——–
ב. ומעתה שחיוב אהבת ישראל הוא חיוב עצום ונורא לאהוב כל אחד כגופו ממש, וחיוב אהבת החכמים הוא בתוספת אהבה, לאוהבם עוד יותר מאת עצמו. מה נענה ביום שידובר בנו כבוד הרבנים, הזילזול בהם, הדיבור בגנותם ובחסרונותיהם, דברים אשר תיצלנה אוזנים מלשומעם, אך הם סובבים ונמצאים. אמירות כגון רב פלוני גדול הינו, אך הוא כזה וכזה, ורב אלמוני כוונתו שלא לשם שמים, וזה בעל גאוה, ואחר בעל השקפות כאלו, וזה מיקל יותר מן הדין, ורעהו אינו יודע לדון, וכדומה. והיכן הוא חיוב האהבה הרגיל שיש בעם ישראל, שאף אם לא ברב היו הדברים אמורים, הלא אסור לדבר על יהודי בצורה שכזו, והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך, וכמו שעל עצמך לא היית חפץ שידברו כן, אף אתה לא תדבר כן ברעך. ועל אחת כמה וכמה שעסוקים אנו בתלמידי חכמים ובהם יש תוספת חיוב אהבה. וכתב החפץ חיים (כלל ה סעיף ד) שאם סיפר על איש שסוברים אנשי העיר שהוא חכם בתורה, והוא אמר עליו שאינו חכם כל כך, רק מעט הוא יודע מתורה, ועל ידי זה נתמעט מדרגתו בעיניהם. בודאי הוא בכלל לשון הרע, ואפילו הוא אמת. כיון שכוונתו ללא תועלת, רק להשפיל את חבירו ממדרגתו לפני השומעים. עד כאן לשונו. והדברים מבהילים, שאפילו לומר על רב שהוא גאון עצום ברם אינו גאון הגאונים, דהיינו להפחית מעט באוזני השומעים מערכו בעיניהם, הוא גם איסור תורה של לשון הרע, ועוד עיין להלן (אות ו).
ואף אם לדעת המדבר רב זה טועה בדרכו, או טועה בהוראה, וכי משום זה התבטל חיוב האהבה, הלא נשאר הוא על כנו כבתחילה במלא עוזו ותוקפו. והרי אפילו מי שהוא בעל מדות רעות, מי שאינו אוהב ועוזר לאחרים, יש חובה גמורה לאוהבו, ולכן יש חיוב לעזור לו ולסייעו, וכאשר התבאר לעיל (חלק ההלכה סימן א סעיף ג, וסימן ב סעיף ח) עיין שם. וכן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספר זכרון הדסה (עמ' קסו) וצריך לשאוף להגיע למצב שיאהב כל אדם במידה שווה, אותו שמציק לו כל הזמן, כמו אותו שמראה לו פנים שוחקות תמיד. וידמה בכך למדתו של הקדוש ברוך הוא. כמו שהקדוש ברוך הוא נותן חיים לאדם אפילו בשעה שמכעיסו, כך חובתו לאהוב את החבר אפילו בשעה שמזיקו. עד כאן דבריו. על אחת כמה וכמה אם בתלמיד חכם עסקינן.
ובפרט שכמעט תמיד דברים כגון אלו תלויים המה בשיקול הדעת וההנהגה, או דרך פסיקת ההלכה, שלדעת המדבר טעה הרב בשיקול הדעת, או שהנהגתו פשרנית או מחמירה מדאי, וכיוצא בזה. והרי אף לדעת המדבר כוונתו של הרב היא לשם שמים, ורק שסבור הוא שהרב טועה בדרכו, ואם כן הם פני הדברים, על אחת כמה וכמה שאין שום היתר לגנותו לבזותו ולביישו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5