——–
נחזור להאמור שהקנאה המצויה אצל שואפי החכמה והגדלות, מסוכנת היא באם תסטה היא אצלם לכיוון השלילי של צרות עין.
ולפי"ז אפשר להסביר את הגמ' (סנהדרין ק"ב ע"ב): שאמר לו הקב"ה לירבעם בן נבט: חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, ושאל ירבעם: מי בראש? אמר לו הקב"ה: בן ישי בראש, א"ל ירבעם: לא בעינא – איני רוצה בכך.
והוא לכאורה תמוה, דמה שייך "מי בראש" – בעלמא דאתי, וכי בעוה"ב צועדים בטיול מי בראש ומי בסוף, ועוד, וכי שייך קנאה ותחרות בעוה"ב, ועוד, מה הענין שהזכיר לו הקב"ה בן ישי, היה לו לומר ונטייל אני ואתה בגן עדן, ועוד מדוע הזכיר את בן ישי דוקא.
אלא ירבעם בן נבט חכם גדול היה, עד שכל חכמי דורו היו לפניו כעשבי השדה (כמובא שם בגמ' סנהדרין), ובודאי הגיע למדרגות גדולות, וסופו יוכיח שהקב"ה בכבודו מציע לו לחזור בו. ובגמ' שם (קא ע"ב) מובא, שכל מה שהביאו להעמיד עגלים בדן ובבאר שבע, הוא מפני קנאתו במלכי בית דוד שבראשם עומד בן ישי, שהיה אז רחבעם מלך יהודה שהוא בן שלמה בן דוד בן ישי, כמו שאמרו חז"ל, שחשש שתינטל ממנו המלכות כשיבואו כל ישראל לרגל ויראו מלכי בית דוד יושבים והוא עומד, כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, הקנאה החלה בו מכיוון החיובי, להערכתו את קרבת ה' למלכי בית דוד, ואת ההבטחה שיש להם מאת הבורא להיות המלוכה אצלם לדורות, שהרי כתר מלכות שורשו גבוה בקודש, והזוכה לו זוכה לסייעתא דשמיא ולהשגות נפלאות כיאות למנהיג בישראל, שהוא צינור שכל ההשפעות לעם יורדים דרכו.
וכמו שביאר הסבא מנוברדוק במאמר "זיכוי הרבים" שבסוף ספרו "מדריגת האדם", שהמזכה הרבים, אחר שהרבים תלויים בו מקבל הוא השגה אלוקית על מנת להנהיג את העם, וביאר שם דלכך כאשר משה לא יכל שאת לבדו את העם, וצירף שבעים זקנים לסייעו, נצטווה להאציל מן הרוח אשר עליו לתיתה אליהם, ולכאורה למה היה כן, והלא היה אפשר שהבורא היה מאציל עליהם רוח חדשה להנהיג העם, ולמה הוצרך שמשה יאציל מרוחו? והסביר שם, דכיון שמשה נמנע מלשאת בעול העם לבדו, אין צורך לו ברוח אשר עליו באיכות כ"כ גדולה שניתנה לו רק בשביל ישראל. וכמו שאמר לו הקב"ה למשה במעשה העגל: "לך רד כי שיחת עמך". אמר רבי אלעזר: אמר לו הקב"ה למשה: "לך רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שחטאו, אתה – למה לי" (ברכות לב ע"א). הרי שהמנהיג מתעלה מאד להיותו מנהיג בישראל.
אזי אם היה ירבעם בן נבט מנצל קנאה זו לצד החיוב, ולא היה צר עין מקרבתם לה', הלא היתה קנאתו מביאתו להתעלות ולהתקרב לה' ביותר מבלי להתפתות לבסוף לכבוד המדומה של מלכות השייך אצל מלכי בית דוד ולא אצלו, כי אם היה תופס רק את הנקודה החיובית שהיא קרבת ה' – שורש סיבת כבוד מלכותם, לא היתה לו צרות עין מקרבתם לה' יותר ממנו, אחר שהיה משתדל גם הוא להשיג קרבת ה' בנתונים שלו, במילא לא היה נאחז בענף כבודם והיה מתעלה ביותר.
אולם סטתה קנאתו מכיוון החיובי לצד השלילי, שהוא הצרות עין מקרבתם לה', ומכך הביאתו קנאתו זו לשנאה, וחרה לו על שהקב"ה ברצונו מקרב אחרים יותר ממנו, וכיון ששאף לגדולות שנבצרו ממנו להשיגם – בעט בכל, ולבסוף התבטאה קנאתו בכבוד המדומה שהוא המלכות.
וכשרצה הקב"ה להחזירו בתשובה, זימן לו אפשרות לתשובה על קלקלתו. אמר לו: חזור בך ונטייל אני ואתה ובן ישי בגן עדן, דהיינו אמר לו הקב"ה: כאן בעולם הזה חייב אתה שתסבול את עליונותו של בן ישי, כי בעולם הזה יש להיות כפופים לתורה הקובעת שאין ישיבה למלכי ישראל בעזרה, אולם בגן עדן נטייל יחד, ושם אין הרגשת עליונות במושגים של כאן, שהרי אין שם קנאה ותחרות במושגים השייכים כאן בעולם הזה. וטען ירבעם: אמת, ששם המושגים הם אחרים ומושגי קנאה ותחרות אינם כבעולם הזה, אולם הרי גם בעולם הבא יש ענין של מדריגות, ו"כל צדיק נכווה מחופתו של חבירו" במושגים ההם, וטען כי חפץ הוא להיות בראש גם במושגים של עולם הבא שזה שעשוע הצדיקים – במדריגה גבוהה יותר מבן ישי. ועל כך השיבו הקב"ה: ששם גם יהא בן ישי בראש, לפי שמדרגתו לעוה"ב של בן ישי גדולה משל ירבעם, וכשראה כי נבצר ממנו מלהשיג את שאיפותיו הרוחניים – לא חפץ בכלום, ובזה החמיץ את אפשרות התשובה שזימן לו הקב"ה.
והוא הענין של שאול שנתקנא בדוד, כאבו היה עצום, הכיצד נדחה הוא מפני דוד מלהיות מלך ישראל, ובזה נדחה מקרבת ה', וצערו היה כ"כ גדול עד שרוח רעה שרתה עליו, וחלה בנפשו מאי יכולת לסבול דחיה זו.
וזה גם הביאור של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, שהיה קשה להם – לשואפי החכמה עצומים אלו – להתמודד עם חלישות הדעת של בר פלוגתתם מלפרגן לו כראוי, או מלקבל בכבוד ובעין טובה את עליונות חכמת השני ואת אמיתות סברתו על פני חכמתו שלו.
גם אצל אלו העובדים ועמלים לתקן את מידותיהם, קשה הדבר מנשוא, אחר שהחכמה שווה אצלם מכל כסף וזהב שבעולם, ומכל חייהם, ומבלי החכמה אין להם חיים, קשה להם מאד לראות עליונות של זולתם. אלא שהעמלים לתקן את מידותיהם ומשתדלים לכוף את יצרם, מתבטא הדבר בחלישות הדעת בלבד שהיא בלתי נמנעת בטבע האדם, אולם אצל אלו שלא הכינו עצמם למלחמה זו ונתעצלו מלעבוד על מידותיהם – מתבטא הדבר בקנאה וצרות עין המביאה לשנאה ותחרות, ואדרבא, ככל שקרוב האדם לגדלות רוחנית ויש בו ממנה – מתקנא הוא ביותר בזולתו ורואה בו כמתחרה, וקנאה זו תביאהו לעוונות חמורים באם לא ישווה מידותיו ליטול הקנאה בכיוון הראוי, כי לא ישווה בעיניו מה שהשיג, וסופו לעזוב לגמרי את עבודתו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5