——–
והוא שביקש דוד המלך ע"ה בתפילתו, שיזכה להבין את דברי הבורא בתורתו הקדושה, וכנאמר: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". שלמה בנו שהתורה מעידה עליו שלא היה חכם כמותו, מעיד הוא על עצמו ואומר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", דהיינו חשבתי שאני חכם, אולם טעיתי כי הנה החכמה רחוקה ממני.
הרי שאדרבא ככל שמשכיל החכם להעמיק בחכמת התורה ביותר, כן מבין הוא ביותר עד כמה רחוק הוא מלהשיגה על אמיתותה.
והסיבה, כי הבינו בחכמתם כי המצאת חוקי התורה מהבורא זו חכמה עצומה, שרק אלוק כל יכול שאין לו גוף ודמות הגוף, והינו ללא הגבלה לא בגוף ולא במקום ולא בזמן, רק הוא יכול לחדש ולהמציא תורה שכזו, ובכל סברא ומימרא שראו הן בתורה והן בקודמיהן, לא הסתכלו על זה שמבינים המה את אותה סברא ויש ביכולתם להתפלפל עליה, אלא ראו את גאוניות כושר ההמצאה של הממציא את אותה סברא, וכיצד דלה אותה בדרך י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, וראו כמה רחוקים הם מהמצאה שכזו, והיאך על דעתם מעולם לא היתה עולה כזו המצאה, לכן נכנעו והתבטלו לקודמיהם, כי הבינו שרוח אלוקים בקרב רבותיהם, לגלות המסתורים שבתורה שהמה מים עמוקים שאין להם סוף, וככל שהקדושה והטהרה מפעמת ביותר באותו גדול בתורה כן יפוצו חידושיו וגילוייו את מסתורי התורה.
ויכול האדם לראות זאת בחוש ממש, כשהוא ממציא ומחדש סברא או מוצא ישוב לקושיא, כמה מתפעל הוא מעצמו ומשבח ומפאר לה' שנתן לו חכמה להשיג ולהבין בתורתו, ואילו כשקורא הוא איזו סברא מחודשת או ישוב לקושיא באיזה ספר של חכם אחר, אין הוא מתפעל כלל, כי רוצה האדם בקב שלו יותר מט' קבין של חבירו, האדם מתפעל ושמח בשלו ולא בשל חבירו, ואף כאשר חידושי חבירו עולים על שלו בעשרת מונים, עם כל זה את חידושי חבירו ושיהיה זה גם רבו, רואה הוא אותם כדברים פשוטים של מה בכך. וברור שזה ענין של מידות, היות האדם קרוב אצל עצמו, אולם אם יסתכל על חידושי רבו ואפילו על חידושי חבירו לפעמים, ויראה כאילו זה חידוש שנתחדש לו עצמו, כמה היה מתפעל ומתרגש מכך מאד, והרי ישובי סתירות והשוואות סוגיות והמצאות חידושי דינים, נמצאים בכל דף גמרא כמה פעמים, וכמו כן בדברי הראשונים בייתר הרחבה, ורק שוכחים אנו להתפעל כל פעם מחדש על המצאת דברים כאלו שלא היו עולים על דעתנו מעולם לחשוב עליהם.
אמת היא – האלוקים חשבה לטובה – כי כן הטביע הבורא בטבע האדם, שיחפוץ ויסלסל בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו, וזאת לתועלת פיתוח היצירה והחידוש בתורה, שיתאווה האדם לחדש בתורה כפי מדרגתו הוא, וישמח ביצירותיו כמוצא שלל רב. אולם אבוי אם מכך יבוא לטעות נוראה זו להחשיב חידושיו ולזלזל בשל אחרים, בכך שיאבד אצלו משקל ערך בעלי החכמה, וכקטן כגדול יחשבו אצלו.
יתבונן הלומד כשלומד איזו סתירה המבוארת בגמרא, ורואה את יישובה של הגמרא בחילוק פשוט וברור ליישב את הסתירה, הרי אינו מתפעל מכך כלל, ובדקות אחדות חולף הוא על עמוד שלם בגמרא הגדוש בקושיות ויישובים ללא שום התפעלות, ובכן יתבונן, הלא אם הוא עצמו אותו צורבא היה מכווין לאותו חילוק וישוב שיישבה הגמרא קודם שלמדהו בפנים, כמה היה שמח מאד ומודה לה' על שחננו דעת להבין את דברי התורה, ושש היה לבו היאך זכה לרדת לתירוץ הגמרא, והוא להיות שהיה רואה בזה עצמו את חכמתו שלו, ובהחלט היה מתפעל מחכמתו של עצמו כי זה הקב שלו, ומדוע להטפש ולהתמם מלראות את עוצם חכמת בעלי התלמוד, וללמוד דבריהם כלאחר יד מבלי התבוננות והתפעלות מעוצמת חכמתם.
וכמו כן יתבונן כל אחד בלומדו דברי הגמרא והתוספות, ויתבונן לעצמו האם לעצמו היה עולה על הדעת דברים שכאלו, ויראה כמה הוא רחוק מלהעלות על דעתו דברים שכאלו, ובכך יתבונן בקדושתם ובחכמתם של גדולי התורה, כי לא השיגו מה שהשיגו בחידושיהם רק לאחר קדושה ועמל של שנים רבות.
ואלו הם ממש דברי הגר"י סלנטר שהבאנו בפתיחת הדברים (לעיל אות ג'), ולגודל ועומק חכמתו קובע הוא שזו סיבת פרישותם של לומדי תורה מלימוד התורה לחכמות חיצוניות, כי התוצאות מחוסר הבנה זו המה נוראות, דאמנם התלמיד לא יתנכר ויתכחש לעוצם חכמתם של הקדמונים, אולם אסונו של זה בכך שאינו מתבונן בגדלותם של הקדמונים, מלבד כאמור שבכך נמנע ממנו מלהכיר גדולת הבורא, עוד גם ירד פלאים ביחסו לגבי רבותינו האחרונים ובפרט לגבי רבותיו של עכשיו המלמדים לו תורה, שלגביהם אף יתנכר ויתכחש לחכמתם, ואף יעיז להשוות עצמו אליהם, ומכאן רבתה החוצפה לצערנו, וכבוד החכמים היום מזולזל, ומקיימים "מורא רבך כמורא חברך, ומורא שמים וכו"' וכבוד חברך – מאן דכר שמיה…
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5