——–
א. ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (ד.ד)
יש להבין, מה שייכות ישנה בין החיים לבין הדבקות בקב"ה ובתורתו?
ב. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים וכו' (ד.ו-ט)
פירש רש"י – אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמיתותם, תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך השכחה תחשבו שוטים.
ויש לידע, כיצד מאי קיום תורה ומצוות ומשכחת התורה, אפשר להגיע לכדי איבוד כל חכמה – איבוד משמעות החיים ועד לבחינת "תחשבו שוטים"?
ג. עוד מצינו, כי נקטה התורה לשון "השמר לך ושמור נפשך"- והיינו, איבוד החיים ח"ו.
וצ"ע, וכי מי שאיננו מלומדי התורה מאבד את חייו, הרי רואים אנו בחוש כי אין הדבר כן?
ד. רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים וכו' (ד.ט)
איתא במנחות (צט:) ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויהו: תורה ניתנה בארבעים, ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאין משמר את התורה אין נשמתו משתמרת.
ויל"ע, הרי מצינו כי אף מי שאינו משמר תורתו ואינו לומד תורה "נשמתו משתמרת", בהמשיכו במהלך חייו הרגילים?
ה. ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנוכי מצווך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך כל הימים (ד.מ)
מבואר, כי בזכות לימוד התורה ושמירתה, זוכה האדם להאריך ימים טובים לו ולבניו.
וצ"ב, דהרי מצינו אנשים רבים אשר מאריכים ימים על אף שאינם עוסקים בלימוד התורה ואינם שומרים מצוותיה?
ו. ונס אל אחת מן הערים האל וחי (ד.מב)
איתא במכות (י.) – א"ר יצחק: מאי קרא "ונס אל אחת הערים האל וחי וכו'"- תנא, תלמיד שגלה מגלין רבו עמו. שנאמר "וחי"- עבדי ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
ויל"ע, הרי "וחי" בפשטות פי'- תחיה את גופו שיהיה ניזון באוכל וכו'. כיצד א"כ הכריחו חז"ל שכוונת הפסוק באה ללמדנו כי על הרב לגלות לעיר המקלט יחד עם תלמידו?
ז. עוד צריך להבין, כיצד באמת מחיה הרב את תלמידו. דמילא מלמדו תורה, אך איננו "מחיהו" באכילה, שתייה, רפואה וכדו'?
ח. ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (ו.ז)
מצינו, כי מחויב אדם ללמוד בהליכתו בדרך – על אף הטרחה, העייפות וחסרון הריכוז. כ"כ אף "בשכבך ובקומך"- עת שינתו ומיד עם קימתו בבוקר – מחויב האדם בלימוד תורה.
ויש להבין, מדוע מחייבת התורה את האדם בלימוד התורה עד כדי כך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ דברי הרמב"ם (הלכות רוצח ז.א) בעניין לימוד התורה. וז"ל – תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר: "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תורה – כמיתה הם חשובים.
מבואר מדברי הרמב"ם – כי בטול לימוד התורה הינו פיקוח נפש ממש, וע"כ מחובתו של הרב לגלות ביחד עם תלמידו לעיר המקלט, למען ימשיך "לחיות"- ללמוד את התורה הקדושה.
ומבאר הגר"י ליבוביץ זצ"ל בספרו דעת חכמה ומוסר – (חלק ג' עמ' פט) ואל"ד – המתבונן יבחין כי ספר דברים מלא באזהרות כגון: "שמור ושמעת", "למען תחיה" "כי היא חייכם" ועוד, וכו' כי אכן זהו סוד משנה תורה – ללמדנו כי התורה היא חיינו וקיומינו על פי דרך הטבע.
בזה יבואר סוד האומה הישראלית. אחרי אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני וכו' היה כאן שינוי וחידוש בעצם טבעם הגופני של עם ישראל, לא עוד שמירה עצמית ע"י השכל – כמו בשאר המין האנושי, אלא ע"י התורה ומצוותיה!.
ובאמת מובא בספרים (ראה יעב"ץ אבות ג.יד) שהעולם נחלק לחמישה סוגים – דומם, צומח, חי, מדבר. אומה ישראלית אומתנו היא סוג אחר ממש, מובדלת מכל מין אנושי אחר, ומקבלת התורה לא השכל הוא קיומינו, אלא התורה היא חיינו וקיומנו בטבענו ממש, היא מדריכתנו והיא מייעצת לנו תמיד – זוהי משמעות "וחיי עולם נטע בתוכנו" וזה מה שנאמר "כי הוא חייכם"- שמירת התורה והמצוות. עכ"ל.
נמצא איפוא כי רשעים בחייהם קרויים מתים מפני שבטול למוד התורה נחשב ממש כמיתה לאדם, שהרי איבד את כל משמעות חייו – ללמוד את התורה הקדושה – טבע קיום האומה הישראלית.
א"כ מבואר – כי "תורה היא חיים" ממש לאדם, פשוטו כמשמעו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – חסרון הדביקות בקיום התורה והמצוות נחשב כמיתה ואיבוד שמירת הנשמה – כי התורה היא חיותינו וקיומנו בעולם, לכן ממילא מי שאינו לומד תורה נחשב הוא כמת. אומנם חי הוא בעולם ומהלך ברגליו, אך איננו "חי", שהרי איבד את כל משמעות חייו האמיתיים – לימוד התורה.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – אדם אשר איננו לומד תורה, מאבד הוא את נשמתו וחייו, לזה הזהירתו התורה "השמר לך ושמור נפשך" שלא יאבד הוא את חייו האמיתיים – לימוד התורה.
ממילא, אף "שכחת התורה"- הינה איבוד החיים, כבחינת "השוטה" אשר אין משמעות לחייו. לזה הזהירתנו התורה "השמר לך ושמור נפשך" וכו'.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – היות והתורה הינה "החיים האמיתיים", ממילא רק מי שלומד תורה באמת מאריך ימים. וממילא הרשעים אשר אינם עוסקים בתורה "אין נשמתם משתמרת", וחשובים הם כמתים ממש.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – התורה היא חיינו, ולכן שמירת התורה, חוקיה ומצוותיה, הינם בבחינת "למען תאריך ימים על האדמה". כי למוד התורה הינו אריכות ימים ללומדיה, והאדם אשר איננו לומדה נחשב למת ממש.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – אותו תלמיד אשר לא ילמד תורה יחשב ממילא למת. לכן מדין "וחי"- בבחינת פיקוח נפש, מחויב רבו להחיות תלמידו ולשומרו לבל ימות – לא ילמד תורה, ולכן מחויב הרב לגלות עם תלמידו לעיר המקלט בכדי להחיות את תלמידו, כי הרי בלי תורה אין חיים.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – בכל יום אומרים אנו בסדר קרי"ש את חובתנו ללמוד את התורה הקדושה בהליכתנו בדרך, בשכבנו ובקומנו – על אף הקושי והמצב הבלתי אפשרי. התורה היא חיותינו בבחינת אוויר לנשימה – וכשם שכל רגע צריך לנשום – להמשיך לחיות, כך צריך ללמוד את התורה כל רגע ורגע – בדרך, בשכבנו ובקומנו – כי התורה היא חיותינו ממש, ובלי תורה אין חיים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5