——–
א. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' (כה.ב)
יש לדקדק, מהו שייתר קרא לומר: "אשר אני נותן לכם"?
ב. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים (כה.כ-כא)
יש לדקדק, מדוע נזקקה התורה להקדמה "וכי תאמרו מה נאכל וכו'", די היה לכתוב "וצויתי את ברכתי וכו'" וממילא לא יהיה מקום לשאלה מה נאכל?
ג. עוד יש לדקדק, מדוע מעיקרא האריכה התורה לשנות ולכתוב בצורת שאלה ותשובה, מה שלא מצינו בשאר המקראות?
ד. עוד יש להבין, הרי מי ששואל שאלות כשאלת "מה נאכל", בודאי איננו בעל ביטחון גדול בה' יתברך, א"כ כיצד זוכה הוא בברכה מרובה זו לשלש השנים?
ה. עוד יל"ע, דבתחילה אומרת התורה "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית"- דמשמע שניתנת ברכה בלי סוף, אך מסיימת התורה: "ועשת את התבואה לשלש השנים"- והיינו, עד מידה זו ולא יותר. והדבר צ"ב!
ו. עוד יש לידע, מדוע זוכים השובתים בשפע רק "לשלש השנים" ולא יותר?
ז. ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו (כה.כו)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ח. וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (כה.לה)
איתא במדרש רבה (ל"ד,א) – "וכי ימוך אחיך"- הדא הוא דכתיב (תהילים מ"א): "אשרי משכיל אל דל".
ויש לשאול, מדוע נותן הצדקה לדל – המחזיק באחיו, נקרא בשם "משכיל" דווקא?
ט. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם (כה.נה)
יש לדקדק, מדוע כפל הפסוק באומרו: "עבדים, עבדי הם"?
פרשת בחוקותי
י. אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וכו' (כו.ג)
פירש רש"י – "אם בחוקותי תלכו"- שתהיו עמלים בתורה.
וצ"ע, וכי כל הברכות הנזכרות תלויות בעמלות ועסק התורה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו בעניין במידה שאדם מודד מודדין לו. וז"ל – ועי' במלבים שפי' ג"כ כעי"ז דאם תאמרו מה נאכל וכו' וצויתי את ברכתי לא בדרך נסי אלא קרוב לטבע, שבמקום שתצמיח השדה לשנה אחת תירבה התבואה לשלש שנים, אבל לא כן אם יבטחו בהשי"ת ולא ישאלו, אז יאכלו קימעא ותתברך האכילה במעיהם ויספיק להם תבואה משנה אחת לשלש שנים ויאכלו וישבעו ולא יצטרכו לחשוך מפתם כלום, וזהו דרך נסיי.
ואכן כן הוא הנהגת שמים בעולם, לאו דוקא בשביעית ובכלל, אלא בכל יום ויום ובכל אדם בפרט. שעד כמה שהוא בוטח בהשי"ת, כן הקב"ה מתנהג עמו. וכדכתיב (תהילים) "ה' צלך על יד ימינך". ואחז"ל – מה הצל הזה כשאתה מראה לו אצבע הוא מראה לך אצבע כנגדך. ב' אצבעות – אף הוא מראה לך ב' אצבעות וכו'. והיינו כמו שאמרנו שלפי מדת הבטחון שלך שאתה סומך עליו, במדה כזו הוא עוזר לך!… עכ"ל.
א"כ מבואר – כי במידה שאדם מודד מודדין לו. ובאותה מידה שאדם בוטח בה', כן הקב"ה מתנהג עמו ומעניק לו שפע טובה וברכה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי הזכייה בארץ ישראל, והיכולת לשבות בשנה השביעית ללא הפרעת אויבינו, יכולה היא להגיע ככל שנבין יותר כי "אשר אני נותן לכם"- שהארץ הינה של הקב"ה, וחייבים אנו לעשות רצונו ולבטוח בו. כי בכדי ש"ושבתה הארץ וכו'"- תלוי הדבר במידת ביטחוננו בהקב"ה, כי כמידת ביטחוננו בה' כן מידת השפע אשר נזכה בו מאיתו יתברך.
לפ"ז גם הקושיות ב', ג', ד', ה' וו' מתורצות – מבארים הספורנו והמלבים, כי מלמדת אותנו התורה כי אפשר שישנם ב' אנשים השובתים בשביעית, אך זוכים הם בברכות שונות האחד מן השני.
האדם השובת אשר בוטח בהקב"ה ללא שאלות מה נאכל וכו', זוכה הוא בתבואה לשלש השנים – ללא טרחה, ע"י שיאכל קמעא ויתברך מאכלו במעיו בדרך נס.
אך השואל מה נאכל – אשר הוריד בדרגת בטחונו בה' – כן הקב"ה מתנהג עימו באותה מידה וגם מתברך הוא בברכה טבעית – את התבואה לשלש השנים יצטרך לעמול בה, ואף לא יזכה לסגולת "מתברך במעיו".
כ"כ נראה להוסיף, כי אף בתחילה נתנה התורה לאותו בוטח תבואה בלי סוף. כמידת בטחונו, כפשטות קרא "וצויתי את ברכתי וכו'". אך אותו שואל אשר אינו בוטח בה' כ"כ [כדמוכח משאלתו], זוכה הוא לשפע מוגבל כפי שמדד בעצמו, בהיותו "ועשת"- בעצמו, את התבואה לשלש השנים.
האריכה התורה לפרט הדברים בלשון שאלה, וייתרה תיבות מיותרות, בכדי ללמדנו יסוד חשוב זה – שבמידה שאדם מודד מודדין לו.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "ואיש כי לא יהיה לו גואל – והשיגה ידו"- האדם הרוצה להיגאל מתאוות העוה"ז, ולהתקדש ברוחניות, כפי שמבקש ליטול -"והשיגה ידו", כך "ומצא כדי גאולתו"- כן הקב"ה ישפיע עליו ברוחניות ובגשמיות וימצא כפי שמדד ובטח בה' יתברך.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – בא המדרש ללמדנו, כי "אשרי משכיל אל דל"- אם יבטח האדם בבוראו, ויהיה בבחינת "אשרי משכיל", תוך גילויו בנתינתו מממונו לדל עד כמה איננו המחזיק באחיו האביון-הדל, אלא כל עושרו הינו כפיקדון מאת ה' יתברך.
ממילא יזכה הוא בשפע ברכה מאיתו יתברך, לזכות להיות "המשכיל"- להיות יכול להעניק לדל מממונו הרב – כי כפי שימדוד להיות "משכיל" במידת אמונתו ובטחונו בה', יזכה הוא להיות הנותן המשכיל אל הדל.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצתה התורה ללמדנו, כי לי בני ישראל "עבדים"- ככל שיאמינו ויבטחו בה' לעובדו "כעבדים"- במסירות נפש ובטחון בה', ממילא "עבדי הם"- כן ישפיע הקב"ה שפע רוחניות וגשמיות על עבדיו הבוטחים בו – כי במידה שאדם מודד מודדין לו.
פרשת בחוקותי
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – הזכייה בברכות ה', בשפע הברכה המרובה כ"כ הנזכר בפסוקים, אפשר רק ע"י "שיהיו עמלים בתורה"- העוסקים בתורה, המבינים במעלת הבורא, ובוטחים בו תוך מסירות נפשם לעמול בתורת ה'. רק המודד במידה זו, יכול לזכות בשפע גדול זה – "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5