——–
מצינו במדרש "קהלת" בתחילתו:
"חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב" (משלי כ"ב).
מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, הצטער ואמר: כולם מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה כלום? [לפי שהיה עני גדול, וכמאמרם בגמרא הכל נזונין בזכות חנינא, וחנינא די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת]. מה עשה? יצא למדברה של עירו, וראה שם אבן אחת ושיבבה [ושברה] וסיתתה ומרקה [עשאה חלקה ובהירה], ולאחר מכן אמר עלי להעלותה לירושלים. ביקש לשכור לו פועלים נזדמנו לו חמישה פועלים. אמר להם: מעלין לי אתם אבן זו לירושלים? אמרו לו: תן לנו חמישים סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים. רצה ליתן להם אבל לא היה לו לפי שהיה עני מרוד, הניחוהו אותם פועלים והלכו להם. זימן לו הקדוש-ברוך-הוא חמישה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם: מעלים אתם אבן זו? אמרו לו: תן לנו חמישה סלעים בלבד ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו. נתן ידו ואצבעו עמם, ונמצאו עומדים בירושלים. ביקש ליתן להם שכרן ולא מצאן. נכנס ללשכת הגזית ושאל: לאן נעלמו אנשים שהעלו לי את אבני לירושלים? אמרו לו הסנהדרין: כנראה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים. וקראו עליו את המקרא הזה: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב" – לפני מלאכים יתייצב.
ותימה, דמה שייך במעשה זה דרבי חנינא הפסוק "איש מהיר במלאכתו", וכי איזה מהירות וזריזות ראינו במעשה זה?
אלא נתבונן מה היה בדעתו של רבי חנינא בן דוסא, הלא במחשבה ראשונה היה לו לעלות בדעתו שגם אם יסתת אבן הלא אין לו מי שיעלה לו לירושלים, ואם כן בין כה אין ביכולתו לבצע את כוונתו ולהשלימה, אולם דחה זאת רבי חנינא בן דוסא והבין שלא זו הדרך, ונשא קל וחומר בעצמו, ומה אם בענייני חומריות יש מצוה לאדם לבטוח בה', וגם כשאדם בסכנה מחוייב לא להתייאש ולבטוח בה' שיושיעו ויצילו, על אחת כמה וכמה ברוחניות חייב אדם לבטוח בה' שיזכהו להשלים מעשהו.
וזהו "איש מהיר" הנאמר ברבי חנינא, שלא התמהמה עד שיתאפשרו לו כל האמצעים לגמור המעשה, אלא "מיהר" בתחילת מלאכתו לעשות את אשר ביכולתו גם קודם שיראה וידע כיצד יהא בסופו.
ואף שבחומריות מוזהרים אנו שלא לבוא לידי סכנה ולסמוך על הקב"ה שיעשה לנו נס, ואם כן שמא תאמר שענייני מצוות אין לו לאדם להביא עצמו לידי מצב שלא יוכל להשלים מעשה המצוה ולסמוך שיעשה לו נס שתושלם כוונתו הטובה, זה אינו, לפי שישנו הבדל גדול בין חומריות לרוחניות.
הטעם שאין לאדם להכניס עצמו לסכנה ולומר: יעשו לי נס, אין הטעם מחוסר יכולת ה' לעשות לו נס חלילה, אלא משום שזהו נס לחינם ואין הקב"ה חפץ לשנות הטבע לחינם, ואם כן אסור לאדם להזקיק את הקב"ה לעשות לו נס בחינם, וכמו כן שמא אינו ראוי שישנה הקב"ה הטבע בשבילו ויסתכן ולא יעשה לו נס.
אולם ברוחניות יש לאדם לשאוף לגדולות, וכמו שאמרו (בתד"א כה): "לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב", ויש לאדם להשתדל במעשה ובשאיפה לכל אשר לבו הטהור מתאווה בעבודת ה', ולא להמנע מלהתחיל בכל אשר יחפצנו לבו הטהור בעבודת ה', ואז מובטח הוא שמן השמים יסייעוהו לפי טוהר לבו וזכות מחשבתו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5