השפעת טבע החטא על כל הבריאה מכח חטאי האדם – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. אשה כי תזריע וילדה זכר וכו' (יב.ב)

פירש רש"י – א"ר שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית. כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף.

ויל"ע אכתי, מה שייכות ישנה בין האדם לבעלי החיים, שהקפידה התורה להסמיכו אליהם שוב ושוב?

ב. והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים (יג.מה)

יש להבין, מדוע המצורע אשר חטא בפיו-בלשוה"ר, צריך שאף "בגדיו יהיו פרומים". מה שייכות ישנה בין בגדיו לחטא לשונו?

ג. כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא וכו' (יג.מו)

מבואר, כי טמא המצורע כטומאת מת, ומטמא הוא באוהל.

ויש להבין, מה העניין שמטמא המצורע באוהל כמת?

ד. בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (יג.מו)

יש לידע, מה העניין שעל המצורע לישב "בדד"- ומרוחק מכל אדם?

ה. עוד יש לידע, מדוע בנוסף לישיבתו "בדד", צריך אף לצאת "מחוץ למחנה", מדוע איננו יושב בדד בתוך המחנה?

ו. והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וכו' (יג.מז)

יל"ע, מדוע בגלל אותו מצורע שחטא בחטא לשון הרע, צריכים אף הבגדים להנגע בצרעת?

פרשת מצורע

ז. ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות (יד.ד)

פירש רש"י – לפי שנגעים באין על לשון הרע (ערכין טו) שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.

וצ"ע, דלכאורה אין פטפוטי הציפורים דומים לפטפוטי המצורע. שהרי פטפוטי המצורע – פטפוטי עבירה הם, ואינם דומים לפטפוטי הצפרים הכשרים?

ח. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (יד.לד)

יש להבין, מה אשם הבית, שצריך להנגע בצרעת בגלל חטאי בעליו?

ט. ולא יטמא כל אשר בבית (יד.לו)

פירש רש"י – לא חסה התורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה.

יש להקשות, מפני מה צוותה התורה לפנות את הבית בטרם יבוא הכהן, הרי אפשר לפנותו לאחר שיבוא טרם שיסגיר?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הבית הלוי (בפר' נח) בעניין כחו של מעשה בהשפעתו על העולם כולו. וז"ל – וכמו כן הוא פועל במעשיו בכל העולם התחתון בכלל, ולא מבעי אם חטא בפרהסיא הרי ודאי דגורם לאחרים הרואים שילמדו ממנו. אלא אפילו אם חוטא בצנעא בינו לבין עצמו, מ"מ ע"י המשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודם. כי כן יסד מלכו של עולם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו.

וכפי רוב עשיית האדם כן ישתנה טבע של כולם אם מעט ואם הרבה. ולא לבד בבריות החיים אלא גם בדוממים נעשה טבע חדשה הגורמים להשוכן בתוכם להיות להם נטיה לזה. וכמו שאמר הכתוב: "ותבאו ותטמאו את ארצי"- דע"י מעשיהם טמאו לגוף הארץ כי טבע המדינות חלוקים ג"כ. וכמו שאמרו בגמרא (קידושין מ"ט) עשרה קבין זנות ירדו לעולם תשעה נטלה כו', וכן בכל המדות.

וענין זה הגם כי לא נוכל להשיגו בשכל, מ"מ כל אדם יוכל להרגישו בחוש ממש בבואו לאיזה מדינה אחרת חדשה שהיא פרוצה, באיזו פרט מן הפרטים ימצא גם בעצמו איזו נטיה והמשכה לזה הפרט יותר ממה שהיה לו כשהיה במדינה אחרת. וכו'.

וכן היה בדור המבול שהגבירו כל כך התאוה להזדקק לשאינם מינם עד שנעשה כן בטבע ונתחדשה זאת הטבע גם להבהמה לעשות כן, וזהו מה שאמר הכתוב: "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה", כי טבע הארץ בעצם נשחת עד כי השחית כל בשר את דרכו גם הבהמה. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי האדם בכח מעשיו, משפיע לא רק על עצמו, אלא אף על כל הבריאה כולה לטובה או לרעה.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיא הראשונה מתורצת – ישנו קשר ישיר בין האדם לבעלי החיים הסובבים אותו בעולם – האדם משפיע במעשיו טומאה או טהרה על כל הברואים בעולם.

בכל מעשה ממילא מושפע כל העולם – הדומם והחי, ולזה שוב הסמיכה התורה את פרשת יצירת האדם לפרשת בהמה חיה ועוף אף הכא.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בגדי המצורע חייבים להיות פרומים – על אף שחטא המצורע בפיו, בדברו בפיו לשוה"ר. מפני שהשפיע המצורע בטומאת חטאו על כל סביבתו, ואף השפיע טומאה על בגדיו (אשר נטמאו בחטאו), ע"כ צריכים הם להיות פרומים ולתקן את חטא בעליהם.

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מטמא המצורע כל סביבתו בטומאת אוהל-כמת. ללמדנו, עד כמה חטא האדם משפיע טומאה על כל סביבתו, על אף שאינם קשורים או נוגעים בו.

לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – על המצורע לישב "בדד" ואף "מחוץ למחנה"- היות ומשפיע הוא טומאה בחטאיו על כל סביבתו. לא מספיק שישב "בדד"- מרוחק מבני האדם (אך בתוך המחנה) בלבד, מפני שעדיין משפיע הוא טומאה במחנה.

לכן חייב הוא לצאת מחוץ לג' מחנות, שם לא ישפיע טומאה על עם ישראל, ולא יושפעו אף הם לחטוא כטומאותיו.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – היות והאדם משפיע בחטאיו על כל סביבתו, אף הבגד הדומם נטמא בחטאו, וע"כ אף הוא יכול להנגע ולהטמא, מכח חטא הלשוה"ר של בעליו. [כי אף הבגד צריך לתקן הפגם וכו'].

פרשת מצורע

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – חידשה לנו התורה כי אותו מצורע צריך להביא לכפרתו "שתי צפרים חיות"- פטפוטי המצורע תחת פטפוטי הצפורים, כי אף פטפוטי הצפורים טמאים הם.

כי האדם משפיע בחטאיו על כל סביבתו, לכן מן הסתם אף אותן צפרים הושפעו טומאה מחטאיו, ואף פטפוטיהן היו פטפוטי לשוה"ר טמאים, לכן באות הן כקורבן כפרה תחת המצורע אשר השפיע עליהן לפטפט פטפוטים פסולים.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אותו בית אשר ניתן בו נגע הצרעת – נטמא מכח חטאי בעליו, כי האדם משפיע טומאה בחטאיו על כל סביבתו. ועל כן, אף הוא נתנגע בנגע הצרעת לתקן את חטא בעליו.

ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – היות והאדם משפיע בחטאיו על כל סביבתו, ציוותה התורה לפנות את הבית מכל הכלים, כמה שיותר מוקדם, אף עוד בטרם יבוא הכהן – למען לא ימשיך אותו מצורע טמא להשפיע את טומאת חטאיו על סביבתו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5