשות להיכנס לתפילה, וזה שאומר דוד המלך: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה, ב) – מי יכול להלל את ה'? מי שנותן להקב"ה דומיה, סוגר את פיו, חוסך מצרות נפשו, שע"י כוח השתיקה אפשר להגיע לתהילות לה'.
אנחנו אומרים שני שומרים: שיניים ושפתיים, ואנחנו לא מסתפקים, אנחנו אומרים: יד לפה, לא מספיק שאפשר לסמוך על השיניים והשפתיים, אלא יד לפה! רמז לדבר: דלת, תנעול אותה, לבית שלך יש דלת מיוחדת מפני גנבים, אל תתן לשטן להתגנב לפה שלך. חטאי הלשון, דלת – ראשי תיבות: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" וזה שאומר דוד המלך: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי" (תהילים ל, ב) – סייעת בידי לשמור דלתותי, "דִלִּיתָנִי" מלשון דלת.
אומר בעל "מגלה עמוקות" המקובל האלוקי ר' נתן שפירא: בלעם הרשע (פרשת השבוע, זה היורסייד שלו, הוא נהרג, נעשה לחיים?!… פרשת מטות) ממשיך את כל הצרות על עם ישראל כי "בלעם" במילואו – בי"ת, למ"ד, עי"ן, מ"מ, בגימטריא צרות, הוא רצה לקלל אותנו, לשפוך עלינו את כל הצרות שבעולם והוא בסופו של דבר הגמרא אומרת בסנהדרין: נמצא מברך, אבל כל מה שהוא רצה בסופו של דבר, בעיקבתא דמשיחא, בגלות אדום יתקיים, חוץ משני דברים: "מַה-טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה) – הוא לא הצליח לפגוע בבית הכנסת היהודי ובבית המדרש היהודי – בישיבות, הוא הקשה עליהם, הוא לא פגע, אבל בכל השאר הוא פגע, הוא הצליח לשפוך עלינו צרות, הוא הביא לנו קללות של, אומרים חז"ל: והוא בסופו של דבר המשיך עלינו את הצרות, והנה, אנחנו צריכים לצאת מהצרות שהוא שפך עלינו גם גלות אדום כמרומז, איך? אומר שלמה המלך: "שׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג) – הוא שומר עלינו מצרות, מהכוח שמשך עלינו בלעם שבמילואו הוא בגימטריא צרות, כי ע"י שמירת קדושת הפה, מתבטל כוח הצרות הנמשך מבלעם במילואו, וזאת ע"י כוח התפילה היוצאת מפה שמור, זוכים לגימטריא של תפילה, נחלה בלי מיצרים, לצאת מן המיצרים ומשום כך: "כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" – הוא בגימטריא תרצ"ז – אחד יותר מצרות, הוי אומר, אחד יותר מבלעם במילואו, אם מתקיים בנו את "כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" אז נעלה, אחד יותר מהצרות, מהבלעם (כי בלעם ואז נבכה לצאת מהצרות, נצא מבין המיצרים, אבל לשם כך צריך לקדש את הפה שלנו, קצת לתקן את אותם חטאים שבגללם גלינו, הוא כוחנו לצאת מבין המיצרים.
אחד מגדולי ישראל הנודעים השתתף פעם בסעודת מצוה ובירך על הקומפות ברכה שאינה צריכה, מפני שהוא לא היה צריך לברך, כי אכל לפני זה איזה פרי, כששאל אותו אחד המסובים על כך, השיב: בד"כ אינני נוהג לאכול קומפות וזו הייתה סיבת טעותי, אז בירכתי, מן הסתם לא רצה שיהיה חילול ה' ולכן ענה מה שענה. אבל לאחר שהוציא מפיו את המשפט הזה שהוא אינו נוהג לאכול קומפות, קיבל על עצמו: מוצא שפתיך תשמור – לא לאכול קומפות כל ימיו. זה קדושת הפה.
ועוד:
ר' יעקב קמינצקי, גדול ישראל, התחיל להניח תפילין של רבינו תם בגיל 80, פעם ראו תלמידיו חכם כבן 80 המניח תפילין של רבינו תם, שאלו את רבם, את ר' יעקב קמינצקי: מה זה שהוא אינו מניח תפילין של רבינו תם? השיב להם בדרך הבדיחותא בגילו של אותו איש, גיל הגבורות, גם אני אניח, 40 שנה לפני כן, מספרים התלמידים: שאומנם, הגיע הגר"י קמניצקי לגיל 80, החל גם הוא להניח תפילין של רבינו תם. אחרי 50 שנה הוא נזכר! לא שכח?! מה קרה? הואיל והוציא מילים מפיו: כשאגיע לגילו של אותו איש, גם אני אניח, ביקש גם לקיים את דברו.
ואותו ר' יעקב קמניצקי, כשהיה בחור, הוא לא חזר הביתה, הוא נשאר גם בישיבה גם בפסח, שנים הם לא נסעו הביתה, אז הוא התארח בביתה של משפחה אחת, נו, אז בעלת הבית הגישה לפניו מאכל מסוים בפסח והגר"י קמניצקי, אותו בחור, לא רצה לאכול מבחינת כשרות, מה הוא יגיד לה?! אני חושש?! יבייש את בעלת הבית?! ח"ו! לא רצה, אז הוא אמר לה טענה מקובלת: שהוא לא אוכל שרויה בפסח, מצה שרויה, הוא היה ליטאי, הוא כן אכל, אבל הוא אמר, מאז ועד פטירתו לאורך 80 שנה הקפיד הגר"י קמניצקי לא לאכול שרויה בפסח, כדי לשמור על מוצא שפתיו.
מה פלא של גדולי ישראל שכוחם היה לברך את עם ישראל וברכותיהם יתקבלו, שהרי קדושתם הייתה בפיהם, או שנזכה לצאת מבין המיצרים, נזכה לתקן קצת בקדושת הפה שלנו ואז נזכה שתפילתנו תעלה מעלה, מעלה, במהרה בימינו אמן ואמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע
הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5