——–
א. צו את אהרן (ו.ב)
פירש רש"י – אין צו אלא לשון זרוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: ביותר הכתוב צריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
ויש להבין, כיצד ניתן לומר כי ציווי זה הינו "לדורות", הרי מצוות זריזות זו שייכת רק בזמן שיש בית המקדש שבו קרבים הקורבנות. שהרי בדורנו, עת חרב בית המקדש ובטלו הקורבנות – נמצא כי אין הציווי "לדורות"?
ב. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה (ו.ב)
איתא במדרש תנחומא (אות י"ד) למה אמר זאת תורה העולה? ירצה לומר קריאת תורה, ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקב"ה, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: "צו את אהרן ואת בניו לאמר" כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת התורה. שאע"פ שמקריבין עולה עוסקין היו בקריאתה, כדי שיזכו בקורבן עולה ובקריאתה וכו', אמר הקב"ה: וכו' אם תתעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקורבנות אתם עוסקים.
וצ"ע, וכי בזמן שבית המקדש היה קיים, הקורא את פרשת הקורבן מעלתו כמעלת המקריב, הרי לכאורה ודאי עדיף המקריב בפועל יותר מן העוסק בקריאת פרשת הקורבנות, אשר הינו רק "כאילו" הקריב. ומה טעם בזמן שהקריבו היו עסוקים ג"כ בקריאתה?
ג. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה (ו.ב)
יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא תיבת "לאמר". דמיותרת היא?
ד. זאת תורת העולה היא העולה (ו.ב)
יש להבין, מדוע כפל הכתוב לשונו, באומרו: "זאת תורת העולה" "היא העולה". הרי יכל לומר רק "זאת תורת העולה" וכו', ומדוע הוסיף "היא העולה"?
ה. זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה (ו.ב)
יש להבין, מדוע הוסיפה התורה ללמדנו דין "מוקדה על המזבח כל הלילה" הכא. הרי היה לו לכותבו בהמשך הפרשה?
ו. ואש המזבח תוקד בו (ו.ב)
יש לדקדק, דלא היה לו לקרא לומר אלא "ואש המזבח תוקד", ומדוע הוסיף אף תיבת "בו"?
ז. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה (ו.ה)
יש לדקדק, אם כוונת הכתוב הינה רק למצווה ש"תמיד תוקד האש על המזבח", מהו הלשון "האש" ב-ה' הידיעה?
ח. עוד יש לדקדק, דכתב קרא "תוקד בו"- דמשמע שתוקד "בתוך" המזבח. ולכאורה, הרי האש במציאות יוקדת "על" המזבח וכדמוכח מריש הפסוק – כי האש איננה נמצאת בתוך המזבח?
ט. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וכו' אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ו.ה-ו)
יש לדקדק, מדוע כפל הפסוק באומרו שוב ושוב "לא תכבה", הרי פשוט כי אם "האש תמיד תוקד על המזבח" ממילא אנו מבינים כי "לא תכבה". מדוע א"כ, כפל הפסוק והוסיף לומר "לא תכבה"?
י. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (ו.יח)
יש להבין, מדוע תלתה התורה את מקום החטאת והאשם בקורבן העולה?
יא. וביותר צ"ע, הרי עולה באה על הרהור הלב, ואילו שאר הקורבנות כחטאת ואשם באים על המעשה. כיצד א"כ הסמיכה התורה ב' עניינים אלו?
יב. זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת (ז.לז)
איתא בתענית (כח:) – אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה: רבש"ע, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם לכפר. אמר הקב"ה: כבר תיקנתי סדר קורבנות, כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, ובתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.
ויש לתמוה, כיצד אמרינן דכל העוסק בתורת עולה או חטאת כאילו הקריבם. הרי סוף סוף בפועל לא הקריב קורבן, וכיצד מתכפרים לו חטאיו בעסק הקורבנות?
יג. זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים (ז.לז)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא אותיות ו' יתירות, הרי קיימא לן כי "ו' מוסיף על עניין ראשון". והיה לפסוק לכתוב ו' רק ב"ולזבח השלמים" שהוא האחרון, אך שאר הו' הקודמות הינן מיותרות. והדבר צ"ב!
יד. עוד יש לדקדק, מדוע כתבה התורה רק ו' קורבנות אלו, הא איכא נמי נדבה וכו'. ומדוע נקטה התורה קורבנות אלו בלבד?
טו. זאת התורה לעולה למנחה וכו'. אשר ציוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו וכו' להקריב את קרבניהם (ז.לז-לח)
יש להבין רמז סמיכות פסוקים אלו!
טז. ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו (ח.לה)
יש לבאר כוונת הפסוק!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח מוולוזין בספרו נפש החיים (ד.ל-לב) בביאורו את מאמר חז"ל (סוף מנחות) על הפסוק "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו'"- מכאן אמרו חז"ל: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם.
היה מרן הגר"ח מוולוזין מפרש זאת בדרכו – כי כל עיקר הפגם הנוצר מהחטא הינו בשרשו העליון של האדם בעולמות העליונים, ואילו הקורבן עם התשובה באים לתקן את רשמיו הרעים שם בהיותם מסוגלים לתקן רק באותו פרט שעיוות וקלקל בעוונו. אבל התורה אשר קדושתה גדולה מכל המצוות ומקורה גבוה ממקור כל שאר המצוות, ואף הן עצמן תלויות בה ומושפעות הימנה, בכוחה לכפר על כל העוונות כולן. ולא זו אף זו – כל עיקר התשובה מאהבה שהיא התשובה האמיתית, אינה אלא רק ע"י עסק התורה באופן הראוי.
זאת משום שהתורה בהיותה ממקור יותר עליון, עולה היא על כל זה לתקן כל הפגמים ולבנות את כל ההריסות שגרם האדם בחטאיו, ומשפיעה שפע של קדושה והארה על הכל, לכך פשוט אפוא ש"כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם.
אף החפץ חיים (בזבח תודה ותורה אור פ"א) מביא לבאר בנושא זה ומפרש את דברי ר"ל שם בסוף מנחות ואת תיקונו של רבא. שר"ל אמר: כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וכו', אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה? אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם.
ויש להבין מה הוסיף רבא בדרשתו על מה שאמר ריש לקיש לפניו? ברם כל מקום שאנו אומרים שהעושה זאת כאילו עשה דבר פלוני, מובנו הוא שאותו דבר פלוני הוא העיקר, אלא שאף זה נחשב כמותו אם לענין עונש. לפיכך כיוון שאמר ריש לקיש כי כל העוסק בתורה כאילו הקריב קורבן, הרי במשמע שעיקר העבודה היא הקורבנות, ואילו התורה רק טפילה לה, לכן בא רבא ומדגיש שאדרבא מעלת לימוד התורה עדיפה היא מההקרבה גופא. וכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה.
והטעם הוא: שאור התורה עולה על הכל, רק שבעת שניתן לקיים המעשה ממש אין ביכולת האדם לפטור עצמו בלימוד, והוא חייב לקיימן, ככל המצוות המעשיות שגזר הקב"ה לקיימן במעשה דווקא, אבל בזמן הזה שאי אפשר לקיים מצות הקורבנות, נעשה התיקון לחטא ע"י התורה עוד יותר מאשר ע"י הקורבנות.
ומבאר עוד החפץ חיים בתורה אור (פ"ג) – כי הנה אפ' בעת שהיו מקריבים במקדש, היתה מצווה לקרוא בשעת ההקרבה את פרשת אותו הקורבן, כדאיתא במדרש תנחומא על הפסוק: "צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העולה", והטעם משום שכשם שקבע הקב"ה שהקורבנות מתקנות את אשר פגמו העוונות בשמים למעלה, כך קבע שבלימוד התורה, שהיא שורש הקורבנות ושורש הכל, יתוקנו עוד כל שרשי הענינים שנפגמו [(כיוצא בזה מצינו גם על יום שנתחנכו אהרון ובניו לכהונה בהקרבת הקורבנות ביום השמיני למילואים, שקריאת הפרשה היתה לעיכובא) אשר על כן בימינו שלפחות מצוות לימוד הלכות הקורבנות יש לנו, עלינו להתחזק בעניין זה]. עכ"ד.
א"כ מבואר – כי התורה מכפרת על כל עוונותיו של האדם אף החמורים ביותר, ואף מכפרת יותר מכפרת הקרבת הקורבנות ממש.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – התורה מכפרת על עוונות האדם אף יותר מן הקורבנות. זאת רימזה לנו התורה באומרה: צו את אהרון ואת בניו "לאמר"- לעסוק בתורה הקדושה שהיא "מיד" "ולדורות", כי זאת תורת "העולה" לכפר חטאיו מכח לימוד תורה בכל דור ודור.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – אומר החפץ חיים: כי היות ולימוד התורה – קריאת פרשת העולה מכפרת אף יותר מהקרבת הקורבנות בפועל, היו עסוקים הכוהנים בקריאת פרשת העולה בזמן ההקרבה בכדי שהתורה תכפר על העוונות כפרה מושלמת.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה' וו' מתורצות – רימז הפסוק, כי "צו וכו' לאמר זאת תורת העולה", כי ע"י ה-"לאמר"- היינו לימוד התורה, "היא העולה" המכפרת על העוונות אף יותר מן הקורבנות, והיא העולה הכי חשובה לפני ה' לכפרת עוונותיו.
ע"י לימוד התורה אשר צריך להיות "על מוקדה על המזבח כל הלילה" בלימוד התורה יומם ולילה, "אש המזבח תוקד בו לא תכבה" כי ע"י שאש התורה תוקד "בו"- בתוכו, בעוסקו בתורה הקדושה בעצמו, "לא תכבה"- בחטאיו, כאשר יתכפרו עוונותיו מכח "האש" [הידועה] הבוערת – עסק התורה, אשר תשרוף ותכפר עוונותיו.
לפ"ז גם הקושיות ז', ח' וט' מתורצות – רימז הפסוק, כי כש"ה-אש" הידועה הלא היא – אש התורה, "תוקד בו"- בנפש האדם, בעוסקו בלימוד התורה אשר תוקד בו ותבער בנפשו הפנימית. "לא תכבה"- ע"י כך יתכפרו עוונותיו וממילא לא יפגם ולא יענש בעוונותיו.
ולזה כפל הפסוק שוב ושוב באומרו: "לא תכבה". ללמדנו, כי התורה מכפרת על עוונות האדם ומנקה אותו שלא יכבה בעוונותיו.
לפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – רימז לנו הפסוק כי ישנה סוג כפרה, אשר בכוחה לכפר גם על "עולה" הבאה על הרהור הלב, וגם על "חטאת" ו"אשם" הבאים על המעשה. כי ישנה את התורה הקדושה אשר יכולה לכפר על כל העוונות גם יחד, אף שהחטאים וסוגי הקורבנות שונים זה מזה.
לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – אמר הקב"ה לאברהם: "כבר תיקנתי סדר קורבנות, כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, ובתורת חטאת כאילו הקריב חטאת".
להודיעו, כי התורה מכפרת על כל העוונות בכח עסק התורה אף יותר מן הקורבנות – על אף שאינו מקריב בפועל. כי זהו כח התורה הקדושה, לכן ממילא, אין לו לדאוג "בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם לכפר", כי תהיה בידם את התורה הקדושה.
לפ"ז גם הקושיות י"ג, י"ד וט"ו מתורצות – רימז הפסוק "זאת התורה"- לימוד התורה, אשר יש בו כח כפרה ככל הקורבנות, מועיל "לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים"- כי יכולה התורה לכפר בלימודה על כל סוגי החטאים והעוונות גם יחד בכח הלימוד בה.
לזה ייתר הפסוק אותיות ו' יתירות. לרמז, כי "זאת התורה"- תורה אחת, יש בה כח לכפר על כל סוגי החטאים גם יחד, כי זהו כח לימוד התורה.
ואומר האביר יעקב: כי לכן כתב קרא רק שישה סוגי קורבנות, דזה כנגד שישה סדרי משנה. לחדש, כי התורה שבעל פה בכוחה לכפר כמו הקורבנות – שישה סדרים כנגד ששת הקורבנות הכתובים בפרשה.
לזה סמך הפסוק: "אשר ציוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו וכו'" לעניין ה"להקריב את קורבניהם". לרמז, כי התורה אשר קיבלו ישראל בסיני, יש בה כח כפרה ככל הקורבנות אשר נצטוו ישראל להקריבם, המכפרים על עוונותיהם.
ולפ"ז גם הקושיא הט"ז מתורצת – רימזה התורה, כי ע"י ה"ושמרתם"- שמירת לימוד התורה הקדושה, תזכו "לאריכות ימים" ולא תמותו בחטאיכם, ע"י שיתכפרו כל עוונותיכם, מכח כפרת לימוד התורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5