——–
והנראה בהבנת הענין להסביר כך:
הצדיק הפורש מן החטא, ואפילו הצדיק שיצרו נוקפו לעבירה, אחר שלא חטא בפועל, הפרישה מהעבירה אצלו יש בה מן ההרגל, דהיינו שהתרגל לא לחטוא, שהרי כל שניו נשמר מהחטא, ואילו הבעל תשובה בכל פעם הינו מתחדש מחדש להתגבר על יצרו, ועבודת ה' שלו אין בה מן ההרגל, שהרי אדרבא רגיל ולמוד הוא לחטוא, ויצרו מתחדש ומתגבר עליו בכל יום, ואלמלי הקב"ה עוזרו שלא יחטא אינו יכול לו.
ואמנם מימרא זו שבגמרא (קידושין ל ע"ב): "בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", נאמרה גם בצדיקים, אולם לגבי צדיקים זה בעיקר בחלק העשה טוב, שיצרם מנסה בכל יום לבטלם ולרשלם מתפילה ותורה, שצריכים חיזוק בכל עת ובכל כח כלשון רש"י, אולם לגבי הנאמר יצרו מתחדש עליו בכל יום בחלק ה"סור מרע" להכשילו בעבירה, אינו בקושי גדול כל כך אצל הצדיק, אחר שכך היה למוד מקודם, להיות פרוש מחטא והורגל בכך.
הילכך ברור הוא שמצד אחד הבעל תשובה גדול מהצדיק אחר שטעם טעם החטא ופורש ממנו, ועבודתו בכל עת לסור מהרע הינה עבודה מחודשת ולא מורגלת, כמו הצדיק שעבודתו יותר מורגלת לסור מרע אחר שלא טעם טעם חטא והורגל לפרוש מן העבירה.
והדבר דומה לבעל כשרון שבנקל לומד בשעה אחת דף גמרא ואף מחדש בו חידושים, ולעומתו יושב לו אחר שיגע ועמל בכל כוחו יום שלם על דף גמרא להבינו כפשטו, בודאי יש לו מעלה יתירה בזה על יגיעתו ועמלו.
כן הצדיק, אף שלבו נוקפו ומחשיקו לעבירה, מכל מקום אחר שהורגל במצבו שלא לחטוא אין טורחו ועמלו כעמל זה שחטא.
וכמו שאמרו (סוכה נב ע"ב): "אבר קטן באדם משביעו רעב מרעיבו שבע", הבעל תשובה שהשביע יצרו קשה עליו להלחם עתה ברעבונו של יצרו, מה שאין כן הצדיק שמעולם למוד הוא להרעיבו ליצרו, הרי שהינו במצב של שביעה ואין יצרו תוקפו כל כך.
אלא שעדיין ישנו כאן חילוק משמעותי בין הצדיק שלא חטא מעולם לבעל תשובה, והוא, דהגם שמעלת הבעל תשובה על הצדיק היא בכך שהוא יגע ועמל, מכל מקום ברור הוא שמצד זַכּות המחשבה של הצדיק, וזַכּותו מצד עצם מהותו, בודאי שעולה הוא על הבעל תשובה, להיות הצדיק טהור וזך במהותו שלא נפגם מעולם ועומד הוא בזוך טהרתו בהברקת ובצחצוח נשמתו שהינה מאירה מרבוי העשה טוב שעושה אותו צדיק כל ימיו, ומרבה להאיר את נשמתו בתורה ומעשים טובים, וכמו כן נשמתו מעולם לא נתלכלכה ואין לו צורך לנקותה מטינופה כהבעל תשובה שנזקק הוא לנקותה מטינופה.
הרי שיש לנו כאן ב' היבטים: היבט אחד מצד העמל והיגיעה שבזה הבעל תשובה גדול מהצדיק, והיבט שני מצד הזוך והטוהר במהות, שבכאן הצדיק הינו גדול מהבעל תשובה.
ולכך המבי"ט לעיל בדעת רבי אבהו, איירי מצד מעלת הבעל תשובה על הצדיק מכח כפייתו את יצרו ולא מצד טהרת וְזַכּוּת מהותו, ולכך קאמר שלא תגדל מעלת הבעל תשובה מצדיק שכמו כן יצרו נוקפו לעבירה אלא מעלתו גדולה רק מצדיק שלבו תם וטהור ואינו נמשך לתאוות העולם, כי אחר שצדיק זה כמו כן יצרו נוקפו, אף שאין הוא כבעל תשובה שיצרו בוער בו ביותר אחר שהשביעו, מכל מקום אחר שסוף סוף גם אותו צדיק יצרו נוקפו במידת מה, אין די שבכך שהבעל תשובה יצרו נוקפו יותר תגדל מעלת הבעל תשובה עליו, כל חילוק זה של המבי"ט הינו מצד מעלת כפייתו את יצרו, אז יש מקום לומר שמעלת הבעל תשובה גדולה מצדיק תמים שאין טבעו חם לעבירה, אולם ברור שמצד זַכּות וטוהר נפש הצדיק ודאי נפשו של הצדיק אף זה שאין לבו נוקפו לעבירה מטוהרה יותר מהבעל תשובה.
וכמו כן לדעת החובת הלבבות, ההסתכלות היא מכיוון האחר, שאמנם הצדיק מעלתו כמבואר שבמהותו הינו זך ונקי, ונשמתו לא הוכתמה ונתלכלכה בחטא, ומבחינה זו כמבואר תגדל מעלתו על הבעל תשובה, אולם זה לגבי בעל תשובה שנתלכלך הרבה – בחייבי כריתות ומיתות בית דין, אולם לגבי בעל תשובה שנתלכלך בלאוין בלבד, תגדל מעלת הבעל תשובה על מעלת הצדיק שהינו זך ונקי, והוא מצד מידת הכניעה והענווה שבבעל תשובה, כי תגדל מעלת ההכנעה של הבעל תשובה שהינה מעלה נפלאה הרבה יותר מנקיון הצדיק שאינו בכניעה כל כך כמו הבעל תשובה, והוא מאחר ואותו בעל תשובה סוף סוף לא נתלכלך בחייבי כריתות.
ואף לדעת הרמב"ם שלא חילק כלל ופסק כרבי אבהו שגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים, ולא הזכיר חילוקים בדבר כחובת הלבבות והמבי"ט, אולם אף לדבריו כאמור דמה שגדול הבעל תשובה מצדיקים הינו מצד כפיית היצר, ומבואר ברמב"ם בפ"ז ה"ב: "מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו כלל מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם".
הרי שמצד כפיית היצר תגדל מעלת הבעל תשובה, אולם מצד מהות וטוהר הצדיק שהינו נקי מחטא, בודאי שבמהותו הינו גדול מהבעל תשובה.
ו. דעת הזוהר הקדוש
אולם יש להשיג על חילוק זה דלא משמע כן מדברי הזוהר הקדוש.
דברי הזוהר הקדוש (מתורגם ללשון הקודש) בפרשת "חיי שרה" קכט ע"א:
אשריהם לבעלי תשובה, שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד הם קריבים אל הקב"ה, מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם נתקרבו אל הקב"ה בכמה שנים: אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים עד שהיה זקן כמו שנתבאר, וכן דוד, שכתוב: "והמלך דוד זקן בא בימים". אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומדבק בהקב"ה.
רבי יוסי אומר: למדנו, במקום שבעלי תשובה עומדים בו באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו. משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם, והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב ועם כח גדול ביותר להתקרב אל המלך.
והוא ממש מה שאמר רבנו הקדוש כששמע בת קול המכרזת ואומרת: "מזומן רבי אלעזר בן דורדיא לחיי עולם הבא", וקאמר בגמרא (ע"ז יז, ע"א): בכה רבי ואמר: "יש קונה עולמו בשבעים שנה ויש קונה עולמו בשעה אחת", והיינו שנתכווין רבנו הקדוש באומרו: "יש קונה עולמו בשבעים שנה", על עצמו, דהיינו אף אדם שהינו במדריגת צדיק, עם כל זה שבעים שנה נצרך לו לקנות עולמו, ואילו הבעל תשובה קונה עולמו בשעה אחת, דאם לא כן למה בכה רבי? אלא ודאי על עצמו בכה, והוא כדברי הזוהר הנ"ל דצדיק צריך לבוא בימים רבים כדי להשתלם, והבעל תשובה בשעתא חדא קרוב הוא לקוב"ה.
[ועוד אפשר לבאר בטעם בכייתו שלרבי, והוא בראותו עד היכן מיצה ר"א בן דורדיא את כל כוחו ברגע אחד, ונתן על רגע זה את עצמו עד שיצאת נשמתו, אם כן עשה בכך רבי חשבון נפש, האם גם הוא עצמו ממצה את כל רגעיו באופן שכזה עד מסירות נפש ממש לעמול ולהתייגע בחלק העשה טוב].
ועוד מובא דבר פלא על בעלי תשובה ב"תיקוני זוהר" דף קטו:
זכאין אינון מארי דתיובתא דנחתי ליה [שהשכינה שורה עליהם] בכל יומא ושעתא ורגעא לא זזת מנייהו בכל אתר, דעלייהו אתמר (משלי ו): "בהתהלכך תנחה אותך" וגו', ולא אית ליה עלייהו יומא ידיע [ואין להם זמן מסויים שתשרה עליהם שכינה] כגוונא דאחרנין [כמו לגבי אחרים], דלגבי אחרנין לא נחתא עלייהו אלא בשבתות ויומין טבין, [דאילו אחרים השכינה שורה עליהם בשבתות וימים טובים שאז מקבלים נפש יתירה ונשמה חדשה], אבל מארי דתיובתא לא זזת מנייהו לעלם [אבל בעלי תשובה לא זזה השכינה מהם לעולם].
והוא מבהיל הרעיון, שכל מה שזוכים אפילו תלמידי חכמים ויראי שמים לנשמה יתירה בשבת, זוכה בעל תשובה כבר בימי החול.
ובמקום אחר מבואר בזוהר הקדוש, דאין עילוי וכבוד לקוב"ה כמו כאשר הרחוקים מתקרבים, והאריך שם במעלת המזכה לחייביא ומקרבן לה', שבזה נעשה קידוש ה' בעליונים ובתחתונים, הנה כמו כן לנו לראות שכבוד ה' נעשה בעיקר מהשבים בתשובה יותר מצדיקים גמורים.
ועוד הדברים מבוארים ברמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז הלכה ו' ז'), על פי ביאורו של הרב המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין שהבאנוהו לעיל, וזה לשונו: וכתב הרמב"ם (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו'): "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" וכו', כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק – כך היא מעלת התשובה שעל-ידה מגיעים לדביקות ממש בה' יתברך, ומעלה זו מיוחדת היא בתשובה למעלה משאר מצוות. שעל-ידי המצוות מתעלים ומגיעים לאיזו מדריגה. מה שאין כן בתשובה מתעלים ומתרוממים עד לדביקות ממש, וכלשון הרבנו יונה: "ברגע קטון יצא מאפילה לאור גדול".
והוסיף הרמב"ם: "התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד" – זו כוחה של תשובה שאין בשאר המצוות, כי התשובה מהפכת את מצב האדם ממש, משנאוי ותועבה לאהוב וידיד. ולא די בכח התשובה שמבטלת מן האדם את מצב השנאוי והתועבה שהיה קודם התשובה, אלא מביאתו לידי המדריגות העליונות ממש של אהוב ונחמד לפני המקום. וכח מעלה זו הוא רק בתשובה ולא בשאר מצוות, שאין בכח סגולתם עד כדי כך.
וכן משמע מדברי רבנו יונה שהבאנוהו לעיל, שעל-ידי התשובה זוכה לאהבה: "ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' אלקיך". והרי אהבת ה' היא המדריגה העליונה, ולמעלה זו כתב הרבנו יונה שזוכים על-ידי התשובה.
הרי לנו ממעלתו ומדריגתו של הבעל תשובה להיותו כופה יצרו, שהינו זוכה בזה לקרבת ה' מיוחדת שאין הצדיק זוכה לה, ואם כן הדבר מוכיח לכאורה דהבעל תשובה אף במהותו הינו זך וטהור יותר מהצדיק, וביכולתו להתקרב להקב"ה יותר מהצדיק.
ואם כן יוגדל הפלא, היאך מאחר ותכלית השלימות שהיא הדביקות בה' – יגיע לתכלית זו רק זה שחטא וקלקל ולבסוף שב, ואילו התם דרך והטהור שלא חטא לא יגיע למדריגה זו?
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5