——–
א. צדק צדק תרדף למען תחיה וכו' (טז.כ)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ב. והוצאת את האיש ההוא וכו' וסקלתם באבנים ומתו (יז.ה)
יש לידע, מדוע החוטא בע"ז, נענש במיתה דווקא?
ג. וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר (יז.יח)
פירש רש"י – שתי ספרי תורות, אחת שהיא מונחת בבית גנזיו, ואחת שנכנסת ויוצאת עמו.
ואיתא בסנהדרין (כב.) אותה שיוצאת ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו.
ויש להבין, מדוע צריך המלך ב' ספרי תורות, ולא מספיק אותו ספר תורה המונח בבית גנזיו?
ד. עוד יל"ע, מדוע אותה תורה אשר יוצאת ונכנסת עימו, תלויה בזרועו כקמיע. מדוע איננה מונחת בתוך תיבה אשר תתלווה עימו לכל מקום. דמה ההכרח בעשיית ספר התורה כקמיע על זרועו דווקא?
ה. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (יז.יט)
יש לדקדק, הרי צריך היה הכתוב לומר וקרא "בה" בלשון נקבה כפי שנקט בתחילה "והיתה". מדוע א"כ סיים הפסוק: וקרא "בו"- בלשון זכר?
ו. וקרא בו כל ימי חייו (יז.יט)
יש לידע, מדוע [עד כדי כך] מוכרח המלך לקרוא בתורת ה' "כל" ימי חייו, ואינו יכול להתרפות ממנה מידי פעם?
ז. ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למען יאריך ימים וכו' (יז.כ)
יש להבין, מה שייכות ישנה בין "הארכת ימים" לעניין "בלתי סור מן המצווה ימין ושמאל"?
ח. הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי (יט.ה)
איתא במכות (י.) – תנא, תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר: "וחי"- עביד לי מידי דתיהוי ליה חיותא.
ויל"ע, הרי "וחי" בפשטות פי' – תחיה את גופו שיהיה ניזון באוכל וכו'. כיצד א"כ הכריחו חז"ל שכוונת הפסוק באה ללמדנו כי על הרב לגלות לעיר המקלט יחד עם תלמידו?
ט. עוד צריך להבין, כיצד באמת מחיה הרב את תלמידו, דמילא מלמדו תורה, אך איננו "מחיהו" באכילה, שתייה, רפואה וכדו'?
ויש להבין, מה קשר ישנו בין תיבת "וחי" לדין התלמיד אשר מגלין רבו עמו הנדרש מתיבת "וחי"?
י. עוד צ"ע, מה אשם הרב בכך שתלמידו חטא ונענש לגלות לעיר המקלט, שמוכרח הוא לגלות עמו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ דברי הרמב"ם (הלכות רוצח ז.א) בעניין לימוד התורה. וז"ל – תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר: "ונס אל אחת מן הערים האל וחי" עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תורה – כמיתה הם חשובים.
מבואר ברמב"ם – כי בטול לימוד התורה הינו פיקוח נפש ממש, וע"כ מחובתו של הרב לגלות ביחד עם תלמידו לעיר המקלט, למען ימשיך "לחיות"- ללמוד את התורה הקדושה.
עוד מבאר הגר"י ליבוביץ זצ"ל בספרו דעת חכמה ומוסר (חלק ג' עמ' פט), ואל"ד – המתבונן יבחין כי ספר דברים מלא באזהרות כגון: "שמור ושמעת", "למען תחיה" "כי היא חייכם" ועוד, וכו' כי אכן זהו סוד משנה תורה – ללמדנו כי התורה היא חיינו וקיומינו על פי דרך הטבע.
בזה יבואר סוד האומה הישראלית. אחרי אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני וכו' היה כאן שינוי וחידוש בעצם טבעם הגופני של עם ישראל, לא עוד שמירה עצמית ע"י השכל – כמו בשאר המין האנושי, אלא ע"י התורה ומצוותיה!.
ובאמת מובא בספרים (ראה יעב"ץ אבות ג.יד) שהעולם נחלק לחמישה סוגים – דומם, צומח, חי, מדבר. אומה ישראלית אומתנו היא סוג אחר ממש, מובדלת מכל מין אנושי אחר, ומקבלת התורה לא השכל הוא קיומינו, אלא התורה היא חיינו וקיומנו בטבענו ממש, היא מדריכתנו והיא מייעצת לנו תמיד – זוהי משמעות "וחיי עולם נטע בתוכנו" וזה מה שנאמר "כי הוא חייכם"- שמירת התורה והמצוות. עכ"ל.
נמצא איפוא כי רשעים בחייהם קרויים מתים מפני שבטול למוד התורה נחשב ממש כמיתה לאדם, שהרי איבד את כל משמעות חייו – ללמוד את התורה הקדושה – טבע קיום האומה הישראלית.
א"כ מבואר – כי "תורה היא חיים" ממש לאדם, פשוטו כמשמעו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי עליך "צדק צדק תרדוף"- תבקש לעשות עוד מצווה ועוד זכות בלימוד התורה הקדושה, ומכח עסק התורה תזכה "למען תחיה"- לחיות, כי רק העוסק בתורה נחשב ל"חי" בעוה"ז שהרי התורה היא החיים האמיתיים.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – היות והתורה היא החיים בעוה"ז, ממילא אותו רשע העובד ע"ז ומואס בלימוד התורה הקדושה, אחת דינו למיתה, היות וגם ככה איננו נחשב ל"חי", שהרי בלי תורה חשוב הוא כמת ממש.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה' וו' מתורצות – עניין שני ספרי התורות בא ללמד את המלך [ואותנו] כי בלי תורה אין חיים. התורה מוכרחה להיות לו "כקמיע על זרועו" תמיד – כחלק ממנו, "כל חייו" חייב הוא להיות דבוק בתורת ה' ולעסוק בה, שהרי לימוד התורה הוא חיינו – כאוויר לנשימתנו למען חיותינו.
לזה רמזה לנו התורה באומרה "והיתה עמו וקרא בו", דהכוונה, כי ברגע שהאדם קורא בתורה ועוסק בה, ממילא התורה קוראת "בו"- ומחיה אותו, שהרי התורה היא החיים.
לכן ציוותה התורה את המלך "וקרא בו כל ימי חייו", כל ימי חייו – כאוויר לנשימה כי בלי תורה אין חיים, וכדי שלא ימות עליו לקרוא בתורה כל ימי חייו.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – מכח מה "שלא יסור מן התורה" הקדושה – מעסק התורה ומצוותיה ימין ושמאל, ממילא יחשב לחי כי רק העוסק בתורה נחשב ל"חי". וזהו שהמשיך הפסוק "למען יאריך ימים"- כי רק העוסק בתורה נחשב לחי, שהרי בלי תורה אין חיים.
ולפ"ז גם הקושיות ח', ט' וי' מתורצות – מלמדנו הרמב"ם, כי אותו תלמיד אשר לא ילמד תורה יחשב ממילא למת, לכן מדין "וחי"- בבחינת פיקוח נפש, מחויב רבו להחיות תלמידו ולשומרו לבל ימות – לא ילמד תורה, ולכן מחויב הרב לגלות עם תלמידו לעיר המקלט כדי להחיות את תלמידו, כי בלי תורה אין חיים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5