——–
מצויים אנו בעיצומן של ימי בין המיצרים שהם 3 שבועות מי"ז בתמוז עד תשעה באב בהם מתאבל העם היהודי על חורבן ציון וירושלים, על גלות ישראל, ועל גלות השכינה.
היום ר"ח מנחם אב, נכנסנו לתשעה ימים אחרונים של שלושת השבועות שחומרתן מהיום גדולה יותר, האבלות חמורה יותר!
חז"ל הקדושים גילו לנו כי ארבע גלויות צריכים עם ישראל לעבור בדרכן אל הגאולה השלימה. ארבע גלויות מלבד גלות מצרים שהיא אֵם לכל הגלויות, בחינת ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיה מו, י) – כל האחרית של עם ישראל כולל מצבנו היום, הוגד לנו כבר מראשית, לפני אלפי שנים ע"י הנביאים הקדושים – בתורה בנביאים ובכתובים.
ארבע גלויות (מלבד גלות מצרים) צריך העם היהודי לעבור בדרכו אל הגאולה השלימה והדברים רמוזים גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים. ארבעת הגלויות הם: גלות בבל, גלות מדי ופרס, גלות יון וגלות אדום שהיא הגלות הקשה והארוכה ביותר, היא גלות ארוכה ארוכה כמו גלות.
עם ישראל אומר בליל הסדר: "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל-הַלֵּילוֹת", אומרים הספרים הקדושים: "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה" – לילה זה גלות, הגלות משולה ללילה, שואלת כנסת ישראל: "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה" – מה נשתנה הגלות הזו – גלות אדום – הגלות האחרונה, "מִכָּל-הַלֵּילוֹת" – מכל הגלויות שקדמו לה? במה היא נשתנתה? שבכל הגלויות זכינו וראינו את הסוף ואילו בגלות האחרונה, היא גלות אדום, איננו רואים את סופה, כי היא ארוכה, ארוכה כמו גלות! מאות שנים, כמעט אפשר כבר לומר – אלפי שנים, כי אנחנו מתקרבים כבר ל-2000 שנות גלות, והיא מתמשכת, זוהי גלות קשה ומעיקה!
נפתח בדברי הכתובים בדברי הנביא דניאל (פרק ח') ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית"! הנביא דניאל שהיה כבר בגולה, בבבל, נסיך יהודי מבית יהודה במלכות בבל, וכבר אז, לפני 2450 שנה הוא כבר מדבר ונותן לנו את התחזית עד ביאת המשיח וכך הוא כותב לנו:
"בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ" – מלך בבל וממשיך הנביא דניאל ואומר: "חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה" – אחרי שכבר נראה אלי חזון קודם.
מהו החזון שראה הנביא דניאל? וזה כתוב אצלנו שחור על גבי לבן בספר הספרים, בתנ"ך שלנו.
אומר הנביא דניאל: "וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן…וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד עמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל וְלוֹ קְרָנָיִם וְהַקְּרָנַיִם גְּבהוֹת וְהָאַחַת" – מבין הקרניים – "גְּבהָה מִן-הַשֵּׁנִית וְהַגְּבהָה עלָה בָּאַחֲרנָה".
אומר רבינו סעדיה גאון (הרס"ג): מי זה האייל? למי התכוון כאן דניאל בדברי נבואתו כשאמר אייל? ועונה רבינו סעדיה גאון וכן כל המפרשים בתנ"ך: אלו הם מלכי פרס ומדי. מלכות פרס ירשה את מלכות בבבל, היא הגלות השניה! זה מכיל בתוכו את מגילת אסתר: "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ששם כתוב את הגזירה הנוראה של המן – "לְהַשְׁמִיד לַהֲרג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד…וּשְׁלָלָם לָבוֹז". ובכן, האיל האחד בעל הקרניים שקרן אחת גדולה מכולם, זה מלכות מדי ופרס. ואומר רבינו סעדיה גאון: והגבוהה יותר מכולם היא מלכות אחשורוש. זה אחשורוש שהוא הגדול מכולם, ומבחינתנו, הנורא שבכולם!
אומר הנביא דניאל: "רָאִיתִי אֶת-הָאַיִל מְנַגֵּחַ- יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה" – למערב, לצפון ולדרום – "וְכָל-חַיּוֹת לֹא-יַעַמְדוּ לְפָנָיו" – אף חיה לא עומדת לפניו – "וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצנוֹ וְהִגְדִּיל" – בין השאר, הוריד את מלכות בבבל מגדולתה. וממשיך הנביא בדברי נבואתו: "וְהִנֵּה צְפִיר-הָעִזִּים" – צפיר העיזים, זה תייש – "בָּא מִן-הַמַּעֲרָב עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ…וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו" – וקרן גדולה בין עיניו.
מי הוא זה? זה אלכסנדר מוקדון היווני, וצפיר העיזים זה מלכות יוון, גלות יוון – "וַיָּבא עַד-הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם" – עד פרס – "וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כּחוֹ…וַיַּךְ אֶת-הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת-שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא-הָיָה כחַ בָּאַיִל לַעֲמד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא-הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ" – בזמנו של אלכסנדר מוקדון, דניאל הנביא כבר לא היה חי, אבל הוא נביא ה' שאמר: "וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא-הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ" – אנחנו יודעים שיוון הורידה את פרס מגדולתה וכבשה את פרס ופרס כבשה את בבל, וכידוע, לא לעולם חוסן, מלכות פרס עלתה עלתה ועלתה ואז הוריד אותו אלכסנדר מוקדון מיוון – "וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד-מְאד וּכְעָצְמוֹ" – וכשהוא התעצם מאוד – "נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדלָה" – נשברה קרנו הגדולה של צפיר העיזים ואז – "וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ" – ובמקום הקרן הגדולה צמחו ארבע קרניים במקומה – "לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם" – וכאמור, הקרן הגדולה נשברה ובאו ארבעה במקומה, מי הם הארבעה? המה ד' מלכויות אשר הקים אלכסנדר מוקדון – כולנו יודעים שאלכסנדר מוקדון חילק את מלכותו לארבע מלכויות, הוא מת צעיר, בן 33 שנה היה במותו, וארבעת המלכיות הם: רומי שיצאה מיוון, מצרים, אנטיוכיה ועכו. והרס"ג אומר: רומנוס, אלכסנדרוס, אנטיוכיוס וארודיס, ממשיך הנביא דניאל ואומר: "וּמִן-הָאַחַת מֵהֶם" – ומן הארבעה שהתפשטו על כל העולם, היא רומי – "יָצָא קֶרֶן-אַחַת מִצְּעִירָה" – קרן אחת קטנה צמחה על רומי – "וַתִּגְדַּל-יֶתֶר" – היא גדלה והתפחתה, אבל מי זאת הקרן שהתפחתה מבין הקרן הרומאית? – "וּמִן-הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן-אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל-יֶתֶר אֶל-הַנֶּגֶב" – היא התפשטה דרומה – "וְאֶל-הַמִּזְרָח" – וגם מזרחה – "וְאֶל-הַצֶּבִי"! ואח"כ – "וַתִּגְדַּל עַד-צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן-הַצָּבָא וּמִן-הַכּוֹכָבִים" – היא תפיל כוכבים! איזה כוכבים? – "וַתִּרְמְסֵם"!
אומר רבינו סעדיה גאון (שחי לפני 1000 שנה! וכן כל המפרשים): "הקרן הזעירה אשר תצא במלכות הרביעית ממלכות רומי, זוהי מלכות ישמעאל" – השלטון הערבי, דת מוחמד! ממשיך הרס"ג ואומר: "היא תצא תחילה והתפשטותה תהיה לנגב, ואכלה את הנגב שהוא הדרום מן מדבר ים סוף ואח"כ היא תתפשט לעבר המזרח" – היא תצא למלחמה נגד הביזנטים, כידוע המלחמות של המוסלמים נגד הנוצרים, גרמו למסעי הצלב, "וְאֶל-הַצֶּבִי" – ארץ ישראל הקרויה ארץ הצבי! היא תתפשט גם לארץ ישראל. אומרים רש"י והרס"ג (רבינו סעדיה גאון): "וַתִּגְדַּל עַד-צְבָא הַשָּׁמָיִם" – צבא השמים הם ישראל שנמשלו לכוכבים, הם יכבשו את ארץ הכוכבים – ארץ ישראל, ארץ הצבי – "וְעַד שַׂר-הַצָּבָא" – הוא הר הבית, בית המקדש שהוא ביתו של הקב"ה, זה המטכ"ל של הקב"ה עלי אדמות, והיא תגיע עד שר הצבא, עד ביתו של הקב"ה, שר צבא העולם. ואומר הרס"ג: "כי החריב מלך ישראל את הבמות של רומי בירושלים, והשליך מכונם וקדושתם, והקים מלך ישמעאל בית תיפלתו שם בירושלים", בהר הבית מסגד "אל אקצה" – הנביא דניאל עם פירושו של הרס"ג שחי אחרי מוחמד (להבדיל בין קודש לחול)!!!
אומר הנביא דניאל: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה" – אומר הרס"ג: "אֱמֶת אַרְצָה" אלו ישראל שהם עמוד האמת בעולם (ה' אמת, משה אמת ותורתו אמת וממילא ישראל אמת, אלו ישראל שנקראו זרע אמת), והישמעאלים יצליחו". ממשיך הנביא דניאל ואומר: "וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד-קָדוֹשׁ מְדַבֵּר" – "קדוש", זה שם של מלאך – "וַיּאמֶר- אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר" – זהו מלאך שני שדניאל אינו יודע את שמו והוא מכנה אותו פלמוני. ובכן המלאך שנקרא "קדוש" מדבר עם המלאך שהוא קורא אותו "פלמוני": "עַד-מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שׁמֵם תֵּת וְקדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" – מפרשים: "עַד-מָתַי הֶחָזוֹן" הזה, אשר קורבן "הַתָּמִיד" להיות מסולק, כי ישמעאל כבש את הר הבית, והגויים המשותקים כאבן – פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו – הגלמים של ישמעאל – עד מתי הדומם הזה יותן תחתיו במקום השכינה הקדושה ועם קדוש וצבא השמים יהיה למרמס, עד מתי??
דניאל קיבל תשובה, אך הוא לא הבינה, ולכן הוא מבקש בינה: "וַיְהִי בִּרְאתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת-הֶחָזוֹן וָאֲבַקְשָׁה בִינָה" – הוא לא הבין עד מתי, עד מתי? והסביר לו המלאך גבריאל: "כִּי לְעֶת-קֵץ הֶחָזוֹן" – החזון הזה של בני ישמעאל, אותה קרן זעירה אשר תצמח מהמלכות הרביעית היא אדום, מהקרן הרביעית, היא תגיע "לְעֶת-קֵץ הֶחָזוֹן"! וממשיך ואומר המלאך גבריאל לדניאל הנביא: "הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַזָּעַם כִּי לְמוֹעֵד קֵץ" – ומסביר רבינו סעדיה גאון: "עד אחרית גלות אדום, ישמעאל יככב, כי מצבת "בית מוחמד" יעמוד עד קץ החזון" – עד הסוף!
מה ראינו כאן?
ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" – הרבש"ע שמסובב את העולם ואת גלגל ההיסטוריה, הבעל הבית של העולם גילה לעבדו דניאל הנביא, מהנביאים האחרונים, את ארבעת הגלויות (את גלות בבל הוא לא גילה לו, כי דניאל הנביא כבר היה בתוכו, כי זה היה שנה שלישית למלכות בלשאצר (תחילת הפרק)). הכל חזוי, הגלות זה הגאולה.
וכאמור הנביא דניאל אומר בעצמו שזה היה מחזה השני שלו, אבל לפני כן היה לו עוד מחזה, עוד נבואה ומשלים אחרים ודמויות אחרות. מה המשל הקודם? אם עד עכשיו הוא ראה את הגלויות – את שונאי ישראל בדמות אייל עם קרניים (פרס ומדי), בדמות צפיר העיזים (יון, אלכסנדר מוקדון), "נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדלָה" ובאו במקומה ארבעה קרניים – התפצלות מלכות יוון ואחד הקרניים היא רומי, והקרן הזעירה שגדלה ומתפתחת ואיתה יש לנו עסק עד היום האחרון, היא כבשה לנו את הר הבית. אין לנו היום עסק ישיר עם אדום, הם מפקחים כביכול מלמעלה, הם נותנים הוראות לשלטון בישראל, אבל עם מי יש לנו עסק בפועל במאה שנים אחרונות שמתעצם וגובר? עם בני ישמעאל! ואת זה ראה הנביא דניאל! ואת זה כל מי שלמד תנ"ך ולמד את חז"ל, למד את זה כבר לפני 1000 שנה ועם זה אנחנו חיים, אין הפתעות בעולם! הכל חזוי!
ומהו החזון הראשון? מופיע בספר דניאל פרק ז: (זה כתוב בארמית ואני מסביר בעברית)
"בִּשְׁנַת חֲדָה לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" – בשנה הראשונה לבלאשצר מלך בבל – "דָּנִיֵּאל חֵלֶם חֲזָה" – דניאל ראה חלום, נבואה – "וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא" – והנה מארבע רוחות השמים –– מנשבות רוחות עזות (טייפון, הוריקאן) – "מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא" – ויוצאות ממקומן אל הים הגדול, ועם הרוחות, כל רוח מביאה איתה חיות גדולות שטורפות, והן עולות מן הים והן משונים במראיהם זה מזה. הראשונה תוארה כאריה ולה כנפיים כנשר והיא עומדת על רגליה כבן אדם – זו מלכות בבל שהיתה בתחילת בלאשצר, שנאמר בירמיה "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ד, ז) – עלה אריה מהסבך שלו, שזה נבוכדנאצר, ועליו גם נאמר ביחזקאל: "הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל" (יז, ג). ממשיך לתאר דניאל הנביא: והנה חיה אחרת שניה לה, דומה לדוב, עוד חיה טורפת, וזו מלכות פרס שאוכלים ושותים ומסורבלים כדוב! ולדוב הזה (היא מלכות פרס) שכאמור בגלות זו היה לנו את המפגש עם השונא הגדול – המן בן אדמתא האגגי – לדוב יש שלוש מלתעות בפיו, לרמוז לכורש, לאחשורוש ולדריוש – שלושת מלכי פרס – והיא תמשול אחרי מפלת בבל. ואחריה אומר הנביא דניאל: דמות נמר מלא חבורבורות עולה מן הים, ולו ארבע כנפים, לרמוז למלכות יוון שאחרי מות אלכסנדר מוקדון נחלקה מלכותו לארבע מלכויות, (וגם כאן יש לנו את הענין של ארבעת המלכויות, אבל בדמות ארבע כנפיים), והחיה הרביעית עולה אחריהם, רוח עזה מביאה אותם, רוח נוראה ואימתנית ולה חוזק מרובה, ולה שיניים של ברזל ואכלה ושחקה הדק – היא לועסת את כולם – והנשאר ממה שהינה לועסת, רמסה ודרכה ברגליה – גוולאט!
ממשיך הנביא דניאל ואומר: והיא היתה משונה מכל החיות שקדמו לה, (הוא אפילו הוא לא כותב איך היא היתה נראית) ועשר קרניים לה – היא מלכות אדום, הגלות האחרונה – ולה עשר מלכויות – זוהי הגלות האחרונה שאנחנו צריכים לעבור, ועליה אומרים הספרים הקדושים: "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל-הַלֵּילוֹת"? מה נשתנה הגלות הזו שאיננו רואים את סופה?!
ורואה הנביא דניאל שוב: קרן אחת זעירה – המחזה הוא שוב אותו מחזה, קרן קטנטונת עולה בין עשרת הקרניים היא מלכות ישמעאל – עליית מוחמד! ואז תעלה ישמעאל, ואז יעלמו שלוש קרניים מן העשר יעקרו – כשישמעאל – דת מוחמד יעלה, (לפני 1300 שנה), יעלמו מתוך עשרת הקרניים של אדום שלושה, והם יעקרו ויפלו, כי מלך ישמעאל יפילם! – "וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר"!!! אלו דברי חזון שה' גילה לעבדיו הנביאים.
ואלו שלושה קרניים יפלו? (הרי כולנו אינטיליגנטיים ואולי זה גם היה בחומר לבגרות…) האחד בקונסטנטינה – זה ביזנטיון תורכיה, וזה כולל את יוון, יגוסלביה, רומניה, בולגריה – ארצות הבלקן, והשני בארץ אשכנז כולל איטליה, וארצות הבלקן וספרד והשלישית מלכות פרס ועֵילם, מכאן שמוחמד יכבוש את פרס ועֵילם. אתם יודעים שעל פי הגזע, הפרסיים הם בני יפת, כך כתוב בתורה: "בְּנֵי יֶפֶת…וְתִירָס" (בראשית י, ב) ורש"י מביא, חז"ל: זה פרס. הם שייכים למשפחת יפת. ועל פי הגמרא במסכת עבודה זרה שהקב"ה יבוא לשפוט את העולם אחרי ביאת המשיח, הוא ישפוט לראשונה את רומי, ואח"כ את פרס. שואלים שם התוספות: מה זה פרס? מה פתאום פרס? ועונים שם התוספות (וגם המהר"ל מדבר על זה): "רומי ופרס", כי פרס יהיה עיקר דת ישמעאל. צריך הוכחות?!…
הפונתמטליזם שרודף ומסבך את כל העולם יוצא מפרס! החיזבאללה מקבל את השראתו מפרס… והחאמאס שמהווים היום את הסכנה הגדולה (הסכנה החומנית…) ממתי הם? הם לא שייכים בכלל לבני ישמעאל, אבל זה אחד מהקרניים שישמעאל יכבוש.
מה זה מלכות פרס ועֵילם? עֵילם זה צפון בבל – כורדיסטאן, אומר הרס"ג: זה כולל: בבל, אשור, שנער ואיספַאַן (שזו העיר השניה בגודלה בפרס, אחרי טהרן) וכל מדינת ברשן (שאני לא יודע מה זה).
האמת היא, שאלו לא הדימויים היחידים שיש לארבעת הגלויות, יש לנו דימויים שונים בתורה כמו בספר ויקרא בפרשת שמיני שחז"ל והרמב"ן מביא את זה שם, על הגמל, הארנבת השפן והחזיר. מביא הרמב"ן את חז"ל שם במקום: גמל – זה בבל, שפן – זה פרס, ארנבת – זה יון (ובמאמר מוסגר: מלכת יון נקראה ארנבה…) והחזיר – מסמל את רומי – "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" (תהילים פ, יד), הוא יכרסם את ירושלים, הוא יחריב את בית המקדש, הוא יחריב את עם ישראל ויגלה אותו. ויש עוד הרבה דימויים.
שואל הנביא דניאל: עד מתי? עד מתי נסבול? והסבל העיקרי בימינו זה מהקרן הזעירה – גלות ישמעאל שהם מציקים לנו ובעיקר בשובנו אל ארצנו הקדושה.
מאיפה ידע את זה הנביא דניאל? הרס"ג כבר ידע את זה ממזמן, עוד לפני הקמת המדינה, לפני הצהרת בלפור. הרבה לפני שאיזה יהודי עלה להר הבית, וכביכול, הם טענו שזו הסיבה לפרוץ האינטיפדה, נכון?! היום הוא ראש ממשלה פה כבר שנתיים ימים…
ושוב שואל הנביא דניאל: בחזון הראשון, עד מתי? ועונה: "עד רואה הייתי, כי כל כסאות המלכים האלה הושלכו" – הכל יפול, כל הכיסאות של כל המלכים יפלו, כל הכסאות של כל אלה שעושים לנו צרות – ממשיך הנביא דניאל בנבואה ואומר: "ואיש כמראה אדם זקן יושב על כסאו וגם לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי" – מי זה? – "זה מראה השכינה הקדושה אשר תתמלא רחמים על בני ישראל, עם מיוסר וסובל ותתעטף בטלית לבנה כשלג" – אומר הרס"ג: זה ירמוז שילבין חטאי עם ישראל כשלג, עד אשר ילבינו חטאינו כשלג, לנקות את עם ישראל מכל עוון ופשע, הוא היום הגדול והנורא בו יבוא הבורא יתברך בדין עם כל יושבי הארץ. גם עלייך ישמעאל יעבור כוס! גם את תחטפי את כוס היגונות שלך! על כל הדם הרב ששפכת, אבל הם שליחים משמים, כולם היו שליחים משמים ויש מחלוקת גדולה בין חכמי ישראל: אז למה מגיע להם עונש? אבל זה כאן הנושא.
ובכן, אם נסכם את דברי שני החזונות האלו: יסוד היסודות שלנו שהדברים – בעברית צברית אומרים: כל מה שקורה לנו זה לא אמבוש… – אמבוש בשפת צברים זה לוקחים אדם, משליכים עליו שמיכה, הוא לא יודע מי, הוא לא יודע מה, וחובטים בו! והכאב הוא נורא, ויותר ממה שכואב לו האגרופים והחבטות, כואב לו שהוא לא יודע על מה ולמה ומי זה.
רבותי, כמה שהעם היהודי סבל, סובל, חטף חבטות, עם כל זה, הוא אף פעם הוא לא ראה את זה כאמבוש.. הוא ידע שיש מסובב ואנחנו המסובבים, הוא ידע שְׁלֵב מלכים ושרים ביד ה', הוא ידע את ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" – הוא ידע שהכל חזוי, אז זה לא אמבוש..
עם ישראל חי בגלות עם "אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא", בהאמינו וביודעו ש"וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" אינה רק תקוה, כי אם הבטחה! עם ישראל לא חי עם תקוה, הוא חי עם הבטחה, תקוותו שואבת את כוחה מהבטחה אלוקית, כפי שאומר הנביא דניאל שבסוף השכינה תתגלה, הר הבית יחזור אלינו, בית המקדש השלישי יבנה! וכי לעולם נתאבל בתשעה באב? אלא כתוב: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד" (איכה א, טו) שהרי זה יהיה החג שלנו, לא אומרים בו תחנון כבר היום, זה מקדמה של אמונה!
וכי לעולם סבל? העם היהודי האמין שלא. הרי היה לו את התנ"ך, הוא למד את חז"ל, הוא למד את הרס"ג, הוא למד את רש"י, את האבן עזרא. העם היהודי חי בגלות, באינקיויזיציה, בגטאות, עם "צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ. וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה" – הוא חי עם ציפייה ותקווה, מכח עבדיך הנביאים שהבטיחו לו, הוא ידע שכל הצרות זה אפיזודה חולפת. התקווה והציפייה של עם ישראל בכל הדורות, מקורם בהבטחה אלוקית לגאולה שלימה שנאמר: "וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּט אֶת הַר עֵשָׂו. וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
מה אתם חושבים, מאין שאבו מייסדי המדינה את הכוח? מתוך תקוה ואמונה וידיעה של אבותיהם הקדושים שאמרו "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ", אלמלא אבות אבותינו היו אומרים זאת, אז אפילו על אוגנדה הם לא היו חושבים. מי היה חושב על זה בכלל! לא היה קיים עם יהודי, לא היתה לו תוחלת ותקוה! לא היו לו שאיפות, לא היה לו רצונות, תשוקה וערגה לעלות ולנשק את אדמת ארץ ישראל. מכח מה עלה הרמב"ן? מכח מה עלה הסבא שלי לפני 106 שנה לארץ? והסבא האחר לפני 67 שנה? רק מכח זה!
ברגעים הקשים ביותר ידע העם היהודי, כי הסוף הטוב מובטח לו. רק לא ידע כמה זמן זה עוד יקח, כמה זמן זה עוד יארך, הוא האמין בכל יום שיבוא. 2000 שנה הוא מאמין בכל יום וזה בא מכח: "וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר"! ואף בחלוף שנות אלפיים, גם בהתגבר הצרות, לא איבד העם היהודי את תקוותו ואת אמונתו, ידע העם היהודי את פשר סבלו, ידע שזה חזוי מראש, שיד מכוונת מלמעלה ושלטת בכל אירועי הזמן ומצוקותיו, ידע העם היהודי שכל הסבל וכל הגלויות הם חלק מתהליך, מאמצעי לאיזו שהיא מטרה נכספת החזויה מראש. ומה היא המטרה? עוד מעט נראה.
הידיעה הזו, האמונה הזו שילדה את התקווה הזו, העניקה לעם היהודי את הכח לא לקרוס, לא להישבר אחרי כל מה שעברו, והכל רק מכח האמונה שכל הצרות חזוי מראש, כולל חבלי משיח, את הכל הם ידעו והאמינו שיום יבוא. העם היהודי ידע את הפשר, הוא הבין שזה חלק מתהליך האמור להביא את הגאולה השלימה, אמנם חרדתו של העם היהודי היתה בלבו – יום יום הוא היה חרד מה יֵלֵד יום, אבל צהלתו היתה בפניו! מה נתן ליהודי את הצהלה על פניו? מה נתן ליהודי את השמחה על פניו כאשר חרדתו בלבו? האמונה וההבטחה וממילא התקוה!!!
והנה, במגילת איכה יש 155 פסוקים שבהם מתאר הנביא ירמיה את גודל האסון שפקד את עם ישראל בחורבן ירושלים, את הסבל הנורא ואת זוועות החורבן (שאת זה נקרא בתשעה באב, אלא אם כן…) ובתוך 155 פסוקים הללו מכניס לנו הנביא ירמיה, שחָוַוה את החורבן חזק חזק, הוא מכניס לנו פסוק, וכשנשב על הארץ ללא נעליים בצום, באבלות, ונקרא את 155 הפסוקים של מגילת הצרות של עם ישראל שכתב הנביא ירמיה, נשים לב לפסוק אחד שהוא מקור עוצמתנו (איכה ד, כא-כב) והוא: "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם" – שישי ושמחי כי לא נותר לך עוד הרבה לשמוח – "יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם-עָלַיִךְ תַּעֲבָר-כּוֹס" – כוס היגונות תעבור גם אלייך – "תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי" – תשתכרי, תשמחי, אבל בסוף תתעוררי – "תַּם-עֲוֹנֵךְ בַּת-צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ" – אחרי גלות אדום. ירמיה הנביא בדברי הנבואה שלו הוא ניבא על גלות אחרת שתהיה הרבה מאוד שנים אח"כ, אבל איך הוא הגיע כאן לרומי? הרי הוא דיבר על בבל! אומרים חז"ל: הוא מדבר על הגלות האחרונה שלנו, ובתוך הקינות שלנו הוא מודיע לנו: דעו: "תַּם-עֲוֹנֵךְ בַּת-צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ" מתי? אחרי גלות אדום, ולעומת זאת "פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת-אֱדוֹם גִּלָּה עַל-חַטּאתָיִךְ" – צוחק מי שצוחק אחרון! חכו!
אומר האלשיך הקדוש: "כל עוונותיך אדום גלויים, הקב"ה עוד יעשה איתך חשבון לקבל עונשך עליהם בפעם אחת והעם היהודי מכח פסוק זה שהוא קורא על הרצפה בתוך אבלו מחכה ומצפה לרגע!!" – ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית"
יהודי שמתאבל בתשעה באב, יהודי מאמין שקורא את הפסוק הזה במגינה נוגה, בישיבה על הארץ, בתוך האבל, הוא מרגיש איזה משב רוח בליבו: כן, יבוא יום, עוד מעט! בוא נתחזק! עוד קילומטר של מסע, עוד ג'בלה אחת ונגיע למטרה!
מה נתן לו את הכח והתעצומות? מה נתן לו את הכח להמשיך בצעדה של מחוף אל חוף? בצעדה על ג'בלות? האמינו יום יום! "וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמר"!!!
מביא הרבי מרוז'רוב, בעל "באר משה" את בעל "מגלה עמוקות" המקובל האלוקי לפני קרוב ל-400 שנה, ר' נתן שפירא שמקשר את הדברים שדיברנו עד עכשיו לפרשת השבוע שקראנו פרשת מסעי:
אומרת התורה הקדושה: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאתָם בְּיַד-משֶׁה וְאַהֲרן. וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (לג, א-ב) – 42 מסעות כתובים לנו בפרשת מסעי, אלה הם מסעות בני ישראל במדבר. אומר בעל "מגלה עמוקות": "המסעות האלה היו מסעות של עם ישראל במדבר, מעשה אבות סימן לבנים, המסעות האלו רומזים גם למסעות ולנדודים של עם ישראל בארבע הגלויות ככתוב: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל".
העם היהודי אחרי החורבן נוסע, לאן? גלויות! מסתובב בעולם, כל ארבע רוחות שמים, אלו הם המסעות של בני ישראל, עם ישראל נטל את מקל הנדודים, איפה מרומזות ארבעת הגלויות? אומר בעל "מגלה עמוקות": ראשי התיבות של המילים "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" הם: א-אדום, מ- מדי, ב- בבל, י- יון – אלה ארבעת המסעות. עם ישראל הוא בגלות, במדבר העמים, הוא נוסע ונודד, הוא מפוזר ומפורד בין העמים.
מוסיף בעל "באר משה": כתוב בפסוק: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" וגם "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". כתוב "אֵלֶּה", "וְאֵלֶּה" בגימטריה זה 78 שזה בגימטריא גוג ומגוג עם ח' האותיות (גוג-3 אותיות, ומגוג – 5 אותיות), וזה רומז שתכלית כל המסעות של עם ישראל בכל הגלויות הוא תיקונו המוחלט, ז"א כמו שגלות מצרים היתה תיקון, אז כל הגלויות זהו התיקון המוחלט. ומתי זה יושלם? בעת מפלת גוג ומגוג!
אומר ה"בעל שם טוב": בהתחלה כתוב "וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" – יציאותיהם למסעיהם, ואח"כ בסוף הפסוק כתוב: "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם". הוא מתחיל קודם "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" ומסיים "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – הפוך! מה פשר הדברים?
ועונה: בתחילה ביציאת מצרים קדמה היציאה משם "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" – קודם הם יצאו ממצרים, ואח"כ התחילו את המסעות שלהם – 42 מסעות במדבר. וכל המסעות היה לתקן, מה שנקרא בספרים להעלות ניצוצות, מ"ב מסעות כנגד השם הגדול והנורא עם 42 אותיות – לתקן. אז קודם כל הם יצאו ממצרים ובקדושת עם ישראל שהיו דור דיעה ומקבלי התורה, הם ניקו בקדושתם את המדבר מכל הקליפות שלו, ואח"כ כתוב "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" כאן הפירוש לכוונת המסעות בד' גלויות. וכמו שאמרנו, בהתחלה הם קודם יצאו ממצרים ואח"כ את המסעות שנאמר: "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם", אח"כ נאמר את ארבע הגלויות "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם", כדי שהם יצאו מן הגלות ויבנה בית המקדש בגאולה השלימה.
מובא בספרים: וזהו שאמר ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (טו, יג), מה זה "יָדעַ תֵּדַע"? מה כפל הלשון? אומרים חז"ל בבראשית רבה מד: "יָדעַ" שאני אפזר אותם בגלות, "תֵּדַע" שאני גם אכנס אותם.
עם ישראל חי עם ידיעה שהוא צריך לעבור גלויות, אבל הוא גם יודע את ההבטחה האלוקית שסוף טוב הכל טוב והוא מקווה לכך כל יום.
אומר ה"באר משה" רמז נפלא: הוי אומר שתכלית הפיזור של עם ישראל לגלויות זה לכנוס אותם חזרה, תכלית הגלויות, לגואלם גאולה וכינוס נצחי, ותמצא רמז נפלא: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל" עולה בגימטריה מכוונת "דוד מלך ישראל חי וקיים", שזה בא לרמוז שכל הגלויות וכל הצרות שאנחנו עוברים היום בעיקבתא דמשיחא, בשלהי גלות אדום מהקרן הזעירה – בני ישמעאל, זה בגימטריה אחת: דוד מלך ישראל חי וקיים, הוי אומר שמטרת כל המסעות, הגלויות והנדודים היא הגאולה העתידה ע"י דוד מלך ישראל, מלך המשיח! עם זה חיים יהודים.
הגלות הראשונה, אֵם כל הגלויות – פרעה, הגלות האחרונה – גוג ומגוג. מביאים הספרים הקדושים: "פרעה" ו"גוג ומגוג" יחד, בגימטריא "משיח בן דוד". מה שהיינו בגלות מצרים עם פרעה, ומה שאנחנו מגיעים עד גוג ומגוג, הכל זה כדי להגיע למשיח בן דוד ועם זה העם היהודי חי.
העם היהודי חי עם פרעה? העם היהודי חי עם גוג ומגוג? העם היהודי חי עם הנאצים? סובל מהם! העם היהודי בסבלו חי עם: מתי יבוא זה ויגאלנו, עם האמונה במשיח בן דוד! וזה סוד הקיום של עם ישראל.
ורבותי, ברגע שעם היהודי הפסיק להאמין בכל מה שאנחנו מדברים – בחזון הנביאים, אז הוא איבד גם את החוסן הלאומי שלו, והוא איבד ונשבר, אז הוא מבקש לרדת… אז הוא מבקש להחזיר הכל… תן לי לחיות… אז הוא מערער על צדקת דרכנו וממה זה נובע? עם ישראל סובל שנים בהעדר אמונה, ולכן הוא כואב ומבולבל ו-2000 שנה שעם ישראל סובל וסובל, לא בארצו ולא בנחלת אבותיו, וצהלתו על פניו – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"!
מובא בספרים הקדושים: "אם תקרא את כל המ"ב מסעות בפרשת מסעי שהם רומזים לכל הגלויות, תמצא שם את כל הא' ב' הלוך וחזור, אבל יש אות אחת שלא תמצא שם, והיא האות ז'. מה זה רומז? אומרים חכמי הרמז: אחד הדברים הנוראים שמעכבים את הגאולה, זה חילול שבת, אם ישראל משמרים שתי שבתות מיד נגאלים" – שבת היא יסוד האמונה, השטן יודע את זה! הוא יודע במה צריך ללחום בעקבתא דמשיחא. אנחנו מחכים לגאולה, אז אנחנו צריכים את השבת! ומה עושה השטן בימינו? לוחם נגד השבת, כי הוא יודע שזה אחד היסודות שבזכות זה אנחנו נגאלים, סוף! איך אנחנו אומרים בזמירות של שבת: "כל המענג את השבת זוכה לנחלה ללא מיצרים". אומרים חז"ל: מי ששומר שבת ינצל מחבלי משיח, ואנחנו לא מבינים מה כתוב כאן, הוי אומר שהאמונה שלה ביסוד של השבת, היא אחד מהיסודות של הגאולה, היא התיקון הגדול שלנו לקראת ביאת המשיח. ומה רומזים לנו חז"ל שבכל המסעות אין האות ז'? ללמדך שלא חיללו אף פעם את יום השביעי, פרט לאדם אחד שהוא חילל את זה בכוונה, צדיק גדול – צלפחד! אומרים חז"ל: הוא רצה להראות להם עד כמה חמורה היא השבת, שהוא בכוונה חילל שבת, כדי שיהרגו אותו, כדי שיהיה: כזה ראה וקדש! היו לו 5 בנות צדקניות: מחלה, נועה, חוגלה, מילכה, תרצה. חז"ל אומרים שאסור היה לו לעשות זאת, אבל הוא עשה חטאה לשם שמים, כדי להמחיש לעם ישראל את חומרת חילול השבת.
אומרים חז"ל שעם ישראל לא חילל שבת, וזה צריך ללמד אותנו שבאלה מסעי בני ישראל ובעיקר בדור עיקבתא דמשיחא, להיזהר מחילול שבת, מה עושה השטן? מבקש להחטיא את ישראל בשלהי גלות אדום ודווקא בארץ נחלת אבות המשוועת לגאולתה, כי הוא יודע לנכון מה גדולה תרומת השבת לגאולת ישראל!
העם היהודי סובל, אבל הוא יודע את פשר סבלו, הוא חי עם האמונה, העם היהודי לא נשבר ומכח זה אנחנו פה ובהעדר אמונה, אז העם היהודי קורס! היסוד של הכל, זה להחזיק באמונה שלנו – באמונת אבותינו, ובזה ניגאל. וכשנחזיק באמונה, אפילו שהחרדה מלווה אותנו יום יום כבר אלפי שנים וחרדתו בלבו של היהודי וצהלתו בפניו – רואים יהודים שמחים.
אחת הגמרות הנפלאות שאנחנו מביאים זה גמרא בסוף מסכת מכות ששם מסופר על מקרה שאירע אחרי החורבן, כולם יודעים את הסיפור, אבל הוא מלמד אותנו והוא סוגר לנו את המעגל שעליו דברנו. אומרת הגמרא במסכת מכות דף כד ע"א למטה:
כל הארבעה שאנחנו נקרא עכשיו חיו בזמן בית המקדש, הם ראו את בית המקדש בתפארתו, והם ראו אותו גם בחורבנו – טראומה גדולה! אומרת הגמרא: וכבר היה רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול האמנה של רומי" – אומר המהרש"א: "קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלווים" – הם ראו את הרומאים, מחריבי בית המקדש שקטים ושלווים, חוגגים ועושים סעודות והתחילו בוכים, פרט לר' עקיבא שהיה משחק. אמרו לו חבריו: "מפני מה אתה משחק?" אמר להם: "ואתם, מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "כושים הללו שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבים בטח והשקט, ואנחנו בית אלוקינו שרוף באש ולא נבכה?!" – להם טוב לנו רע. – אמר להם: "לכך אני שוחק. ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה".
מה מלמד אותנו ר' עקיבא? שבתוך הסבל יש למצוא את הקל וחומר של תקווה ועידוד בעמק הבכא! אם להם כך, אז לנו על אחת כמה וכמה, וכשהוא ראה את הקל וחומר הזה, עם "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" אפשר לצחוק, לסבול ולחייך.
כיוצא בזה מביאים חז"ל כתוב: "כִּשְׁמעַ עֵשָׂו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו" – כשיעקב לקח את הברכה – "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדלָה וּמָרָה" (בראשית כז, לד) אמר רב __: כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו מעיו, אלא מאריך אפו ובסוף הוא גובה.
אומרים חז"ל (ילקוט שמעוני תולדות): "זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו לזעוק. על מה? שהוא לקח לעשו את הברכות. והקב"ה לא מוותר, אימתי נפרע ליעקב? בשושן הבירה! שנאמר על מרדכי: "וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א) כנגד הצעקה של עשו.
אומרים חז"ל: "ג' דמעות הוריד עשו כשהתברר לו שהוא הפסיד את הברכות והיא האכילתם" – את עם ישראל – "לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" – כל הבכיות שיש לנו מאז, זה הכל בגלל 3 דמעות. איזה פרופורציה זו? 3 דמעות האכילה אותנו את כל גלות אדום?! גוולאט!
אמרו עם ישראל המאמין, עם ישראל שחי עם ה"מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", עם ישראל שיודע שלהכל יש פשר, יש אמונה, יש תקווה, מחכים בכל יום שיבוא – אמרו ישראל שאוכלים לחם דמעה ושותים בדמעות שליש: אם עשו הרשע על שהוריד ג' דמעות, נתמלַא רחמים עליו, והקב"ה נתן לו את שלטון אדום 2000 שנה, והוא אוכל ושבע, ואנחנו נמקים וסובלים, אנו שדמעותינו תדירים ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה! כמו שאמר דוד המלך: "הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים מב, ד), ו"אֶל-דִּמְעָתִי אַל-תֶּחֱרָשׁ" (תהילים לט, ג) – עם ישראל בתוך הכאב שלו אומר: רגע, יהודים, אם עשו על ג' דמעות שלו קיבל 2000 שנות שלטון ושררה בעולם, והוא דורס את כל העולם, אז אנחנו שכל החיים שלנו זה דמעות וכל החיים אנחנו מבקשים להתקרב לבורא עולם, על אחת כמה וכמה. מה עושה הקל וחומר? מרים את המוראל, זוקף את גוו של היהודי המוכה, השפל, הנרמס, מעלה חיוך על פניו – צוחק מי שצוחק אחרון!! אבל בשביל זה צריך ללמוד את חז"ל, בשביל זה צריך ללמוד את התנ"ך.
ממשיכה הגמרא במסכת מכות: שוב פעם היו עולים לירושלים, רבן גמליאל, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא, כיון שהגיעו להר הצופים הם ראו את מקום החורבן וקרעו בגדיהם כדת, כיון שהגיעו בסמוך להר הבית וראו שועל שיצא מבית קודשי הקדשים" – שועל ולא ישמעאלי – "התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק" – אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?" – איך אתה מסוגל לשחוק? אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" – למה אתם בוכים? – אמרו לו: "מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הילכו בו ולא נבכה?" אמר להם: "לכך אני משחק!" – גם אני בוכה בליבי, אבל צהלתי בפני, כי אני בתוך הכאב הגדול שרואים שועל יוצא מבית קודש הקדשים, אני רואה את הגאולה, אני לא חי עם הגלות, אני לא חי רק עם החורבן, הרי אני בתוך איי החורבן, אני רואה כבר את משיח בן דוד, את השכינה חוזרת לישראל, אני רואה את בנין הבית השלישי, איך? אמר להם ר' עקיבא: "דכתיב בישעיהו ח': "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכּהֵן וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" – וכי מה ענין אוריה שהיה במקדש ראשון, אצל זכריה שהיה בסוף בית ראשון, תחילת בית שני? (שהיו נביאים אחרונים) אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
תשמעו מה שאומר ר' עקיבא, הוא מלמד אותנו איך מעבירים את חבלי משיח: "אצל אוריה הנביא כתוב: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (מיכה ג, יב) – ראיתי איך שציון נחרשה, ובזכריה כתוב: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם" (ח, ד) – עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו" – אני רואה שמה שאמרו שירושלים תחרב ותהיינה גלויות, שיהיו נמרים ודובים ו-70 זאבים והכל התקיים ואפילו שואה כבר עברנו, אפילו… אומר ר' עקיבא: "אז אם התקיים חזון הנביאים על הצרות, אז עכשיו אנחנו מחכים שיתקיים חזון הנביאים על " עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם" – ירושלים במהרה בימינו תבנה ותכונן, ובית המקדש התקיים, כמו שזה התקיים, מי האמין שזה התקיים? ציון כלילת יופי, קרית מלך רב…" – זה מקור תקוותנו – אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
וזהו המקום לצחוק בגיא הייסורים וההריגה. אם ראית יהודי בגיא ההריגה עם בת שחוק על פניו, דע לך, זה יהודי שחי עם תקוה השואבת את כוחה מתוך ההבטחה, מתוך האמונה! זוהי התקוה! אע"פ שהגלות קשה עדיין והגאולה מתמהמהת. אומר יהודי: בכל יום שיבוא.
כשאנחנו מתחזקים בפסוקים על ביאת משיח צדקנו, אחד הפיוטים הנודעים במוצאי שבת הוא: "אָמַר ה' לְיַעֲקב. אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקב" – איזה פחד ירא יעקב? ממה הוא פוחד? שהקב"ה צריך לומר לו כך? מאיפה פסוק זה לקוח? פסוק זה לקוח מספר ירמיה פרק ל פסוק ז-י. אומר הנביא ירמיה: "הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמהוּ וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקב" – יבוא יום גדול מאין כמוהו, שתהיה צרה ליעקב, אבל – "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ"! הסוף זה לא הצרות, אלא הישועה! שואלים המפרשים ברש"י: איזה יום זה? ועונים: "יום מפלת גוג, תהיה עת צרה לישראל, אבל מן הצרה ההיא תצא לו הישועה" סוף גלות אדום ואנחנו מצפים כבר, בשלהי הגלות האחרונה יהיו צרות גדולות, אינני יודע מה, אבל אנחנו חיים בצרות, לפני כ-55 שנה את השואה, ואח"כ מלחמות ישראל, כ"כ הרבה הרוגים ויום יום מלווים עוד יהודי צעיר ועוד יהודי צעיר, ועוד יהודי זקן – יש צרות!
אומר הנביא ירמיה: "וְהָיָה- בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת" – ביום ההוא, אחרי שיא הצרות – "אֶשְׁבּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק" – הקב"ה יתיר את הכבלים שעלינו ואת השלשלאות – "וְלֹא-יַעַבְדוּ-בוֹ עוֹד זָרִים" (ל, ח) – שוב לא תסבלו ע"י עמים זרים – "וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם" – עם ישראל יחזור בתשובה – "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם. וְאַתָּה אַל-תִּירָא- עַבְדִּי יַעֲקב נְאֻם-ה' וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" – ממה היה ירא יעקב שהקב"ה אומר לו ע"י הנביא ירמיה "אל תירא"? ממה היה ירא יעקב שהקב"ה היה צריך להרגיע אותו? הרי כל החיים של יעקב אבינו היו ייסורים, וכי יעקב אבינו ירא מהייסורים של הגלות האחרונה?!
אומר מדרש תנחומא (ויצא ב): בחלום יעקב נאמר: "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא), מה זה "בַּמָּקוֹם הַהוּא"? מקום העקידה, מקום המקדש שהיום הוא בידי הישמעאלים – "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עלִים וְירְדִים בּוֹ" – שואלים חז"ל: מה זה "עלִים וְירְדִים בּוֹ"? עולים ויורדים? מלאכים?! היה צריך להיות: יורדים ועולים שהרי קודם יורדים מלמעלה, מהשמים ואח"כ עולים, למה כתוב "עלִים וְירְדִים"? מאיפה הם עולים? מהארץ?! ועונה המדרש: "אמר ר' שמואל בר נחמן, המלאכים שעולים ויורדים אלו שרי אומות העולם" – לכל אומה יש את השר שלה שהוא הכח שלה – "מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו את כל ד' הגלויות ואת כל השרים של כל ארבע הגלויות" – ראה יעקב אבינו מלאכי אלוקים עולים ויורדים, מה זה עולים? – "ראה יעקב אבינו את השר, את המלאך של בבל עולה 70 אוקין (שלבים) ובסוף יורד" – מה זה 70 שלבים? 70 שנות גלות בבל. כל שנה היא שלב בסולם. ומי הפיל אותו? הקב"ה שלח את פרס שהפילו אותו, אח"כ הוא ראה השר של מַדַי עולה 52 שלבים ויורד – 52 שנות פרס ומַדַי ויורד. מי הוריד אותו? יון. אח"כ הוא ראה את השר של יון עולה 180 שלבים, כנגד 180 שנות יון, אבל בסופו גם הוא יורד. ואז ראה יעקב אבינו את השר של אדום, הס"מ עולה ועולה ועולה ועולה ולא ידע כמה, ולא יורד, ויעקב אבינו שואל: עד מתי הוא עולה? לא הפחידו אותו הייסורים, אלא הוא ירא היה שהשר של אדום, עולה ואינו יורד – "מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל-הַלֵּילוֹת".
אומר המדרש: "באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין ירידה?" – אולי הוא לא יורד בכלל! אולי.. (מפני חטאנו גלינו מארצנו) שמא אבדה תקות בַּנַי לגאולה? ומי ניסה להחדיר לנו את זה? בני עשו! כמו שביקשו לומר לנו ולשכנע אותנו אומות העולם בני דת האהבה ימח שמם, והם באו לנו עם ברית חדשה רחמנא ליצלן!!! חושש יעקב אבינו שמא, שמא שמא יש לו עליה ואין לו ירידה. אז הגלות היא לנצח, נגמר עם ישראל, יתבולל, ימיר את דתו, או שיעלה באינקיויזיציה. אמר לו הקב"ה: "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקב" – ממה אתה פוחד? שהוא עולה? הוא כבר עולה קרוב ל-2000 שלבים – ממשיך המדרש ואומר: "אפילו אתה רואהו עולה אצלי" – אפילו אתה רואה אותו מגיע אלי עד כסא הכבוד – "משם אני מורידו, כמו שאומר הנביא עובדיה שהיה גר: "אִם-תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר" – נשר, סמל שלהם – "וְאִם-בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ" – גם אם תגיע למלחמות בכוכבים – "מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם-ה'" (א, ד) – אתם יודעים שרוסיה כבר איננה! גם הם שלחו ספוטניק למעלה, אבל היא איננה!!! מה אתה פוחד, יש סוף! והרבה יותר קל לסבול כאשר אתה יודע שעוד מעט יהיה טוב לנצח וגם אם נמות אחרי קידוש ה', אבל יש חיים לאחר המוות, הנצח הוא שלנו. בהעדר אמונה, פחד פחדים. יעקב אבינו לא פוחד מהייסורים של עם ישראל, הוא פוחד שמא זה לנצח, שמא אבדה תקותנו, וזהו שאמר הנביא ירמיה (ל, ז): "וְאַתָּה אַל-תִּירָא- עַבְדִּי יַעֲקב נְאֻם-ה' וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" – מישהו האמין ש-3 שנים אחרי השואה האיומה יעלו יהודים למיליונים ויקימו מעברות?! שמעתי פעם אחד שהיה בשנחאי, בזמן המלחמה, הם היו בטוחים שכל העם היהודי חוסל, והם כבר היו בשערי מצרים. יעקב אבינו פוחד שמא אין תקומה לעם היהודי, לא, לא, לא, אלא "כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" מה זה "שִׁבְיָם"? אומרים חז"ל: מארץ מַגַלְיָה – צרפת, מארץ אָסַפָּנְיָה – ספרד ומחברותיה, וזה כתוב כבר מלפני מאות שנים.
ועכשיו מה זה "וְשָׁב יַעֲקב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד"? מה זה הכפל הזה? אומרים חז"ל: "וְשָׁב יַעֲקב" מגלות בבל, "וְשָׁקַט" – מגלות מדי, "וְשַׁאֲנַן" – מגלות יון, "וְאֵין מַחֲרִיד" – מאדום וזה כולל שאין חרדות מבני ישמעאל! מהקרן הזעירה שהיא חברה לה לקרן האדומית בעיקבתא דמשיחא! "וְאֵין מַחֲרִיד" – לא יהיו יותר חרדות באוטובוסים ומרכולים – גוולאט!
יהודי שלומד את זה הוא עשוי ללא חת, רק דבר אחד יעקב אבינו: האם אבדה תקוותנו? אם לא אבדה תקוותנו, אז חרדתנו בלבנו וצהלתנו בלבנו. מסיים הנביא ירמיה: "כִּי- אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט" – תעברו ייסורים, העם היהודי ינוקה, העם היהודי יתוקן וימרק את עצמו – "וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" – אני לא אטאטא אותך, אלא אני אייסר אותך למשפט ואתה תהיה נקי ליום הדין, לנצח נצחים. כך הכינו חז"ל את העם היהודי שיוכל לעבור את דרך הייסורים של גלות אדום וביותר את שלהי גלות אדום – את העיקבתא דמשיחא, זה הקרוי חבלי משיח. העיקר יהודים, לא להתייאש כלל. העיקר צדיק באמונתו יחיה.
מגלים לנו חז"ל על תקופתנו, על הקרן הזעירה, על ישמעאל, על אחת האשליות המאכזבות שהתנשא בהם עם ישראל בעקבתא דמשיחא. אתם יודעים אם אשליה מאכזבת מוטב שלא תהיה בכלל, כי הדבר הנורא זה שיש אשליה ואח"כ מתאכזבים, כי הכאב הוא נורא ואז מוטב שהיא לא תהיה!
הגמרא במסכת בבא בתרא פרק ה' ע"ג יש בה מאמר אקטואלי לתקופתנו על שלהי הגלות האחרונה, על ישראל והפלאסטינאים. וזה נכתב כבר לפני גאון ישראל ר' יעקב מליסא בעל "הנתיבות" של חושן ומשפט ובעל "חוות דעת" על יורה דעה, לפני 200 שנה: כתוב בגמרא כך: "מאמריו של רבא בר חנה במסכת בבא בתרא", כל מיני סיפורים שרבא בר חנה כתב ברוח הקודש, וחז"ל פירשו את המאמרים כדברי נבואה, הגאון מוילנא כתב על זה חיבור מיוחד, ה"נתיבות" כותב על זה. אני קורא את זה בעברית, זה כתוב בארמית. הקשיבו דבר נורא: "רבא בר חנה הפליג עם חבורת אנשים בים, ולפתע הבחינו במה שנראה להם אי" – יבשה – "החליטו לעלות על האי הזה והתחילו לבשל ולאפות שם, לאמיתו של דבר התברר שהיה זה דג גדול. וכשהרגיש הדג בחום של הבישול" – בחום של פרימוסים – "התהפך הדג וכל החבורה נפלה למים ואלמלא ספינה ששטה לה בסמוך היו כולם טובעים בים". עד כאן. מה פשר הסיפור? אביא בפניכם פירוש איך מסביר את זה ר' יעקב מליסא ואיך מסביר את זה הגאון מוילנא.
אומר בעל "הנתיבות" (נכתב לפני 200 שנה): "ראה רבא בר חנה ברוח קדשו שבאחרית הימים" – בסוף גלות אדום כאשר יהיה לנו בעיות עם הקרן הזעירה – "תהיה לעם ישראל ממשלה על אומה אחת" – איך הוא ידע אז שלעם ישראל תהיה ממשלה?! וכן, לעם ישראל יש ממשלה – "תהיה לעם ישראל ממשלה על אומה אחת ויחשבו" – עם ישראל – "שאין לאומה הזו שום תקוה להתגבר על ישראל, ולכך יכניעו אותם ישראל יותר ויותר תחת ידם!" – מקסימום יבטיחו להם אוטונומיה וגם זה לא! הם ישלטו יתנחלו, ירמסו את כבודם! – "והאומה הזו" – עם ישראל יחשבו שזה אי בים שאפשר לבשל ולהתרחץ עליו ולבלות עליו ואפשר לאכול במסעדה שם, אפשר! – "והאומה הזו, כשיציקו לה מאוד מאוד" – ירמסו את כבודה – "תהפוך את הקערה על פיה" – זאת אומרת שהיא תעשתת – "ותתנגד לעם ישראל" – אינטיפדה – "ואם לא שהמשיח קרוב לבוא, יטבעו ישראל מרוב הצרות".
אמרו גדולי דורנו, וזה מובא בספר "אמת ליעקב" של ר' יעקב מליסא שהדברים האלה כתבם בעל "הנתיבות" ברוח הקודש, כי אי אפשר לכתוב לפני 200 שנה על עם ישראל שיהיה בארץ ישראל ויהיה לו שלטון והוא ישלוט על אומה ואח"כ הוא יחשוב שזה אי ואח"כ יתברר שזה דג, והיא תתהפך. למה זה ברוח הקודש? כיון שבתקופת "הנתיבות" לא היה שייך לעלות על הדעת שלעם ישראל תהיה לו ריבונות והוא ישלוט על אומה אחרת, ולכן דבר זה נאמר ברוח הקודש מפיו של ר' יעקב מליסא, אלא מה, שיש לזה יסודות בדברי הנביאים.
הרב זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן, הראה את הדברים של בעל "הנתיבות" לרב חיים קנייבסקי שליט"א גיסו ומספר הרב זילברשטיין שאמר לו רב חיים קנייבסקי את הפירוש של הגאון הזה.
הגאון מוילנא מפרש את הסיפור של רבא בר חנה כך: "ביהודים עשירים אשר התיישבו בין הגויים" – בצרפת, באנגליה, בארה"ב – "ויבנו להם טירות אדירות ומגדלי שֵׁם וסבורים שיש להם כוח וממשלה על האומות" – יש השפעה על הפרלמנט – "עד שהם ירגיזו ויחממו את הגויים המתעשתים ומתהפכים! והגויים התהפכו והתעשתו" – ואז אומר הגאון – "נופלים כל היהודים העשירים אל הים והחרדה גדולה עד מאוד"!
האם אין הימים האלו מגידים זאת? האם יום ליום לא יביע אוֹמֶר שכזה? וכי מצב היהודים היום הוא כתמול שלשום? האם יש בטחון לעם ישראל בעולם? יש בטחון לעשירי ישראל? רמז אחד כבר נרמזנו: מגדלי התאומים! שהכוונה היתה לשבור ולהרוס את המבנה הזה, כי שם יש שלטון ליהודים! האם אין אנו חשים כי הדג התהפך? אין אנו חשים באנטישמיות הגוברת בכל העולם? אין בטחון לעם היהודי, שנאת ישראל! נותנים הוראה ליהודי: אל תתהלך ברחובות פריז עם כיפה על הראש שלא יזהו אותך, תלך כמו גוי… מה קרה? וכי אנטישמיות אינה זועקת מקירות הבתים באירופה ובעולם כולו? מה קרה? בסה"כ 58 שנה אחרי נפילת הנאצים, מה קרה? אומר הגאון מוילנא: זה מה שיקרה. "הנתיבות" אומר: שיהיה לנו מאבק עם ישמעאל שנחשוב שיכרענו אותו בארץ המולדת, ארץ ישראל השלמה.
"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" – אשרי אדם מפחד מעוונות שבידו – "וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ" – ומי שעקשן – "יִפּוֹל בְּרָעָה" (משלי כח, יד) – אם יתקיים בנו "אַשְׁרֵי אָדָם", זאת אומרת שאם נפחד מעוונות ונדע שצריך לתקן את עצמנו, אזי נשמע קול ה' במהרה: "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקב" – אין מה לפחוד, כי אנחנו בסוף, עוד מעט ועוד רגע. אם נתעורר ונשוב אל ה' מול אֵימֵי התקופה, אזי נזכה לגאולה שלימה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו, אך אם חלילה נלך בקֶרִי ונאמר: כוחי ועוצם ידי עשו לנו את החיל הזה, נמשיך הלאה, נפטפט על כוחנות, אם נמשיך לשים ידינו על כוחנו, על צבאנו ולא נזעק אל אל בשמים שיעזרנו, אזי חלילה…
כשהדג מתהפך לא עוזר לנו כל העוצמה, המלחמה היא ברוקטגות, המלחמה היא באקדחים. אנשי סיירת נופלים מול אקדוחן פלסטינאי, אין פה מטוסים, אין פה שלטון – סוף קלטת.
יהי רצון שנגאל ברחמים במהרה בימינו אמן ואמן!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד – על פרשת השבוע
הרב יצחק ברנר זצ"ל
נערך מסרטי הקלטה ע"י ר.רצון תליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5