——–
פרשה שלישית הנקראת בחודש הרחמים והסליחות הוא חודש אלול. פרשה שכל כולה מדברת במעלתה, במהותה, במיוחדותה ובקדושתה של ארץ ישראל. ארץ ישראל – ארץ מיוחדת שאינה סובלת תועבות, ארץ שאינה סובלת טומאות.
ארץ רגישה, ארץ הסובלת מבחילות והקאות כפי שנאמר בפרשת אחרי מות: "וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" (ויקרא כ, כב).
ארץ שאינה סובלת כל אחד המתיישב בה. ארץ שעיני ה' בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ארץ שהילכו בה נביאים. רק בה הילכו נביאים!
ארץ ישראל יש בה מצוות יתירות הקרויות "מצוות התלויות בארץ", שיהודי הנמצא בגלות אינו חייב בהן.
ארץ ישראל בה בחר הקב"ה לשכן שכינתו בתוכה.
ארץ ישראל שיש בה כוהנים בעבודתם, לווים בשירם ובזימרם וישראל במעמדם.
ארץ ישראל שהכל ביקשו לזכות להיכנס לתוכה, להתעלות בה, להחכים בה, ארץ מיוחדת במינה.
ארץ ישראל שקיומנו בה, היא שלנו, היא מובטחת לנו, לשום אומה אחרת לא, אבל זו ארץ שקיומנו בה תלוי ב: "וְהָיָה אִם-שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי" (דברים יא, יג). ועל כך יש בפרשתנו פרשת תוכחה, להזהיר את עם ישראל: דעו לכם – כל השפע האלוקי מובטח לכם, אם תלכו בדרך טובה, אז הארץ היא שלכם, היא תאיר לכם פנים, הקרקע לא תבער תחת רגלכם. פרשת השבוע היא פרשת תוכחה, יש בה פרשה של ברכות ויש בה פרשה של קללות רחמנא ליצלן.
ובסיומה של הפרשה, הפסוק האחרון אומר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזּאת וַעֲשִׂיתֶם אתָם" – "בְּרִית" בגימטריא "תורה" (עם הכולל), ובהמשך הפסוק: "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (כט, ח) – אומר הספורנו: מה זה "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן"? "שתשיגו המכוון בכל מעשיכם לחיי עולם ולחיי שעה" – שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, שלא נפספס את החיים.
זוהי ארץ מיוחדת שאם נשמור את דברי הברית הזו הכתובה בפרשה, אם נשמור על ארץ ישראל בקדושתה, אם לא נחדיר בה את טומאות העמים, אם לא נלך בתועבות העמים, אז תשכילו את כל אשר תעשו, אומר הספורנו: "שתשיגו המכוון" – כל הכוונות שלכם, כל הרצונות שלכם ימלא ה'. שתשיגו המכוון בכל מעשיכם לחיי העולם הבא וגם לחיי שעה, לחיים חומריים וגשמיים.
בפרשת השבוע כתוב: "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (כו, א).
אומר "אור החיים" הקדוש: אין "וְהָיָה" אלא לשון שמחה. אם הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ", הרי לשון שמחה, כמו שאנו מוצאים בתנ"ך: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ישעיה ב, ב), ואולם, השמחה שלנו בארץ אבותינו – ארץ ישראל, ארץ הקודש, מותנית בתחושה ובהכרה בלתי מסוייגת ב"אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה".
"וְהָיָה כִּי-תָבוֹא" – לשון שמחה – "אֶל-הָאָרֶץ" – איזה ארץ? ארץ הקודש! – "אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה" – ה"וְהָיָה" – השמחה בשבתנו בארץ הקודש, ללא צרה וצוקה, ללא מחבלים מותנית בתחושה ובהכרה בלתי מסוייגת ב"אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה". דע לך שלא כוחך ועוצם ידך עשו לך את החיל הזה, זו מתנה אלוקית לעם ישראל מאברהם אבינו.
זוהי הארץ המובטחת.
ומיד אחרי הפסוק הראשון מפרטת התורה הקדושה את המחוייבות שלנו בשבתנו בארץ ישראל. יש לנו את הפירוט של קיום המצוות המיוחדות התלויות בארץ, מלבד המצוות שיהודי חייב לקיים בכל מקום שהוא, גם בגלות, יש לארץ הקודש, קדושה יתירה שיש בה מצוות התלויות בה וחייבים בהן רק אם אנחנו גרים כאן. והמצווה הראשונה והמרכזית היא מצוות הבאת ביכורים. וכך אומרת התורה: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ" –שוב מודגש: זו ארץ שלך, זה לא שייך לפלאסטינאים! ומי נתן לך אותה? – "אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" – תביא את כל ביכורי אדמתך בטנא, בסל – "וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם" – ירושלים, בית המקדש – "אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (כו, ב) – מקום שהשכינה שורה – "וּבָאתָ אֶל-הַכּהֵן" וכו'. ובהמשך כתוב שהיהודי מביא את כל ביכורי אדמתו ומצהיר הצהרה בבית המקדש. ומהי ההצהרה? שכל הטוב שיש לו הוא מאיתו יתברך. ובנוסף לזה, הודיה לה' יתברך על כל הטוב אשר גמלו. יהודי צריך להודות, ברוך ה' טוב לי, אני מודה לה'.
שואל "אור החיים" הקדוש על המלים: "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא": למה נקט את המילה "טֶּנֶא", יכול היה לומר ושמת בסל?! אז מדוע התורה נקטה כאן דווקא במילה "טֶּנֶא"? ומשיב: "ירמוז שכל המפעלות" – כל הפעולות – "שאדם עושה בארץ הקודש צריכים להיות מוּשָׂמים בטנא" – טנא בגימטריא 60, ממשיך "אור החיים" ואומר: "לאמר כל המפעלות" – כל הפעולות שאנחנו עושים בארץ קודשנו, ארץ ישראל חייבים להיעשות עפ"י דברי חז"ל, עפ"י התורה, כאומרם: "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (יז, יא) – לא לסור ימין ושמאל, לא להוסיף ולא לגרוע. ומי שמפרש לנו כיצד אנחנו צריכים לעסוק הם חז"ל. מה זה חז"ל? 60 מסכתות של תורה שבעל פה, שולחן ערוך.
אומר "אור החיים": אם אנחנו רוצים שחיינו בארץ יהיו שמחים ומאושרים, זה בתנאי שכל הפעולות שאנחנו עושים יעברו את מאזני הטנא, ומהי הכוונה? ש-60 המסכתות של התורה שבעל פה, הוי אומר, שהשולחן ערוך יאשר שהמעשה שלך הוא מעשה על פי התורה. ולא על פי מה שנראה לך. על פי התורה שביארוה חז"ל, על פי 60 מסכתות שבתורה שבע"פ. אומר "אור החיים" משפט נוראי: "שזולת זה" – אם אדם יחיה בארץ ישראל ויחיה כאוות רצונו על פי מאוויו האישיים ולא על פי תורה, אשר הקב"ה נתן לנו ובמיוחד מצוות התלויות בארץ – "זולת זה, הגם שיעשה מעשים רבים אשר יראו לו כמעשים טובים, ישרף הוא ומעשיו עמו"!!! זה ביטוי נוראי, חריף מאין כמותו!!! ז"א אין לו צידוק לישיבתו בארץ, המעשים שלו לא שווים. המעשים הטובים זה לא מה שלך נראה, כי לא זה רצון ה' בשבתך בארץ. אלא "וְשַׂמְתָּ "בַטֶּנֶא" – כל מעשה ומעשה צריך להיות מאושר ע"י בחינת "טנא", ע"י המסכתות, ע"י השולחן ערוך. אם קיבלת או.קי למעשים שלך, אז "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן", חיים מאושרים ושמחים בארץ ישראל, אבל אם חלילה עַם ישראל לא ינהג כך, אז חלילה יהיו בקבוקי תבערה רחמנא ליצלן.
וכמו שכותב ה"חזון איש": "רבותי לימדוני כי בכל תנועה" – בכל מעשה ומעשה – "צריך להתייעץ עם חלקי השולחן ערוך, ואין אני בן חורין לעשות דבר מבלי עיון בהלכה הנוגעת למעשה אשר אני מבקש לעשות" – אני לא רשאי לעשות מה שאני רוצה. אם אני גר בארץ, אז אני חייב לעשות "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ", כל מעשה ומעשה צריך לעבור את מבחן ה"טנא", ואז חיינו בארץ יהיו מאושרים, שמחים, ואף אחד לא יאיים על קיומנו בארץ, ואם חלילה לא, יהיו שריפות.
כמה אקטואליים הם הדברים בימים אלו. חובה עלינו לחזור ולשנן מהי בשבילנו ארץ ישראל. דווקא בחודש אלול, ארץ ישראל היא לא מדינה כשאר המדינות, לא עוד מדינה ב"אוּ"ם" שמוּם… כי אם ארץ הקודש שקיומה בידינו, כי אנחנו עם קדוש, ארצנו היא קדושה, יש לנו שבת קודש, עוד שלושה שבועות מהערב יש לנו את היום הקדוש – יום כיפורים. אנחנו עם ששייך לקדושה, עם נבדל, לא ככל העמים, כי ארצנו היא ארץ הקודש, שקיומה בידינו תלוי בקיום המצוות. ובמיוחד בקיום המצוות התלויים בה. זה בחרתי לפתיחה.
וכך כותב הרב ש"ך זיע"א: בפרשת ויצא כתוב בתורה שיעקב אבינו שכב על הארץ בהר המוריה וחלם את חלום הידוע – "סולם יעקב". אומרת התורה הקדושה שהקב"ה נגלה אליו בנבואה ואומר לו כך: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג), שואל רש"י הקדוש: מה זה "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ"? ד' אמות על ד' אמות?! זה כל ארץ ישראל המובטחת לעם ישראל?! היה צריך לומר לו: 400 פרסה וכו'. לא!! כתוב בתורה: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ", אומר רש"י הקדוש: "מלמד שקיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל תחת יעקב ובכך רמז לו שתהא נוחה להיכבש לבניו" – עם ישראל יכנס לארץ כמו לאוטוסטרדה!
אומר הרב ש"ך: "ונראה כי יש כאן רעיון נוסף, המתנה של ארץ ישראל שנתן הקב"ה ליעקב אבינו להעביר לעם ישראל לדורותיו, מותנית בהימצאותו של יעקב אבינו עליה, בשוכבו עליה" – מה משמעות הדברים? ממשיך הרב ש"ך: "רק במקום" – ארץ ישראל – "שיש בה תורה, יש בה ישיבות, יש בה תלמודי תורה, יש בה בתי מדרש, יש בה בתי כנסת, ועם ישראל נוהג לפי רוחו של ישראל סבא" – לפי רוחו של יעקב אבינו – "רק שם נתונה הארץ לנו"!!! – "כי אין שום משמעות לכיבוש ולשליטה יהודית בארץ ישראל, אם אין היא מקופלת תחת בחינת יעקב אבינו, אם אין ישראל נוהגים לפי תורתו של יעקב אבינו" – אנחנו יכולים להחזיק בשטח ואח"כ לעזוב אותו, זה לא ישאר שלנו, למרות ששם גרו יהודים חרדים שומרי תורה ומצוות, לא!!! זה לא ילך! כי ישיבתנו בארץ הזאת מותנית רק אם יעקב אבינו שוכב אבינו. ומה זה "יעקב אבינו"? שנאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" (מיכה ז, כ) – יעקב אבינו מסמל את התורה, שנאמר: "ישֵׁב אהָלִים" (בראשית כה, כז) – אם לומדים בתורה, אם מחנכים בה לתורה ולמצוות. ממשיך הרב ש"ך ואומר: "לפיכך, קיפל הקב"ה את ארץ ישראל מתחתיו של יעקב אבינו ללמדנו, כי רק כשרוחו של יעקב אבינו שורה עליה, שייכת לנו הארץ" – אם חלילה עם ישראל עוזב את רוח ישראל סבא, את רוח האבות הקדושים, אזי חלילה…
וזו המשמעות של "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ", היכן שיעקב אבינו שוכב, נח, שם נזכה שהארץ תהיה שלנו באושר.
זו הארץ המיוחדת של פרשת השבוע שמשה רבינו כ"כ השתוקק להיכנס אליה, כמו שנאמר בתורה הקדושה פרשת ואתחנן: "וָאֶתְחַנַּן אֶל-ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמר…אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנן" (ג, כג-כה) – משה רבינו מתחנן אל ה': אני רוצה באחרית ימי להיכנס אל ארץ הקודש. אומרים חז"ל (המפרשים): "וָאֶתְחַנַּן אֶל-ה'" – משה רבינו התפלל תקט"ו תפילות כמנין "וָאֶתְחַנַּן" (515) תפילות, כדי לזכות להיכנס לארץ.
שואלים המפרשים: בשביל מה, משה רבינו שהיה קרוב אז ל-120 שנה, שעליו נאמר: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה" (דברים לד, י), אדם שעלה לשמים, אדם נביא שה' דיבר איתו בדרגה הרבה יותר גבוהה מכל הנביאים – "פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ" (במדבר יח, ב) בהקיץ ולא בחלום, שואלים המפרשים: מה משה רבינו כ"כ השתוקק להיכנס לארץ הקודש? לְמה? כדי לאכול מפריה וליהנות מטובה במובן הפשטני?! לאכול אבוקדו, תפוחי זהב, מנגו תוצרת הארץ?! זה מה שהוא רצה?! זה מה שהיה חסר ליהודי, למשה רבינו בן 119 וחצי שנה?! וכי ביקש משה רבינו ליהנות מנופיה של ארץ ישראל: הריה ועמקיה, נהרותיה, וקניוניה?! על זה הוא השקיע 515 תפילות?! לא מובן!
מי שזכה ל"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט", שה' יתברך דיבר איתו פנים אל פנים, בהקיץ ולא בחלום, ודאי שלא יכסוף ליהנות מגשמיותה של ארץ ישראל, מה עוד, שכל מנעמי העולם הבא, עולם האמת מובטחים לו!! משה רבינו הסתלק מן העולם במיתת נשיקה ללא סבל, ללא מחלות! שואלים המפרשים: אז מה הוא היה צריך להתפלל תקט"ו תפילות?
עונה על כך "ילקוט ראובני" ומביא זאת ילקוט "מעם לועז": "שכך מתפללים המלאכים בכל יום". – המלאכים מתפללים 515 תפילות כל יום. והיכן זה מרומז? אומר בעל "ילקוט ראובני": כתוב על המלאכים בספר יחזקאל: "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה" (א, ז), "יְשָׁרָה" בגימטריה תקט"ו – 515, הוי אומר שיש כאן רמז שהמלאכים מתפללים כל יום, כמנין "יְשָׁרָה", ואם תרצו "תְפִלָה" בגמטריה תקט"ו!
שואל בעל "פני יהושע" (מסכת ברכות כמדומני) שנפטר לפני 250 שנה: מתי משה רבינו החל לבקש להיכנס לארץ? ועונה: הוא החל להתפלל בט"ו לחודש אב בשנה האחרונה שהוא חי. ולמה דווקא בט"ו באב? מפני שאז כלו מתי מדבר, אז החטא של חטא המרגלים פסק, עד שלא היה מזכרת מעוון המרגלים, אז ביקש משה רבינו להתפלל תקט"ו תפילות כדי להיכנס לארץ. אומר ה"פני יהושע": "אם ניקח שמשה רבינו יתפלל כל יום 3 תפילות, כמו שאנחנו (שחרית, מנחה וערבית) מט"ו באב עד ז' באדר שזה יום פטירתו, מלבד שבתות וימים טובים שאז לא מתחננים, אין ואתחנן, נקבל תקט"ו תפילות, שיתפלל משה רבינו, כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל.
אגב, בספרי חסידות נשאלת השאלה: ממתי מתחילים לומר: "כתיבה וחתימה טובה"? בהלכה כתוב: מר"ח אלול. ובספרי חסידות מוסיפים עוד שבועיים מ-ט"ו באב שכבר אז מתחילים להגיד זאת. מה הרמז בדבר? "חמישה עשר באב" בגימטריה "כתיבה וחתימה טובה".
השנה, בצורה מאוד מעניינת, ט"ו באב חל בשבת של פרשת ואתחנן! הֵוֵי אומר, שבשבת קודש שהיא מקור הברכה, התחיל משה רבינו להתפלל 3 פעמים ביום את התפילה לזכות להיכנס לארץ.
ובכן חזרנו לשאלתנו הראשונה: מה ביקש משה רבינו כשרצה להיכנס לארץ הקודש? היו חסרות לו השגות לשלימות הרוחנית שלו? מה זה ארץ ישראל בשביל משה רבינו? מה זה אומר לו? האם הוא חיפש באחרית ימיו לעשות "סיבוב" בעולם?! עונים חז"ל: "אלא על כורח ביקש משה רבינו ע"ה לזכות להיכנס לארץ ולקיים בה את המצוות התלויות בארץ" – להביא פעם אחת ביכורים… להוסיף שלימות על שלימותו, כי השלימות הנפשית תושג רק ע"י מצוות ומעשים טובים. עוד מצוה ועוד מצוה…אפילו שלמשה רבינו לא היו חסרות מצוות, אבל בארץ ישראל יש מצוות נוספות: מצות יישוב ארץ ישראל, מצוות ביכורים, מצוות ביעור מעשרות, וזה היה חסר לו בשלימות שלו, שכך הוא הרגיש ואנחנו לא מבינים בכלל על מה אנחנו מדברים. וזה שאומר הכתוב בפרקי אבות (ד, יז): "יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא" – שהרי עולם הבא הוא עולם הגמול, זה עולם של הנאות, עולם הזה הוא עולם המעשה. ואם כן אף משה רבינו עם כל גודל שלימתו, נכספה וגם כלתה נפשו להתעלות עוד ועוד בקיום המצוות התלויות בארץ.
מביא בעל "אוזניים לתורה" את הגאון מוילנא שלומד משמעות חדשה על מספר התפילות (תקט"ו) של משה רבינו: "תקט"ו, 515 תפילות, זה 515 בקשות שהוא ביקש, אלו סוגים של מעלות שהוא ביקש להשיג אותם בכניסתו לארץ, ובין הבקשות הוא כלל גם את: רבש"ע, אני אכנס לארץ, ואמנם אני לא אוכל להביא ביכורים כי אין בית מקדש, אבל כשאכנס לארץ מיד יוריד לנו הקב"ה את בית המקדש באש, כמו שיהיה בגאולה השלימה אי"ה, ואז יהיה לנו בית מקדש ונוכל להביא ביכורים ונוכל לקיים מצוות עלייה לרגל לירושלים, לראות ולהיראות. ארץ ישראל בשלימותה, היא כאשר יבנה בית המקדש במהרה בימינו, "ואם כן" – אומר הגאון – "משה רבינו ביקש סוף וקץ לכל הצרות" – הוא ביקש גאולה ע"י בנין בית המקדש בירושלים, עיר הקודש, ואז מצוות הביכורים, מצוות ביעור מעשרות, הקורבנות שיוכלו להיעשות בשלמותן.
אומרים הספרים הקדושים: למה נסמכה פרשת כי תבוא שמתחילה בפרשת ביכורים, לסוף הפרשה הקודמת ששם כתוב על מחיית עמלק? ועונים: פשוט מאוד, כי אי אפשר לבנות בית מקדש לפני מחיית עמלק!! לפני ביעור הרע העמלקי, אי אפשר לבנות את בית המקדש, הרי קודם כל צריך "סוּר מֵרָע" ואח"כ "וַעֲשֵׂה-טוֹב", וא"כ, אומר הגאון מוילנא על המלים: "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ" – משה רבינו ביקש גאולה ע"י בנין בית המקדש, משה רבינו ביקש את שלימות העם היהודי בארץ קדשו, ואם כן מובן מדוע זה כתוב סמוך למחיית עמלק.
ובספר "אהרן עדות" של אחד מגדולי החסידות לפני 150 שנה מובא עוד הסבר מדוע היה חשוב למשה רבינו לעלות לארץ לקיים את המצוות התלויות בה: לפני שמשה רבינו ע"ה החל להתפלל תקט"ו תפילות הכין את עצמו בכל השלמויות" – מה חסר לו? איזה שלמויות? מהי השלימות היהודית? – הוי "מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ…עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה" ומשה רבינו שהרגיש שהיה חסר לו זאת, אבל בדקי דקוּת, השלים את עצמו. מדוע? בגלל שהזכות שלנו לארץ ישראל זו הבטחה שהקב"ה הבטיח לראשונה לאברהם אבינו ב"בין הבתרים", אח"כ ליצחק ואח"כ ליעקב, אז הזכות של ארץ ישראל היא הזכות של אברהם אבינו וכדי לזכות לארץ ישראל צריך קדושה יתירה, צריך שלימות. אז משה רבינו השלים את עצמו במידותיו של אברהם אבינו שהם: "עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה".
ומאיפה הוא לוקח זאת? אומר בעל "אהרן עדות: שנאמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל-ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמר" זה גימטריא: "עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה" ולכן המילה "הַהִוא" נכתבת עם וא"ו שבקריאה אומרים: ההיא ובכתיבה כתוב: ההוא. ולפני כן הוא לא התחיל להתפלל, הוא ידע שלארץ ישראל צריך להיכנס בקדושה ובטהרה. להיות מושלם.
אומר בעל "אהרן עדות": "לאמר, שקודם שהתחיל להתפלל לפני שיכנס לארץ הקודש, הדביק עצמו בג' המידות של אברהם אבינו שהבורא יתברך הבטיח לו את הארץ", וזה שנאמר: "אָז יִמָּלֵא שְׂחֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה" (תהילים קכו, ב), היום אין שמחה מספיקה בעם הזה, כי יש צרות, אז מתי יהיה "אָז יִמָּלֵא שְׂחֹק פִּינוּ"? דוד המלך אומר: "בְּשׁוּב ה' אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן". בינתיים אנחנו גרים פה, אבל האם יש לנו בית מקדש? האם יש לנו עבודת הקודש? האם יש לנו ביכורים? הכל זה מדרבנן, אין לנו ביכורים, אין לנו לעלות ולהיראות בבית המקדש! אוהו, משה רבינו ביקש להיכנס לארץ ולוּ ליום אחד ושיהיה לו בית מקדש ושהוא יוכל לקים את המצוות התלויות בארץ.
אביא בפניכם מדרש מעניין לאדם שטחי ומוזר, אך לרב ש"ך זה לא היה מוזר.
מובא במדרש רבה (דברים א, י): "כשמשה רבינו התפלל תקט"ו תפילות כמנין "וָאֶתְחַנַּן", אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, אם הגיע שעתו של יהושע להנהיג את ישראל ואין מלכות נוגעת בחברתה, אז אני מתפטר – אני לא רוצה להמשיך להיות המנהיג של ישראל, תסיר ממני את ההנהגה ואני אהיה אדם פשוט שיסתובב בארץ ישראל, ורוצה אני להסתובב בארץ ישראל, ליהנות מזיו קדושתך שם ולקיים את מצוותיך שם אמר לו הקב"ה: לא. אמר משה רבינו לפני הבורא יתברך: רבש"ע, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל כאדם פשוט, הניחֵני כחיות השדה שהם אוכלות עשבים ושותות מים ורועות את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן ואסתובב בארץ ישראל" – תהפוך אותי לחיה – "אמר לו הקב"ה: רַב-לָךְ, אמר משה רבינו: אתה לא רוצה שאני אסתובב על הקרקע שאוכל מפריה כחית השדה?! הניחני בעולם הזה כעוף הפורח באויר" – תעשה אותי ליונה שאסתובב באוויר הארץ הקדושה, אמר לו הקב"ה: רַב-לָךְ". ע"כ.
והדברים צריכים ביאור רב וכל המפרשים עומדים על זה. במדרש נאמר "חיה", האם משה רבינו רוצה להיות חיה בארץ ישראל? עוף?! יש מישהו שיכול להיות בהיכלו של משה רבינו בשמיים? והוא רוצה להיות צבי, אייל, או יחמור, או איזה יונה או שְׂלַו? מה פשר הדברים? אומר מרן הרב ש"ך זיע"א: "הדברים צריכים ביאור שהרי כשהגיעה שעתו של משה רבינו שעכשיו הוא מסתלק מן העולם, הוא ידע מה טוב מצפה לו בעולם האמת, שהרי הוא כבר היה במרום בעת קבלת התורה וראה כיצד נראים החיים האמיתיים, ואם כן מה טעם יש בלהישאר בעולם הזה כבעל חי המשוטט בשדות ארץ ישראל או כעוף הפורח באוירה?!" מילא, אם היה נשאר אדם פשוט, אז הוא היה מקיים מצוות התלויות בארץ כיהודי. אבל עוף?! אני לא שמעתי שעוף ובהמה חייבים במצוות?! אז מה ערך לחיים בארץ ישראל כחיה וכעוף?! האם לא עדיף להיות בעולם הנשמות במעלה של משה רבינו ע"ה?!
עונה הרב ש"ך יסוד עצום ועמוק מאוד: "לכל בעל חי יש תפקיד. לכל אדם ואדם יש מלאך, לכל יהודי ויהודי שאומר לו: "גדל" – תעשה את רצון בוראך, (כמו שאומר הספורנו: "שתשיג המכוון בכל מעשיך לחיי עולם ולחיי שעה") ממשיך הרב ש"ך ואומר: "לא רק לאדם יש תפקיד לקדש שם שמים ולקיים מצוות, אלא לכל בעל חי ולכל דבר בבריאה, אפילו צומח, אפילו דומם, יש תפקיד שעל ידו הוא מרבה כבוד שמים". והיכן זה כתוב? כתוב בפסוק: "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" (ישעיה מג, ז) – גם לזברה, גם לקוף גם לפרפר וגם לג'וק יש תפקיד בעולם, התפקיד שלו לקדש שם שמים, להרבות כבוד ה', (הרי יש לנו פרקי שירה שלאחרונה רב חיים קיינבסקי אמר שזו סגולה גדולה להגיד אותה. מה זה פרקי שירה? שירת החיות, כולם שיר ושבח לחיי עולם, אבל אנחנו לא מבינים בזה), כתוב על ר' יוחנן בן זכאי שהבין את שפת החיות. אומר הרב ש"ך: "אין אנחנו יודעים בדיוק מה תפקידו של כל יצור בעולם, איך הוא מקדש שם שמים ואיך הוא מרבה כבוד ה', אך דבר אחד אנו יודעים בבירור: כי "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" – כל דבר שיש בעולם, נברא לתת כבוד לה'. איך? לא הכל אנחנו יודעים. ומשה רבינו אמר: רבש"ע, אם אינני יכול לכבד אותך כאדם, כיהודי שומר תורה ומצוות, אני רוצה להיכנס לארץ כעוף וכחיה והתועלת בדבר: להישאר בעולם הזה כבעל חי ולהרבות כבוד שמים, וזה עדיף לי מאשר לעלות לעולם האמת ולהיות מנותק מעולם של תשובה ומעשים טובים ששעה אחת בעולם הזה יפה מכל חיי העולם הבא!
בארץ ישראל הולך יהודי, חרדי, בעל הכרה יהודית והנה הוא רואה איזה פרפר קטן, צבעוני, מקפץ בין פרח לפרח ומוצץ את הצוף שלו. מה קורה אז? קודם כל הוא מתפעל מהגוונים שלו. אני היום הסתכלתי על נמלה קטנה (נמלה של סוכר) ושאלתי את עצמי: מי ברא את זה? רק בורא עולם!!! במכון ויצמן אי אפשר לברוא נמלה. גדולי המדע גם בעלי פרס נובל בביוכימיה לא יכולים לברוא נמלה. והנמלה הזו כזאת פיצפונת שאם לרגע קט אני מסיר את עיני ממנה אני כבר מאבד אותה (ואני לא יודע היכן בנוי לה הלב…), חרק, היום יש כבר חיידיקים שצריך מיקרוסקופ כדי לראות אותם… ואני שואל את עצמי: הנמלה הזאת, מי ברא אותה? יש לה תפקיד? ואולי תפקידה הוא: "לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו, ו) אם היא ממלאת את התפקיד הזה שאני לומד ממנה זריזות בעבודת ה', אז כדאי, אבל כשאני רואה פרפר צבעוני, יפהפיה, נוחת מפרח לפרח ומוצץ את הצוף, אני כיהודי אומר לעצמי: "מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" (תהילים קד, כד) – איזה עולם מופלא ברא לנו ה'. עולם יפה מגוון.
רב שמשון רפאל הירש, רבה של פרנקפוט לפני 150 שנה אמר: "אני חייב לנסוע פעם אחת לאלפים בשוויץ". למה? כי אני לא גר בארץ ישראל שאסור לצאת מן הארץ, אז פעם אחת שאני גר בגלות (גרמניה) אני צריך לצאת לשוויץ לראות את האלפים ולהתפעל ממעשה ה' – "מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" – כמו שהבת שלי היתה פעם במפלי ניאגרה, על גבול ארה"ב – קנדה, והיא תיארה לי מה שראתה שם. גם מפלי ניאגרה מרבים כבוד שמים למתבונן. אומר משה רבינו: אם אני לא יכול לקדש שם שמים, להרבות כבוד שמים כיהודי, כאדם פשוט, אז תשאיר אותי בארץ הקודש כחיה, כעוף ובעצם אני אקדש את שמך בעולם. לקדש שם שמים, להיות גורם, להיות אמצעי לקידוש ה', להיות אמצעי לכבוד ה', לראות את ה' בבריאה.
כותב הרמב"ם: אם אדם רוצה להאמין בה', יצא אל הטבע, ושאל: מי ברא על אלה? הטבע היפה?! ברור שלא. מבקש משה רבינו: תן לי להיות כחיה, שם יסתכלו עלי יהודים כעל פרפר ויגידו "מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'", ויצדיקו את קיומי כחיה.
נמצנו למדים, בעומדנו לפני ימי הדין, ימי הרחמים והסליחות, הבה ונתבונן, השאיפה הצריכה למלא את כל יישותינו, כיהודים, כבני אדם (ולא כחיות וכעופות) ומה עוד כיהודים שזכינו לגור בארץ הקודש ולמרות שאין בית מקדש, אבל בארץ הקודש ששם כלתה נפשות כל הדורות להגיע לכאן ואנחנו זכינו לשבת בארץ הקודש. השאיפה צריכה למלא את כל יישותינו כבני אדם, כיהודים בארץ קודשנו להרבות כבוד שמים, כל יהודי הוא שגריר של הקב"ה, הוא נושא את דגל עם ישראל בעולם.
עלינו להרבות כבוד שמים בכל מצב, בכל מקום ובכל שעה, כי לכך נוצרנו, לכך זכינו לגור בארץ קודשנו, עלינו להרבות כבוד שמים, "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו", אנחנו יהודים בארץ קודשנו, זה התפקיד שלנו, זה הכבוד הכי גדול, זה לגור בארץ ישראל, ללכת בדרכיו, ברוח ישראל סבא, לשמור חוקיו ומשפטיו ולעסוק בתורתו.
וזהו עיקר עבודה של היהודי בתפילה בתפילת הימים הנוראים. זה עיקר העבודה המעשית של יהודי ובמיוחד בימים אלה שאנחנו באים בראש השנה לבקש שנה טובה, שנת שלום, פרנסה, ומה לא? על מה? מה אנחנו מביאים להקב"ה? עיקר תפילת הימים הנוראים, עיקר העבודה המעשית היא להמליך את הקב"ה על העולם כולו, להרבות כבוד שמים – זה תמצית כל התשובה. לחוש כי אין עוד מלבדו!
אביא לפניכם כמה קטעים מעיקרי התפילה בראש השנה ויום כיפור ותשובתם היא: כבוד שמים, להתחזק בתחושות שלנו כיהודים בארץ קודשנו:
עמך בית ישראל שלא זכו להכיר את שמע ישראל ה' לאלקינו ה' אחד: אוי רבש"ע, "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים וְיֵעָשׁוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׁוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱלהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ עז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ" ובהמשך כתוב: "וְתִמְלךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ" – כבוד ה' – "קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶךָ וְאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ".
ובמרכז התפילה של מוסף של יוה"כ שכולנו נופלים על פנינו ומשתחווים, תפילה שתיקן לנו יהושע בן נון ממשיכו של משה רבינו שהכניס אותנו לארץ הקודש, אומרים חז"ל: שכאשר הוא חצה את הירדן, הוא הגיע על קצות הירדן, גבול יריחו והוא ראה שם את יושבי הארץ – הכנענים והחיתים עובדים עבודה זרה, משתחווים להבל ולריק ולכן הוא תיקן את התפילה הנשגבה שאנו צריכים לומר אותה בעמידה, והיא נאמרת בסילודין וכתוב על התפילה הזו דברים נשגבים. מה תיקן לנו יהושע? קבלת עול מלכות שמים – "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכּל. לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית…וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבתָ אֶל לְבָבֶךָ. כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד…וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ…וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ…יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת על מַלְכוּתֶךָ" – זה התכלית של האדם, זה עיקר עבודת ראש השנה ויוה"כ, לקבל עול מלכות שמים עלינו! ובמיוחד בימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, זו חובתנו.
אביא בפניכם שתי דקות של רמזים, חשוב מאוד ומעניין:
הנביא עמוס אומר (ג, ח): "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא". אומרים חז"ל: מה זה "אַרְיֵה שָׁאָג"? האריה שואג: יהודים תשובה! כבוד שמים! תכבדו את ה' בארץ ישראל יהיה לכם טוב. "אַרְיֵה" ראשי תיבות א- אלול, האלול שואג ר- ראש השנה, י- יום הכיפורים, ה- הושענא רבא. הימים קוראים לנו: שינוי! עלינו להשתנות, להתחזק ולהרבות כבוד שמים. אומרים הספרים הקדושים: אלול – "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב-ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים" (תהילים כז, יג) – "לוּלֵא" אותיות אלול. יהודי צריך להתחזק בימים האלו בהכרה ש"לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב-ה'"- כבוד שמים, אז אבדתי בעוניי.
מובא בספרים: "אלול" ראשי תיבות: להצילך ולתת אויבך לפניך. החודש הזה מסוגל לתת את אויבך לפניך. איזה אויב? האויב הידוע, האויב שבלבך – את היצר הרע שכל כך מסית אותך, שכל כך מדיח אותך מדרך הטובה.
"אלול" – "וּמָל אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ" ר"ת אלול, זה החודש לתקן את הבית, להחדיר בילדים את גודל הימים, לדבר, כי עוד שבועיים ראש השנה, צריך סליחות, צריך לחזק את הבית שלנו.
"אלול" – אנו אומרים במזמור לתודה: "וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצאן מַרְעִיתוֹ" (תהילים ק, ג), המילה "וְלוֹ" הכתיב שלה הוא "ולא" (באל"ף) והקריא שלה הוא: "ולו" (בוא"ו). מה פשר הדברים? אומר החידושי הרי"ם האדמו"ר הראשון לבית גור: "עבודת האלול זה כבוד שמים". מה זה כבוד שמים? ולא אנחנו – ביטול עצמי, ביטול ה"יש שלי", למי? להקב"ה. אם נקיים "ולא אנחנו (באל"ף)" – שאנחנו לא כלום, אשר ה' אלוקיך נותן לך, כי ארץ ישראל ניתנה ע"י ה', ואוי ואבוי אם נצטרך בכח הזרוע, כי אתם רואים מה שקורה, עדיין לא הפילו פנטום אחד ברצועת עזה… ובודאי לא אפ15 או אפ16 – אם אנחנו נזכה בחודש אלול שאנחנו "לא" (באל"ף), אז נזכה ב"ולו אנחנו" (בוא"ו), זאת אומרת, נהיה שלו!!! וזה התפקיד שלנו באלול. ואז נהיה "עַמּוֹ וְצאן מַרְעִיתוֹ"! זוהי המשמעות האמיתית של אלול.
אלול – "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג) אם תיתן את ה"אֲנִי" שלך "לְדוֹדִי" (להקב"ה) אז תזכה ל"וְדוֹדִי לִי" – זה עבודת האלול.
מה למדנו בפרק הזה? חובתנו כיהודים להרים ולהניף את דגל האמונה וכבוד שמים, וזה ראש השנה ויום כיפור, זוהי התשובה האמיתית, עד כדי כך שמשה רבינו אומר: אם לא בדרך בשר ודם אז אני אקדש שמים בדרך עקיפה יותר: חיה, עוף…ובלבד להרבות כבוד שמים וזה עדיף לו מאשר לעלות ולַאוּר באור עולם האמת.
היה פעם צדיק שקראו לו רב מְנְלֶ'ה הוא היה הדוד של רב אהרן מקרלין לפני 250 שנה ויותר, הוא היה ענו וצדיק גדול. כשהוא הגיע לתפילה ששם כתוב: "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם. וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ. וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ. וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל" אמר רב מְנַלֶ'ה: מה התפקיד של אדם בעולם? לכבד ולהלל את ה', כבוד שמים, כתוב "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם", אמר רב מְנְלֶ'ה: על הישרים לא נימנה רב מְנְלֶ'ה, אז אני לא יכול לרומם את ה' בקהל ישרים ובהמשך כתוב: "וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ", מְנְלֶ'ה לא מוצא את מקומו בין הצדיקים…."וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ" – האם מְנְלֶ'ה יכול להימנות בין החסידים? "וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל" – מְנְלֶ'ה גם לא נמצא בין הקדושים. נו, אז מה אני עושה פה?! אמר רב מְנְלֶ'ה, אבל בהמשך כתוב: "וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל" ובין רבבות עמך בית ישראל יכול לקפוץ גם רב מְנְלֶ'ה.
שמע זאת הצדיק ישראל מרוז'ין ואמר: ואני מרגיש גם ב"וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל" לא יכול לקפוץ. כולם צדיקים וקדושים שם, גם שם אני לא יכול למצוא את עצמי. אז מה אני עושה בעולם הזה? אמר הצדיק מרוז'ין: אם על רבבות עמך איני נמנה, אז איפה אני, איפה אני ממלא את עצמי בעולם? וענה: בהמשך כתוב, "שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ. לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס" ומאחר שחובת כל היצורים, אפילו לא רבבות עמך בית ישראל, אלא "כָּל הַיְצוּרִים" כמו פרפרים. ואם ככה, גם אני פרפר. גם אני צבי, יחמור, זברה, גם לי יש מקום לכבד את ה'. ומה נאמר אנחנו?!…
אני עובר עכשיו לפרק השני שמקשר אתכם לחוויות שאנו עברנו לרגל שמחת חתונת בננו והכל קשור לנוסף, מבט נוסף על תקט"ו תפילות של משה רבינו ע"ה שביקש להיכנס לארץ ישראל וזכות לבנין בית המקדש ולקיום המצוות התלויות בה.
דברים שקישרתי לבנין הבית של בני שהתחתן לפני כשבועיים, דברים שאמרתי בפני עם ועדה בשבת עלייה לתורה, בקידוש, בפרשת "ראה" השנה.
שבת עליה לתורה של בננו היקר. אצל האשכנזים נוהגים לעלות שבת לפני החתונה, ועל זה נאמר: "לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה" – לשאוב את ברכת השבת שהיא מקור הברכה ליום החתונה שיתקיים באותו שבוע. ובכן, ברכת השבת, מקור הברכה לבנין בית חדש בישראל, בית מקדש מעט, בית שהשכינה שורה בו בדומה לבית המקדש.
הדברים הם מליבי שאמרתי, וזה עמוק ורגשי, תקשיבו טוב:
משה רבינו התפלל כמנין "וָאֶתְחַנַּן" – תקט"ו תפילות. בעל הטורים אומר: למילה "וָאֶתְחַנַּן" יש עוד גימטריה והיא "שירה". ואם כן יש כאן שתי משמעויות: שירה עם תקט"ו תפילות. כאשר הורים מגיעים לרגע הגדול שבו מתקיים בסייעתא דשמיא ה"כְּשֵׁם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמצוות", זאת אומרת שהם מגיעים לשלב להכניס בן באותו שבוע לחופה, הם אוחזים בשתי המשמעויות של "וָאֶתְחַנַּן" שמשמעות ראשונה אומרת שירה, שירה על העבר, הם מודים להקב"ה על כל העבר שהם זכו להכניס את הבן בבריתו של אברהם אבינו ולהכניסו לתורה, לגדלו לתורה בלבד. חינכו אותו עד גיל 20 וכמה בישיבה קטנה וגדולה, הם קיימו "כְּשֵׁם שנכנס לברית כן יכנס לתורה". שירה על העבר, על הסייעתא דשמייא שה' עזר להם שהם גידלו ילד לתפארת, תלמיד חכם.
וגם "וָאֶתְחַנַּן" זה תקט"ו תפילות, בגימטריא תפילה. זוהי המשמעות על העתיד שביום העלייה לתורה שלו, לקראת החתונה, לקראת החופה, מבקשים ההורים תקט"ו תפילות על העתיד, שכן אין "וָאֶתְחַנַּן" יותר גדול אצל הורים, מאשר נחת מהילדים. (נחת אותיות תחן – תחינה, ואתחנן) כבר הבאנו פעמים רבות, כתוב: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" – "אָנָּא" בגימטריא 52 שזה גם "בן", "נָּא" בגימטריא בן עם הכולל (51+1) והפסוק נקרא לשני הצדדים אותו דבר: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" וכן "נָּא הוֹשִׁיעָה ה' אָנָּא" והמשמעות על דרך הרמז: רבש"ע, תושיע את ה"אנא" שלנו. ה"אנא" הכי גדול, הילדים שלנו זה הבייבי שלנו, אין דבר יותר חשוב לזוג הורים מאשר ילדים, הרגע המאושר להביא אותם לחופה. אין נחת יותר גדול מאשר כאשר זוכים לראות את הבן או הבת עומדים על סף ביתם החדש ובונים בית בישראל, בית יהודי, בית מקדש פרטי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכם. איש – היו"ד של האיש עם הה"א של האישה, אחרת אש אוכלתם.
ובכן, כמו שאמרתי: "וָאֶתְחַנַּן" – שירה, שזכינו עד הלום, עד הרגע הזה, וגם "וָאֶתְחַנַּן" – תקט"ו תפילות על העתיד, על הנחת.
שאל הקדוש ר' אלחנן וסרמן הי"ד את הצדיק רב אהרן מבלז זיע"א (כאשר הם שהו בעיר מרפא בצ'כיה שקוראים לה מרינבאט): "מה פשר תקט"ו תפילות שהתפלל משה רבינו לזכות בקדושת ארץ ישראל ובבנין בית המקדש?" השיב לו הצדיק מבלז: "מבואר בספרים הקדושים (גם בספרי קבלה) שהקב"ה ירד עם מחנה של ק"ג (103) מלאכים והקים את החומה האחת של בית המקדש, הקים את הכותל הראשון. מחנה בגימטריא ק"ג [קוף, גימל] (103). אומר רב אהרן מבלז: נמצא, כי בנין החומה הראשונה נבנה בקדושת ק"ג מלאכים.
הכח והזכות של אברהם אבינו עמדה לעם ישראל, כדי לבנות את הכותל השני. מהו הכותל השני? עוד מחנה, עוד קדושה של ק"ג מלאכים. ואיך אברהם אבינו קרא לבית המקדש? אומרים חז"ל: "בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד) – הר המוריה! ואתם יודעים כמה זה "הַר"? בגימטריא זה 205 ועל הכולל זה 206, ז"א שזה פעמיים "מחנה" (פעמיים 103) – הקב"ה ירד עם מחנה (ק"ג), אברהם אבינו הוסיף את הכותל השני שזה עוד 103 יחד זה "הר".
אצל יצחק אבינו נאמר לגבי מקום בית המקדש: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" – אומרים חז"ל: זהו הר הבית. יצחק אבינו קרא לבית המקדש "שָּׂדֶה" שהגימטריא שלה היא 309, שזה עוד ק"ג, עוד מחנה עוד קדושה, וזהו הקיר השלישי של בית המקדש.
יעקב אבינו אמר: "מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים" (שם כח, יז) הוא קרא לבית המקדש: "בֵּית", ובזכות יעקב אבינו נוסף הקיר הרביעי של בית המקדש, וכמה זה הגימטריא של "בֵּית"? זה עוד ק"ג, זה עוד "מחנה". המילה "שָּׂדֶה" (309) עם עוד ק"ג (103) = 412, זה בדיוק "בֵּית".
בא משה רבינו והתפלל תקט"ו תפילות. מדוע? כי משה רבינו רצה להוסיף את הגג, שלא יהיה פרוץ, שלא יראו שם "כוכבים" (במרכאות) והוא התפלל תקט"ו (515) תפילות שזה עוד מחנה, עוד ק"ג, עוד 103 מעל 412 (מעל הקיר הרביעי, מעל "בֵּית"). משה רבינו הוסיף את הכותל החמישי, זהו הגג.
קדושת השבת: מדוע חתן עולה לתורה בשבת? כי היא מקור הברכה. איזה ברכה? לבנין הבית. מה זה בית? 4 מחנות עם גג. (כי לא קונים לבן בית עם גג פתוח…) קדושת השבת, שבת העלייה לתורה, יש בה את ד' הקדושות של בית המקדש: בית, שבת. איך כתוב? מְעֵין עולם הבא יום שבת מנוחה, כל המתענגים בה יזכו לרוב שמחה, מחבלי משיח יזכו לרווחה, אם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים – קדושת השבת, היא מעין קדושת בית המקדש.
ומה הרמז?
השבת – ראשי תיבות: ה-"הַר", ש-"שָּׂדֶה", ב-"בֵּית", ת-תפילה של משה רבינו – זה השבת, כי בשבת קודש יש לנו את ארבע הבחינות של קדושה המונחות בבסיסו של בית המקדש. ומשום כך השבת הראשונה אחרי תשעה באב שזה יום חורבן הבית, היא שבת "נַחֲמוּ", הקב"ה אומר: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיה מ, א).
שמתם לב: "מחנה" עם המילה עצמה עולה "נַחֲמוּ" (ק"ג + ק"ד), הוי אומר, שהשבת היא נחמה על חורבן הקירות של בית המקדש.
דוד המלך אומר: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהילים עג, כח). אומרים חז"ל: "קִרְבַת אֱלֹהִים" זה בית המקדש וזה גם שבת קודש, היהודי מתקדש בשבת, הוא קרוב אל ה' יותר מאשר כל השבוע.
אומרים הספרים הקדושים: "קִרְבַת" בגימטריא שבת. לבית לא מספיק שיש בו 5 צלעות (4 קירות וגג) כי בית צריך גם רצפה, כסאות, שלא יהיה שם חול ודשא, (אז עלולים לבוא שם עקרבים…) לבית יש ארבעה קירות שהרצפה היא גם קיר. ומי מוסיף את רצפת הבית? זה הבעל והאשה עצמם.
ה' נותן להם 5: בחינת אברהם נותן להם את ה-"הַר", יצחק אבינו נותן להם "שָּׂדֶה", יעקב אבינו נותן להם "בֵּית", ומשה רבינו נותן להם את הגג. קדושה השכינה בתוכם. ומה התפקיד של בני הזוג? בני הזוג צריכים לתת את הרצפה, את הצלע השישית. מה הראייה? איש זה גימטריא 311, אשה זה 306 ועם הכולל זה 618 שזה תרי"ח. ומה זה תרי"ח? זה תקט"ו ועוד ק"ג זה תרי"ח ואם תחלק תרי"ח ל-6 תקבל ק"ג!!! 6 פעמים "מחנה" זה איש ואשה. מה התפקיד של איש ואשה? לבנות בית. מה זה בית? 4 קירות, גג ורצפה. את הרצפה, את התשתית מוסיפים החתן והכלה.
וזהו שנאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (בראשית כה, כא). אומרים חז"ל: שיעור התפילות שהתפללו יצחק ורבקה הוא תקט"ו תפילות. מה רמז בדבר? יצחק גימטריא 208, רבקה 307, ביחד זה תקט"ו תפילות, ולכן תמיד בראש השנה אנחנו מצמידים את יצחק ורבקה יחד, יום פקידה למה? תקט"ו תפילות. ומה עלינו לעשות? עלינו להוסיף את הרצפה, להגיע ל"איש והאישה".
נמצא, תקט"ו התפילות אצל יצחק ורבקה הוא המשכת קדושת המקדש של חמשת הצלעות עם הגג של משה רבינו (5 פעמים ק"ג), אבל זה בתנאי "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ", בתנאי שיצחק הבעל יהיה לנוכח אשתו רבקה, שיהיה יצחק ורבקה זה מול זה, אהבה, אחוה שלום ורעות, ואז הם יוצקים את הרצפה. וכשהם יוצקים זאת, הם זוכים שהקב"ה משרה שכינתו בתוכם, כמו בבית המקדש, והוא נותן להם את כל התקט"ו.
ואני מוסיף מדידי:
הבית היהודי – הדבר הראשון שצריך לדעת הוא שהקיר הראשון של הבית היהודי היא כי "מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת" (תהילים קיח, כג) – בית שאין בו יסוד שהקב"ה בונה אותו, זה לא בית יהודי! זה כמו בבית המקדש שהקב"ה ירד עם מחנה של מלאכים ובנה את הקיר הראשון, כך גם הבית היהודי, כל בית יהודי, כל זוג יהודי צריך לדעת, שאת הקיר הראשון, את המחנה הראשון בונה הקב"ה – זה היסוד!
עכשיו, כל זוג יהודי צריך לדעת שהקיר השני שמרכיב את הבית שלהם הוא "הר", ומה המשמעות של "הר"? חז"ל אומרים: "צדיקים, היצר הרע נדמה להם כהר, רשעים כחוט השערה". מה מאפיין את הרשע? הוא אומר: "יהיה בסדר", "סמוך עלי", "בסדר, בסדר, בסדר", "נעבור את זה", "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" ועוד. זו הטעות של הרשעים שמתייחסים לאתגרים בעולם הזה כחוט שערה, אך הצדיקים, אומרת הגמרא, הם רואים את העולם הזה כהר, צריך לטפס, צריך לעלות, זה לא יוצא מהשרוול, זה לא בא מאליו, כי כל משימה יש לה אחריות של להרבות כבוד שמים, ואחרי שהם עוברים את ההר, הם רואים שזה בעצם היה פוטו מונטז', אבל בתחילה הם מתייחסים לזה כאל משימה גבוהה שדורשת מהם מוטיבציות. ובכן בבית היהודי, הקב"ה שם את הקיר הראשון, הקיר השני הוא בזכות אברהם – "הר". הקיר השלישי הוא בזכות יצחק – "שדה". מה משמעות הדבר? ידוע כי בית לא נבנה מאליו, הפרחים לא גדלים בו מאליהם, בבית צריך להשקיע כמו בשדה. שדה יש לסקל את האבנים, לעקור קוצים, דרדרים, יבליות, לעקור קוצים, לחרוש, להשקות, לזרוע, לזבל, לרסס, לשמור מפני "אורחים" (במרכאות) בלתי רצויים, ולשם כך יש להעמיד דחליל בשדה. (דחליל מלשון דחיל, פחד שמפחיד את הציפורים). ואם יהודי מתייחס לבית שלו כמו שדה, זאת אומרת, יש להשקות את האשה, להתייחס אליה בכבוד, להחמיא לה, לתת לה כל טוב, להודות לה, לסקל קוצים מהבית, כי בית שמשאירים אותו פרא, אז מסתובבים שם נחשים ועקרבים… (עם כל המשמעויות). הקיר השלישי של הבית השלישי הוא "שדה" ואם תתייחס אליו כמו "שדה", אז תקצור יבולים. אז יתקיים בך: "הַזּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצרוּ" (תהילים קכו, ה), בלי דמעה הבית היהודי לא מפריח פרחים, אין ברינה יקצורו, בית זה לא הפקר, אלא צריך להשקיע, צריך הרבה סייעתא דשמיא עם הרבה תפילות.
הקיר הרביעי בבית – אמנם כתוב "יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה" (אבות א, ה) כאברהם אבינו, אבל דייק שיהיה בו פתחים לארבע רוחות שמים, שכל אחד יוכל להיכנס אליו לסעוד, להיעזר בו. אבל כתוב "פָּתוּחַ לִרְוָחָה" ולא פרוץ לרווחה. הבית היהודי הוא לא פרוץ, הוא לא שטח הפקר, הוא סגור מכל רוחותיו. יש לו מזוזות, משקופים ושערים, אלא שהוא פתוח, לא פרוץ וזה לא מספיק, כי צריך גם גג, אחרת יחדרו מלמעלה כל המרעין בישין.
הקיר החמישי הוא הגג – משה רבינו בנה את הגג, הוסיף תקט"ו תפילות, בית יהודי ללא תפילות, ללא דמעות, הוא לא בית, אין הצלחה. על הילדים מתפללים, לא מספיק שיש לך ילד, צריך להתפלל שהוא יהיה לנחת ואחרי שאתה כבר זוכה להביא אותו לחופה, תשיר שירה "וָאֶתְחַנַּן", ומכאן והלאה תקט"ו תפילות, להתפלל שהם יצליחו.
איך אומר היה הסטייפלר, הרב קיינבסקי בגיל 50? גם היום אני מתפלל שהוא יצליח, עד היום האחרון צריך להתפלל על ילדים, זה לא בא בלי תפילה.
ואתם זוג צעיר, צריכים לצקת את הרצפה, ק"ג. עליהם לקבל על עצמם לבנות בית על פי רוח ישראל סבא, בית שיהא בית כאברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה. זהו הבית היהודי. הזוג מקבל 5 כתלים מהקב"ה, אבל הם צריכים לצקת את הרצפה שהיא יסוד הבית היהודי.
ומהו יסוד הבית היהודי? לקבל על עצמם שלא לנטוש מוסר אב ותורת אם, להמשיך הלאה ברוח ישראל סבא ובייחוד בארץ הקודש שזכינו בה, מה שלא זכו אבותינו 2000 שנה לגור בת"א, בבני ברק, בירושלים, בחולון, בפתח תקוה, ארץ קודשנו: מחוז דן, מטה יהודה, מטה אשר – כאן הילכו אבותינו הקדושים, כאן הלכו הנביאים, כאן הלכו י"ב שבטים ובכן זהו הבית היהודי – תקט"ו כנגד בית המקדש.
כתוב: שערי דמעה לא ננעלו, שערי תפילה לא ננעלו. היה שואל ר' בונים מפשיסחא: אז לשם מה היה צריך שערים אם הם אף פעם לא ננעלו? ועונה: יש לפעמים שצריך לסגור את השערים מפני דמעות שטוטיות – שבוכים על גוגאים אז כדאי לסגור את השער… חבל לבכות על שטויות, את הדמעות שלך תקדיש לילדים שלך, כמו שאבי ז"ל היה אומר: "אין יום שעובר שאינני מתפלל ובוכה על הילדים שלי, בוכה עליהם שיצליחו וזכיתי".
יהי רצון שנזכה לבנות בתים בישראל, שנגיע כולנו ל"כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה", הדרך לחופה עוברת דרך התורה, והבתים שנזכה לבנות, כולם יקרינו כבוד ה', כבוד התורה לתפארת עם ישראל. ואנחנו בימי הרחמים והסליחות שנזכה לתקן ולשפץ את ביתנו הישן שנבקעו בו בקיעים, פה פירצה ושם פירצה, שנזכה לסתום חורים ולפתוח פתחים, שיהיה בית מושלם. ויהיו הבתים שלנו בבחינת בתי מקדש שהשכינה בתוכם, ושנזכה לצקת רצפה איתנה (תרי"ח) לבתינו, אחרי 5 פעמים ק"ג מחנות (תקט"ו) שנזכה לאיש ואשה זכו שכינה ביניהם ונזכה לשנה טובה ומבורכת עלינו ועל כל ישראל, שנה של כתיבה וחתימה טובה, שנה שימלא ה' כל משאלות לבנו לטובה, שנת גאולה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונזכה לכבד את בוראנו בכבוד הנעלה ביותר, שלום על ישראל, בריאות טובה, שמחה בבתינו, שלום בית בביתנו, אהבה אחוה שלום ורעות בינינו ונאמר אמן. שנה טובה וחג שמח!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע
הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5