וורט על פרשת יתרו

——–

במרכזה מעמד הר סיני – מתן תורה. ב' אלפים חותַם לבריאת העולם 448 שנה לאלף השלישי לבריאת העולם. ו' לחודש השלישי, הוא חודש סיון, 50 יום מיציאת בני ישראל מארץ מצרים. הזכרנו כבר פעמים רבות: אמנם אין התורה הקדושה מציינת את השנה בה ניתנה התורה לעם ישראל ואולם ליה קבילתה בלא רמיזא דאורייתא (אין דבר שאינו רמוז בתורה) אע"פ שלא מצויין בתורה באיזו שנה ניתנה התורה לישראל, לא כתוב באיזה תאריך, (השבועי, היומי, החודשי), אעפ"כ אין דבר שלא מרומז בתורה. מהו הרמז לשנה שניתנה בו תורה לישראל? שנת 448 לבריאת העולם? תמיד אנחנו יודעים כאשר אנחנו מגביהים את ספר התורה, בני ספרד, לפני הקריאה (עפ"י הבית יוסף) ובני אשכנז אחרי הקריאה, מרימים את ספר התורה מראים אותו לקהל וכולם מצביעים באצבע "וְזאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מה זה "וְזאת"? צ"ל זאת התורה! יש כאן איזה וא"ו יתירה. אומרים חכמי הרמז: "וְזאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ו' פעמים זאת – 6 פעמים זאת – 408 זו השנה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", 6 פעמים זאת, 6 פעמים 408, זה בדיוק 2448. חותם (ח"ת, ת"ו, מ"ם) לבריאת העולם לאלף השלישי – הנה, אע"פ שאין התורה מציינת את השנה למתן תורה למעמד הר סיני, אבל ברמז זה מרומז.

מעמד הר סיני – מתן תורה היום המשמעותי ביותר בתולדות היקום, היום המשמעותי ביותר בתולדות העם הנבחר, בתולדות עם ישראל, היום בו נעשינו לעם נבחר, עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, היום שהעניק לנו כ"כ הרבה זכויות, אבל גם היום שהטיל עלינו כ"כ הרבה מחויבויות, אין זכויות בלי חובות, כאשר ה"מסילת ישרים" – ר' חיים משה לוצאטו פותח את ספרו הגדול "מסילת ישרים", הוא פותח כך: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל אדם מה חובתו בעולמו". אנחנו רגילים, חינכו אותנו לשאול: מה הזכויות שלי? הרמח"ל מלמד אותנו שודאי שיש לנו זכויות – עם נבחר, עם סגולה, עם קדוש – כפי שנאמר בפרשת השבוע, אבל השאלה הראשונה שצריך לשאול יהודי את עצמו היא: מה חובתי בעולמי? שכן אין זכויות ללא חובות, כ"כ הרבה מחויבויות, כ"כ הרבה חובות. למה נקרא שמו סיני? אומרים חז"ל: שממנו ירדה שנאה לאומות העולם על ישראל. מאותו יום שניתנה התורה, (פרשת השבוע) ירדה שנאה לעם ישראל, הגויים שנאו אותנו בשנאה עזה, אם תרצו – קנאה, כי קנאה מולידה שנאה, אבל מה זה משנה למה, מדוע נקרא הר סיני שממנו ירדה עם התורה שנאה גדולה לעם ישראל, כל יסודות האנטישמיות ירדו מסיני, עם נבחר, עם שנוא – "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט) – הוא לא נחשב למשפחת העמים, באו"ם שמו… ומאז אותו יום, אדיר וגדול, יום מתן תורה, מעמד הר סיני, מאז אותו יום, רצף, בן מפי אב, אב מפי סב עד סיני, אין לך דור שלא יזכיר יום יום את מעמד הר סיני, אין לך ספר שלא יאמת אותו, התנ"ך, אנשי כנסת הגדולה, המשנה, הגמרא, כל ספרי הראשונים, כל ספרי האחרונים, ארון הספרים הענק של העם היהודי, ספר אחרי ספר מרבבות הספרים, יותר מרבבות הספרים שבארון הספרים היהודי לדורותיו, מהתנ"ך, התלמוד, עד ימינו הרמב"ם, האר"י הקדוש, אין לך ספר שאינו מאמת את מעמד הר סיני.

לא נפל ספק בליבו של עמנו ביחס אמיתות המעמד, ביחס הגילוי הכביר והפלאי, גם אומות העולם יאמינו בזה, רוב העולם מאמין שהתורה ניתנה לישראל, הברית הישנה הם קוראים לזה, כולם מאמינים, לפעמים רק היהודי עצמו אינו מאמין כ"כ, הגוי מאמין, הוא אפילו נבחן בחידון התנ"ך ואפילו הכומר הברזילייני זכה פעם באליפות התנ"ך, חתן התנ"ך העולמי, (רק איזה יהודים, אינני יודע הוא התנדב להיות אלוף, אני מאמין שהוא נולד להיות אלוף כי הוא מפקפק) לא נפל ספק בליבו של עמנו ביחס לאמיתות המעמד, לא נפל ספק ביחס למחויבות הנובעת מכח המעמד הזה. ומאז ועד היום רצף של אהבה לתורה הקדושה, מסירות ללא קץ למענה, למען קיומה, הוצמדה אל ליבנו גם במצור ובמצוק, גם כאשר אולצנו לעבור דרך מחילות הזמן, מנהרות הזמן ומצוקות העיתים, אף פעם לא הסרנו אותה מעל שכמנו – "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּל" (בראשית מט, טו) – אף פעם לא הסרנו אותה מחדרי לבנו, היה ברור לנו בכל הדורות כי גם אם יחסר לנו הכל ורק היא תהיה בידינו – אז הכל בידנו! תורת חיים קראנו לה, חשנו כי בלעדיה אין טעם לחיינו. איזו עוצמה, איזו אמת עומדת מאחורי עם ישראל לתורתו. אם לאהוב, אז לפחות אהבה כדאית, משתלמת על אתר, אדם אוהב לאהוב דבר שהוא מקבל ממנו תמורה מיידית, או לטווח קרוב, אבל לחבק, לנשק, לאהוב תורה שכ"כ קשה לקיימה לא פחות מתרי"ג מצוות הנוגעות לכל צעד ושעל, לכל רגע ורגע בחיים, אם כן, למה לנשק אותה? למה לאהוב אותה? למה למסור נפש בגללה? למה לעלות על המוקד בגללה? קשה! תורה קשה! תורה הדורשת מאיתנו כ"כ הרבה ויתורים, הדורשת מאיתנו את כל עצמותינו, את כל האגו שלנו. לשמור תורה ומצוות, זה לא דבר של מה בכך, זה לא ללכת פעם בשבוע לסינגוגה, או ללכת לפני עצימת עיניים לכ.ו.מ.ר. לא!!! היא דורשת מאיתנו הכל, את כולנו בכל רגע ובכל עת ובכל שעה ולה קראנו תורת חיים?! למענה הקרבנו חיים?! תורה שלכאורה כ"כ סיכנה את חיינו בגלות, לכאורה קל היה לנו, לחיות בלעדיה, זה היה הרבה יותר קל לנו, פחות היו צועקים עלינו ג'יד (= יהודי מסריח), פחות, היה קל יותר בגלות, ובכל זאת במין עקשנות, עקשנות עזה בלתי מתפשרת נאחזנו בה, דבקנו בה עד כלות הנפש, עלינו על המוקד ולא ויתרנו על קוצו של יוד מרבבות אותיותיה. אמת?! אמת!!! וכי יעלה על הדעת שזו היתה אהבת מסורת גרידא?! כבוד לסמלים?! רגש לעבר?! קשר לאיזה פולקלור לאומי?! היעלה על הדעת שזוהי התורה שלנו?

אתם רוצים להבין מה אני מתכוון בפולקלור? שכל היהדות זה אכילת גפילדויש בשבת? פולקלור יהודי בשבת, קיגל, צ'ונד, חמין, קישקה, שקשוקה, זה היהדות?! ארבע כוסות בליל הסדר וגניבת האפיקומן? זו היהדות? בשביל זה מסרנו נפש? לשמר את הפולקלור של עמנו? תחפושת בפורים? אכילת מוצרי חלב בחג השבועות? (פרנסה לתנובה, לטנא נוגה, לטרה) זה היהדות?! בשביל זה מסרנו את חיינו ואת נפשנו? ודאי שלא! וכי יעלה על הדעת שאנשים ברגעי חייהם האחרונים עלי אדמות, ברגעי פרידה מילדיהם, כמו שהסבא שלי שנפרד מהילדים שלו באושוויץ, יהיה בראשם רק דבר אחד: צוואה, צוואת חיים?! כ"כ קשה כ"כ מסוכנת, השוללת מילדיהם כל הנאה מהחיים, ואפילו מסכנת את קיומם בין הגויים, אילמלא, אילמלא משהו. וכי יעלה על הדעת כי הקרבנו למענה את חיינו ואת חיי ילדנו למען לא יפול תג אחד מתורתנו?! איזה צ'ופצ'יק אחד על איזה אות?! אילמלא היינו בטוחים בכל הזמנים שזו האמת ואין בילתה? זהו הטוב האמיתי ואין בלתו ובשביל האמת, בשביל הטוב האמיתי כדאי גם לסבול, לא יתכן אחרת! אילמלא עם ישראל במעמד הר סיני, ראו את הקולות, כמו שכתוב בתורה. אפשר לראות קולות?! בקושי אפשר לשמוע, (מושג חדש לראות את הקולות), אילמלא ראו שמים נושקים ארץ, אילמלא שמעו קול ה' מדבר מתוך האש והענן באופן הברור והבהיר ביותר!!! לא יתכן אחרת, לא יתכן שיותר מ-3000 שנה שעם ימסור את חייו בעקשנות כה רבה, יוותר על הכל, יקריב את ילדיו, ילעג לזה שמבקש ממנו להמיר את דתו, ילעג לו, וימות בשירת הלל על המוקד!!!

מה הפלא שכל אותם מיליוני אנשים אשר חבו את המעמד הכביר והנורא, מעמד הר סיני, כפי שמתואר בפרשת השבוע, עשו כל מאמץ להעביר את כל עוצמת החוויה לבניהם ולבני בניהם עד עולם! לשנן להם ערב ובוקר וצהרים, את המחויבות אשר תנבע מכח מעמד הר סיני – "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז) – לא יתכן כזו מסירות!! והילדים והצאצאים של אבותינו, אין כל סיבה שיפקפקו באמיתת הדברים. לראות אבא מוסר נפשו, כוחו, אונו, מרצו, זמנו, בריאותו למען דבר אחד – תלמד תורה, תקיים מצוות, תהיה ירא שמים, זוהי הצוואה שאני משאיר לך!!! לא יתכן שילדים הקשורים לאבותיהם, רואים אותם, חשים את אהבתם להם והם רואים שאת תמצית אהבתם, השורה האחרונה: בני יקירי, אני הולך לעולמי, תשאר יהודי, שמור על התורה הקדושה!! לא יתכן, אלמלא הילדים לא פקפקו, אין כל סיבה שיפקפקו באמיתות הדברים שיחשבו כי הוריהם ח"ו ביקשו את רעתם, לא יתכן. ומה עוד שהילדים יודעים, כל ילד יודע שהדברים מאומתים ע"י כל הנביאים וע"י כל גדולי האומה, אישי האומה הנערצים.

פעם היתה אצלי קיבוצניקית אחת, מקיבוץ השומר הצעיר. עמק יזרעאל. שוחחנו שבת שלימה על יהדות. אני לא נגררתי לויכוחים בשום פנים ואופן לא, כך הורנו רבותינו, אבל דבר אחד אמרתי לה: גברת אסתר, מקיבוץ שריד, את יודעת מה, כל מה שאני אומר לך, יש איזה רוח אמיתית שנושבת בגבי, שאומרת לי: אתה צודק. איזה רוח? ארון הספרים הגדול שלי בבית, ארון הספרים שלי על שתי קירות. כל ספר ממאות הספרים פה, אולי יותר, הוא עומד לצידי, הוא אומר: אתה צודק ואי אפשר לזלזל בכל אחד מכותבי הספרים האלה. פה יש את הרמב"ם, פה מרן הרב בית יוסף, פה יש תלמוד, תנאים, אמוראים, גדולי האומה שעל שמם יש רחובות ברחביה בירושלים: אבן עזרא, ר' בנימין מתודלא, הרמב"ם, ובתל אביב אבן גבירול, אפילו העירייה נמצאת שם, יהודה הלוי, כולם! כל אחד מהם יש לי ספר ממנו, וכבר בשער, (תפתחי בבקשה גב' אסתר) ותראי האם הם האמינו במה שאני אומר, או שמא הם חשבו כמותך. והילדים שלה, אני אומר לה, חונכו על ריקעו של ארון הספרים שלי, הוי אומר, שמעולם הם לא פקפקו שאבא שלהם מוכר להם לוקשים, שאבא שלהם מבקש את רעתם, ואם הם רואים לפעמים את אבא מזיל דימעה כשהוא מברך את הילדים שלו בערב יום כיפור, אז הם יודעים שהדמעה הזו היא דמעת אמת. היא אהבה גדולה, היא רצון אב שמה שאני קיבלתי מאבי ואבי מאביו עד הר סיני ימשיך!!! מרוץ הלפיד עד בוא יבוא ינון. הם לא מפקפקים בזה, אין פקפוק.

כל אחד מרבבות הספרים אשר בארון הספרים של עם הספר (לא של עם העיתונים, ממתי אנחנו נקראים עם העיתונים? עם של העיתון של אנשים חושבים…) – עם הספר – ואת זאת הילדים נושמים כבר מילדותם, אתם יודעים כמה חינוך נותנים כאשר הילדים רואים בבית מול השולחן ארון ספרים עמוס ספרים, כמובן עדיף שהם יראו גם שהספרים משומשים קצת, שהביקור היחיד של הספרים זה לא של עש הספרים… אלא גם של אבא, עיני אבא! חינוכי, זה נותן להם אופק, זה נותן להם יחס.

ובכן מעמד הר סיני: ה' אמת, משה אמת – "משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) – ותורתו אמת. זאת אנחנו אומרים כשמגביהים ספר תורה. "וְזאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד) כתבו המקובלים: (כולם יודעים) מצות עשה על כל יהודי ויהודי להזכיר בכל יום ויום 6 זכירות המחויבות מן התורה שמחויבים אנו לזכור ואחת מהן אולי המרכזית היא זכירת מעמד הר סיני. אנחנו נוהגים לומר את זה, מי שאומר, מיד אחרי תפילת שחרית, אנחנו אומרים פסוקים של 6 זכירות: זכירת שבת, מחיית עמלק, יציאת מצרים, ושם אנחנו מוצאים את הזכור הגדול, את ה"לא תשכח" את מעמד הר סיני! סגולה גדולה לחזק בלבנו את עיקר כל העיקרים שהתורה הקדושה נתונה לנו מאת ה' יתברך מן השמים ואנחנו וצאצאנו עד סוף כל הדורות מחוייבים לקיימם בנו לקיימם. וגם אם דור אחד – חוליה אחת – זזה משרשרת הדורות, יצאה מהשורה, אי"ה היא תחזור, אם אנחנו יושבים בישיבת "נתיבות עולם" אנחנו רואים זאת בעליל, דור אחד יצא והדור הבא כבר חוזר, 2 דורות יצאו והדור השלישי כבר מחפש איך להתקשר חזרה. אמת?! אמת!!

מהו הזכור, אחת מששת הזכירות שאנחנו מחוייבים, מצות עשה להזכירם בכל יום? אמרתי לכם היום שיחה פשוטה, אבל לחזק את הלבבות, כי זה מצות עשה שהזמן גרמא מעמד הר סיני.

אומר משה רבינו: (אגב משה רבינו אמר את הדברים האלו בימים האלו בין א' בשבט לז' באדר יום פטירתו. כל ספר משנה תורה – ספר דברים נאמר מא' בשבט, שנה אחרונה לחייו של משה עד ז' אדר. 37 יום. זה ספר, כך כתוב במפורש.) מה אומר משה רבינו כשהוא משנן שוב ושוב את כל התורה כולה, את כל הציווים? הוא מתזכר לעם ישראל, הוא מחייב אותם לזכור כל מיני דברים, בין השאר את זכירת מעמד הר סיני. הנה כתוב כך: "כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם" – שאל יהודי, שאל! – "הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה" – היה פעם כזה דבר?! – "אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמהו. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי" (דברים ד, לב-לג) – מה אומר משה רבינו? יש עוד עם אחד בעולם – צרפתי, סקנדינבי, אנגלי, אמריקאי, ספרדי, פלסטינאי, יש עוד עם אחד אומר משה רבינו "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי"?! – איזו עוצמה. ממשיך משה רבינו לומר: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" – יש עוד עם שהקב"ה עשה לו ניסים כה רבים?! איזו אומה יכולה להביא לנו מסמך שהקב"ה, בורא עולם, עשה לה ניסים? איזו אומה יכולה להביא את זה? איזה מוסלמי יכול להביא את זה? התנ"ך כולו ספר מלא ניסים, אותות ומופתים. למי? לנו!!! בני אברהם יצחק ויעקב! העם השנוא שהקב"ה עשה לו כ"כ הרבה ניסים: עשרת המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, כיבוש הארץ ועוד ועוד, כמה פעמים הקב"ה ייבש לנו ימים ונהרות?! יש עוד עם אחד כזה? אומר משה רבינו: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" – יש עוד עם שהקב"ה עשה לו כ"כ הרבה ניסים – "לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" – האם יש עוד עם כמונו שהקב"ה שלף אותו מ-70 אומות? – "בְּמַסּת בְּאתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדלִים כְּכל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" – יש עוד עם שיכול להביא פרומיל ממה שה' עשה לכם?! ואתם העם השנוא ביותר, שהוא העם הנבחר, ומסיים משה רבינו את ההקדמה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" – רק בקשה אחת אומר משה רבינו יש להקב"ה מעם ישראל, אחרי כל האותות והמופתים, בעצם זה לא בקשה, זה ציווי. אומרת התורה הקדושה וזו פרשת זכירת מעמד הר סיני – "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ" – תזהר – "וּשְׁמר נַפְשְׁךָ מְאד פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – אפילו לא סיכון, חז"ל אומרים: יש מקומות שכתוב זכור ויש מקומות שכתוב לא תשכח. זכור זה בפה, כל פעם להזכיר בפה. לא תשכח זה לא מספיק לזכור בפה, אלא לא תשכח מהלב. אסור שהלב יהיה פנוי רגע אחד בחייו של היהודי מהקשר ,מהדבקות בתורה הקדושה ובערכה ובמחויבותה. ועכשיו יש כאן פיסקה חשובה – "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" – לא מספיק שאתה לא שוכח את מעמד הר סיני ואתה מזכיר אותו יום יום כי זה מצוות עשה, לא! אלא זה כולל את "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ" האם אתה מחדיר לילדים שלך את האמונה הזו? את ההכרה הזו? בכל מיני דרכים?! בכל מיני תחבולות ושכנועים ולימוד ובכל צורות ההמחשה?! אבל זה עדיין לא מספיק אלא גם "וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" – נכדיך אז גם להם – "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב".

אלו הם הפסוקים שאנו מחויבים להגיד כל יום זכירת מעמד הר סיני. מה להזכיר? "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" ובספרים כתוב: שיום יום האדם ידמה לעצמו, כך אומרים כל גדולי ישראל, ידמה לעצמו כיצד הוא עומד ליד מרגלות הר סיני, לפי המטען הערכי, הלימודי שהוא יודע על מעמד הר סיני, ידמה לעצמו כל יום, הנה אני עומד שם לפני 3000, 4000 שנה ושומע ורואה את הקולות, כי הדימוי הוא תוספת להכרה.

ובכן, החובה לא לשכוח, לא להסיר מהלב, החובה להודיע כל זאת לבנים, לצאצאים, ועם ישראל קיים את הציווי האלוקי הזה ושמר נפשו מאוד ולא שכח במצור ובמצוק באינקיויזיציות, במסעות צלב, בגזירות של יון, כולם יודעים את הסיפור של חנה ושבעת בניה איך הם מסרו את נפשם, הכל מכח מעמד הר סיני שלא להסיר מן הלב, לצוות את הבנים, כי האמת היא נצחית ובשבילה כדאי להקריב חיים. לשקר אין רגליים, כמה זמן אפשר לעמוד על הידיים, כמה זמן?! (תפתח את הספר של גינס, תמצא שאחד עמד על הידיים 30 וכמה שעות…אלוף העולם בעמידה על הידיים – משוגע… אבל אח"כ נופלים) האמת היא נצחית. אומר ה"חפץ חיים": "מחזיקים 20, 30, 100 שנה ואח"כ דועכים וגוועים, יש היום קומוניזם, כמה משוגעים יהודים שעוד דוגלים בזה, מהו מבחן האמת והשקר? בנצח. לשקר אין רגליים, "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שמואל א טו, כה) ולכן הוא נצחי, ועם כל הצרות אנחנו נמצאים פה, בארץ הקודש שלנו, חלום, תקוות שנות אלפיים, פה, חלום של אבות אבותיך, פה, חזרנו את ארץ מכורתינו, אנחנו מתפללים ומקווים שהחזרה שלנו תהיה בשקט ובמנוחה.

אומר ה"חפץ חיים": "מבחן האהבה כשאדם אוהב דבר מסויים, כשאדם יש לו תחביב, בד"כ מה שאדם אוהב, אבא שאוהב הוא תמיד משתדל להדביק גם את בנו באהבתו" – הוא רוצה שגם הילדים שלו יהיו אוהדים את מה שהוא אוהד. זה גאוותו, הוא בא למגרש עם הבן שלו. זה טבעו של עולם, אם אדם אוהב צורת לבוש, אז הוא גם רוצה שהבן שלו יאהב את זה, אמת?! זה טבעו של אדם. ממשיך ה"חפץ חיים": "אם חפצים אנו לדעת ולבחון את מצבנו ביחס לתורה ולקיום מצוותיה" – אתם מבקשים לבחור עד כמה היהודי אוהב את התורה, לא רק מנשק – "ניתן לבחון זאת עד כמה הוא משתדל ומתאמץ להנחילה לבניו אחריו" – זה מבחן האהבה. כמו שבחילוניות, כך גם ביהדות, אותו דבר – "אם חלילה", אומר ה"חפץ חיים" (באסיפת רבנים בוילנא) "רואים אנו אב שאינו מקפיד על בניו שילכו בדרך התורה" – הוא הולך לבית הכנסת, הוא לומד ומתפלל, אבל הוא לא שם עין על ילדיו, מה שנקרא: נו, שיהיה כך.. הוא לא מקפיד שהם יאהבו את התורה, הוא לא מחנך אותם לדבקות בתורה – "אות הוא כי האב עצמו אינו אוהבה אהבת אמת" – אם כן, אומר משה רבינו – זה זכירת מעמד הר סיני יום יום, לא תשכח, פן יסור מלבבך, הקב"ה רוצה שזה יעמוד במבחן האהבה, ומהו מבחן האהבה? "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" – שכל רצונך וכל מחשבותיך יהיו להשאיר בעולם, אחרי פטירתך, דור ישרים יבורך – "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג), "זֶרַע בֵּרַךְ ה'"!

הבאתי כבר סיפור הממחיש בצורה בלתי רגילה את הקשר בין האב היהודי לילדיו. הקשר התורני, הביטוי ביטוי אהבה לתורה הקדושה באמצעות חינוך הילדים:

אחד מגדולי ישראל לפני 150 שנה, גדול גאוני פולין, ר' יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"ם" מגור היו לו 13 ילדים וכולם נפטרו על פניו בחייו. נפטרו צעירים, חלקם עם ילדים, אבל צעירים, הוא עוד חי. הוא קיבל גזירת שמים בצידוק הדין באהבת ה' עילאית ולא הזיל דמעה. צדיק! כשנפטר בנו האחרון, הלא הוא ר' אברהם מרדכי, והשאיר אחריו נכד הלא הוא ה"שפת אמת" מגור, גדול ישראל, גדול פולין, נכדו של ה"חידושי הרי"ם", היה סה"כ בן 25 פרץ האבא ה"חידושי הרים" בבכי תמרורים. כולם התפלאו, הרי אף פעם הוא לא בכה, מה קרה לו עכשיו? היו כאלה שאמרו: בן אחרון…אמר ה"חידושי הרים" (תשמעו על מה הוא בכה): מצוה אחת היתה לי לקיימה יום יום, מצוות "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", מצות "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב", ועכשיו נלקחה ממני גם המצוה הזו!!

על מה בכה גדול גאוני פולין?! לא על הבן שנפטר – הבן ה-13 – כי אם על האהבה הגדולה שניטלה ממנו, אהבת אב לבן, אהבת אב לתורה באמצעות הבן, ללמוד תורת ה' עם בנו!!! זה לא סתם סיפור, זה ביטוי למצוה של זכירת מעמד הר סיני.

אומרת התורה הקדושה: מיד אחרי זכירת מעמד הר סיני: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" – לאן להביא אותם? מה התכלית? מה המטרה? – "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים" – תכלית זכירת מעמד הר סיני, תכלית "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ" הוא: "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים"!! התכלית: יראת שמים, יראת ה'!!! להכיר שיש ה' בעולם ולירא אותו – "אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה וְאֶת-בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".

שואלים המפרשים למה אמר הכתוב בחובת זכירת מעמד הר סיני את ענין "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים" – יראת שמים? למה במעמד הר סיני כשמדברים זכירת מעמד הר סיני "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ" מבחן האהבה לתורה הקדושה, משה רבינו מכריז את התכלית: "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי" – יראת שמים! ללא יראת שמים אין ערך לכלום, הוי אומר, שמה שלמדנו לזכור את מעמד הר סיני שזה מחייב אותנו להעביר לילדנו – "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" – זו התכלית ללמד את הבנים באמצעות זכירת מעמד הר סיני "לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים", להחדיר בילדים שלנו יראת שמים, איך אנחנו אומרים בברכת החודש: חיים שיש שבהם אהבת תורה ויראת שמים.

את התשובה נותן לנו ישעיה הנביא עם גמרא במסכת שבת שאומר אותה החוזר בתשובה הגדול ר' שמעון בן לקיש, גיסו של ר' יוחנן כותב התלמוד הירושלמי, וכך אומר ישעיה הנביא: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (לג, ו). – מה אומר כאן ישעיה הנביא? "וְהָיָה" – אין "וְהָיָה" אלא לשון שמחה, "אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" מה המילים האלו אומרות לנו? מה פירושן? אומר ריש לקיש במסכת שבת דף לא: (ישעיהו הנביא מדבר איתנו על לימוד התורה שבע"פ, לא מספיק תורה שבכתב, אנחנו לא קראים ולא צדוקים, תורה שבע"פ, 6 סדרי משנה, 6 סדרי גמרא-תלמוד) אמר ריש לקיש: "וְהָיָה אֱמוּנַת" – סדר זרעים – "עִתֶּיךָ" זה סדר מועד (עת = מועד) – "חֹסֶן" זה סדר נשים. אגב, החוסן היהודי, זה האם היהודיה, האשה, ביתי, מבצרי, ככל שביתי מבצרי, שהאשה – אם הבנים שמחה, בטח בה לב בעלה, יש חוסן לעם היהודי, ובה במידה שהבית היהודי מפורק, חסר בה חוסן הלאומי שלנו – "יְשׁוּעת" זה סדר נזיקין – "חָכְמַת" זה סדר קדשים – "וָדָעַת" זה סדר טהרות – "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ".

אומר הנביא ישעיה: בפסוק הזה חיוב לעסוק בתורה שבע"פ בששה סדרים. ואפילו הכי, אומר ריש לקיש: יהודי לומד את כל ששה סדרי התלמוד, הוא מלמד גם את הילדים שלו, ועדיין לא יצא ידי חובתו, אפילו הכי "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ".

אומר רש"י: ללא יראת שמים, כל התורה נזילה!! אתה שופך, ממלא כלים והם נוזלים מלמטה, זה כלי ללא תחתית. מהו האוצר האוצֵר את ששה סדרי משנה? את התורה שאתה מנחיל לילדיך? אומר ישעיה הנביא (ריש לקיש): "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" – כמו אוצר שאוצרים בו, משמרים בו את התבואה, או משמרים בו את הכסף. ממשיך רש"י: האוצר המשמר את הזכור של מעמד הר סיני. את כל ההנחלה שאתה מנחיל לילדיך, את כל התורה שאתה מלמד אותם. האוצר שישמר אותם, הכספת, זה היראת שמים. ללא יראת שמים, ללא יראת ה', ללא חיים של יראת שמים, הכל כלום, הכל נזיל. העיקר החשוב לאצור את התורה ולעשות סגולה לזכרון שלא תשכח, כי ללא יראת שמים אתה יכול לשנן ולשנן ולשנן והכל נשכח ממך. יראת שמים, אומר ריש לקיש, (פירוש בישעיהו) היא אוצרו.

מה למדנו? אומר הנביא ישעיהו ומסביר ריש לקיש: יש להחדיר בילדנו זכירת מעמד הר סיני ואת המתחייב מכך, את המשתמע מכך, לימוד תורה "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ" כתוב בפסוק: "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי" – אל תלמד אותו תורה, השכלה, תרבות, חכמת התורה, אלא תחדיר לו בד בבד, במקביל, או יותר נכון: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", אם אתה רוצה שהתורה תמצא משכן טוב בלב ילדיך אז יראת שמים במקביל, או קודם לכן אפילו, תורה עטופה ביראת שמים שיש בורא עולם ולו אנחנו עבדים. יש להחדיר בילדנו את זכירת מעמד הר סיני למען ידבקו בה' – יראו ממנו ויעסקו בתורתו, לא די בלימוד תורה, אלא עם יראת שמים, כי היראה כאמור היא הסגולה לאצור, לאגור את כל המתחייב ממעמד הר סיני, לא לשכוח – "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" ותכלית החכמה יראת ה'.

וכאן אני נותן עצה לכל אלה שיש להם בית ומשפחה: אם העיקר הוא יראת שמים, זה האוצר, אחת מהאוצרות הסגולתיות להחדיר יראת שמים בילדנו, לקיים את "אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים" הילדים שלנו, זו קדושת השבת – "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"- אחת מהדברות בעשרת הדברות: שולחן של שבת. אוירת השבת! השבת היא סגולה ליראת שמים, לא רק לך, אלא להחדרת יראת שמים לביתך, לאשתך ולילדך. נצלו את השבת, כי אז אתה מקנה לילדיך יראת שמים ויראת שמים היא אוצרו, ואז יהיה ערך למה שאתה מלמד אותם בשבת אחה"צ, או כל יום אם יש לך זמן.

במה דברים אמורים? וכך כותב בעל "אוזנים לתורה": "בשום מצוה מעשרת הדיברות, לא מוזכר ענין חינוך הילדים" – בשום מצוה, והרמב"ן אומר שעשרת הדברות כוללות את כל התרי"ג מצוות – "בשום מצוה לא מוזכר שם ענין חינוך הילדים, פרט למצוה אחת: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ" – לא למנוחה, אלא "שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ", וכדי לשמר את זה, אז גם הפרה שלך לא תעבוד, כדי שהילדים יראו: למה היום לא יוצאים עם הפרה לחרוש עם הסוס לרכב? עם החמור והעגלה? לקיים: היום שבת?! אבא אומר, כולם שובתים ונחים! לא!!!

אומר רב זלמן סורוצקין בספרו "אוזנים לתורה", ספר היקר, רק בדברה של "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" מעשרת הדברות, רק שם הוזכר "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ" לחנך את הילדים, אומר רש"י הקדוש: באיזה ילדים מדובר? בודאי לא ילדים מעל בר מצוה, כי הם חייבים במצוות מצד עצמם, אז למה הכוונה "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ"? אומר רש"י: ילדיך הקטנים! (לא! מוקצה! לא להדליק חשמל…כבר בגיל שנתיים הוא לא יודע על מה אתה מדבר איתו – חינוך), אומר רש"י שבא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים, מצוה, אומר רב זלמן סורוצקין: "מזה נראה שע"י שמירת השבת, ילמדו האבות והבנים ליראה את ה', מפני שקדושת השבת, היא יסוד האמונה והיראה – "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם…כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ" והיא השבת אוצר של יראת שמים ויראת שמים היא התכלית, בשבת נאמר חינוך ילדים, כי חינוך ילדים לשמירת שבת, לקדושת שבת, לשולחן של שבת, לזמירות של שבת, זה אוצר של יראת שמים וזה יהיה האוצר וזה יהיה הכלי שתוכל אח"כ להחדיר בם עד למעלה "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ"-"וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ"".

וראיה לדברים: כשהקב"ה נתן את השבת, עוד לפני מעמד הר סיני, במצרים, אמר הקב"ה: לשון חז"ל: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, איני נותנה אלא לישראל. (עובדה – גוי ששבת חייב מיתה, להם לא ניתנה שבת) "כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמְּךָ נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה", "לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים", "יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ. כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁוֹ נָתַתָּ לּוֹ. בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. וּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ. וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת. וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ" "וְלא נְתַתּוֹ ה' אֱלהֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת" – מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ומאידך הגמרא בברכות דף לג אומרת: אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד. מהו האוצר הכי שמור הכי יקר של הקב"ה בבית גנזיו, באוצרו? זה יראת שמים ומהו האוצר שלנו לשמר את התורה? יראת שמים!

ושואל רב זלמן סורוצקין: מצד אחד אנחנו אומרים אין לקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, ומאידך אנחנו אומרים מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה? תרתי דסתרי! ועונה על כך: אלא מכאן שהאוצר יראת שמים שיש להקב"ה בבית גנזיו זו השבת, זה דבר אחד, הוי אומר, שהרצפט ליראת שמים טמונה בשבת, הניצול של השבת, חינוך הילדים בשבת, השולחן של שבת, זה בא באמצעות השבת, זה יראת שמים! והדרך להקנות לילדים שלנו את הדרך ליראת שמים שהיא אוצר לששה סדרי משנה, זה קדושת השבת, אם כן, "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ….אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל-הַיָּמִים".

יהודי, יש לך בית ומשפחה?! אתה רוצה שמה שאתה מלמד את ילדיך, לא ייזל?! נצל את קדושת השבת!! לצורך כך תלמד איך לקדש את השבת, איך להכניס בשבת קודש את כל התכנים של היהדות.

"הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הַבֵּן עִם הַבַּת לָאֵל יֵרָצוּ כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת" זמירות של שבת מ"בָּרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן".

והנה, יש להתבונן – מעמד הר סיני. מהן הפרשיות אשר הסמיכן הבורא יתברך בתורתו הקדושה לפרשת מעמד הר סיני? מה כתוב לפני מעמד הר סיני? שכן מסתבר שיש כוונה בסמיכות פרשיות, (חז"ל תמיד דורשים למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו), אגב יש דעה בחז"ל אם יתרו – "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" – זה לפני מתן תורה או אחרי מתן תורה? אם אחרי מתן תורה, אז למה כתובה פרשת יתרו לפני מתן תורה? היה צריך להיות כתוב אחרי, פרשת משפטים, גם שם מוזכרת התורה. ואם נדע מהם הפרשיות הסמוכות למעמד הר סיני ולמתן תורה, מסתבר שיש כוונה בסמיכות הפרשיות ללמדנו דברים הנחוצים לקבלת התורה. מה זה חשוב? הרי כבר קיבלנו את התורה לפני 3500 שנה?! לא! אתם יודעים יהודים יקירים, כל יום ויום יש קבלת תורה חדש, אחרי קבלת התורה יהודי יכול לברוח קצת מהתורה ולהתקרב לתורה.

שואל ה"כלי יקר" בפרשת אמור: למה לא נזכר בפירוש בתורה מהו יום מתן תורה? מה התאריך? מה כתוב בתורה על חג השבועות? כתוב רק דבר אחד: הבאת ביכורים. לא לא מוזכר שאנחנו ערים בליל שבועות?! כי במתן תורה נרדמנו?! למה? כזה יום כביר, כ"כ משמעותי, מדוע לא כתוב את יום מתן תורה?

ועונה: "מה שלא נזכר בפירוש בתורה מהו יום מתן תורה לפי, (אתם יודעים שאם יש יום אחד בשנה יורדסייד, ביום הזה הוא שומר על עצמו, הוא מקדש את עצמו, הוא לומד הרבה, מכניס את כל המרץ שלו ביום הזה, כבוד אבא, אח"כ חולף עובר היום, זהו גמרנו, עד שנה הבאה, להתראות. יום כיפור, יש יום כיפור, ביום כיפור אדם משקיע הרבה אנרגיה רוחנית, הוא מתעלה, ובעבור יום כיפור באופן טבעי יש ירידה, איך אמר מישהו: יומיים יום כיפור אי אפשר… המתח יפוג…) אומר ה"כלי יקר": למה התורה הקדושה לא ציינה את היום הזה? כי אז היהודי היה משקיע את כל האנרגיה שלו, את כל ההוותו לתורה יום אחד בשנה, שבועות, אח"כ הוא אומר: עשיתי את שלי, השקעתי, עכשיו חוזרים לשגרה, היום המחייב, היורדסייד של קבלת התורה, וממשיך: לפי שרצה ה' יתברך, (פרשת אמור) שבכל יום ויום מכל ימות השנה, ידמה האדם כאילו באותו יום קיבל תורה מסיני, "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" – כל יום יהיו בעיניך כחדשים, פריש, רענן, טרי, כל יום התורה תראה בעיניו כאילו היום קיבלה, להתחדשות, לערגה ולשקיקה!

א"כ חשוב מאד לדעת, זה אקטואלי ורלוונטי לכל אחד מאיתנו. מהם הפרשיות שהקב"ה שם בתורה כהקדמה למעמד הר סיני? ובכן נצא לדרך: הפרשה הסמוכה למעמד הר סיני, פרשת יתרו, היא פרשת "וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים" סוף פרשת בשלח הקודמת. כתוב בתורה שם: "וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתּת הָעָם" – לא היה מים, למה לא היה מים? אולי לא היה שם בארות?! תכף נראה – "וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה" אותו משה שנאמר לפני כן – "וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ" – כבר רבו עם משה, "וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה" – העם! "וַיָּלֶן הָעָם עַל-משֶׁה" – הלינו עליו, קיטרו…קוטרים… – "וַיּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא".

אומר היונתן בן עוזיאל במקום: "וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים – אתרא דבטילו ממצותה דאורייתא" – למה נקרא שמה רפידים? רפיון ידיים! ממה? לא היה להם כח לתת אגרוף אחד לשני?! חלילה! מי הרים ידיים? המרים ידיים על חבירו נקרא רשע. אלא רפידים – היה רפיון ידיים ממצוות התורה, ביטלו מצוה. איזה מצוה לפני מתן תורה? אבל היה להם מסורת שהם קיבלו מאברהם יצחק ויעקב, שבת כבר היה להם, ממשיך היונתן בן עוזיאל: "וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים – אתרא דבטילו ממצותה דאורייתא ויתייבישו מבועיא (התייבשו מבועי המים) ולא הוי מיו למשתי עמא" – מה כתוב כאן שפתאום הם לא מצאו מים?! מה פתאום? כתוב ש"יתייבשו מבועי דמיא", הוי אומר שהיו שם מבועי מים, היו שם נחלים, היו שם מעיינות ובארות נובעים, אלא פתאום יתייבשו הבארות, הכל יבש. וממשיך: "ונצו רשעי עמא (רבו רשעי העם), אין העם אלא רשעי העם, רבו עם משה.

אומר "אורח חיים" הקדוש: "וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים". אומרת הגמרא במסכת בכורות ה. אין רפידים אלא נוטריקון (=מילה מורכבת משניים) – רפיון ידיים מן התורה, שנמשלה למים – "כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" – זה מידה כנגד מידה, אז גם ה' יתברך מנע מהם המים!

הם יתעצלו, רפו ידיהם, מלעסוק בתורת ה' שהיה להם עד אותו זמן, אברהם, יצחק, ויעקב, לאברהם אבינו היה מסכת עבודה זרה עם 400 פרקים, הואיל ורפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, אז מידה כנגד מידה, הם נענשו מיד במים, אז מבועי המים יתייבשו! ומיד בא האויב הסדרתי, העלוקה שתמיד נדבקה לעם ישראל להציק לו, כפי שחז"ל קוראים לו הזבוב שתמיד נוחת ונוחת, כמה שמגרשים אותו הוא בא שוב, "וַיָּבא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח), אתם חושבים שעמלק היה קרוב? אומרים חז"ל שהוא בא ממרחקים, מארץ הנגב. ממשיך "אורח חיים": מה פתאום בא עמלק? להיות שנתעצלו ישראל בתורה שנמשלה למים ולאש, כמו שאומר הנביא ירמיה: "הֲלוֹא כה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם-ה' וּכְפַטִּישׁ יְפצֵץ סָלַע" (כג, כט) התורה נמשלה לאש להבה, התורה נמשלה גם למים וגם לאש, מעניין שני ניגודים…על מים אין שום מידה כנגד מידה יבשו מבועי המים.

אומר "אורח חיים": "הואיל ולא נתעסקו במלחמתה של תורה" – ששניים לומדים תורה זה אש, חבורתא, אש! – "לזה הענישם גם בצימאון כנגד בחינת המים" – התורה נמשלה למים – "ובאש המלחמה של עמלק" – ולמה עמלק? כי הם התרשלו ידיהם, ביטלו ממלחמתה של תורה.

אומרים חז"ל: אם אתם רואים שיש מחסור במים, סימן שיש מחסור בלימוד תורה, אם אתם רואים שיש מלחמות, יש פיגועים יותר מדי, כנראה שחסר משהו במלחמתה של תורה. ומיד אומר משה רבינו אל יהושע: "בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, ט), אומר רש"י: מה זה "אֲנָשִׁים"? גיבורים ויראי חטא. מה זה גיבורים? פה היתה מלחמה עם חיצים?! וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אז מה זה גיבורים? "גִּבּרֵי כחַ עשֵׂי דְבָרוֹ" (תהילים קג, כ), המתגברים על יצרם. אומר רש"י: אנשים גיבורים ויראי חטא, כי עמלק הוא אנטיטזה ליראת חטא. "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" – הוא קר ואדיש, הוא אינו ירא חטא, אז אומר משה רבינו: "בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים" גבורים ויראי חטא שתהא זכותם מסייעתם, קונטרא על עמלק. אומר יונתן בן עוזיאל: אנשים גברין ותקיפין – אנשים שהם תקיפים בפיקודי ה'. ולמה יהושע דווקא? כי צריך את כח התורה נגד עמלק, כי רפידים – רפו ידיהם ממלחמתה של תורה, ומה נאמר על יהושע? "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל" (שם לג, יא) המיוחדות שביהושע היא ההתמדה, הוא למד כל הזמן תורה, לא פסיק פומיה מגירסיה, (=לא פסק פיו מלגרוס בתורה), ומה אנחנו קוראים לקראת מעמד הר סיני? רפידים – רפיון בלימוד התורה, זה צריך לדעת, זה התורה שמה לנו הקדמה למתן תורה: אתם הולכים לקבל את התורה, תורה יקרה, לא מספיק לנשק אותה, יש להגות בה, לעסוק בדברי תורה, כי הם חיינו ואורך ימינו, ורפיון בלימוד התורה גורם לחסרון במים, גורם לאש המלחמה, הרי זה מזמין חיות אדם להילחם בישראל אפילו ממרחק רב, כמו עמלק, חיות אדם, חמסנקים, חיזבלנקים, כל שונאי ישראל, מה הם רוצים? להכחיד אותנו! ולמה? כי הקב"ה התיר להם את הזמם, מכים בהם והם מכים בחזרה ואנחנו לא יודעים מנוח.

זוהי ההקדמה למעמד הר סיני, למתן תורה, לקבלת התורה של כל יהודי ויהודי – לא לחנות ברפידים, להמשיך הלאה, להשתדל, שיהיה לך קשר עם התורה, להנחיל תורה לבניך, לא לחנות ברפידים, חניה ברפיון ידיים בעצלות, באי מילוי המשימה התכליתית של העם היהודי, מביא עלינו יבושת, מביא עלינו אש.

פעם בא מישהו אל ה"חזון איש" (תקשיבו, מה זה ניצולת זמן, מה זה התמדה, מה זה לא פוסק פיו מלטחון תורה?) וביקש ממנו שיתן לו איזה ויטמין חיזוק, להתמדה בלימוד תורה. אמר לו ה"חזון איש": היפך מהבחינה של רפידים. ואמר לו בוא אני אספר לך סיפור קטן: כאשר לקח רבינו ר' יואל סירקיס, הלא הוא הב"ח, (בית חדש) את רבינו הט"ז, רבינו שמואל הלוי, כחתן לבתו הבטיחו הב"ח בכתיבת התנאים באירוסין לתת לו כל יום ויום ארוחה עם בשר בקר, מנה בשר בקר. זה היה בתנאים, הב"ח היה עשיר, כל יום לתת לו מנה עם קצת בשר בקר. כל יום! (תוספות אני לא יודע, מרק אני לא יודע, אבל זה אני יודע – אחד התנאים) למה? כי הט"ז, חתנו היה אדם חלש, היה זקוק לויטמינים, אוכל בריא ומזין, כי מרוב התמדתו בתורה הוא נחלש, אז התנאים היו שכל יום הוא מספק לבתו אומצת בשר שתבשל לו כדי לחזק את הגוף – ויטמין בי. כעבור שנים ירד רבינו הב"ח מנכסיו, ולא היה באפשרותו להשיג לו בשר בקר, כי זה יקר, כתחליף הביא לו ריאות. למרבית הפלא הזמין הט"ז את חותנו לדין תורה, בגלל שהוא הפר לו את התנאים. (הט"ז, מנה בשר?! המבורגר?! זה מה שהיה לו בראש? נכון שהתנה איתך, אבל אתה יודע הרי ש…), הב"ד פסק שהריאות אף הן נחשבות לבשר ואין בזה משום הפרת התנאים. באו לט"ז תלמידי חכמים גדולים ושאלו אותו: מה ראית לתבוע את חותנך? על מה, על בשר? על ריאות? השיב הט"ז: הוא היה אדם חלש, אחרי שהוא אכל בשר הוא הרגיש חוסן, חיזק אותו, זה היה ויטמין בשבילו. ביום שאכל לראשונה את תבשיל הריאות במקום הבשר בקר, הוא לא חש בחיזוק כמו אחרי אכילת בשר בקר, וזה הפריע לו קצת בעיון שלו בגמרא, ומיד התעורר בשמים קטרוג על הב"ח ומשפחתו, והט"ז ידע את זה ברוח קודשו, ולכן הוא החליט להזמין אותו לדין תורה, כדי שהבית דין יפסוק שריאות זה גם בשר ומה שפוסקים בבית דין של מטה, כך מתקבל בבית דין של מעלה, ואז נמצא שלא הופרו התנאים, ותסור העננה מבית חותני וממשפחתו, כולל אשתי וילדי. שמעתם? אומר ה"חזון איש": פשט של הסיפור באת לבקש סגולה להתמדה, מכאן ניתן ללמוד עד כמה מחשיבים בשמים דקה אחת של עיון בתורה, עד כמה חמור הוא רפיון קל בשקידת התורה, אי, אי אי, מה זה התמדה? מה זה תלמוד תורה כנגד כולם? מה זה כי היא חיינו ואורך ימינו?

אתם יודעים שה"חפץ חיים" הוציא דיבוק מגדולי התלמידים, היה איזה דיבוק אחד בראדין, והוא הוציא אותו, התלמידים של ה"חפץ חיים" שאלו את הדיבוק, על מה נחשב ה"חפץ חיים" ביותר בעולם האמת? אתם יודעים מה הדיבוק ענה? (האם שהוא כתב את המשנה ברורה, שהוא כתב את החפץ חיים? לא!) החפץ חיים נחשב למעלה: כי לא פסיק פומיה מגירסיה, התמדתו של החפץ חיים, הוא אף פעם לא מספיק לרגע מלימוד, זו המעלה הכי גדולה למעלה.

פעם בא מישהו לרב קיינבסקי זצ"ל, (אבא של הרב חיים קיינבסקי שיבלח"ט, הסטייפלר) בא אליו מישהו והתייעץ איתו, אביו נפטר והוא עומד להקים מצבה על קברו של אביו, ירא שמים, חרדי ת"ח, הוא הראה לו את נוסח המצבה, רצה לקבל הסכמה. אמר לו הסטייפלר: "זה לא מוצא חן בעיני, כתבת לא פסיק פומיה מגירסיה – לא פסק פיו מלגרוס תורה, אני רוצה לשאול אותך שאלה: הוא היה קורא עיתון המודיע כל יום?" אז אמר לו: "כן, כל יום היה קורא". ענה הסטייפלר: "אז אני מבקש ממך לא לכתוב: לא פסיק פומיה מגירסיה, כי על מצבה לא כותבים שקרים!". אדם תלמיד חכם, אדם שלמד כל החיים שלו, שקרא המודיע, לא מעריב, לא ידיעות אחרונות, לא עיתון לאנשים חושבים, ארצי מאוד, לא! הוא קרא עיתון המודיע, עיתון חרדי, שיש ועדת ביקורת, אבל זה לא נותן אפשרות לכתוב על מצבת עולם: לא פסק פומיה מגירסיה. לא!!! זה שקר!!!

אומר הדיבוק על החפץ חיים אומרים בשמים: לא פסיק פומיה מגירסיה!!!

א"כ, מה למדנו ההקדמה לקבלת התורה, וזה כל יהודי צריך לדעת, להיזהר מלחנות ברפידים, כשאתה יוצא לעבודה זה לא רפידים, כי אתה יוצא לעבוד, אתה חוזר הביתה, עוזר קצת לאשתך, אוכל, נח, מתקלח, הכל בסדר, אבל כל אחד לפי ערכו לפי נסיבותיו – הזמן שיש לו להקדיש עיתים לתורה, ללמוד, לא לנוח ברפידים. ראיתי מישהו שאומר, אולי רב זלמן סורוצקין: ממילא הם חטאו ברפידים, היה להם רפיון ידיים בתורה, אבל מה זה "וַיִּחַן" ברפידים? מלשון מנוחה, חונה. לא די שהיה לך רפיון ידיים, מנוחה, אתה מרגיש טוב, אתה מרגיש שאתה חונה תחת עץ עם רגל על רגל? וזוהי התביעה: לא די שהיית ברפידים והיה לך רפיון ידייים, אתה גם מרגיש טוב ואתה חונה ברפידים, זהו המסר לפני מעמד הר סיני.

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי-הוֹצִיא ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א). אומר רש"י (גמרא בזבחים קטז) מה שמועה שמע ובא? אז רש"י מביא שתי דיעות בגמרא, דעתו של רבי יהושע ודעתו של ר' ליזר. אחד אומר קריעת ים סוף שמע ואחד אומר מלחמת עמלק שמע.

שואלים המפרשים ואני מצטט פה מהספר "לב שלום" של ר' שלום שבדרון שאותו להזכיר היום בשיעור, שואלים כולם שאלה עצומה: וכי יתרו בלבד שמע? מה המיוחד ביתרו? והרי כל העולם שמע על קריעת ים סוף!! ומניין? כך כתוב בשירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת" – כמו רעידת אדמה – "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמגוּ כּל ישְׁבֵי כְנָעַן. תִּפּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" – נו, אז כולם שמעו! אז מה מייחד אם כן את יתרו על פני כל העולם? והתשובה: כולם שמעו! כולם חרדו! כולם התרגשו! כולם רעדו! כולם הזילו דמעה! אבל היחיד ששמע ובא אל עם ישראל, הוא בא להצטרף אל התורה הקדושה, הבין שהשמיעה מחייבת משהו, לפחות לבוא ולשמוע מקרוב. יתרו שמע, חרד, התרגש, הלך בעקבות החרדה שלו, הלך בעקבות ההתפעלות שלו, משהו נעצר בעולם, הטבע הושם לאל, אפשר לעבור לסדר היום?! וכל אומות העולם שמעו, חרדו, ובעבור האימה, חזרו כל אחד למסלול שלו… (היתה רעידת אדמה, יום אחד בחדשות דברו על זה ויאללה נגמר…) היחיד שנתן אוזן קשבת לרחשי ליבו, לרגשותיו, להתפעלותו, היה יתרו ששמע ובא, הוא בא להתעניין, ללמוד, הוא בא להכיר את היהדות, הוא הלך לסמינר, הוא בא לנתיבות עולם, איך אפשר לשמוע, להתרגש ושלא יהיה לזה המשך?! זה מראה על אטימות! רבותי, רוב העולם יש להם רגעים עצומים שהם מרימים אצבע ואומרים: יש אלוקים, הם קמו ממחלה, הם ניצלו מתאונה, הם אומרים: יש אלוקים ויש להם התרגשות, יש יש ויש, אך כעבור שבוע, שבועיים לא נודע כי באו אל קרבנה, מה קרה? כי הם הסתפקו בהתרגשות, הם לא קיימו "וְהַחַי יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ" – החי שנותר בחיים יתן אל ליבו, אז עכשיו, משהו, תעשה משהו, אתה רואה שה' הציל אותך…

אומרים חז"ל: העולם כולו שמע, נבהל, נמוג, התפעל, רעד, אך בחלוף הכל שב למקומו, לא חש בשום מחויבות לא הלך אחר תחושותיו ורגשותיו, ואז אט אט הכל דעך, עד אשר נודע כי באו אל קרבו – את זה התורה הקדושה כתבה לנו בפתח מעמד הר סיני – פרשת יתרו מה זה בא לומר לנו? מי אומר לנו שאנחנו לא כאלה כמו הפלישיתים?! אנחנו גם שומעים הרבה דברים ואיפה זה נשאר? האם נתנו את זה ליישם משהו, לחייב את עצמנו במשהו, או שזה חולף עם הרוח, נגוז, עף חיש מהר וקל?!

מלמדת אותנו התורה יסוד גדול ביהדות: ניתן לשמוע פלאי עולם, ניתן לראות אותות ומופתים ולהישאר כמו שהיית אתמול, באותה דרגה ואולי אפילו פחות מזה, ולפעמים אחורה פנה ואתה קורא לזה עוד: קדימה צעד. ראיה נפלאה!

חז"ל אומרים: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה" והוא היה יחזקאל הנביא – מעשה מרכבה, והיא נשארה שפחה… משרתת בבית של היהודי. פשוט מאוד. ולמה? כי זה עבר וחלף לידה, ראתה אמרה: "או' אוה', יש!" וזהו, התלהבה ולמחרת חזרה לאורח החיים הרגיל שלה…ראתה וראתה וראתה ונשארה כלומניקית, זה הכל!

לא בשביל זה עשה הקב"ה עושה אותות ומופתים, לא בשביל זה הקב"ה הציל אותך – זה הכניסה למעמד הר סיני: דע לך שתנצל כל הזדמנות בחייך, כל התרגשות וכל התפעלות, וכל נס, תמשיך הלאה, לך בעקבות השמועה הטובה, לך בעקבות ההתפעלות, לך בעקבות הנס, כי אם לא, אתה תישאר שפחה על הים….

אומר הרבי מסלנט: "אם האדם לא יעורר עצמו מה יועילו המעוררים?" – אם האדם לא יזרז את עצמו – נו, וויטר, צעד, בוא, חפש, בקש, אם אדם לא יזרז את עצמו, מה יועילו המזרזים? וזהו יסוד גדול אשר לימדה התורה בטרם ניגשנו לקבל התורה.

וזה משפט שאני כתבתי: "אפשר לחבוק זרועות עולם ולהישאר פרפר קטן" – אבל קטן חובק זרועות עולם, משייט לו, עף לו, נוחת לו ומה הוא? הוא גבוה? הוא גדול? הוא פרפר קטן… אפשר לעלות, אפשר לחוות, אפשר להתרגש ולהתרגש, אם אתה לא תזרז את עצמך לשמוע ולבוא בעקבות, תשאר פרפר קטן…

יתרו ששמע ושמיעתו הסיקה מסקנות והולידה מעשים ומחויבויות.

יש השומע בת קול היוצאת יום יום מהר חורב וזועקת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", ואומר: אם ככה אז בוא נלך ללמוד שעה ביום, ויש השומע את הבת קול, הוא שומע ואומר: "זה בסה"כ סירנה, או יללת זאבים וחתולים…."

שני אנשים שומעים: אחד מתבונן – "אוי זה בת קול, היא זועקת אוי לבריות מעלבונה של תורה" והשני שלא רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים, לא רוצה להיכנס למחויבויות כמו "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן" – נותן לזה לעבור לידו, אומרים לו: לא שמעת? והוא עונה: נו כן, זה יללת חתולים בלילה…

שהקב"ה יעזור שיתקיים בנו "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" – שמע ובא, אפילו הגוי הזה שהיה כומר לעבודה זרה, גם הוא בא, שיתקיים בנו בריחה מרפידים, עובדה הפסוק הראשון שפותח את מעמד הר סיני: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" (במדבר לג, טו) – לצאת מרפידים! כל עוד שנמצאים ברפידים, רבים עם צדיק הדור, עם משה רבינו, רבים אחד עם השני, כל הצרות שבעולם.

ונזכה בשבת זו שהקריאה מעוררת את הזמן, נזכה כל אחד לקבלת תורה, עיקר העיקרים, נקיים את הדיברה של "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" נשקיע בילדים שלנו, ננצל את קדושת השבת, והיה לנו לטוב כל הימים.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5