——–
אמרו חז"ל (עירובין נד ע"א): "חש בראשו יעסוק בתורה". ויש להבין ומה בכך שיקח כדור אקמול ואחר כך יעסוק בתורה, והרי ניתנה רשות לרופא לרפאות, אם כן ניתנה לנו רשות גם לקחת תרופות, ולמה שיעסוק בתורה עם מיחוש בראשו.
אלא, מקובל אצל בני האדם לחשוב מהו יצר הרע, ומה דברי פיתויו? לחטוא, לכעוס, להתגאות וכדומה.
אולי לחידוש יהא לנו לשמוע שיש רשות ליצר הרע לבוא גם באופנים שלא כל כך שמענו עליהם, וגם המה מכלל האפשרויות שניתנו לו ללכוד בהם בני אדם, וכגון, רשאי הוא היצר להכאיב לאדם את הראש, רשאי הוא להפיל על האדם תרדמה, אצלנו נחשבים אופנים האחרונים שהמה מטבע העולם שאינם מצד היצר, אולם פעמים שגם המה מצד היצר הרע, ואכן איך נדע לבחון האם כאבי הראש התוקפים מידי פעם – יסורים המה כשאר יסורים שמתייסר אדם, או שהמה מצד היצר הרע כדי לנסותו ולהטרידו מלימוד התורה?
ובכן נתנו לנו חז"ל אופן בדיקה פשוט.
ונקדים לכך דברי חז"ל שאמרו (עירובין נד ע"א): "חש בראשו יעסוק בתורה", והוא לכאורה תמוה, דלמה יסגף עצמו ללמוד מתוך מיחוש בראשו, שיקח סם או תרופה שתשקיט את כאבו, ואח"כ יעסוק בתורה, ומדברי חז"ל משמע שאין לך לגשת לשום רופא ומרפא אלא ישר לתורה, ומדוע? והלא ניתנה רשות לילך לרופא או ליטול תרופה.
אלא, כואב לך הראש, ואינך יודע האם זה יסורים מן השמים, או שזה מצד היצר הרע שכאמור יש לו רשות להכאיב את הראש של בני האדם, העצה לבחון הדבר הוא – לקיים מה שאמרו חז"ל: "חש בראשו יעסוק בתורה", ובכן לך ללמוד תורה, והיה – אם יפסוק הכאב ראש תדע שהיה זה רק משחק היצר להרתיעך מעסק התורה וליכנס למיטה, ועובדה שכאשר לא שמעת לו – עזבך לנפשך, וזאת כיון שמלכתחילה כאב זה לא היה מגזרת יסורים שנגזרו עליך אלא ניתנה רשות ליצר להשתמש בדרך זו להדיחך מהתורה, וכיון שהתגברת – עסקת בתורה ולא שמעת לו, הרי שאין לו רשות להמשיך להכאיב לך את הראש. ואולם אם אכן ימשיך הכאב ראש על אף עיסקך בתורה, תבין שזו מסיבת יסורים, ורשאי אתה לקחת תרופה. אבל לפני המבחן של עסק התורה יתכן שאין צורך בתרופה כאמור, ולכן עצת חז"ל, שקודם שתיקח את התרופה תבחן אם נצרך אתה בכלל לאותה תרופה, ובכך תוכל לחסוך מעצמך ליטול תרופה לחינם.
וכמו כן יש רשות ליצר הרע להפיל תרדמה על האדם, פעמים אדם מרגיש עייפות, עיניו נעצמות, מיד מחליט צריך אני ליכנס למיטה לנוח, וזה שקר גדול, שהרי תבחן ותראה בעצמך, אם לאחר סגירת הגמרא בהליכתך למיטה לנוח יפגשך אדם וישוחח איתך שיחה לא נחוצה כל כך, הרי שפתאום הנך עירני ומסוגל לשוחח שעות…
לכן העצה היא, צריך אתה לבדוק כמה שעות שינה דורש גופך ביום, ואם ישנת זמן שכזה, הרי תבין שאם בכל זאת נופלת עליך שינה בשעת עסק התורה זהו יצר הרע גמור, שכאמור יש לו רשות לבוא בדרך של הפלת תרדמה על האדם. לכן במצב שכזה קום תשטוף את פניך, תתרענן, תכנס בחיות ובחשק ללימוד, ותראה שכל עייפות גופך פגה לך ואינה, או אם בכל זאת חפץ אתה להניח ראשך, הניחהו על סטנדר הלימוד, או על השולחן לזמן מה, כי שינת עראי שמה שינה ויש לה כח להפיג העייפות, והראיה ששינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ולא בשביל מעט הרגשת עייפות לילך למיטה לישון, שבכך יתבזבזו לך כמה שעות, וכמו כן בכך תהרוס את סדרי לימודך, דכיון שישנת ביום לא תוכל להירדם בלילה ובכך יתבלבל לך כל סדר יומך.
וכן בייתר מיני היסורים למיניהם שהאדם נקלע להם, הרי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פוסק שחייבים לעסוק בתורה גם בעלי יסורים וזקנים, ועד יום מותו חייב אדם לעסוק בתורה, ואם חייבים הרי זה סימן שאפשר, ורק היצר הוא שעושה כהר גדול כל מיחוש וכאב ומורה לנו להיתר לבטל מתורה עבור כך, אולם "חכם ראה רעה" – היינו אף שראה רע ויסורים "ונמלט". החכם ממלט עצמו מפיתוי היצר אף שיסורים סובבים אותו.
ואדרבה אמרו חז"ל: "אם ראית שיסורים ממשמשים ובאים עליך רוץ לחדרי תורה והם בורחים ממך", שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף". ואם כן, מי שחושב לכבות את רתיחות מידת הדין מעליו על ידי כל מיני עצות שיש בהם ביטול תורה, הרי שהוא מרבה אש בחומר דליקה, והריבוי במים אינו אלא בדברי תורה שנמשלה למים. כל התמדת עסק תורה נוספת, קביעות נוספת לתורה, יש בכוחה למתק הרבה דינים מהאדם ולהוריד מעליו את יסוריו, וכמו שאמרו חז"ל: כל המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.
מסופר (קונטרס "מרבה חיים") שכ"ק הגה"ק אדמו"ר הזקן מסאדיגורא זי"ע, כשאסרוהו שלטון הרשע במדינת רוסיא בעלילת והלשנת רשעי הדת, והיה אסור ט"ו חדשים רצופים ביסורים נוראים, עד שנמנע ממנו לישן על דרגש או מיטה ימים שלמים ברציפות, ובאותו זמן נורא ואיום חזר אדמו"ר הק' ד' פעמים על כל חלקי טור ושו"ע בע"פ, כי מנעו ממנו להביא לו ספריו לבית מאסרו, זאת ועוד שבסמוך לבית מאסרו עמד בית תיפלה שהשמיע צלצולי פעמונים מטומאתם, ואדמו"ר זי"ע הכניס אצבעותיו הק' לתוך אזניו לבל ישמע קול טומאתם, ומרוב שהחזיק את אצבעותיו בתוך אזניו הק' נפער כמין חור מתחת אזניו הק' מדחיקת האצבע, וכך מתוך מסי"נ גדולה עסק בתורה מתוך הדחק, וכך עמד שבועות וחדשים שלמים כשאצבעותיו תחובים באזניו ויסורים נוראים, ובאופן כזה עסק בלימודו וחזר בע"פ ד"פ על סדרי הטור והשו"ע, תוך שהוא מתעמק במחשבתו הטהורה מנוטרל מכל הסובב אותו, וכך המית עצמו בתורה ט"ו חדשים ברציפות. ולשאלת חותנו הרה"ק הבית אהרן מקרלין זי"ע כשבא לבקרו ושאלו איך הרגשתו בבית האסורים, ענה ברוב קדושתו: 'מה לי הכא ומה לי התם', מה לי הכא בבית האסורים מה לי התם על כסא ממלכתו בחצר הקודש בסאדיגורא, ששניהם שווים במעלה בעבודת הבורא! ואמור מעתה אם בבית מאסרו כך ובתנאים על אנושיים תוך מכאובים ויסורים, על אחת כו"כ בשבתו בביתו על התורה ועל העבודה כמה המית א"ע בתורה.
עוד מובא בקונטרס "מרבה חיים": ושמעתי מת"ח נאמן שמרן החזו"א זלה"ה אמר לו שהיות והוא עצמו היה חולה כל שנותיו ולכן לא היה סיפק בידו ללמוד כפי מה ששאף ללמוד, אבל בכל זאת בזמן שהיה לומד היה זה עד כדי עלפון, והגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל סיפר שראה זאת בהתקופה שהוא למד עם החזו"א, שאצל החזו"א היה נגמר ה'סדר' בעת שכבר התמוטט, ובעת שחזר לכוחותיו מיד התחיל הסדר החדש, והיה פעם שתוך כדי לימודו תפס פרי ואכלו בלא ברכה, ואמר אח"כ שמרוב יגיעה הגיע לחולשה נוראה ואחזתו בולמוס באופן שלא יכל לברך עליה, ואילו היה מחכה עד שיברך עליה, כמו שהחזו"א היה מברך, היה מיד גווע, לכן התיר לעצמו כאמור.
כל שהיה מתבונן ורואה בסדר דרך לימודו של החזו"א, יודע נאמנה שכשהוא כותב לפעמים בספריו על ספר מסויים שהוא עכשיו אינו תחת ידו, אין בהכרח הכוונה שהספר אינו נמצא בביתו או אפי' בחדרו, אלא שבאמת הספר יכול היה להיות מונח בארון הספרים שלידו, מונח לצדו, אלא שלא היה לו כח להרים ידו ולהוריד את הספר מהמדף, זאת אומרת שבעת שהיה החזו"א יושב וכותב בהסוגיות העמוקות והקשות ביותר, היה אז במצב חולשה שכזאת שלא היה בידו כח להזיז ולהניע את ידו כדי להוריד ספר, וזהו מה שאמרו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו על כך.
וסיפר הגאון ר' מרדכי שולמן זצ"ל, שפעם אחת נכנס אל ה"חזון איש" ומצאו שוכב במיטתו וראשו מונח למרגלות המיטה ורגליו מונחות על הכר, ולתמיהתו ענה לו ה"חזון איש" שאם עוד היה לי כח וזמן, לחשוב ולהתבונן כיצד להניח ראשי, הייתי מנצלם ללימוד התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5