——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(כד) וַיַּחְפְּר֧וּ כָל-מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר: וַחֲפָרוּ כָל מִצְרָאֵי סַחֲרָנוּת נַהֲרָאמַיָא לְמִשְׁתֵּי אֲרֵי לָא יְכִילוּלְמִשְׁתֵּי מִמַיָא דְנַהֲרָא:(כה) וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַֽחֲרֵ֥י הַכּוֹת-יְהוָֹ֖ה אֶת-הַיְאֹֽר: (פ) וְאַשְׁלֵם שִׁבְעַת יוֹמִין בָּתַר דִמְחָאיְיָ יָת נַהֲרָא:
וימלא. מנין שבעת ימים, שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם:
(כו) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוָתפַּרְעֹה וְתֵימַר לֵהּ כִּדְנַן אֲמַריְיָ שַׁלַח יָת עַמִי וְיִפְלְחוּןקֳדָמָי:(כז) וְאִם-מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת-כָּל-גְּבֽוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים: וְאִם סָרִיב אַתְּ לְשַׁלָחָא הָאאֲנָא מָחֵי יָת כָּל תְּחוּמָךְבְּעֻרְדְעָנַיָא:
ואם מאן אתה. ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כנה האדם על שם המפעל, כמו (איוב טז יב) שלו, (ירמיה מח יא) ושקט, (מלכים א' כ מג) סר וזעף: נגף את כל גבולך. מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן (שמות כא כב) ונגפו אשה הרה, אינו לשון מיתה. וכן (ירמיה יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם, (תהלים צא יב) פן תגוף באבן רגלך, (ישעיה ח יד) ולאבן נגף:
(כח) וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַֽחֲדַ֥ר מִשְׁכָּֽבְךָ֖ וְעַל-מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֨יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ: וִירַבֵּי נַהֲרָא עֻרְדְעָנַיָא וְיִסְקוּן וְיֶעֱלוּןבְּבֵיתָךְ וּבְאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָךְ וְעַלעַרְסָךְ וּבְבֵית עַבְדָיךְ וּבְעַמָךְ וּבְתַנוּרָךְוּבְאַצְוָתָךְ:
ועלו. מן היאור: בביתך. ואחר כך בבתי עבדיך. הוא התחיל בעצה תחלה (שמות א ט) ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפרענות:
(כט) וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל-עֲבָדֶ֑יךָ יַֽעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים: וּבָךְ וּבְעַמָךְ וּבְכָל עַבְדָיךְ יִסְקוּןעֻרְדְעָנַיָא:
ובכה ובעמך. בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין:
ח (א) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָֹה֘ אֶל-מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת-יָֽדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל-הַנְּהָרֹ֔ת עַל-הַיְאֹרִ֖ים וְעַל-הָֽאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת-הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֱמַר לְאַהֲרֹןאֲרֵים יָת יְדָךְ בְּחֻטְּרָךְ עַלנַהֲרַיָא עַל אֲרִיתַּיָא וְעַל אַגְמַיָאוְאַסֵיק יָת עֻרְדְעָנַיָא עַל אַרְעָאדְמִצְרָיִם:(ב) וַיֵּ֤ט אַֽהֲרֹן֙ אֶת-יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֨עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲרֵים אַהֲרֹן יָת יְדֵהּ עַלמַיָא דְמִצְרָאֵי וּסְלֵיקַת עֻרְדְעָנַיָא וַחֲפַתיָת אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
ותעל הצפרדע. צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן (להלן יד) ותהי הכנם, הרחישה דוילייר"א בלעז , ואף ותעל הצפרדע גרינוילייר"א בלעז [רחישת צפרדעים] :
(ג) וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיַּֽעֲל֥וּ אֶת-הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַעֲבָדוּ כֵן חָרָשַׁיָא בְּלַחֲשֵׁיהוֹן וְאַסִיקוּ יָת עֻרְדְעָנַיָא עַל אַרְעָאדְמִצְרָיִם:(ד) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּ֨אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל-יְהֹוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַֽאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת-הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַֽיהוָֹֽה: וּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַאֲמַרצַלוֹ קֳדָם יְיָ וְיַעְדֵי עֻרְדְעָנַיָאמִנִי וּמֵעַמִי וְאֶשְׁלַח יָת עַמָאוְיִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ:(ה) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י | אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַֽעֲבָדֶ֨יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה: וַאֲמַר משֶׁה לְפַרְעֹה שְׁאַל לָךְגְבוּרָא הַב לִי זְמַן לְאִמָתַיאֱצַלֵי עֲלָךְ וְעַל עַבְדָיךְ וְעַלעַמָךְ לְשֵׁיצָאָה עֻרְדְעָנַיָא מִנָךְ וּמִבָּתָּיךְלְחוֹד בְּנַהֲרָא תִּשְׁתָּאָרָן:
התפאר עלי. כמו (ישעיה י טו) היתפאר הגרזן על החצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר] . וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו: למתי אעתיר לך. את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים, ואב לכלם והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה יג) , הרביתם:
(ו) וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי-אֵ֖ין כַּֽיהוָֹ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: וַאֲמַר לִמְחָר וַאֲמַר כְּפִתְגָמָךְ בְּדִילדְתִדַע אֲרֵי לֵית כַּיְיָ אֱלָהָנָא:
ויאמר למחר. התפלל היום שיכרתו למחר:
(ז)  חמישי  וְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵֽעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה: וְיֶעְדוּן עֻרְדְעָנַיָא מִנָךְ וּמִבָּתָּיךְ וּמֵעַבְדָיךְוּמֵעַמָךְ לְחוֹד בְּנַהֲרָא יִשְׁתָּאָרָן:(ח) וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה עַל-דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר-שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה: וּנְפַק משֶׁה וְאַהֲרֹן מִלְוָת פַרְעֹהוְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְיָ עַלעֵסַק עֻרְדְעָנַיָא דִי שַׁוִי לְפַרְעֹה:
ויצא ויצעק. מיד שיכרתו למחר:
(ט) וַיַּ֥עַשׂ יְהוָֹ֖ה כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיָּמֻ֨תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן-הַבָּתִּ֥ים מִן-הַֽחֲצֵרֹ֖ת וּמִן-הַשָּׂדֹֽת: וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וּמִיתוּעוּרְדְעָנַיָא מִן בָּתַּיָא מִן דָרָתָאוּמִן חַקְלָתָא:(י) וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ: וּכְנָשׁוּ יָתְהוֹן דְגוֹרִין דְגוֹרִין וּסְרִיאוּעַל אַרְעָא:
חמרם חמרם. צבורים צבורים כתרגומו דגורין גלים:
(יא) וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת-לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹֽה: (ס) וַחֲזָא פַרְעֹה אֲרֵי הֲוַת רְוַחְתָּאוְיִתְיַקַר יָת לִבֵּהּ וְלָא קַבִּילמִנְהוֹן כְּמָא דְמַלִיל יְיָ:
והכבד את לבו. לשון פעול הוא, כמו (בראשית יב ט) הלוך ונסוע' וכן (מלכים ב' ג כד) והכות את מואב, (שמו"א כב יג) ושאול לו באלהים, (מלכים א' כ לז) הכה ופצע: כאשר דבר ה'. והיכן דבר (שמות ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:
(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָֹה֘ אֶל-מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת-מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת-עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֱמַר לְאַהֲרֹןאֲרֵים יָת חֻטְרָךְ וּמְחָא יָתעַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵא לְקַלְמְתָא בְּכָלאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
אמר אל אהרן. לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:
(יג) וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת-יָד֤וֹ בְמַטֵּ֨הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת-עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל-עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַעֲבָדוּ כֵן וַאֲרֵים אַהֲרֹן יָתיְדֵהּ בְחֻטְרֵהּ וּמְחָא יָת עַפְרָאדְאַרְעָא וַהֲוַת קַלְמְתָא בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָאכָּל עַפְרָא דְאַרְעָא הֲוַת קַלְמְתָאבְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
ותהי הכנם. הרחישה דולייר"א בלעז [רחישת כנים] :
(יד) וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת-הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה: וַעֲבָדוּ כֵן חָרָשַׁיָא בְּלַחֲשֵׁיהוֹן לְאַפָּקָאיָת קַלְמְתָא וְלָא יָכִילוּ וַהֲוַתקַלְמְתָא בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא:
להוציא את הכנים. לבראתם ממקום אחר: ולא יכלו. שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:
(טו) וַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב-פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא-שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹֽה: (ס) וַאֲמָרוּ חָרָשַּׁיָא לְפַרְעֹה הָא מָחָאמִן קֳדָם יְיָ הִיא וְאִתַּקַףלִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא קַבִּיל מִנְהוֹןכְּמָא דִמַלִיל יְיָ:
אצבע אלהים הוא. מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא: כאשר דבר ה'. (ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:
(טז) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֨קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אַקְדֵם בְּצַפְרָאוְאִתְעַתַּד קֳדָם פַּרְעֹה הָא נָפֵקלְמַיָא וְתֵימַר לֵהּ כִּדְנַן אֲמַריְיָ שַׁלַח עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי:(יז) כִּ֣י אִם-אֵֽינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת-עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַֽעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת-הֶֽעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֨יִם֙ אֶת-הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר-הֵ֥ם עָלֶֽיהָ: אֲרֵי אִם לֵיתָךְ מְשַׁלַח יָתעַמִי הָא אֲנָא מַשְׁלַח בָּךְוּבְעַבְדָיךְ וּבְעַמָךְ וּבְבָתָּיךְ יָת עָרוֹבָאוְיִמְלוּן בָּתֵּי מִצְרַיִם יָת עָרוֹבָאוְאַף אַרְעָא דְאִנוּן עֲלַהּ:
משליח בך. מגרה בך, וכן (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז : את הערב. כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו. כדאיתא במדרש רבי תנחומא:
(יח) וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת-אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת-שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: וְאַפְרֵישׁ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת אַרְעָאדְגשֶׁן דְעַמִי קָאִים עֲלַהּ בְּדִילדְלָא לְמֶהֱוֵי תַמָן עָרוֹבָא בְּדִילדְתִדַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ שַׁלִיטּבְּגוֹ אַרְעָא:
והפליתי. והפרשתי, וכן (שמות ט ד) והפלה ה', וכן (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך. לא מבדלת ומפרשת היא ממך: למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקימת בתחתונים:
(יט)  שישי  וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִֽהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה: וֶאֱשַׁוֵי פוּרְקַן לְעַמִי וְעַל עַמָךְאַיְתִי מָחָא לִמְחָר יְהֵא אָתָאהָדֵין:
ושמתי פדת. שיבדיל בין עמי ובין עמך:
(כ) וַיַּ֤עַשׂ יְהוָֹה֙ כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל-אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב: וַעֲבַד יְיָ כֵּן וַאֲתָא עָרוֹבָאתַקִיף לְבֵית פַּרְעֹה וּלְבֵית עַבְּדוֹהִיוּבְכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם אִתְחַבָּלַת אַרְעָאמִן קֳדָם עָרוֹבָא:
תשחת הארץ. נשחתה הארץ. אתחבלת ארעא:
(כא) וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵאלֹֽהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ: וּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַאֲמַראֱזִילוּ דַבָּחוּ קֳדָם אֱלָהָכוֹן בְּאַרְעָא:
זבחו לאלהיכם בארץ. במקומכם, ולא תלכו במדבר:
(כב) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּֽוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת-תּֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ: וַאֲמַר משֶׁה לָא תַקֵן לְמֶעְבַּדכֵּן אֲרֵי בְעִירָא דְמִצְרָאֵי דָחֲלִיןלֵהּ מִנֵהּ אֲנַחְנָא נָסְבִין לְדַבָּחָאקֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא הָא נְדַבַּחיָת בְּעִירָא דְמִצְרָאֵי דָחֲלִין לֵהּוְאִנוּן יְהוֹן חָזָן הֲלָא יֵימְרוּןלְמִרְגְמָנָא:
תועבת מצרים. יראת מצרים, כמו (מלכים ב' כג יג) ולמלכם תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים: ולא יסקלנו. בתמיהה:
(כג) דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֨חְנוּ֙ לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ: מַהֲלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין נֵיזִיל בְּמַדְבְּרָאוּנְדַבַּח קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא כְּמָאדְיֵימַר לָנָא:(כד) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָֽנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַֽיהוָֹ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹֽא-תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּֽעֲדִֽי: וַאֲמַר פַּרְעֹה אֲנָא אֲשַׁלַח יָתְכוֹןוְתִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּמַדְבְּרָאלְחוֹד אַרְחָקָא לָא תְרַחֲקוּן לְמֵיזַלצַלוֹ אַף עָלָי:(כה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל-יְהֹוָ֔ה וְסָ֣ר הֶֽעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵֽעֲבָדָ֥יו וּמֵֽעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל-יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת-הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽיהוָֹֽה: וַאֲמַר משֶׁה הָא אֲנָא נָפֵקמֵעִמָךְ וֶאֱצַלֵי קֳדָם יְיָ וְיַעְדֵיעָרוֹבָא מִפַּרְעֹה מֵעַבְדוֹהִי וּמֵעַמֵהּ מְחָרלְחוֹד לָא יוֹסֵף פַּרְעֹה לְשַׁקָרָאבְּדִיל דְלָא לְשַׁלָחָא יָת עַמָאלְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ:
התל. כמו להתל:
(כו) וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל-יְהוָֹֽה: וּנְפַק משֶׁה מִן קֳדָם פַּרְעֹהוְצַלִי קֳדָם יְיָ:
ויעתר אל ה'. נתאמץ בתפלה, וכן אם בא לומר, ויעתיר היה יכול לומר ומשמע וירבה בתפלה, וכשהוא אומר בלשון ויפעל משמע וירבה להתפלל:
(כז) וַיַּ֤עַשׂ יְהוָֹה֙ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֨סַר֙ הֶֽעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵֽעֲבָדָ֣יו וּמֵֽעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד: וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וְאַעְדִיעָרוֹבָא מִפַּרְעֹה מֵעַבְדוֹהִי וּמֵעַמֵהּ לָאאִשְׁתָּאַר חָד:
ויסר הערב. ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים, שאם מתו היה להם הנאה בעורות:
(כח) וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת-לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם: (פ) וְיַקַר פַּרְעֹה יָת לִבֵּהּ אַףבְּזִמְנָא הָדָא וְלָא שַׁלַח יָתעַמָא:
גם בפעם הזאת. אף על פי שאמר (פסוק כד) אנכי אשלח אתכם, לא קים הבטחתו:
ט (א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוָתפַּרְעֹה וּתְמַלֵל עִמֵהּ כִּדְנַן אֲמַריְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי שַׁלַח יָתעַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי:(ב) כִּ֛י אִם-מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעֽוֹדְךָ֖ מַֽחֲזִ֥יק בָּֽם: אֲרֵי אִם סָרִיב אַתְּ לְשַׁלָחָאוְעַד כְּעַן אַתְּ מַתְקֵף בְּהוֹן:
מחזיק בם. אוחז בם, כמו (דברים כה יא) והחזיקה במבשיו:
(ג) הִנֵּ֨ה יַד-יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד: הָא מָחָא מִן קֳדָם יְיָהַוְיָא בִּבְעִירָךְ דִי בְחַקְלָא בְּסוּסְוָתָאבַּחֲמָרֵי בְּגַמְלֵי בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא מוֹתָאתַּקִיף לַחֲדָא:
הנה יד ה' הויה. לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל העומד הויה, כמו עושה, רוצה, רועה:
(ד) וְהִפְלָ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל-לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר: וְאַפְרֵישׁ יְיָ בֵּין בְּעִירָא דְיִשְׂרָאֵלוּבֵין בְּעִירָא דְמִצְרָיִם וְלָא יְמוּתמִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִדָעַם:
והפלה. והבדיל:
(ה) וַיָּ֥שֶׂם יְהוָֹ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַֽעֲשֶׂ֧ה יְהוָֹ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ: וְשַׁוִי יְיָ זִמְנָא לְמֵימָר מְחַריַעְבֵּד יְיָ פִּתְגָמָא הָדֵין בְּאַרְעָא:(ו) וַיַּ֨עַשׂ יְהֹוָ֜ה אֶת-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא-מֵ֥ת אֶחָֽד: וַעֲבַד יְיָ יָת פִּתְגָמָא הָדֵיןבְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּמִית כֹּל בְּעִירָאדְמִצְרָיִם וּמִבְּעִירָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָאמִית חָד:(ז) וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא-מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם: (פ) וּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהָא לָא מִיתמִבְּעִירָא דְיִשְׂרָאֵל עַד חָד וְאִתְיַקַרלִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא שַׁלַח יָתעַמָא:(ח) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָֹה֘ אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן סִיבוּלְכוֹן מְלֵי חָפְנֵיכוֹן פִּיחָא דְאַתּוּנָאוְיִזְרְקִנֵהּ משֶׁה לְצֵית שְׁמַיָא לְעֵינֵיפַרְעֹה:
מלא חפניכם. ילויני"ש בלעז : פיח כבשן. דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן, ובלעז אולבי"ש . פיח לשון הפחה, שהרוח מפיחן ומפריחן: וזרקו משה. כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קמצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים:
(ט) וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל-הָֽאָדָ֜ם וְעַל-הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וִיהֵי לְאַבְקָא עַל כָּל אַרְעָאדְמִצְרָיִם וִיהֵי עַל אֲנָשָׁא וְעַלבְּעִירָא לְשִׁיחֲנָא סַגִי אֲבַעְבֻּעִין בְּכָלאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
לשחין פרח אבעבעת. כתרגומו לשחין סגי אבעבועין, שעל ידו צומחין בהן בועות: שחין. לשון חמימות. והרבה יש בלשון משנה (יומא נג ב) שנה שחונה:
(י) וַיִּקְח֞וּ אֶת-פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה: וּנְסִיבוּ יָת פִּיחָא דְאַתּוּנָא וְקָמוּקֳדָם פַּרְעֹה וּזְרַק יָתֵהּ משֶׁהלְצֵית שְׁמַיָא וַהֲוָה שִׁיחֲנָא אֲבַעְבֻּעִיןסָגֵי בַּאֲנָשָׁא וּבִבְעִירָא:
באדם ובבהמה. ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר (פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים, אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר (פסוק ג) במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. וכן שנויה במכילתא אצל (יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור:
(יא) וְלֹא-יָֽכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי-הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל-מִצְרָֽיִם: וְלָא יָכִילוּ חָרָשַׁיָא לְמֵיקַם קֳדָםמשֶׁה מִן קֳדָם שִׁיחֲנָא אֲרֵיהֲוָה שִׁיחֲנָא בְּחָרָשַׁיָא וּבְכָל מִצְרָאֵי:(יב) וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָֹה֙ אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶֽׁה: (ס) וְתַקִיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹהוְלָא קַבִּיל מִנְהוֹן כְּמָא דְמַלֵיליְיָ עִם משֶׁה:(יג) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אַקְדֵם בְּצַפְרָאוְאִתְעַתַּד קֳדָם פַּרְעֹה וְתֵימַר לֵהּכִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵישַׁלַח יָת עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי:(יד) כִּ֣י | בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת-כָּל-מַגֵּֽפֹתַי֙ אֶֽל-לִבְּ֔ךָ וּבַֽעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּֽעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל-הָאָֽרֶץ: אֲרֵי בְּזִמְנָא הָדָא אֲנָא שָׁלַחיָת כָּל מְחָתַי לְלִבָּךְ וּבְעַבְדָיךְוּבְעַמָךְ בְּדִיל דְתִדַע אֲרֵי לֵיתדִכְוָתִי שַׁלִיט בְּכָל אַרְעָא:
את כל מגפתי. למדנו מכאן שמכת בכורות (י"ג: בכורות) שקולה כנגד כל המכות:
(טו) כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת-יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אֽוֹתְךָ֛ וְאֶֽת-עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן-הָאָֽרֶץ: אֲרֵי כְעַן קְרֵיב קֳדָמַי דְאֶשְׁלַחפּוֹן יָת מַחַת גְבֻרְתִּי וְאֶמְחֵייָתָךְ וְיָת עַמָךְ בְּמוֹתָא וְשֵׁיצִיאַתמִן אַרְעָא:
כי עתה שלחתי את ידי וגו' . כי אלו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ותכחד מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך וגו' :
(טז) וְאוּלָ֗ם בַּֽעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶֽעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּֽעֲב֖וּר הַרְאֹֽתְךָ֣ אֶת-כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל-הָאָֽרֶץ: וּבְרַם בְּדִיל דָא קַיֵמְתָּךְ בְּדִיללְאַחֲזָיוּתָךְ יָת חֵילִי וּבְדִיל דִיהוֹןמִשְׁתָּעַן גְבוּרַת שְׁמִי בְּכָל אַרְעָא:(יז)  שביעי  עֽוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם: עַד כְּעַן אַתְּ כְּבֵישַׁת בֵּהּבְּעַמִי בְּדִיל דְלָא לְשַׁלָחוּתְהוֹן:
עודך מסתולל בעמי. כתרגומו כבישת ליה לעמי, והוא מגזרת (ישעיה יא טז) מסלה, דמתרגמינן אורח כבישא, ובלעז קלקיי"ר . וכבר פרשתי בסוף ויהי מקץ כל תבה שתחלת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון מתפעל, נותן התי"ו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו וכגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (במדבר טז יג) כי תשתרר עלינו, מגזרת שר ונגיד, (דניאל ז ח) משתכל הוית:
(יח) הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן-הַיּ֥וֹם הִוָּֽסְדָ֖ה וְעַד-עָֽתָּה: הָא אֲנָא מָחֵית מִטְרָא בְּעִדָנָאהָדֵין מְחַר בַּרְדָא תַּקִיף לַחֲדָאדִי לָא הֲוָה דִכְוָתֵהּ בְּמִצְרַיִםלְמִן יוֹמָא דְאִשְׁתַּכְלָלַת וְעַד כְּעָן:
כעת מחר. כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד: הוסדה. שנתיסדה וכל תבה שתחלת יסודה יו"ד כגון יסד, ילד, ידע, יסר, כשהיא מתפעלת תבא הוי"ו במקום היו"ד, כמו הוסדה (הושע ב ה) הולדה (אסתר ב כה) ויודע (בראשית מו כ) ויולד ליוסף, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט יט) :
(יט) וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת-מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל-הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶׁר-יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ: וּכְעַן שְׁלַח כְּנוֹשׁ יָת בְּעִירָךְוְיָת כָּל דִי לָךְ בְּחַקְלָאכָּל אֲנָשָׁא וּבְעִירָא דְאִשְׁתְּכַח בְּחַקְלָאוְלָא יִתְכְּנֵשׁ לְבֵיתָא וְיֵחוֹת עֲלֵיהוֹןבַּרְדָא וִימוּתוּן:
שלח העז. כתרגומו שלח כנוש. וכן (ישעיה י לא) ישבי הגבים העיזו, (ירמיה ו א) העזו בני בנימן: ולא יאסף הביתה. לשון הכנסה הוא:
(כ) הַיָּרֵא֙ אֶת-דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת-עֲבָדָ֥יו וְאֶת-מִקְנֵ֖הוּ אֶל-הַבָּתִּֽים: דְדָחִיל מִפִּתְגָמָא דַיְיָ מֵעַבְדֵי פַּרְעֹהכְּנַשׁ יָת עַבְדוֹהִי וְיָת גֵיתוֹהִילְבָתַּיָא:
הניס. הבריח לשון (שמות ד ג) וינס משה:
(כא) וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא-שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל-דְּבַ֣ר יְהוָֹ֑ה וַֽיַּֽעֲזֹ֛ב אֶת-עֲבָדָ֥יו וְאֶת-מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: (פ) וְדִי לָא שַׁוִי לִבֵּהּ לְפִתְגָמָאדַיְיָ שְׁבַק יָת עַבְדוֹהִי וְיָתגֵיתוֹהִי בְּחַקְלָא:(כב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת-יָֽדְךָ֙ עַל-הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל-הָֽאָדָ֣ם וְעַל-הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל-עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יָתיְדָךְ עַל צֵית שְׁמַיָא וִיהֵיבַרְדָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָאֵי עַלאֲנָשָׁא וְעַל בְּעִירָא וְעַל כָּלעֶסְבָּא דְחַקְלָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
על השמים. לצד השמים, ומדרש אגדה הגביהו הקדוש ברוך הוא למשה למעלה מן השמים:
(כג) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּ֘הוּ֘ עַל-הַשָּׁמַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּֽהֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָֹ֛ה בָּרָ֖ד עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַאֲרֵים משֶׁה יָת חֻטְרֵהּ עַלצֵית שְׁמַיָא וַיְיָ יְהַב קָלִיןוּבַרְדָא וּמְהַלְכָא אֶשָׁתָא עַל אַרְעָאוְאַמְטַר יְיָ בַּרְדָא עַל אַרְעָאדְמִצְרָיִם:(כד) וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָֽיְתָ֥ה לְגֽוֹי: וַהֲוָה בַרְדָא וְאֶשָׁתָא מִשְׁתַּלְהָבַת בְּגוֹבַרְדָא תַּקִיף לַחֲדָא דִי לָאהֲוָה דִכְוָתֵהּ בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִםמֵעִדַן דַהֲוַת לְעָם:
מתלקחת בתוך הברד. נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם:
(כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵֽאָדָ֖ם וְעַד-בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל-עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת-כָּל-עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר: וּמְחָא בַרְדָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִםיָת כָּל דִי בְחַקְלָא מֵאֲנָשָׁאוְעַד בְּעִירָא וְיָת כָּל עֶסְבָּאדְחַקְלָא מְחָא בַרְדָא וְיָת כָּלאִילַן דִבְחַקְלָא תְּבַר:(כו) רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן אֲשֶׁר-שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד: לְחוֹד בְּאַרְעָא דְגשֶׁן דִי תַמָןבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא הֲוָה בַּרְדָא:(כז) וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָֹה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים: וּשְׁלַח פַּרְעֹה וּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹןוַאֲמַר לְהוֹן חָבִית זִמְנָא הָדָאיְיָ זַכָּאָה וַאֲנָא וְעַמִי חַיָבִין:(כח) הַעְתִּ֨ירוּ֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַֽאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לַֽעֲמֹֽד: צַלוֹ קֳדָם יְיָ וְסַגִי קֳדָמוֹהִירְוַח דְלָא יְהוֹן עֲלָנָא קָלִיןדִלְוַט כְּאִלֵין מִן קֳדָם יְיָוּבַרְדָא וְאֶשְׁלַח יָתְכוֹן וְלָא תוֹסְפוּןלְאִתְעַכָּבָא:
ורב. די לו במה שהוריד כבר:
(כט) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת-הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת-כַּפַּ֖י אֶל-יְהוָֹ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה-ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַֽיהוָֹ֖ה הָאָֽרֶץ: וַאֲמַר לֵהּ משֶׁה כְּמִפְּקִי מִןקַרְתָּא אֶפְרוֹשׂ יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָםיְיָ קָלַיָא יִתְמַנְעוּן וּבַרְדָא לָאיְהֵי עוֹד בְּדִיל דְתִדַע אֲרֵידַיְיָ אַרְעָא:
כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים:
(ל) וְאַתָּ֖ה וַֽעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹהִֽים: וְאַתְּ וְעַבְדָיךְ יְדַעְנָא אֲרֵי עַדכְּעַן לָא אִתְכְּנַעְתּוּן מִן קֳדָםיְיָ אֱלֹהִים:
טרם תיראון. עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית יט ד) טרם ישכבו, עד לא שכיבו (שם ב ה) טרם יצמח, עד לא צמח, אף זה כן הוא ידעתי כי עדין אינכם יראים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:
(לא) וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל: וְכִתָּנָא וְסַעֲרֵי לְקוֹ אֲרֵי סַעְרַנְיָאאַבִּיבִין וְכִתָּנָא גַבְעוֹלִין:
והפשתה והשערה נכתה. נשברה לשון (מלכים ב כג כט) פרעה נכה, (ישעיה טז ז) נכאים, וכן (פסוק לב) לא נכו. ולא יתכן לפרשו לשון הכאה, שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הכתה, נכו כמו הכו, אלא הנו"ן שרש בתבה והרי הוא מגזרת (איוב לג כא) ושפו עצמותיו: כי השערה אביב. כבר בכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והקשה לעמוד בגבעוליה: השערה אביב. עמדה באביה, לשון (שיר השירים ו יא) באבי הנחל:
(לב) וְהַֽחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה: וְחִטָאָה וְכֻנְתַּיָא לָא לְקוֹ אֲרֵיאֲפֵילָתָא אִנוּן:
כי אפילת הנה. מאחרות, ועדין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם, שלא לקו:
(לג)  מפטיר  וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת-הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל-יְהוָֹ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא-נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה: וּנְפַק משֶׁה מִלְוַת פַּרְעֹה יָתקַרְתָּא וּפְרַשׂ יְדוֹהִי בִּצְלוֹ קֳדָםיְיָ וַיִתְמַנְעוּן קָלַיָא וּבַרְדָא וּמִטְרָאדַהֲוָה נָחִית לָא מְטָא עַלאַרְעָא:
לא נתך. לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא לארץ: הוצק
(לד) וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי-חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו: וַחֲזָא פַרְעֹה אֲרֵי אִתְמְנַע מִטְרָאוּבַרְדָא וְקָלַיָא וְאוֹסֵף לְמֶחֱטֵי וְיַקְרֵהּלְלִבֵּהּ הוּא וְעַבְדוֹהִי:(לה) וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה בְּיַד-מֹשֶֽׁה: (פפפ) וְאִתַּקַף לִבָּא דְפַרְעֹה וְלָא שַׁלַחיָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דִימַלֵיל יְיָ בִּידָא דְמשֶׁה: פפפ:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5