——–
א. ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' (מז.כח)
יש לדקדק – מדוע נקט הכא בקרא שם "יעקב" ולא שם "ישראל"- כפי שנקט לקמן גבי "ויקרבו ימי ישראל" וכו'?
ב. ויקרבו ימי ישראל למות (מז.כט)
יש לדקדק, מדוע נקט לשון "ימי" ולא "חיי", הרי "החיים" מתים ולא "הימים"?
ג. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור (מח.יד)
יל"ע, הרי סוף סוף מנשה הוא הבכור, ומדוע לא זכה שיד ימינו של יעקב תונח על ראשו?
ד. ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ (מח.טז)
פירש רש"י – וידגו כדגים הללו שפרים ורבים וכו'.
ואכתי צ"ע, מדוע בחר לברכם שיהיו כדגים דווקא, ולא ברכם שיהיו כשאר חיות אשר יש בהן מעלות רבות?
ה. כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור (מט.ו)
פירש רש"י – "וברצונם עקרו שור"- רצו לעקור את יוסף שנקרא שור.
ויש להבין, מדוע כשהקפיד יעקב על שמעון ולוי, אמר כי רצונם היה "לעקור" את יוסף, הרי סה"כ רצו הם למוכרו, ועשו אף לטובת יוסף שלא הרגוהו אלא הצילוהו במכירתו?
ו. עוד יל"ע, הרי יוסף היה חייב מיתה מבחינה דינית, שהרי אף הקב"ה הסכים עם השבטים. מדוע א"כ, התחייבו על כך שמעון ולוי, הרי אף הצילוהו שלא הרגוהו אלא מכרוהו?
ז. עוד יש לדקדק, מדוע נקט לשון וברצונם "עקרו" שור, הרי לשון זו חמורה אף יותר ממה שנקט בהמתת אנשי שכם, אשר שם נקט לשון "הרגו" ולא "עקרו"?
ח. זבולון לחוף ימים וכו' יששכר חמור גרם (מט.יג-יד)
מצינו בעיקר האי שותפות דיששכר וזבולון, דהנה הכא חזינן דהיה הסכם שותפות ביניהם. ובמדרש תנחומא (הישן) איתא שהיו מתחלקים ביניהם בשכר.
ויל"ע, דהא קי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות נ.). ומדוע ראוי לזבולון ליתן מחצית מעסקיו עבור שכר לימוד יששכר?
ט. ויכל יעקב וכו' ויאסף אל עמיו (מט.לג)
איתא בתענית (ה:) א"ר יוחנן: יעקב אבינו לא מת, א"ל ר"נ לר"י: וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא? א"ל: מקרא אני דורש, "ואתה אל תירא עבדי יעקב וכו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
ועדיין צ"ע, כיצד אפשר לומר על יעקב כי הינו בחיים, בעוד שמקרא מפורש הוא בפרשתנו כי "ויאסף אל עמיו וכו'" דמשמע, שיעקב אבינו איננו כבר בחיים?
י. ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה (נ.כ)
איתא באור החיים – והרי זה דומה למתכוון להשקות חברו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים.
ויש להבין בעיקר האי דימוי מכירת יוסף למתכוון להשקות חברו כוס מות, מדוע לא דימו זאת למתכוון להאכיל חברו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, מדוע דימה זאת "לכוס מות" דווקא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן בספרו לב אליהו [פר' ויגש] בעניין אין חיים אלא תורה. וז"ל – ומסיימים חז"ל ענין זה באמרם ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו וכו' ע"ש.
הרי למדנו מה היה עיקר החיים אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ואצל השבטים הקדושים, וכן הלאה בכל דור ודור, בידעם כי דברי תורה הם כל חיינו ואורך ימינו לעסוק בהם בפרוזדור, הוא עולם הזה, כדי להכנס לטרקלין – חיי עוה"ב!
מעתה נחזי מה אתנו, אמנם גם אנחנו חוזרים ואומרים בכל יום "כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'". עכ"ל. (וע"ש מה שהאריך בעניין ועיין לעיל פרשת ויגש שהארכנו בעניין)
וכבר אמרו חז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים"- כי על אף חיותם הגשמית, חשובים הם למתים משום שאינם קשורים למקור החיים – התורה הקדושה.
א"כ מבואר – מעלת התורה, אשר הינה ממש חיים לאדם וכאוויר לנשימה, עד שללא לימוד התורה חשוב האדם למת, שהרי התורה היא חיינו ואורך ימינו. וכפי שאמר קרא -"כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי בכדי שיהיה "ויחי"- כדי לחיות, צריך להיות בבחינת "יעקב" אשר הינו סמל "התפארת-התורה", כי החיים האמיתיים הם חיי לימוד התורה, שהרי בלי תורה אין חיים.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – דקדקה התורה באומרה: ויקרבו "ימי" ישראל למות, כי אצל יעקב רק הימים והזמן בעוה"ז מתים, אך חייו לא מתו כלל, כי הרי כל חייו הם התורה הקדושה, אשר הינה החיים האמיתיים, חיים אשר קיימים לעולם אף בעוה"ב, וכל מה שמת הם רק ה"ימים".
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – היות ומבחינת יעקב, חיי תורה הם החיים האמיתיים ולא חיי הגשמיות. לכן מבחינת יעקב אפרים אשר היה עוסק יותר בתורה ממנשה (וכדאיתא במפרשים שאפרים היה תלמידו של יעקב), ממילא הינו יותר "חי" ממנשה, ויותר גדול ממנו בשנות החיים.
לכן ממילא אפרים הוא הבכור, כי הרי "חי" הוא יותר שנים, וצריך לשים עליו את יד ימין של יעקב, כי התורה היא החיים האמיתיים.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – בירך יעקב את בני יוסף בברכת "וידגו לרוב" והיינו, שיהיו כדגים בים. כי רצה יעקב לברכם שידעו, שכמו שדגים אינם יכולים לחיות מחוץ למים, כי אם יצאו מחוץ למים ימותו מיד. כן הוא גם כן עם ישראל, שבלי התורה אשר נמשלה למים אין חיים, ומיד מתים. כי התורה היא החיים, ובלי תורה אין חיים.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – במכירת יוסף היתה טמונה מיתה רוחנית, אשר הינה אף יותר חמורה ממיתה גשמית, כי בירידת יוסף למצרים מכח המכירה, היה בזה סיכון רוחני גדול ליוסף שמא יטמא בטומאות מצרים ותאוותיה.
לכן דקדק יעקב ואמר: כי ברצונם "עקרו" שור, שהקב"ה ציוה להורגו גשמית ולא להמיתו רוחנית. כי מכירתו איננה רק "הרגו איש" אלא כבר "עקרו"- לעוקרו בעוה"ז ובעוה"ב, כי בלי תורה אין חיים לא בעוה"ז ולא בעוה"ב.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אומנם מצד מצוות הצדקה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", אך לעניין "חיים"- היות ובלי תורה אין חיים, ממילא נחשב הוא כמת בעוה"ז, ומדין "חיים" מוכרח הוא לתת אף את כל ממונו.
לכן זבולון אשר היה בטל מתורה לצורך מלאכתו, היה חייב חיות, כי בלי תורה אין חיים. לכן מדין חיים מוכרח היה לתת אף את כל ממונו ליששכר, אלא ששיירו לו חצי למחייתו.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – "יעקב" אשר כל חייו היא התורה, ממילא ודאי שיעקב לא מת, כי התורה קיימת לעולם, וגם אם את גופו חנטו וכו' מ"מ חי יעקב, ולא מת כלל כי התורה היא החיים.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – דקדק האור החיים ודימה את מכירת יוסף לרוצה להשקות חברו "כוס מות", כי הרי שליחת יוסף למצרים וסיכון רוחניותו, הינו מוות רוחני ממש, כי בלי תורה אין חיים, כי אין זו רק עבירה כאכילת חזיר וכדו'. אלא מיתה ממש.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5